שירי שתייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שירי שתייה הם סוג שירים המושר בחגיגות, משתאות ובפסטיבלים, או שירים המתארים אירועים כאלה. השירים לרוב קצביים עם תוכן קצר, שלעיתים מעודד שתיית משקאות אלכוהולים (גם בין בית שיר אחד למשנהו). השיר יכול להיות מלווה במחיאת כפיים, תנועת גוף ומשחקי שתייה.

יש שירים המושרים במהירות ובסולמות גבהים והולכים, ואחרים מורכבים ובעלי פוליפוניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Collegium Vocale שר: "כשאני שותה מן יין הרוזֶה" במקור ריקוד טורידון
אוסף צרפתי של שירי שתייה, המאה ה-18.

המנהג הוא עתיק יומין. קיקרו מספר על שירה בזמן אורגיות. מימי הביניים אפשר להזכיר את השיר "כאשר אנו בטברנה" (בלטינית In taberna quando sumus) מתוך כרמינה בורנה.

החל מן הרנסאנס נותרו שירים רבים. כבר אז הייתה נטייה לבדיחות-דעת ומחשבה ביקורתית, למשל ב"כוסית ל (אל) המהולל שלנו" (Vitrum nostrum gloriosum) הבנוי כמזמור גרגוריאני אך שר על ההנאה שבשתיית יין ולועג להלך הרוח הרוחני.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת השירים לוו בלאוטה. בתחילה היה זה זמר בודד ואחר-כך בקבוצה של שלושה. פייר אטניין הפך את ריקוד הטורדיון (Tourdion) לשיר שתייה. בסוף המאה ה-17 השירים נעשו כה פופולריים עד שהודפסו אחת לשלושה חודשים בפריז. כ 250 אוספים פורסמו עם הכותרת "שירים רציניים ולשתייה" (Airs sérieux et à boire). נושא השירים הרציניים היה התבוננות בנוף ואהבה.

מהמאה ה-18 מפורסם עד היום השיר "אבירי השולחן העגול" כשם נרדף לאוהבי יין. השיר ידוע ברחבי העולם דובר הצרפתית: שווייץ, בלגיה, חבל קוויבק ומחוז אונטריו שבקנדה. בשיר רוב השורות מסתיימת בקריאות "כן, כן, כן" או "לא, לא, לא". השיר מופיע בעברית כ"יקבי ראשון לציון". שיר יין אחר שנכתב באותה תקופה על ידי הכומר גבריאל לטֶנְיאן (Gabriel-Charles de Lattaignant) הוא "פאנשון".

במאה ה-20 נאספו השירים בבלגיה וצרפת בשירונים של סטודנטים (chansonnier estudiantin) וכללו גם שירים גסים ובעלי רמיזות מיניות.

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורני בירה
גאורג מילברג (Georg Mühlberg): מזמור, סביבות 1900

בין המוזיקאים הגרמנים שכתבו שירי שתייה בתקופת הרנסאנס נמנים: הנס ליאו האסלר, אורלנדו לאסוס ואוסוולד פון וולקנשטיין.

בשנת 1810 כתב יוהאן וולפגנג פון גתה לכבוד יום הולדתה של לואיזה ממקלנבורג-שטרליץ את שירו "Ergo Bebamus" (לטינית: "אז הבה נשתה!"), שהפך לשיר סטודנטים. שם השיר לקוח ממשפט שאמר לכאורה האפיפיור מרטינוס הרביעי: "כמה סבלנו בשביל כנסייתו הקדושה של אלוהים! אז הבה נשתה!".

בסורבית (שפת מיעוט סלבי בברנדנבורג, גרמניה) רווח מאמצע המאה ה-19 השיר "סיבה לשתות" אודות הברנדי פאלנץ ( palenc, ידוע במזרח אירופה גם כפלינקה).

השיר המוקדש לבומרלונדר (משקה אלכוהולי) - "בומרלונדר קר כקרח" גרמנית: Eisgekühlter Bommerlunder), מושר במהירות וסולם גבהים והולכים עד שלא ניתן לשיר אותו.

במאה ה-19 היו מוכרים שירים ששרו סטודנטים באירועים חברתיים (Commercium) ונאספו בספרים (Allgemeines Deutsches Kommersbuch). בסוף אותה מאה, בתקופת וילהלם השני, קיסר גרמניה ורוח הוילהלמיניסמוס מסורת זו קפאה ולצד השירים הרשמיים לא הופיעו שירים חדשים.

כדי לשמור על ספרי השירים מהשולחנות הרטובים במשקה נוהגים בבלגיה וגרמניה להצמיד לכריכה כפתורי ברזל הנקראים "ציפרוני בירה".

ארצות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירלנד ידועים השירים "וויסקי בכד" (Whiskey in the Jar) שמוכר בגרסה ישראלית כ"סימן שאתה צעיר", ללא קשר לשתייה, של שלישיית גשר הירקון ו"ספן שיכור" (Drunken Sailor).

בשוודיה שירים אלה מקושרים לחג המולד וחג אמצע הקיץ. הידוע מביניהם הוא "הלן גור" Helan Går (לרוקן את הכל) מן המאה ה-19, הפופולרי גם בחוגים אקדמאיים בפינלנד, ושרים אותו בהרמת כוס ראשונה.

ההמנון של חבל אסטוריאס שבספרד "מולדתי האהובה" (Patria Querida) נחשב שיר שתייה (למעשה אחרי הכרזת אהבה למולדת בפתיחת השיר, הוא פונה לספר בגוף ראשון על אהוב המטפס על עץ תפוח לקטוף אחד לאהובתו).

ברוסיה רווחו שירי השתייה מאוד בחוגי סטודנטים מסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19 תוך שילוב הומור, גסויות, שירי בירה ולעיתים ביקורת פוליטית.

הצייר ההונגרי מיהאי זיגי: שרים שירי שתייה 1874

ביהדות ובישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים על יין מוכרים בימי הביניים אצל עמנואל הרומי, רבי שלמה אבן גבירול ועוד.

השיר "יקבי ראשון לציון", מסוף המאה ה-19, הוא הגרסה הישראלית לשיר השתייה הצרפתי "אבירי השולחן העגול".

במאה ה-20 נכתבו מספר שירים על יין (שיר השיכור נתן אלתרמן, שיר היין חיים חפר ללחן של משה וילנסקי).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שירי שתייה בוויקישיתוף