ריקי נלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריקי נלסון
Ricky Nelson free.jpg
מידע כללי
מקור טינק, ניו ג'רזי
שנות פעילות 19571985
סוגה רוק'נ'רול, בלדות וקאנטרי
חברת תקליטים דכה רקורדס

אריק היליארד "ריקי" נלסוןאנגלית: Eric Hilliard "Ricky" Nelson; ‏8 במאי 194031 בדצמבר 1985) היה זמר ושחקן אמריקאי. היה פופולרי בעיקר בשנות החמישים המאוחרות ובשנות השישים המוקדמות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בטינק שבניו ג'רזי כבנם הצעיר של אוזי והארייט נלסון. שני הוריו היו חברים בביג בנד. יחד עם אחיו דייוויד נלסון, המשפחה הופיעה בסדרת רדיו משנת 1944 עד לשנת 1954 שלה האזינו מעל 2 מיליון מאזינים. בשנת 1952 הייתה למשפחה תוכנית בטלוויזיה בשם "המופע של אוזי והארייט", ששידוריה הופסקו ב-1966. התוכנית התבססה על חייהם האמיתיים של משפחת נלסון.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את קריירת הרוק'נ'רול התחיל נלסון בשנת 1957. הוא רצה להרשים את חברתו, שהייתה מעריצה של אלביס פרסלי, ולהראות לה שהוא יכול לשיר טוב בדיוק כמוהו. הוא הקליט בשנה זו את השיר "אני הולך" של פאטס דומינו, שמיד הגיע למקום ה-4 במצעדים.

בהמשך, כל פרק של ב"מופע של אוזי והארייט" בטלוויזיה הסתיים בהופעה של "ריקי" ולהקתו (שהייתה שייכת בעבר לבוב לומן). אביו של ריקי מנע ממנו להופיע בתוכניות טלוויזיה אחרות, כנראה כדי לשמור את המעריצים של ריקי לעצמו ולתוכנית הטלוויזיה שלו. בפרק אחד של התוכנית בליל כל הקדושים, התחפש ריקי לאלביס פרסלי, ובכך הקפיץ את הרייטינג של התוכנית ויצר היסטריה בקרב המעריצים.

נלסון הפך במהירות לאליל נעורים. מ-1957 עד 1962, הוציא נלסון 30 להיטים שהגיעו למצעד 40 הגדולים, יותר מכל אומן אחר בזמנו (חוץ מאלביס פרסלי).

בעוד ריקי העדיף שירי רוק'נ'רול ובעלי קצב מהיר, קולו הרך והרגוע התאים באופן טבעי לשיר בלדות. במהלך חייו עבד עם הרבה מוזיקאים כמו ג'יימס ברטון, ג'ו מאפיס, הג'ורדניירס (להקת ליוי), והאחים ברונט.

בנוסף לקריירה שלו כזמר, הופיע ריקי נלסון בסרטים כגון "ריו בראבו", מערבון קלאסי מ-1959 (בו השתתפו גם ג'ון ויין ודין מרטין).

שנותיו המאוחרות וקריירת הקאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1963 נישא לכריסטין הרמון. באותה שנה חתם על חוזה ל-20 שנה עם תקליטי דקה, אבל לא הקליט להיטים גדולים אחרי שירו מ-1964 "בשבילך". באמצע שנות השישים התחיל נלסון להקליט מוזיקת קאנטרי, ונכנס ל"מצעד 40 הגדולים" בשנת 1970, כשהקליט את "היא שלי" - שיר של בוב דילן במקור.

ב-1972, נכנס שוב לאותו מצעד עם השיר "מסיבת הגן". השיר נכתב אחרי שקהל שרק לו בוז במסיבת גן בכיכר מדיסון, כי ניגן שירים חדשים ולא רק להיטים משנות ה-50 וה-60. לפי גרסה שונה, הקהל שרק בוז לכוחות משטרה שפזרו הפגנה בקרבת מקום. השיר נעשה פופולרי והצליח להגיע גם לטבלאות הלהיטים של ה"בילבורד".

בשנות ה-70 המאוחרות, הקריירה שלו הייתה בדעיכה. הוא הפסיק להקליט וכמעט שלא הופיע מול קהל. אשתו התגרשה ממנו ולקחה את ארבעת ילדיהם. נלסון החל לצרוך סמים, במיוחד מריחואנה.

בשנת 1985 הוא הצטרף לסיבוב הופעות של רוק'נ'רול בבריטניה. הסיור הצליח באופן ניכר ועודד את רוחו של נלסון. הוא ניסה לשחזר את ההצלחה בארצות הברית, והחל להופיע בדרומה. במהלך סבב ההופעות, נהרג ריק נלסון בתאונת מטוס בטקסס (באותה שנה).

השיר האחרון ששר על הבמה לפני התאונה היה "Rave On" של באדי הולי.

השמועות שהמטוס התרסק עקב שימוש בסמים על ידי נוסעיו הופרכו.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנתיים לאחר המוות, ב-1987, נבחר ריקי נלסון להיכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול, וגם להיכל התהילה של הרוקבילי.

ביום הזיכרון ה-20 למותו שידרה רשת הטלוויזיה האמריקנית סדרה דוקומנטרית שכותרתה: "ריקי נלסון שר".

ב-27 בדצמבר 2005, רשת המוזיקה EMI הוציאה את האוסף: "להיטיו הגדולים של ריקי נלסון", עם 25 רצועות שמע.

גם בניו של נלסון, גונר ומת'יו התאומים, בתו טרייסי נלסון ובנו הצעיר סאם נלסון - כולם עוסקים במשחק או במוזיקה.

רשימה של הסינגלים המוכרים ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]