הטלאי הצהוב
הטלאי הצהוב הוא צורת מגן דוד מבד צהוב, ידוע בעיקר כסימן מזהה ואות קלון. בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית בתקופת השואה, חייבו השלטונות את היהודים לשאת אותו על בגדיהם. הטלאי הצהוב הונהג כסימן מזהה ליהודים על ידי שלטונות האסלאם והנצרות בימי הביניים, כחלק מחקיקה אנטי יהודית והשפלה אנטישמית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
במשך הדורות היו צורות רבות של סימון היהודים על ידי לבוש מיוחד או נשיאת סמל על בגדיהם.
הראשונים שהנהיגו את הטלאי הצהוב היו הערבים המוסלמים, אשר גזרו בשנת 634 על היהודים, הנוצרים והפרסים המאמינים בדת זרתוסטרה ללבוש חגורה מיוחדת ולשים במעילם טלאי צבעוני. ליהודים קבעו טלאי צהוב, לנוצרים טלאי כחול, ולפרסים טלאי שחור.
במאה ה-13 הנהיגה האינקוויזיציה של האפיפיור גרגוריוס התשיעי חובת לבישת צלב צהוב על בגדיהם החיצוניים של הקתרים בדרום צרפת. באותה התקופה חויבו היהודים לענוד טלאי צהוב על לבושם על ידי אדוארד הראשון מלך אנגליה, לואי התשיעי מלך צרפת ושליטים של מספר ממלכות נוצריות נוספות באירופה.
[עריכה] במאה ה-20
הטלאי הצהוב הפך לאחד מסמליה העגומים של השואה. על פי התקנות, היהודים חויבו לענוד אותו על הבגד העליון, בראשונה, בפולין לאחר כיבושה על ידי הנאצים ב-1939. הוא עוצב בצורת מגן דוד עליו נכתבה המילה "יהודי" בשפה המקומית: בגרמנית: Jude, בצרפתית: Juif, בהולנדית: Jood. הכתב היה בדרך כלל בגופן שנראה כלקוח מספרים עתיקים. הטלאי היה אות קלון שמטרתו הייתה לסמן את היהודים, להבדילם מן האוכלוסייה המקומית ולהשפילם.
ההצעה לשים אות היכר ביהודים, הועלתה לראשונה על ידי ריינהרד היידריך בדיון שהתקיים בעקבות פרעות ליל הבדולח, בנובמבר 1938.
בתקנות נקבע שגודלו של הטלאי הצהוב יהיה לפחות בגודל של עשרה סנטימטרים או בגודל אגרוף. יהודים שלא ענדו את הטלאי היו צפויים לעונשי קנס, מאסר והוצאה להורג ללא משפט באמצעות ירי מיידי. גרמניה הנאצית ניסתה להשליט את חובת ענידת הטלאי הצהוב בארצות שכבשה, אך נתקלה בחלק מהן (צרפת, דנמרק ובולגריה) בהתנגדות מסוגים שונים. במקרה שהייתה התנגדות חזקה מדי כמו בצרפת ובדנמרק - לא כפו נציגי השלטון המקומי של גרמניה הנאצית בחוזקה את הטלאי הצהוב (ובדנמרק לא הונהגה חובה זו כלל).
בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20 הורה משטר הטליבאן באפגניסטן על חובת נשיאת טלאי צהוב להינדים.[1][2]
[עריכה] ייצוגיו בתרבות הישראלית
הטלאי הצהוב הפך לאחד מסמליה המובהקים והעגומים של השואה, לצד תאי הגזים, המשרפות ומחנות ההשמדה. כך למשל, אנדרטת "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" של האמן גרשון קניספל (הממוקמת בחיפה) מעוצבת בצורת טלאי צהוב תלת מימדי. צבע החולצה של שחקני קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב נקבע לצהוב בעקבות רעיון של השחקן יוסף מרימוביץ' כאות הזדהות עם יהדות אירופה.
[עריכה] שימוש בטלאי הצהוב בשיח הפוליטי בישראל
בעבר היו גורמים פוליטיים שונים בישראל שעשו שימוש בסמל הטלאי הצהוב על מנת לזעזע את דעת הקהל בארץ ובכך להעביר את מסריהם הפוליטיים:
- לקראת ביצוע תוכנית ההינתקות, וכן במהלך הפינוי עצמו, ענדו חלק ממתנגדי ההתנתקות טלאי כתום בצורת מגן דוד, כדי להשוות את פינוי היהודים מרצועת עזה לגירוש יהודים במהלך השואה[דרוש מקור], ובכך לזעזע את דעת הקהל בארץ. צבע הטלאי היה כתום, כיוון שצבע זה סימל את המאבק נגד הפינוי.
- לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה הציעה הגר צימרמן, מועמדת מפלגת עלה ירוק שלא עברה את אחוז החסימה, אקט מחאה לפיו תומכי המפלגה ילבשו טלאי צהוב בצורה של עלה מריחואנה. לדבריה, "אני חושבת שעושים לנו שואה. סליחה על האנלוגיה האיומה, אבל הגיעו מים עד נפש".[דרוש מקור] הצעה זו ספגה ביקורת קשה מאוד הן מחברי המפלגה ומחוצה לה.
- ב-31 בדצמבר 2011 הפגינו חרדים בכיכר השבת בירושלים, כשחלקם עונדים טלאי צהוב ולובשים מדי אסירים במחנות ריכוז, להעברת המסר: "החילונים מתנהגים אלינו כמו נאצים".[3]
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- יעקב גלר, הטלאי הצהוב ברומניה, ילקוט מורשת, ס"ב, תשנ"ז-1997, עמ' 53-65.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הטלאי הצהוב, אתר יד ושם
- שלום צבר, כובע היהודים והסימן הצהוב
- הטלאי במדינות השונות, The Holocaust Memorial Center (מיאמי, ארצות הברית)
- הטלאי הצהוב: וריאציות במדינות השונות, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- שיחה על הצעתה של הגר צימרמן ממפלגת "עלה ירוק" לענוד טלאי צהוב בצורת עלה מריחואנה
- יצירות אמנות עם טלאי צהוב
- טלאי צהוב, באתר "אתרוג"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ זאב ברקן, אלבום הטלאי הצהוב, באתר nuritha.co.il, 9 במאי 2009.
- ^ אפגניסטן: מאמיני ההינדו ייאלצו לענוד סמל מזהה, באתר YNET, 23 במאי 2001.
- ^ בועז פיילר ויואב מלכה, ירושלים: הפגינו עם טלאי צהוב נגד "הדרת חרדים", באתר ynet, 31 בדצמבר 2011
