רוז'ה בלבאו
 | |
| לידה |
26 ביולי 1921 ז'ואנויל-לה-פו, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 2010 (בגיל 89) ז'ואנויל-לה-פו, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
פוליטיקאי |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | רוז'ה בלבאו |
  | |
רוז'ה בלבאו (בצרפתית: Roger Belbéoch; 1921, ז'ואנויל-לה-פו (צר') שליד פריז, צרפת – 2010, סן-מוריס (צר'), שליד פריז, צרפת) היה שוטר ופוליטיקאי, פעיל המפלגה הקומוניסטית של צרפת וחסיד אומות העולם מצרפת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלבאו היה בנו של ז'וזף בלבאו (צר'), לימים אף הוא לוחם מחתרת צרפתי במלחמת העולם השנייה, שנפל ב-25 באוגוסט 1944 בקרבות על שחרור ז'ואנויל-לה-פו.
בלבאו היה חבר בברית הסטודנטים הקומוניסטים (אנ') והיה פעיל נגד הפגנות הימין הקיצוני נגד הדמוקרטיה בצרפת בשנת 1934, אירועים שנודעו בשם "משבר ה-6 בפברואר 1934" (Crise du 6 février 1934) (צר'). לפרנסתו היה בלבאו עובד דואר.
פעילותו בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה, ניסה בלבאו לעבור לבריטניה, אך לשווא. ידידיו, בהם רובר דלוש (Robert Deloche), הציעו לו לנסות להתקבל למשטרה כדי לפעול במסגרתה לטובת תנועת ההתנגדות הצרפתית.
בשנת 1941 התקבל בלבאו למשרת שוטר ברובע השנים-עשר של פריז. במקביל היה פעיל בתא מחתרת של תנועת ההתנגדות הצרפתית. הוא הפיץ עלוני מחתרת באזור שהיה תחת פיקוח מחמיר של המשטרה הצרפתית ובלילות היה מבצע משימות מודיעיניות עבור תנועת ההתנגדות הצרפתית. הוא זייף מסמכי זהות שאותם נתן בעיקר ליהודים שנרדפו על ידי השלטונות הגרמניים ושלטונות משטר וישי ששיתף פעולה עם הגרמנים.
במקרה אחד נעצרה גברת הרמוזה (Hermoza), אשתו היהודיה של ז'וזף מזאן (Mezan), ידיד נוצרי של בלבאו, עקב כך שלא ענדה את הטלאי הצהוב. היא הובאה לתחנת המשטרה, אך בלבאו שחרר אותה מיד כדי שלא תיעצר על ידי הגסטפו. מאוחר יותר נעצר גם מזאן, מכיוון שהגן על אשתו, אך בלבאו דאג לשחררו. בלבאו סיפק מסמכי זהות מזויפים להרמוזה ולשני ילדיה כדי שזו תוכל לברוח מפריז. בעזרת המסמכים שסיפק בלבאו ברחה הרמוזה לאזור משטר וישי, בדרום צרפת.
בלבאו הוסגר על ידי שוטרים אחרים לידי כוח משטרה שפעל בפיקוח הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים. הוא עונה קשות כדי שימסור את מקור המסמכים המזויפים שהיו ברשותו, אך לא הסגיר את המקור. לפני שהוסגר לגסטפו שוחרר על ידי חבריו במחתרת הצרפתית. הוא הושב לשירות במשטרה אך הוצב בנוז'אן-סור-מארן, כ-10 קילומטרים ממקום שירותו הקודם, ושם המשיך בפעילותו המחתרתית ובסיוע לפליטים יהודים ולנרדפי המשטר הנאצי, יהודים ונוצרים.
ארוסתו היהודיה של בלבאו, קלודין קאופמן (Claudine Kaufmann), נתפסה ביולי 1942, בעת גירוש היהודים מפריז, גורשה למזרח אירופה ונספתה.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה עוטר בלבאו במספר עיטורי גבורה ומופת, לציון תפקידו כלוחם מחתרת. הוא היה שוטר מצטיין, ובתור צלף מומחה היה חבר היחידה לטיפול במשברי בני ערובה. ב-1977 נבחר בתור חבר מועצת העיר ז'ואנויל-לה-פו וב-1978 היה סגן ראש העיר של ז'ואנויל-לה-פו, עד 1983.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1985 הוכר בלבאו על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.
בלבאו מונצח גם ב"ממוריאל" (Mémorial de la Shoah), המוסד להנצחת השואה בפריז.
בשנת 2000 הוענק לבלבאו אות לגיון הכבוד.
בשנת 2013 נקראה על שמו כיכר בנוז'אן-סור-מארן, באזור שבעבר הייתה בו תחנת משטרה בה שרת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על רוז'ה בלבאו, באתר יד ושם (באנגלית)
