רלטיביזם אסתטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רלטיביזם אסתטי הוא הגישה הפילוסופית לפיה שיפוט יופי הוא יחסי לפרט, לתרבות, לתקופה ולהקשר, ואין בנמצא תבחין אוניברסלי ליופי. לדוגמה, ונוס מווילנדורף המפוסלת או האישה בציוריו של פטר פאול רובנס נחשבו לכליל השלמות בעת יצירתן, אך כיום עשויות להיחשב לשמנות, בעוד תקנים בני-זמננו ליופי (דוגמת אלה המופיעים על שערי הז'ורנלים) עשויים היו שלא להיחשב כיאים בזמנו של רובנס.

רלטיביזם אסתטי משתייך לזרם הפילוסופי הידוע ככלל כרלטיביזם, המטיל ספקות באפשרות לגישה אפיסטמית ישירה אל "העולם החיצון", ולפיכך דוחה את הטענה הפוזיטיבית לפיה טענות המתארות את העולם החיצון יכולות להתברר כנכונות אובייקטיבית. סוגים אחרים של רלטיביזם כוללים את הרלטיביזם הקוגניטיבי (בבסיסו הטענה הכללית ליחסיות האמת והידע האנושי בכלל) ורלטיביזם מוסרי (לפיו שיפוטים מוסריים הם יחסיים). רלטיביזם אסתטי ומוסרי מהווה חלק מהרלטיביזם הקוגניטיבי.

פילוסופים בעלי ההשפעה על המחשבה הרלטיביסטית-אסתטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופים אובייקטיביסטים שהותירו חותם על התחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפלטון, במיוחד על תורת הצורות שלו.
  • עמנואל קאנט, שטען ששיפוט היופי, על אף תבחיניו הייחודיים לכל פרט, הוא פעולה הנעשית בצורה דומה במוחותיהם של כלל בני האדם.
  • נועם חומסקי, שתאוריית הבלשנות ה"ילידית" שלו טוענת בזכות דקדוק אחיד כלל-אנושי (קרי, שהשפה אינה פרי המקריות כנטען על ידי הרלטיביסטים).

השאלה האם תכונה שכזו קודמת להתניה חברתית נתונה לוויכוח עד היום, ומשקפת את הפולמוס הרחב יותר של "מולד או נרכש" בתחום מדעי החברה, ובפרט במדע ובפילוסופיה (לדוגמה, ציבור משכיל ורחב-אופקים השכיל ורכש ידע בדרכים שונות, ואפשר שטעמן היה מגוון למדי). המידה שבה אפשר לתאר את הטעם באופן סוציוביולוגי הנבדל באופן יסודי מהטרמינולוגיה האסתטית, היא עניין השנוי במחלוקת באקדמיה.

במערכת היחסים שבין אסתטיקה, משיכה מינית ורבייה, דן ארתור שופנהאואר בחיבורו "על המטפיזיקה של אהבת המינים". בעבור שופנהאואר, התבחינים למשיכה מינית היו (בנשים, מנקודת-מבט גברית) יופי, נעורים ובריאות; ובקרב הגברים, מנקודת מבט נשית - מעמד, כוח ואמידות. זאת משום שאלו הם על-פי הסברה התנאים המיטביים לרבייה מינית: טובת הצאצא שבכוח היא תמיד השיקול העיקרי, הגם שמי מהצדדים ואף שניהם עשויים להיות לא מודעים לכך כלל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדי צמח, מבוא לאסתטיקה, המכון הישראלי לפואטיקה ולסמיוטיקה, [ספרות, משמעות, תרבות, מס' 2], מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תל אביב, 1976.
  • פפיטה האזרחי, הפעילות המתבוננת, עיונים באסתטיקה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשכ"ה.
  • ארתור שופנהאואר, על המטפיזיקה של אהבת המינים, בתוך "העולם כרצון ודימוי" ("Die Welt als Wille und Vorstellung").
  • תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות.
  • ריצ'רד רורטי, מקריות, אירוניה והזדהות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]