קלוד ברנאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלוד ברנאר

קלוד ברנארצרפתית:Claude Bernard, ‏ 12 ביולי 1813 סן-ז'וליין, רון - 10 בפברואר 1878 פריז) היה רופא ופיזיולוג צרפתי. נחשב לאבי הרפואה הניסויית והאנדוקרינולוגיה. הטביע את המושג ביולוגי היסודי "סביבה פנימית" והוכיח את חשיבות קביעותה. נודע במחקריו על מערכת העיכול, ובמיוחד בגילויו את תפקיד הגליקוגן שבכבד, את פעולת המיץ הלבלבי והמנגנון הוואזומוטורי. תסמונת קלוד ברנאר-הורנר נקראה גם על שמו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלוד ברנאר נולד בשנת 1813 ביישוב הקטן שאטנה (Chatenay) שהיה חלק מן הכפר סן-ז'וליין, השוכן במחוז רון, בחבל בוז'ולה שבצרפת, לא רחוק מן העיירה וילפארנש-סיר-סון. הוה היה אחד משני הילדים של חקלאי וכורם בשם פייר-פרנסואה ברנאר ושל אשתו ודודניתו, ז'אן לבית סונייה (Saunier). בית המשפחה יחד עם הכרם היו חלק מהנדוניה של האם. ‏[1] האב שנכשל כמשווק יינות ניסה לגמור את החודש כמורה בבית ספר. לקלוד ברנאר הייתה עוד אחות אחת. היה קשור מאוד לאמו, שהייתה אשה עדינה ואדוקה, ושמר כל חייו על קשר הדוק עם מקום לידתו. כנער מקהלה בכנסייה ותלמיד של כומר הכפר, האב בורגו, קלוד ברנאר למד בהתחלה לטינית , ואחר כך נרשם למכללה הישועית "נוטר דאם דה מונגרה" בווילפארנש-סיר-סון, בה רכש ידע נוסף בלטינית ובלימודים קלאסיים. הוריו היו מאוכזבים מהישגיו ושלחו אותו השלים את את לימודיו במכללה המלכותית טואסה של (Thoissey) במחוז אן. אחרי שנכשל בבחינת הבגרות, בגיל 19 התיישב קלוד ברנאר בליון ועבד שם כעוזר רוקח בפרבר וז (Vaise) של העיר. למד רוקחות אך לא בחשק רב ובתום לימודיו ניסה להיות מחזאי וחיבר וודבילים אחד ודרמה היסטורית "ארתור מברטאן" . בשנת 1834 נסע לפריז עם כתבי היד באמתחתו על מנת לפתח קריירה ספרותית. מבקר הספרות סן-מארק ז'רארדן, שקרא את יצירותיו המליץ לו לעזוב את שאיפותיו הספרותיות ולהתרכז למשל בלימודי רפואה, הקשורים למושגי הרוקחות שרכש.

באותה שנה,1834 השלים ברנאר את בחינות הבגרות ובסופו של דבר נרשם לפקולטה לרפואה בפריז. במהלך לימודין התוודע לרופא העור פייר רייה, ללקסיקוגרף המפורסם אמיל ליטרה ולקזימיר דאבן (Casimir Davaine), אחד ממחברי ספרי מיקרוביולוגיה הראשונים. בשנת 1839 עבר את מבחני הכניסה להתמחות בבתי החולים העירונים של פריז. עבד בבית החולים "שאריטה" בחסותו של פייר רייה וכן בבית החולים "הוטל דייה" אצל פרנסואה מז'נדי. בתקופה 1841 - דצמבר 1844 היה לעוזרו של מז'נדי בקולז' דה פראנס. סיים בקולז 'דה פראנס את התואר רופא בשנת 1843 עם עבודת גמר "אודות מיץ הקיבה ותפקידו בעיכול". לעומת זאת, שנה לאחר מכן נכשל בבחינה להוראה (agrégation). שילם למישהו על מנת לשרת במקומו בשרות הצבאי הסדיר [דרוש מקור]. בדצמבר 1847 הפך לסגנו של מז'נדי ואחרי פרישת הפרופסור ירש את הקתדרה ואת ניהול המעבדה שלו ב"קולז' דה פראנס". ב-17 במרץ 1853 סיים את עבודת הדוקטורט שלו בזואולוגיה בסורבון בנושא "מחקרים על תפקיד נוסף של הכבד". פעילותו המדעית הביא לו במהרה את המינוי כפרופסור לפיזולוגיה כללית בקתדרה שהוקמה בשבילו בפקולטה למדעים. ב-1 במאי 1843 נשא בסורבון את הרצאתו לפתיחת הקורס. כעבור שנה התחיל את פעילותו כ"פרופסור לרפואה" בקולז' דה פראנס, גם כן כיורש של פרנסואה מז'נדי. שיתף פעולה במחקריו עם אוגוסט טריפיה ועם פול בר (Bert). בשנת 1868 זכה לעוד מינוי יוקרתי -התמנה לפרופסור לפיזיולוגיה כללית במוזיאון לתולדות הטבע (Musée d'Histoire Naturelle) ובינואר 1868 חידש את הרצאותיו לרפואה ניסיונית בקולז' דה פראנס.

כהשקפת עולם היה קלוד ברנאר אגנוסטי. הטביע חותם איתן על התפתחות הרפואה וזכה להכרה באמצעות פרסים של האקדמיה למדעים ושל האדקמיה לרפואהואף של מוסדות אקדמיים בחו"ל (החברה המלכותות וכו'). החל משנת 1863 התגורר ברחוב סן אונורה 14 בפריז. בשנת 1869 נבחר לאקדמיה הצרפתית.

נפטר שנת 1878 והיה למדען הראשון שהובא לקבורה בלווייה ממלכתית. קברו נמצא בבית הקברות פר לשז.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוונתו של ברנאר הייתה מעל לכל להעמיד את הרפואה על יסודות השימוש בשיטה המדעית. הוא דחה השקפות מיושנות רבות וביקש ששום מסקנה לא תובן מאליה אלא תתבסס על ניסויים. להבדיל מרוב בני זמנו, הוא עמד על כך שכל יצור חי כפוף לאותם החוקים כמו החומר הדומם.

מחקרו החשוב הראשון דן בתפקידי הלבלב. הוא הוכיח שהמיץ הלבלבי משחק תפקיד חשוב בתהליך העיכול. על עבודה זו הוא זכה בפרס האקדמיה הצרפתית למדעים בתחום הפיזיולוגיה הניסויית.

מחקרו השני ואולי המפורסם ביותר נגע לפונקציה הגליקוגנית של הכבד. במהלכו הגיע למסקנה, שזרקה אור חדש על הפתוגנזה של הסוכרת , כי בנוסף לייצור המרה, הכבד הוא מקור של הפרשה פנימית - על ידי כך שהוא מייצר סוכר מתוך חומרים שבתוך הדם החוצה אותו.

המחקר שלישי הביא לגילוי המערכת הוואזו-מוטורית. כשבסביבות השנה 1851 בדק ברנאר איך משפיעה קטיעת עצבים המעצבבים חלקים שונים בגוף על הטמפרטורה של אותם חלקי גוף, הוא הבחין שקטיעה של העצב הסימפאתטי צווארי מעוררת זירוז מחזור הדם והגברת הפולסים בעורקים שבחלקים אחדים של הראש. כעבור מספר חדשים הוא שם לב שגרוי חשמלי בחלק העליון של העצב הקטוע גורמת לתוצאה הפוכה. כך גילה קלוד ברנאר את קיום העצבים הוואזו-מוטוריים, הוואזו-דילטטורי והוואזו-קונסטריקטורי.


הסביבה הפנימית (Milieu intérieur)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הסביב הפנימית" היא התהליך המפתח שנשאר קשור בשמו של קלוד ברנאר. כפי שהוא כתב בשנת 1872 " יציבות הסביב הפנימית היא התנאי לחיים חופשיים ועצמאיים"‏[2]. זה העקרון העומד ביסודו של מה שנקרא מאוחר יותר "הומיאוסטיזיס", מונח שנקבע על ידי ולטר ברדפורד קנון. כדבריו "למרות היזדקקותו לסביבה חיצונית, הגוף החי הוא בכל זאת יחסית עצמאי כלפיה. עצמאות זו כלפי הסביבה החיצונית נזקפת לזכות העובדה שבתוכו של הגוף החי, הרקמות מורחקות למעשה מהשפעות חיצוניות ישירות והן מוגנות על ידי סביבה פנימית של ממש,המורכבת בראש ובראשונה, ממחזורי הנוזלים בתוך הגוף". ברנאר הבחין את יכולת היונקים לווסת את סביבתם הפנימית בין גבולות צרים. למשל, חום הגוף אצל האדם מוחזק אצל בריאים בסביבות C‏37°. תאי הגוף פועלים בתוך סביבה יחסית יציבה לא רק בחום, אלא גם בנוגע לריכוז של הגלוקוז, ה- pH, הלחץ האוסמוטי, רמת החמצן, ריכוזי היונים, ופרמטרים אחרים‏[3]. להערכתו של ברנאר, יכולת בעלי החיים לשרוד בסביבות דוחקות ומשתנות משקפת במישרין את יכולתם לשמור על סביבה פנימית יציבה.‏[4].

חקר פעולתם הפיזיולוגית של הרעלים היה נושא אחר שעיניין את ברנאר במיוחד. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לפעולת הקוררה והדו תחמוצת הפחמן.

הוויויסקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגליותיו של ברנאר הושגו על ידי וויווסקציה, שהוא נמנה עם מגיניה העיקריים שבתקופתו. כדבריו "הפיזיולוג איננו אדם רגיל. הוא אדם מלומד, אדם שהוא נדבק ושקוע כל כלו ברעיון מדעי. הוא אינו שומע את זעקות הכאב של החיות. הוא עיוור לדם שזורם. הוא אינו רואה דבר חוץ מרעיונו, והאורגניזמים המסתירים ממנו את הסודות שהוא נחוש לגלותם".

שיטת ניסוי זו עוררה סלידה אף בתוך משפחתו, אצל אשתו ובתו. הוא היה משוכנע שהתקדמות הרפואה וההקלה על הסבל האנושי הצדיקו את סבל החיות, אך אשתו לא השתכנעה. בני הזוג התגרשו רשמית בשנת 1869 והיא לקחה חלק פעיל במאבק נגד השימוש בוויוויסקציה. חוץ ממנה נמצאו גם אנשי מדע שלא היו שלמים עם דרך ניסויים זאת. למשל ג'ורג' הוגאן ששהה 4 חדשים במחיצת ברנאר במעבדתו, היה בין המעטים בקרב בני התקופה שתיעדו בצורה שוטפת את מהלך הניסויים בה. מאוחר יותר הוא כתב שניסוייו במעבדתו של קלוד ברנאר גרמו לו להיות "מוכן לראות לא רק את המדע, אך גם את כל המין האנושי אובדים מן העולם, רק שלא יהיה צורך באמצעים מן הסוג הזה להצלתם".

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1965 - קרן "מרייה" (Mérieux) הקימה את "מוזיאון קלוד ברנאר" ביישוב הולדתו של המדען, סן ז'וליין
  • אחת מאוניברסיטאות פריז נקראת על שמו

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1865 - Introduction à l’étude de la médecine expérimentale, (מבוא ללימוד הרפואה הניסיונית), הוצאת פלמריון

הטקסט השלם בפורמט .html

  • Principes de médecine expérimentale (עקרונות הרפואה הניסינית) , הוצאת PUF ‏ 1947

טקסט שלם בפורמט pdf.

  • 1853 - Recherches sur une nouvelle fonction du foie considéré comme organe producteur de matière sucré chez l’homme et les animaux (מחקרים על תפקיד חדש של הכבד, הנתפס כאיבר מייצר חומר מסוכר, אמל האדם ובעלי חיים)

(עבודת הדוקטורט השנייה של ברנאר - במדעי הטבע), הוצאת מרטינה ברשת, מהספרייה האוניברסיטאית על שם פייר ומרי קירי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Roger Eckert,David Randall,Warren Burggren,Kathleen French Physiologie animale,traduction de la 4e édition américaine par François Math avec la collaboration de Alain Propper et Louis Henquell, De Boeck Université, Paris, Bruxelles, 1999

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter Wise
  2. ^ Eckert p.7
  3. ^ Eckert p.7
  4. ^ Eckert p.7