בלדת רצח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלדת רצח
טיילור סוויפט, שכתבה את בלדת הרצח "No Body, No Crime", המדברת על בעל שרצח את אשתו ובתגובה, רוצחת אותו כנקמה חברתה הטובה.
טיילור סוויפט, שכתבה את בלדת הרצח "No Body, No Crime", המדברת על בעל שרצח את אשתו ובתגובה, רוצחת אותו כנקמה חברתה הטובה.
מקורות סגנוניים בלדה
מקורות תרבותיים בריטניה • השפלה הסקוטית • סקנדינביה • איסלנד • איי פארו • גרמניה • אירלנד

בלדות רצחאנגלית: Murder ballads) הן תת-סוגה של הבלדה המסורתית והידועה, העוסקת בפשע או במוות מחריד כביכול. המילים שלהן מהוות נרטיב המתאר את אירועי הרצח, ולרוב כוללות את המניע ו/או התוצאה. המונח מתייחס לתוכן הבלדות, והוא עשוי להיות קשור גם לבלדות מסורתיות ורגילות, כחלק מהתרבות שבעל פה.

הגדרת התת-סוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח בלדה, פירושו שיר נרטיבי. בלדה מכונת גם כ"שיר האירוע", והיא מכילה בתוכה אירוע מסוים. בלדת רצח מדברת על רצח וכוללת בתוכה את הסיפור שהוביל אליו ואת התוצאות שלו.

ישנן פרספקטיבות רבות בכל הנוגע לבלדות רצח. ישנן בלדות רצח שמספרות את הסיפור מנקודת מבטו של הרוצח, או מנסות לתאר את הרוצח באור קצת סימפתי, כמו "Tom Dooley". שיר זה נמכר בכמעט ארבעה מיליון עותקים והוא הוקלט על ידי שלישיית קינגסטון בשנת 1958. בלדות רצח אחרות מספרות את סיפור הרצח מנקודת מבטו של הקורבן, כמו "Lord Randall", בו המספר חלה, ומתגלה בהמשך שהוא הורעל. יש המספרים את הסיפור בריחוק גדול יותר, כמו "Lamkin", שמתעד את פרטי הרצח והעונש, בלי שום ניסיון לעורר סימפתיה לפושע. כישופים שונים למיניהם שהקורבן מטיל על הרוצח מתוארים לעיתים בבלדות רצח כמו ב-"The Twa Sisters".

דניאל א. כהן העיר כי יש להבדיל בין בלדת הרצח לסוגה הקשורה, של "מילים גוססות", המיועדות לקריאה ולא לשירה. מדובר במסורת מניו אינגלנד מהמאה ה-18. "מילים גוססות" הקשורות לרציחות הופיעו גם במאה ה-19.[1]

בלדות רצח בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה חלקית של בלדות רצח בסדר כרונולוגי:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלדת רצח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Daniel A. Cohen, The Beautiful Female Murder Victim: Literary Genres and Courtship Practices in the Origins of a Cultural Motif, 1590–1850, Journal of Social History Vol. 31, No. 2 (Winter, 1997), pp. 277–306, at p. 298 note 16. Published by: Oxford University Press JSTOR 3789940