קנטוס פלאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קנטוס פלאנוס משמעו בלטינית שיר פשוט. המונח האנגלי הוא plainsong. מושג זה מתייחס למזמורים מסורתיים, ששימשו בליטורגיה של הכנסייה הקתולית. הליטורגיה של הכנסייה האורתודוקסית, עם היותה דומה לה במובנים רבים, איננה מסווגת על פי רוב כקנטוס פלאנוס, אם כי הצורה המוזיקלית עתיקה כמעט כנצרות עצמה.

הקנטוס פלאנוס הוא לחן מונופוני, במקצב חופשי שאיננו נמדד בתיבות. מזמור גרגוריאני הוא סוג של קנטוס פלאנוס, הקרוי על שם האפיפיור גרגוריוס הראשון (המאה השישית לספירת הנוצרים). ואולם, זהו מיתוס שגרגוריוס המציא את המזמור הגרגוריאני, או שאסר על סגנונות זמרה קודמים, כגון המזמור האמברוזיאני או המוזאראבי. במשך כמה מאות שנים, התקיימו כמה סגנונות של קנטוס פלאנוס, אלה בצד אלה, והאחדת הסגנונות לפי המזמורים הגרגוריאניים לא הושלמה, אפילו באיטליה, עד המאה ה-12. הקנטוס פלאנוס מייצג את התחייה הראשונה של תיווי מוזיקלי אחרי שידיעת השיטה היוונית העתיקה אבדה. תיווי קנטוס פלאנוס שונה מן השיטה המודרנית בכך, שהוא נכתב רק בארבעה קווים, לעומת החמישה המוכרים כיום, ובשיטה של קווים גליים, עולים ויורדים, הנקראים נוימות.

תחייה משמעותית לקנטוס פלאנוס הייתה במאה ה-19, כאשר הושקעה עבודה רבה בשיחזור התיווי הנכון וסגנון הביצוע המקורי של קובצי המזמורים העתיקים, בעיקר על ידי הנזירים במנזר de Solesmes בצפון צרפת. השימוש במזמורים הגרגוריאניים מוגבל כיום בעיקר למסדרי נזירים. בסוף שנות ה-80 של המאה העשרים, הייתה עדנה מסוימת למוזיקה הגרגוריאנית, שנכנסה לאופנה כ"מוזיקה להתרגעות", ותקליטורים שלה היו ל"להיטים קלאסיים".