דואר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דואר הוא אמצעי להעברת טקסט או כסף או משלוח דרך מכתב או חבילה.
כל דבר הנשלח בדואר הוא דבר דואר. את הדואר מחלק הדוור.
משמעות המילה "דואר" בארמית היא "התהלך" או "הסתובב", וזאת בגלל העובדה כי בימי קדם כדי להעביר מסרים נאלצו להתהלך במשך ימים רבים כדי להעביר את ההודעה ליעדה. בתחילה נמסרו ההודעות השונות בעל פה, אך עם התפתחותו של הכתב החלו להופיע גם הודעות בכתב שנכתבו על נייר פפירוס או על חרס.
תוכן עניינים |
[עריכה] מערכות הדואר המוקדמות
[עריכה] הדואר בימי קדם
תקשורת באמצעות כתיבת מסמכים המועברים על ידי שליחים מאדם לאדם מתוארכים כמעט עד להמצאת הכתיבה. התפתחות מערכות הדואר הרשמי הגיעה מאוחר בהרבה. התיעוד הראשון לדואר שליחים מאורגן להפצת מסמכים כתובים הוא במצרים העתיקה כאשר פרעוני מצרים השתמשו בשליחים להפצת פסקי דין בתחומי הממלכה (2400 לפנה"ס). רבים מאמינים שנוהג זה הוא בעל שורשים עתיקים יותר של הודעות בעל פה.
שירות השליחים הראשון ניתן בפרס תחת שלטונו של כורש. כורש פיזר ברחבי הממלכה תחנות דואר קבועות בהן שהו רצים שתפקידם היה לרוץ ולהעביר את ההודעה מתחנה לתחנה. תיעוד למשלוח מכתבים בממלכת פרס ניתן למצוא במגילת אסתר: "ויכתוב ככל אשר צווה מרדכי... מדינה ומדינה ככתבה ועם עם כלשונו ואל היהודים ככתבם וכלשונם. ויכתוב בשם המלך אחשורוש ויחתום בטבעת המלך וישלח ספרים (מכתבים) ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש" וכו' (אסתר, פרק ח').
המכתבים הקדומים ביותר שנכתבו בארץ ישראל ונשתמרו עד היום הם "מכתבי אל עמרנה", אשר נשלחו במאה הארבע-עשרה לפני הספירה בידי רצים מהירים, בסירות, או על גמלים. הם נכתבו באכדית.
שרות הדואר רתם לטובתו בעלי חיים: סוסים, גמלים, חמורים, פרדות והחיה המזוהה ביותר כאמצעי להעברת דואר היא היונה. הרעיון שעומד מאחורי שליחת יונת דואר מתבסס על כך שהיוֹנָה נוהגת לחזור תמיד לשובך ממנו יצאה. יונת דואר מאומנת מסוגלת לעוף למרחק של יותר מ-750 קילומטר ליום, ובמהירות של 70 קמ”ש. המסרים שהועברו באמצעות היונים נכתבו על נייר דקיק, אותו הניחו בגליל קטן (טוֹטָף) שהוצמד לרגליהן.
ראוי לציין שבימי קדם לא עמדו שירותי הדואר אלא לרשות המדינה בלבד. האזרחים, במידה שמצבם הכלכלי הרשה זאת, השתמשו ברצים פרטיים או מסרו את מכתביהם לסוחרים עוברי אורח.
[עריכה] השירות הציבורי הראשון
במשך כל תקופת ימי הביניים היה שירות הדואר, כאמור, מיועד לראשי המדינות בלבד. במאה האחת עשרה נתחדש משהו בשירותי הדואר: הוחל בשיגור מכתבים תקין באמצעות יוני־דואר. בשנת 1516 אורגן לראשונה שירות דואר בין ווינה שבאוסטריה לבין בריסל שבבלגיה, ע"י הנסיך פראנצ'סקו טאסו (טאקסיס). כעבור מאתיים שנה ניהלו בני אותה משפחת טאסו את שירותי הדואר ברחבי אירופה. במקום הרצים נכנסו בינתיים לשירות רכבי דואר, שנקראו כך על שום שנהגו בכרכרת הדואר; המרחק בין התחנות בהן הוחלפו הסוסים כונה בשם "פוסטה". שלא כבימינו, תעריפי הדואר ודמי המשלוח, הוטלו על המוען, כלומר על מקבל המשלוח. לא זו בלבד שדמי הדואר היו שונים בכל מדינה ומדינה, אלא אפילו בין אזור לאזור של אותה מדינה היו הבדלים ניכרים בתעריפים; ואלו היו גבוהים למדי, באופן שרק לבעלי האמצעים ניתנה האפשרות להשתמש בשירות הדואר ללא הגבלות.
[עריכה] מערכות הדואר בזמן המודרני
ככל שהתפתחה הטכנולוגיה כך גם השתכללה העברת הדואר, בתחילה באמצעות כבישים ודרכים סלולות, בהמשך ספינות ומטוסים, ולבסוף מכשירים טכנולוגים כגון הטלפרינטר, הטלפון והפקסמיליה וכיום הדואר האלקטרוני.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר של דואר ישראל
- המוזיאון לדואר ולבולאות, מוזיאון ארץ ישראל
- מכתבים בלתי נשכחים, רשות הדואר
- מאמר על 'אמנות דואר' - באתר e-mago
