קרלו גינצבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרלו גינצבורג, 2013

קרלו גינצבורג (איטלקית: Carlo Ginzburg; נולד ב-1939) הוא היסטוריון ומסאי איטלקי ממוצא יהודי, פרופסור להיסטוריה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינצבורג נולד בטורינו שבאיטליה. הוא בנם של הסופרים נטליה גינצבורג ולאונה גינצבורג. גינצבורג קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה של פיזה בשנת 1961. הוא לימד באוניברסיטת בולוניה ומאוחר יותר בין השנים 1988 עד 2006 לימד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שם היה מופקד הקתדרה על שם פרנקלי מרפי ללימודי הרנסאנס. נכון ל-2007 הוא מלמד לימודים אירופיים ב"סקואולה נורמלה סופריורה די פיזה". נבחר כחבר חוץ של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1986, נבחר כחבר חוץ של האקדמיה הבריטית בשנת 2002.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו הראשונים של גינצבורג עסקו בתחום המינות באיטליה של המאה ה-16, והוא החיה את מחקר האינקוויזיציה, שהיה תחום זנוח בימיו. מאוחר יותר כתב על הצייר הפלורנטיני פיירו דלה פרנצ'סקה, חקר את הדמיון בין אמת משפטית לאמת היסטורית ובין ההיסטוריון לשופט, כתב על אנגליה, על שרלוק הולמס, וחקר את האומנות במאה העשרים.

הגבינה והתולעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר ההיסטוריה שכתב, "הגבינה והתולעים: עולמו של טוחן בן המאה השש-עשרה" הפך לרב מכר. בספר זה עוסק גינצבורג במיקרו היסטוריה, שהוא סוג של מחקר היסטורי המפנה את המבט מקולקטיבים אל אנשים יחידים. בסיפרו "הגבינה והתולעים" שוטח הסופר בפני הקורא את מערכת האמונות והדעות של מנוקיו: איכר וטוחן צפון איטלקי אשר זכה בזכותו של גינצבורג להפוך להיות אחת הדמוית ההיסטוריות המפורסמות ביותר בנות תקופת הרנסאנס. מנוקיו נשפט על ידי האינקוויזציה. גינצבורג מנתח את תמליל המשפט ומנסה לדלות מתוכו את אופיה של התרבות העממית שבתוכה חיו מנוקיו ותושבי אירופה בני התקופה.

אקסטזות: פענוח השבת של המכשפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינצבורג ניסה לשחזר את הפולחנים שקיימו האיכרים על מנת להבטיח את פוריות שדותיהם. הוא גורס כי פולחן פוריות קדם נוצרי עתיק המשיך להתקיים באירופה לאורך כל ימי הביניים. פולחן זה הותקף בעת החדשה המוקדמת על ידי האינקוויזיציה, והוגדר על ידה ככישוף.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wooden eyes: nine reflections on distance. New York: Columbia University Press, 2001
  • No Island is an island four glances at English literature in a word perspective. New York, Columbia University Press, 2000
  • The Judge and the historian: marginal notes on a late-twentieth-century miscarriage of justice. London: Verso, 1999
  • Jean Fouquet: ritratto del buffone Gonella. Modena: F.C. Panini, 1996
  • Il registro: carcere politico di Civitavecchia, 1941-1943. Roma, Editori riuniti, 1994
  • Ecstasies: deciphering the witches' Sabbath. London: Penguin Books, 1991
  • Clues, myths, and historical method. Baltimore: Johns Hopkins University Press, 1989
  • The Enigma of Peiro: Piero della Francesca the baptism, the arezzo cycle, the Flagellation. London: Verso, 1985
  • The night battles: witchcraft& agrarian cults in the sixteenth & seventeenth centuries. London: Routledge & Kegan Paul, 1983
  • Religioni delle classi populari. Bologna: Il Mulino, 1979
  • Il micodemismo: simulazione e dissmulazione religiosa nell'Europa Del'500. Torino: G. Einaudi, 1970

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין ארבל, על המהדורה העברית של ספרו של קרלו גינצבורג 'הגבינה והתולעים: עולמו של טוחן בן המאה השש-עשרה', זמנים 97 (חורף 2007).