תורת ההכרה

ודאות
אגנוסטיציזם אי-ודאות אמונה אפיסטמולוגיה דטרמיניזם הסתברות ודאות ניהיליזם סברה סוליפסיזם ספק פליביליזם פטליזם צידוק

תורת ההכרה או אפיסטמולוגיה (Epistemology), היא ענף של הפילוסופיה העוסק בידע האנושי, סוגי הידע, מקורות הידע (כגון תפיסה, היסק, זכירה ודימוי), מאפייני הידע (כגון ודאות, ספקנות) וגבולות הידע.

יש הסבורים כי הפילוסופיה מדקארט ועד יום, זנחה את האונטולוגיה (תורת ההוויה) לטובת האפיסטמולוגיה, דבר המהווה סימפטום של הקרע המודרני והניכור שבין האדם למציאות (או לטבע).

תולדות תורת ההכרה

קשה לתארך את תחילת הדיון בתורת ההכרה. עם זאת, כבר אפלטון (בדיאלוג "פרמידס") טען שהדיון בתורת ההכרה משולל כל תוקף (לא ניתן להכיר את ההכרה כפי שלא ניתן לשמוע את השמיעה או לראות את הראיה). יש לציין כי הדיאלוג "פרמנידס" הוא דיאלוג מאוחר של אפלטון, המבקר את הדיאלוגים הקודמים שלו, המציעים תורת הכרה בדמות תורת האידיאות.

דיון מפורסם נוסף במסגרת תורת ההכרה החל במה שאריסטו כינה "בעיית הכוללים" (Problem of Universals). הכוללים הם מהויות של התופעות שניגלות לעינינו, אשר בניגוד לקביעתו של אפלטון, ניתנים לידיעה. תהליך ההיוודעות לכוללים נקרא "יצירת מושגים" (Concept Formation). בתהליך זה אנו מקבצים את התופעות הניגלות לעינינו וקוראים בשם לקבוצה עצמה. את הקבוצות אנו מסדרים במדרג. למרות בהירות השיטה, התקשו אריסטו וממשיכיו להבחין היטב בין תופעות אמיתיות ודמיוניות. כך לדוגמה, בעקבות פרמנידס, טען אריסטו שהארץ היא מרכז היקום ומכוסה בשבעה רקיעים.

בעיה מרכזית נוספת בתורת ההכרה היא בניסיון להבחין האם קיים עולם חיצוני שהכרתנו מבוססת עליו (ריאליזם או דואליזם), או שהממשות מבוססת כולה על תודעתנו (אידאליזם).

לקריאה נוספת

• שמואל הוגו ברגמן, מבוא לתורת ההכרה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"א.

קישורים חיצוניים

• ג'. או. יורמסון, תורת ההכרה, הספרייה הווירטואלית של מטח
• תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה), באנציקלופדיה ynet

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.