טומוגרפיה ממוחשבת
טומוגרפיה ממוחשבת (Computed Tomography - CT או Computed Axial Tomography - CAT), היא סוג צילום לא פולשני שנועד לתת תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. בעת ביצוע הבדיקה, מקור קרינה שנע מסביב לחולה מעביר קרני רנטגן דרך הגוף בזוויות שונות. גלאים קולטים את הקרניים לאחר שעברו דרך הגוף ושולחים אותות אלקטרוניים למחשב. זה מעבד את הנתונים ויוצר הדמיה תלת ממדית של הגוף או תמונות דו ממדיות של חתכים ספציפיים.
דיוקה של תוצאת הטומוגרפיה גדל ככל שמספר זוויות השיקוף גדל.
ברפואה משתמשים בכלי זה לאבחון או להנחייה בטיפולים פולשניים, בבעיות או במחלות שלא ניתן לאתר באמצעות צילום רנטגן.
כדי להגדיל את איכות ההדמיה של רקמות רכות, כלי הדם והאיברים החלולים ניתן למטופל חומר ניגודי. חומרים ניגודיים נפוצים הם בריום שנלקח באמצעות שתייה או יוד שמוזרק למערכת הדם. חומרים אלו מקובלים במיוחד בסריקות באזור הבטן.
הטומוגרפיה הממוחשבת הומצאה בשנת 1972 על ידי גודפרי נ. האונספילד במעבדות EMI בבריטניה. בשנת 1979 הוא קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על המצאה זו ביחד עם אלן מקלאוד קורמק שחקר במקביל נושאים קשורים.
מכשירי הטומוגרפיה הראשונים נזקקו למספר שעות כדי לבצע את הסריקה ולאסוף את הנתונים הגולמיים ולמספר ימים כדי לנתח את הנתונים. כיום, סורקים מודרניים מסוגלים לסרוק תוך שניות ספורות, ולהפיק מודל תלת ממדי באופן כמעט מיידי. מהירות זו מאפשרת לסרוק חלקי גוף נעים כגון ריאות שנושמות או לב שפועם.
תוכן עניינים |
סיכונים [עריכה]
סורקי טומוגרפיה ממוחשבת קורנים בעוצמה גבוהה משמעותית ממצלמות קרני רנטגן רגילות, ומהווים גורם סיכון לסרטן[1], קטראקט, זרימת דם לקויה, ועוד בעיות הנובעות מהפגיעה של קרניים אלו בדנ"א התוכנה המפעילה את התאים.
רמות הקרינה הגבוהות בטומוגרפיה ממוחשבת גורמות לשיבושים בדנ"א של כל תא ותא באבר שמוקרן. השיבושים כוללים שבירה מלאה של גדילי הדנ"א (ראה double srtrand breaks,שבר דו גדילי), וכך בכל תא נוצרים בממוצע 35 שברים מלאים לגריי קרינה[2]. השיבושים כוללים שיבושים במולקולות האפיגנטיות שצמודות לדנ"א, אשר חלקן מוסרות מהדנ"א עקב הקרינה, ובכך משתנה רמת הביטוי של הגנים שהסמן האפיגנטי שלהם הוסר. את השברים בדנ"א התאים מנסים לתקן, אולם התהליך רווי בטעויות הגורמות למוטציות בגנים, הגורמות ליצירת חלבונים מוטנטים. במקרים שבהם התא לא יצליח לתקן את הנזקים, עשוי להיווצר תהליך של אפופטוזה, מוות תאי מתוכנן של התא, למניעת מצבים שבהם עודף נזקים ב-DNA מוביל לסרטן. במקרה ולא נוצר תהליך של אפופטוזה, התא יפעל באופן משובש, דבר שעלול להתבטא בסרטן, או בפעילויות לא תקינות אחרות בעלות השלכות בריאותיות שליליות אחרות. לתאים המתחלקים, כגון תאי גזע, יש סיכוי גבוה יותר למות כתוצאה מהנזק, או להפוך לסרטניים. את השינויים האפיגנטיים התא לא מתקן, וכך נוצר שינוי באופן פעולתו של התא.
ככלי להערכת רמת הסיכון להתפתחות סרטן, הומצאה יחידת הזיוורט, שבהתאם לידוע מהסטטיסטיקה, מתאימה לסריקה מסוימת רמת קרינת "משוקללת", שאילו נחשף כל הגוף לרמת קרינה "משוקללת" זו, הסיכון להתפתחות סרטן היה זהה לסיכון להתפתחות סרטן מהסריקה המסוימת בטומגרפיה הממוחשבת. רמת הקרינה ה"משוקללת" המדווחת בזיוורט לרוב נמוכה משמעותית, מרמת הקרינה האמיתית, המדווחת בגריי. הסבר טוב ,אבל לא מדויק בכל הפרטים, הוא למשל שהקרנת רגל ב-20 קרניים יש אותו סיכוי לגרימת סרטן כמו הקרנת השוק בלבד ב-20 קרניים, אבל אם נקרין רק את השוק ב-20 קרניים, אז צפיפות הקרניים בשוק תהיה גדולה יותר מאשר הצפיפות כאשר כל הרגל מוקרנת ב-20 קרניים, וצפיפות הקרניים בהקרנת הרגל גדולה מהצפיפות שהייתה אילו כל הגוף היה מוקרן ב-20 קרניים. הקרינה המשוקללת קטנה מהקרינה האמיתית הנספגת באיבר, כמו שצפיפות הקרניים כשכל הגוף מוקרן קטנה מצפיפות הקרניים כשרק השוק מוקרן באותה כמות קרניים. למרות זאת מבחינת האנרגיה של הקרינה, זו אותה אנרגיה, בין אם היא מופקדת בכל הגוף, או באיבר אחד בלבד. כאשר האנרגיה מופקדת באיבר אחד בלבד, אזי הנזק הנגרם מצטבר באיבר המוקרן בלבד, וגורם לו נזק גדול מאשר אילו היה מוקרן באמת במנת הקרינה המשוקללת. גם הסיכוי לפתח סרטן באותו איבר עולה, אולם מאחר שיתר הגוף לא הוקרן, אז הסיכוי להתפתחות סרטן בשאר הגוף לא עולה, לעומת זאת הקרנת כל הגוף במנת הקרינה המשוקללת, מעלה את הסיכוי לסרטן באיבר אבל בפחות, אבל גם מעלה את הסיכוי להתפתחות סרטן ביתר הגוף, כך שסך הכל הסיכוי לסרטן בשני המקרים זהה, עד כמה שידוע, מהנתונים המועטים מהם ניתן להסיק מסקנות לגבי התפתחות סרטן מקרינת רנטגן. לדוגמה סריקת ראש מלווה ברמת קרינה "משוקללת" של 1.5 מיליזיוורט, המחושב על ידי הכפלת רמת הקרינה האמיתית, שהיא 56 מיליגריי, בגורם שיקלול המתאים לגודלו של הראש, ולרגישותו לסרטן יחסית לשאר גוף.[3] אותה רמת קרינה (56 מיליגריי) מלווה בכ 2 שברים דו גדיליים לתא, נתון שלא ניתן להסיק מרמת הקרינה ה"משוקללת". כמו כן האנרגיה הנספגת על ידי הראש בשל רמת קרינה זו (56 מיליגריי) שקולה לאנרגיה שהראש היה סופג מקרינת הרקע רק כעבור כ 23 שנים, בעוד ולפי רמת הקרינה המשוקללת המדווחת ניתן לטעות ולחשוב שהראש סופג אנרגיה כזו מקרינת הרקע תוך חצי שנה. בדיקות CT רבות כוללות שתי סריקות, אחת עם חומר ניגוד, ושנייה ללא חומר ניגוד, דבר המכפיל את כמות הקרינה, ואת הנזק לדנ"א.
יכולתו של התא לתקן שברים בדנ"א שונה מאדם לאדם. אנשים שיכולת התיקון אצלם פחותה יסבלו מיותר תופעות לוואי עקב חשיפה לקרינה.
כאשר הסריקה מלווה בספיגה של חומר ניגוד, חומר הניגוד יכול ליצור תופעות לוואי שכוללת תגובות פסודו אלרגיות ב 12% מהאנשים, ותופעות לוואי קשות ב 0.2% מהאנשים, ובין עשר לשלושים אנשים ממליון צפויים למות מיידית כתוצאה מתופעות הלוואי הקשות הללו.[4] כאשר מוזרק חומר הניגוד, בדרך כלל מוזרקים כ-40 מ"ל כאשר שליש מהחומר הוא יוד, כלומר כ 13 גרם של יוד. הכמות המרבית לצריכה יומית של יוד היא 0.001 גרם. לכן תופעות לוואי של צריכה עודפת של יוד עלולות להתרחש, וכן נזק לכליות המפנות את היוד מהגוף ב 7% מהמקרים.[5]
מטיוטה של הוועדה הבינלאומית להגנה מקרינה עולה כי כמות מצטברת של 500 מיליגריי של קרינה יכולים לגרום לקטארקט, ולהסתיידות עורקים. כמות קרינה זו יכולה להצטבר בעקבות מספר קטן של סריקות CT, לפעמים גם עקב סריקה אחת. עוד עולה מהטיוטה כי חשיפת תינוקות לקרינה של 100 מיליגרי גורמת לליקויים קוגניטיביים.[6]
כמויות קרינה [עריכה]
כמות הקרינה הנספגת בבן אדם בסריקת CT משתנה ממכשיר למכשיר, ומאדם לאדם. הערכים המובאים להלן הם ערכים ממוצעים, שנמצאו בבדיקת מכשירים מסוימים, כאשר הערכים המרביים שנמצאו בדרך כלל היו פי שתים מהממוצע המדווח. לעתים מבוצעות שתי סריקות או יותר בבת אחת, למשל בלי יוד ועם הזרקת יוד, מה שיכול להעלות את כמות הקרינה שוב פי שתיים (כלומר סך הקרינה יכול להיות פי 4 מהממוצע המדווח כאן). כמו כן ישנם פרוטוקולי סריקה שונים אפילו לאותו איבר, מה שיכול לשנות את רמות הקרינה, וכן טעויות אנוש, או מכונה יכולים להעלות את רמות הקרינה לרמות שמיועדות להרוג תאים בחולי סרטן 1500 עד 4000 מיליגרי נרשמו עקב טעויות כאלה.[7][8][9][10][11]
| המקרה | מנה אפקטיבית (mSv) לכל הגוף |
מנה נספגת (mGy) באיבר המוקרן |
מספר השנים שהיה לוקח לאיבר לספוג את מנת הקרינה מהטבע |
|---|---|---|---|
| קרינת רקע שנתית | 2.4[11] | 2.4[11] | 1 |
| ראש CT | 1-2[9] | 56[12] | 23 |
| בטן CT | 8[13] | 14[12] | 5.8 |
| חזה CT | 5-7[9] | 13[12] | 5.4 |
| חזה בטן ואגן CT | 9.9[12] | 12[12] | 5 |
| Cardiac CT angiogram | 9-12[9] | 40-100[7] | 41 |
| Neonatal abdominal CT | 20[8] | 20[7] | 8.3 |
| CT colonography | 6-11[9] | ||
| Barium enema | 15[8] | 15[7] | 6.25 |
| Screening mammography | 0.4[14] | 3[8][7] | 1.25 |
| רנטגן חזה | 0.02[13] | 0.01-0.15[7] | 0.0625 |
הסבר על מנות הקרינה [עריכה]
המנה הנספגת היא מנת הקרינה האמיתית הנספגת באיבר המוקרן, והיא פרופורציונלית לכמות האנרגיה הנספגת באיבר המוקרן, ולכמות הנזק המולקולרי הנגרם לכל תא מוקרן. המנה האפקטיבית היא מנת קרינה של תרחיש דמיוני בו כל הגוף מוקרן, והקרינה נספגת באופן אחיד בכל איבר ואיבר בגוף, והעוצמה האחידה הנספגת בתרחיש זה היא כזו שמאמינים שיכולה לגרום לסרטן כמו תרחיש הקרינה הלא אחידה ב-CT המדובר, למשל בדיקת CT של איבר מסוים. עבור אותה סריקת CT, המנה האפקטיבית לרוב קטנה משמעותית מהמנה הנספגת האמיתית, מאחר שבתרחיש המנה האפקטיבית כל הגוף מוקרן באותה המנה, ולכן נוצרים סיכויים להתפתחות סרטן בכל הגוף המתווספים זה לזה, ולכן מנות הקרינה הנמוכות הנספגות בכל הגוף יוצרות סיכויים להתפתחות סרטן באיברים רבים והם מסתכמים לכדי סיכויי התפתחות סרטן גבוהים כמו סיכויי התפתחות הסרטן באיבר המסוים הסופג לבדו את מנת הקרינה הנספגת האמיתית. יצויין שהסיכויים להתפתחות סרטן הם רק הערכות הנובעות מחישובים סטטיסטיים של שורדי ההפצצות האטומיות ביפן במלחמת העולם השנייה, וייתכן ואינן מדיוקות עבור CT.
יחידות המנה הנספגת לדוגמה הן גריי, Gy, אלפית הגריי או מיליגריי mGy. יחידות המנה הנספגת לדוגמה הן סיברט Sv או אלפית הסיברט, מיליסיברט, mSv.
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ דן אבן, מחקר: הסיכון לסרטן מסי-טי גדול מהידוע, באתר הארץ, 16/12/2009
- ^ | Evidence for a lack of DNA double-strand break repair in human cells exposed to very low x "The line is a linear fit to the data points with a slope of 35 DSBs per cell per Gy." e.g. 35[DSB/Gy]*56[mGy]=1.96[DSB]
- ^ | Multisection CT Protocols: Sex- and Age-specific Conversion Factors Used to Determine Effective Dose from Dose-Length Product.
- ^ Agents that induce pseudo-allergic reaction.
- ^ Hasebroock, KM; Serkova, NJ (2009 Apr). "Toxicity of MRI and CT contrast agents.". Expert opinion on drug metabolism & toxicology 5 (4): 403–16. PMID 19368492.
- ^ www.icrp.org.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 Hall, EJ; Brenner, DJ (2008 May). "Cancer risks from diagnostic radiology.". The British journal of radiology 81 (965): 362–78. PMID 18440940.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Brenner DJ, Hall EJ (November 2007). "Computed tomography--an increasing source of radiation exposure". N. Engl. J. Med. 357 (22): 2277–84. doi:. PMID 18046031.
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 Furlow, B (2010 May-Jun). "Radiation dose in computed tomography.". Radiologic technology 81 (5): 437–50. PMID 20445138.
- ^ Wintermark M, Lev MH (January 2010). "FDA investigates the safety of brain perfusion CT". AJNR Am J Neuroradiol 31 (1): 2–3. doi:. PMID 19892810.
- ^ 11.0 11.1 11.2 Cuttler JM, Pollycove M (2009). "Nuclear energy and health: and the benefits of low-dose radiation hormesis". Dose Response 7 (1): 52–89. doi:. PMID 19343116.
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Shrimpton, P.C; Miller, H.C; Lewis, M.A; Dunn, M. Doses from Computed Tomography (CT) examinations in the UK - 2003 Review
- ^ 13.0 13.1 What are the Radiation Risks from CT?. Food and Drug Administration (2009).
- ^ Davies, H. E.; Wathen, C. G.; Gleeson, F. V. (25 February 2011). "The risks of radiation exposure related to diagnostic imaging and how to minimise them". BMJ 342 (feb25 1): d947–d947. doi:.
