ריאליזם מדעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריאליזם מדעי (אנגלית: Scientific Realism) הוא זרם בפילוסופיה של המדע הגורס כי יש ביכולתן של תאוריות מדעיות נכונות לתאר את העולם האמיתי כפי שהוא. מחזיקי השקפה זו מאמינים שישים בלתי ניתנים לצפיה כמו אלקטרונים או שדות כוח חשמליים ואפילו משוואות, באמת קיימים במציאות.

יש מגוון רחב של השקפות ריאליסטיות, אולם על פי רוב משותפות להן שלוש תזות:

  1. ריאליזם אונטולוגי או ריאליזם מטאפיזי - קיים עולם בלתי תלוי בתודעה האנושית. טענות על העולם הן או אמיתיות או שקריות, וערך האמת שלהן נקבע על ידי התאמה של תוכן הטענה למה שקיים בעולם, בלי קשר ליכולת שלנו לאמת או להפריך את הטענה.
  2. ריאליזם סמנטי - יש לפרש מונחים תאורטיים כגון 'אלקטרונים' או-'כוחות' שמתייחסים לאובייקטים בלתי ניתנים לצפייה, כפשוטם. זאת אומרת, מונחים בלתי תצפיתיים אלה מתייחסים ליישים שאכן קיימים בעולם, ואינם רק כלי נוח לארגון התופעות הניתנות לצפייה.
  3. ריאליזם אפיסטמי - בני אדם מסוגלים לדעת, לפחות בקירוב, אם טענות על העולם הן אמיתיות או שקריות באמצעות מחקר מדעי. מטרת המדע היא להשיג ידע כזה.

הריאליזם המדעי החל כפילוסופיה של השכל הישר וכתגובה לפוזיטיביזם הלוגי. הפוזיטיביסטים חשבו שלמשפטים מטאפיזיים, כלומר משפטים על מה שלא ניתן לתפוס ישירות בחושים, אין ערך אמת, כי לא ניתן לוודא אותם. למשפטים במדע על ישים לא נראים כגון אלקטרונים יש ערך אמת רק אם אפשר לעשות להם רדוקציה למשפטים על ישים נראים (למשל "שבילים" בתא ערפל). הריאליסטים התקוממו נגד ההשקפה זו וטענו לעומתם שלמשפטים "מטאפיזיים" יש ערך אמת בלי קשר לפרוצדורת אימות או ליכולת לעשות להם רדוקציה למשהו אחר. אם לדוגמה מדען אומר: "לאלקטרון יש מטען 1-" הוא מתכוון לדבריו כפשוטם, זהו משפט על ישות בעולם שיש לה תכונה מסוימת - לטענה זו יש ערך אמת או שקר בלי קשר ליכולת שלו לדעת את ערך האמת הזה.

נקודת המוצא של זרם מחשבה זה מתבססת על הקביעה הלוגית שאמיתותה של תאוריה מדעית אינה עניין פרגמטי אלא מוחלט: מתוקף חוק השלישי הנמנע תאוריה מדעית יכולה להיות או אמיתית או שיקרית (או מוציא). כך, אם תאוריה מדעית היא אמיתית הרי שמושאיה קיימים במציאות: מושאי המדע החומריים אכן קיימים בחלל ובזמן. מונחי המדע אינם רק כלים להבנת המדע אלא מצביעים על ישים ממשיים. בנוסף, הריאליסטים מאמינים שכשמדובר בתאוריות מדעיות מצליחות, הטענות שהן טוענות על העולם הן אכן אמיתיות, לפחות בקירוב.

גרסאות של ריאליזם מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר גרסאות של ריאליזם מדעי, השונות זו מזו בתתחייבויותיהן המטאפיזיות. ריאליזם נאיבי מניח שכל הישים המתוארים בתאוריות מדעיות אכן קיימים. גרסאות מתוחכמות יותר של ריאליזם בוחרות להאמין באופן סלקטיבי בקיומם של ישים מסוג מסוים, אך לא באחרים.

ריאליזם חלקיקים (entity realism) הוא ההשקפה שחלקיקים בלתי נראים, כגון אלקטרונים ופוטונים, המאכלסים תאוריות מדעיות, אכן קיימים וההוכחה לכך היא שמדענים מצליחים לשלוט בתופעות שהם מזהים עם חלקיקים אלה ולבצע עליהן מניפולציות באופן שיטתי. ריאליזם חלקיקים מזוהה בעיקר עם הפילוסופים איאן האקינג וננסי קרטרייט.

ריאליזם מבני (structural realism) מזהה את המציאות עם מבנים מתמטיים המאכלסים תאוריות שונות. ריאליזם מבני מזוהה עם הפילוסוף ג'ון וורל.

טיעונים בעד ונגד ריאליזם מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר טיעונים בעד ונגד ריאליזם על גרסאותיו השונות. טיעון מפורסם בעד ריאליזם הוא "טיעון הנס", על פיו אלמלא ההנחה שהישים התאורטיים אכן קיימים - ההצלחה הכבירה של המדע לתת חיזויים מדויקים היא בבחינת נס. טיעון זה מזוהה עם הפילוסופים ריצ'רד בויד והילארי פטנאם (פטנאם חזר בו מטיעון זה וכיום הוא מחזיק בעמדה של ריאליזם פנימי, שהיא, למרות שמה, עמדה אנטי-ריאליסטית).

טיעון מרכזי נגד ריאליזם מדעי הוא טיעון "האינדוקציה הפסימית", המזוהה עם הפילוסוף לארי לאודן, על פיו ההיסטוריה של המדע מכילה מספר רב של תאוריות שגויות, כגון תורת הקלוריק של החום ותורת הפלוגיסטון בכימיה, שזכו להצלחה אמפירית ונתנו חיזויים מדויקים למרות שהישים שאליהן התייחסו כמו קלוריק ופלוגיסטון, אינם קיימים כלל. מכאן, בניגוד לטיעון הנס, לא ניתן להסיק את קיומם של ישים בלתי נראים המאכלסים תאוריה מדעית מהצלחתה האמפירית.

זרמים מנוגדים לריאליזם מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מהמכנים את כל הזרמים המנוגדים לריאליזם המדעי בפילוסופיה של המדע בשם אינסטרומנטליזם, אם כי מדויק יותר לכנות בשם זה רק את ההשקפה השוללת את ההשקפה הסמנטית שתוארה בהקדמה לערך זה.

השקפה אנטי-ריאליסטית מובילה היא אמפיריציזם קונסטרוקטיבי המזוהה עם הפילוסוף באס ואן פראסן. על פי האמפיריציזם הקונסטרוקטיבי, קיים עולם בנפרד מהתודעה האנושית, ויש להבין הגדים מדעיים המתייחסים לישים בלתי ניתנים לצפיה בעין אנושית כמו "אלקטרונים", כפשוטם ולא כקיצורים של הגדים על ישים הניתנים לצפייה, כפי שסברו, למשל, האמפיריציסטים הלוגיים. אף על פי כן, המדע אינו נותן לנו ראיות מספיקות להאמין בקיומם של ישים בלתי ניתנים לצפיה, ומטרת המדע אינה אמת, אלא נאותות אמפירית, שהיא התאמה בין התאוריה לבין התופעות הניתנות לצפיה. כלומר, האמפיריציזם הקונסטרוקטיבי מקבל את התזה האונטולוגית ואת התזה הסמנטית, אבל שולל את התזה האפיסטמית.

הפילוסוף קרל פופר ניסה בספרו "ידע והבעיה הפסיכופיזית" (Knowledge and the Body-Mind Problem) ליישב את הוויכוח בין שני זרמים אלה בתאוריית "שלושת העולמות".