רודיסטים

רודיסטים
	רודיסטים מהקרטיקון, מקור הרי עומן, איחוד האמירויות הערביות, קנה המידה הוא 10 מילימטרים
תקופה
	משלהי היורה ועד שלהי הקרטיקון PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	רכיכות
מחלקה:	צדפות
תת־מחלקה:	Heterodonta
סדרה:	רודיסטים
משפחות
	Antillocaprinidae; Caprinidae; Caprotinidae; Diceratidae; Dictyoptychidae; Hippuritidae; Ichthyosarcolitidae; Plagioptychidae; Polyconitidae; Radiolitidae; Requieniidae;
שם מדעי
	†Hippuritoida; ‏לאמארק, 1819
תחום תפוצה
	כלל עולמית

רודיסטים (שם מדעי: Hippuritoida) הם קבוצה מגוונת גדולה של צדפות (מחלקה של רכיכות) ימיות הטרודנטיות בצורה קופסה, שפופרת או טבעת שהופיעו בשלהי תור היורה ושגשגו כל כך במהלך הקרטיקון שהם היו האורגניזמים העיקריים שבנו שוניות בים תטיס הקדום.

תיאור הקונכייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורות בשלהי היורה היו מוארכות, כששתי הקשוות מעוצבות באופן זהה, לעיתים קרובות בצורת צינור או מקל, בעוד שלצורות בונות השונית של הקרטיקון הייתה קשווה אחת שהפכה למכסה שטוח, והקשווה השנייה הפכה לחרוט הפוך דמוי דורבן. טווח גודלם של צורות חרוטיות אלו היה רחב ונע מאורך של כמה סנטימטרים ועד מטר, כשהגדול מביניהם באורך של 2 מטרים היה הסוג Titanosarcolites.

המורפולוגיה ה"קלאסית" שלהם הכילה קשווה תחתית חרוטית פחות או יותר שהייתה צמודה לקרקעית הים או לרודיסטים שכנים, וקשווה עליונה קטנה יותר ששימשה כסוג של מכסה לאורגניזם. לאורך הציר המשותף בין הקשוות היו סידור של שיניים ושקעים תואמים כך שבעת סגירת הקשוות הן ננעלות תוך מניעת אפשרות להסטה צדית של הקשוות. כמו לצדפות מודרניות שימשו רצועות לפתיחת הקשוות ושרירים שימשו לסגירתם. הקשווה העליונה הקטנה קיבלה מגוון של צורות מעניינות, כולל: מכסה שטוח פשוט, חרוט נמוך, ספירלה, ואפילו צורה דמוית כוכב.^[1]

תפוצת המאובנים והכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרודיסטים נכחדו בסוף הקרטיקון, ככל הנראה כתוצאה מאירוע הכחדת קרטיקון-פלאוגן. השערה אחת היא שקבוצה זו החלה להתנוון כ-2.5 מיליון שנים קודם לכן ונכחדה לחלוטין כחצי מיליון שנים לפני תום הקרטיקון. עם זאת, השערה אחת המבוססת על עדויות עכשוויות היא שהרודיסטים שרדו עד אירוע ההכחדה ההמוני ונספו יחד איתו.

גילוי המאובנים וטקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל התפוצה הנרחבת של הרודיסטים נהגו חקלאים באירופה להשתמש ברודיסטים כחומרי בנייה ושבצו אותם בקירות. כבר אז ידעו שמדובר בקונכיות של אורגניזמים ימיים נכחדים. כשחוקר הטבע הצרפתי ז'אן-בטיסט דה לאמארק בחן מאובנים אלו ב-1819 הוא טבע את המונח Rudistae, כלומר רודיסטים, ככל הנראה מלטינית rudis (שפירושה גולמי) או מ-rudus (שפירושה שברי אבנים).

רודיסטים משויכים לסדרה Hippuritoida או Rudistes (לעיתים Rudista).

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיווג של הרודיסטים כבוני שונית שנוי במחלוקת משום שהם לכדו משקעים רבים בין הקשוות החרוטיות התחתונות שלהם, משום כך הרודיסטים לא היו מורכבים אך ורק מקרבונטים ביוגניים כמו האלמוגים. עם זאת, הרודיסטים היו אחד המרכיבים החשובים ביותר של שוניות בתקופת הקרטיקון. בתקופת הקרטיקון שגשגו שוניות הרודיסטים עד כדי כך שהם דחקו את אלמוגי האבן (Scleractinia) מסביבות טרופיות רבות, כולל מדפי יבשת באזור הקריביים ואזור הים התיכון של ימינו. ייתכן שהצלחתם כבוני שוניות נבעה בחלקה מהסביבה הקיצונית של הקרטיקון. במהלך תקופה זו היו המים בימים הטרופיים חמים יותר, בין 6°C ל-14°C מעלות יותר מאשר בימינו, והיו גם יותר מלוחים. ובעוד שזו הייתה סביבה שהתאימה לרודיסטים היא לא הייתה נוחה לאלמוגים ולבוני שונית אחרים בני זמננו. שוניות רודיסטים אלו היו לעיתים בגובה של כמה מאות מטרים ולעיתים קרובות היה אורכן כמה מאות קילומטרים לאורך מדפי היבשות. למעשה בנקודת זמן מסוימת הם עטפו את חוף אמריקה הצפונית, ממפרץ מקסיקו ועד הפרובינציות הימיות של דרום-מזרח קנדה. בשל הנקבוביות הגבוהה שלהם מהווים שוניות הרודיסטים לעיתים מלכודות נפט מועדפות.