מינות (נצרות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות

בנצרות, כמו ביהדות, התפתחו סיעות שהתייחסו לחלק מעיקרי האמונה, ודחו חלק אחר. כבר מראשית ימיה של הנצרות החלו להיווצר סיעות שדגלו בתורה מעט שונה מהמסורת המרכזית. הנצרות האורתודוקסית דחתה מעליה כל גורם בעל השפעה שהוביל את דרך הנצרות לשביל אחר, וראתה בסיעות אלה משום "מינות". המילה למינות ביוונית היא hairetikos, כלומר היכולת לבחור.

ההיסטוריה של הכתות המיניות בנצרות מתחילה עם הנצרות עצמה. כיוון שעבר זמן ניכר מהיווסדה של הנצרות ועד לגיבוש כללי הדוֹגמה הנוצרית, הספיקו לצמוח כתות רבות שדרכן הייתה שונה במידה זו או אחרת מן הנצרות המסורתית. המינים הראשונים היו הנוצרים היהודים, ממשיכי דרכו של ישו, ותלמידיהם. אלו האמינו בישו ובאמונה הנוצרית, אך המשיכו לקיים את מצוות התורה, בניגוד לנצרות הפאולינית שוויתרה על קיום המצוות.

צד אחר של המינות נעוץ בכתות הגנוסטיות, שקבלו על עצמן את הנצרות אולם המשיכו להחזיק בדעות מיסטיות שהנצרות דחתה. ימיה של הגנוסיס עתיקים מאלו של הנצרות. הכתות הגנוסטיות חשבו שניתן לשלב בין השתיים, אך השקפה זו נדחתה על ידי אבות הנצרות.

האמונה בישו כבן האלוהים ובישועה על ידו, הצמיחה אף היא כתות מינות רבות, שנבדלו זו מזו בגרסאות השונות שלהן לתאולוגיה הנוצרית, שעיקריה הונחו כמה מאות שנים לאחר מכן בוועידות האקומניות, בעיקר בועידת כלקדון.

בימי הביניים קמו כתות מיניות שמצען היה יותר חברתי מאשר דתי. אנשי דת שמאסו בנזירים החיים על חשבון העניים, קראו לחזרה אל הנצרות הקדומה ואל המקורות שבכתבי הקודש.

במאה ה-12 ניבא נזיר ציסטרציאני בשם יואקימוס, כי יבוא עידן חדש לרוח ישו ותורתו משכה את הפרנציסקנים; נזיר פרנציסקני בשם ג'רארדו בורגו סן דונינו מטוסקנה, פרסם את נבואות יואקימוס וכאשר הוא קיבל את הבעלות על נכסי המסדר, היו שראו בכך כפירה באביונותו של ישו והתנגדו למעשיו. המתנגדים נאסרו בעוון כפירה וכשהשתחררו הקימו את תנועת הספיריטואלים. הספיריטואלים הוקעו כמינים על ידי הפרטיצ'לי (Farticelli), זרם קנאי בתנועה הפרנציסקנית בין המאות 13-15. תנועת הספיריטואלים פתחה עידן חדש של מינות שהתבססה על פשוטי העם, מאחר שהיא קראה לחיות בעוני ולא להחזיק נכסים, משום שזו הייתה דרך האביונות של ישו - לדעתם. האפיפיור יוהנס ה-22 ציוה לגרש את הספיריטואלים ולאסור את מנהיגיהם.

באותה תקופה צמחה כת מינות, שנקראה קתרים (=טהורים) או "אלביגנזיים" (על שם העיר אלבי, ממנה יצאו), שצצה על רקע מחאה חברתית והגיעה לידי אלימות ושפיכות דמים ורק בהתערבות כוחות מדיניים היא נבלמה. הקתרים ניסו לענות על בעיית הרוע בעולם בעזרת פיתוח תורת שתי הרשויות - הטוב והרע (שהגיעה מבולגריה ללנגדוך). היו ביניהם שהאמינו כי הרע הוא נצחי והוא שווה לכוח הטוב, אין בחירה חופשית והאדם יכול להיגמל רק בחסד האל וברחמיו. היו ביניהם שהאמינו בנפילת המלאכים לארץ על ידי השטן, ולדעתם הרע אינו נצחי, אך שולט הוא בעולם ואילו הנשמות יכולות להושיע את עצמן (בחירה חופשית). הקתרים הסתייגו מעולם החומר ומחיי המין. היו ביניהם שהאמינו כי ישו נוצר מחומר שמיימי והופיע כתינוק בבית לחם, ולא נולד מרחמה של מרים.

האפיפיור אינוקנטיוס השלישי, יזם את מסע הצלב נגד האלביגנזים ולאחר מצור ממושך על העיר בזייה (בדרש בפי היהודים), נהרגו אלפי נצורים בשנת 1209. על רקע מאורעות אלו כתב אומברטו אקו את ספרו "שם הוורד".

המכשיר שהכנסייה הנוצרית השתמשה בו במלחמתה נגד המינות היה האינקויזיציה. במוסד זה חקרו את כל אלו שנחשדו בכפירה, עינו אותם ואף הוציאום להורג. יש לציין שהאינקויזיציה לא פעלה נגד דתות מונותיאיסטיות אחרות, להוציא מתנצרים שהמשיכו לקיים את מצוות האסלאם או היהדות.

בתקופת הרפורמציה, נחשבה הנצרות הפרוטסטנטית למינות, אולם כיום היא מוכרת כנצרות מתפלגת ולא כמינות.

בנצרות הקדומה צמחו סיעות אחדות של מינות שחלקן נודע בימינו, בעיקר משום שקנו להן אחיזה באזורים מסוימים: