קרב חרקוב השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב חרקוב השני
Map of 1942 Kharkov offensive.png
מצב הכוחות במהלך המצבע
עימות:

מלחמת העולם השנייה

תאריך:

12 - 28 במאי 1942

מקום:

בסביבות חרקוב, ברית המועצות (כיום אוקראינה)

תוצאה:

ניצחון גרמני

הצדדים הלוחמים
Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית Flag of the Soviet Union.svg ברית המועצות
מפקדים

פרידריך פאולוס

סמיון טימושנקו

כוחות

350,000 חיילים, 1,000 טנקים, 700 מטוסים

765,300 חיילים, 1,176 טנקים, 926 מטוסים, 300 תותחים מתנייעים

אבידות

כ-20,000. 49 מטוסים

277,190. 170,958 הרוגים, שבויים ונעדרים, 106,232 פצועים. 2,086 תותחים, 1,250 טנקים, 542 מטוסים

קרב חרקוב השני היה קרב בעת מלחמת העולם השנייה שנערך באביב 1942, במסגרת המאמץ הסובייטי לגרש את הוורמאכט מאדמות ברית המועצות. על הצבא הגרמני פיקד בקרב פרידריך פאולוס ואילו על יחידות הצבא האדום פיקד סמיון טימושנקו. בקרב זה ספג הצבא האדום תבוסה צורבת, אשר פתחה לצבא הגרמני את הדרך דרומה לעבר הקווקז.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחון בקרב מוסקבה סטבקה הייתה בדעה שצריך להמשיך במתקפות גם באזורים נוספים של חזית הלחימה. במהלך סוף 1941 -אביב 1942 החלו לעבוד מפעלי תעשייה שפונו לאזור הרי אוראל וסיביר וכמות התחמושת שהגיעה לחזית גדלה. בהתאם לכך, לשנת 1942 תוכננו פעולות התקפיות במספר אזורים. בהתאם לפקודת סטבקה מס' 130 מ-1 במאי 1942 "על הצבא האדום להגיע במהלך השנה לגירוש הוורמאכט משטח ברית המועצות".

אחד המבצעים המתוכננים במסגרת זו היה מבצע לשחרור חרקוב ותבוסת קבוצת ארמיות דרום.

הצדדים היריבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא אדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך המתקפה הוקמה מפקדה מיוחדת "כיוון הדרום מערבי" בפיקוד של סמיון טימושנקו, מפקד המטה איוואן בגרמיאן ונציג הסטבקה ניקיטה כרושצ'וב. תחת מפקדה זו פעלו כוחות של שתי חזיתות:

וורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגד כוחות הצבא האדום עמדה קבוצת ארמיות דרום בפיקוד פדור פון בוק. בגזרה הרלוונטית הוצבו היחידות הבאות:

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1942 יחידות של החזית הדרום-מערבית הצליחו תוך מתקפה מוצלחת להתבסס על הגדה המערבית של הנהר סוורסקי דונץ וזה היה בסיס טוב להמשך התארגנות למתקפה לכיוון חרקוב ודנייפרופטרובסק. הגרמנים תכננו לחסל את המובלעת ותחילת המתקפה תוכננה ל-18 במאי.

אומנם, הצבא האדום החל את מתקפתו כבר ב-12 במאי. התוכנית הייתה לכתר את הארמייה ה-6 הגרמנית באזור חרקוב ולשחרר את העיר. המתקפה הייתה די מוצלחת ולקראת 17 במאי יחידות של הצבא האדום היו קרובות לפרברי העיר.

בחלק הדרומי, הארמיות ה-6, ה-9 וה-57 הסובייטיות התקדמו בשתי הגדות של סוורסקי דונץ. בחלק הצפוני של הלחימה הארמייה ה-28 הצליחה לפרוץ את קו ההגנה הגרמני ברוחב של 65 ק"מ והתקדמה לכיוון בלגורוד.

לצד ההתקדמות האיטית הורגשה גם פסיביות של חלק מהיחידות של הצבא האדום והססנות של סמיון טימושנקו לנצל עתודות שריון שהיו ברשותו. כמו כן לא היה תאום בין המתקפות של שתי החזיתות שהיו תחת פיקודו הכולל. כתוצאה מכך, הוורמאכט הצליח לסיים את ההתארגנות מחדש ולרכז את כוחות המחץ בכיווני מתקפת הנגד.

ב-17 במאי טנקים של אוואלד פון קלייסט תקפו את הארמייה ה-9 הסובייטית, פרצו את קו ההגנה שלה ולקראת 23 במאי היא כבר לא יכלה לסגת מזרחה. סמיון טימושנקו פנה לסטבקה בבקשה לתגבורת. ראש המטה הכללי החדש אלכסנדר ואסילבסקי ביקש אישור לנסיגת הכוחות, אך יוסף סטלין סירב לאשר את הנסיגה. במהלך 18 במאי ואסילבסקי ביקש בפעם נוספת אישור לנסיגה, סמיון טימושנקו וניקיטה כרושצ'וב טענו שהסכנות לא כה חמורות וסטלין לא אישר את הנסיגה. כתוצאה מכך, לקראת 23 במאי רוב היחידות התוקפות של הצבא האדום כותרו.

החל מ-25 במאי החלה מתקפה של הכוח המכותר מזרחה במטרה לפרוץ את הכיתור, אומנם ללא הצלחה של ממש. למרות המאמץ הגדול רק כעשירית מהכוחות המכותרים הצליחו לפרוץ אותו. מפקדים של הארמיות המכותרות וסגן מפקד החזית הדרום-מערבית נהרגו במהלך הקרבות.

איוואן בגרמיאן שהיה בין מתכנני המבצע טען בזכרונותיו שכישלון המבצע היה תוצאה של פעולות לא נכונות של מפקדים בשטח ולא בעיה של תכנון המבצע.

השלכות כישלון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מקריסת החזית הדרום-מערבית והחזית הדרומית הוורמאכט היה יכול להתחיל במתקפה אסטרטגית בדרום במטרה להגיע לקווקז ולוולגה. ב-23 ביולי רוסטוב על דון הייתה בידי הנאצים וב-6 באוגוסט הם היו בפרברי סטלינגרד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב חרקוב השני בוויקישיתוף