רפואת חירום
רפואת חירום היא תחום ברפואה שנועד לתת מענה לסיכון מיידי באחת משלוש המערכות העיקריות של גוף האדם - מערכת הנשימה, המערכת ההמודינמית ומערכת העצבים וההכרה. דוגמאות לסיכונים הדורשים התערבות מיידית של צוות רפואת חירום הם: מצוקה נשימתית, חסימת נתיב האוויר, הפרעת קצב, תעוקת חזה, דום לב, הלם או שבץ מוחי.
רפואת חירום מיושמת על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לכך: מגישי עזרה ראשונה, חובשים, פאראמדיקים, ורופאים לסוגיהם[1]. לכל אחד מבעלי התפקידים הללו תחומי סמכות ואחריות מוגדרים וחריגה מהם עלולה לגרום למטופל נזק. מטרת צוות רפואת החירום היא ייצוב מצב המטופל במידת האפשר עד להגעתם במהירות האפשרית לבית החולים, תוך מניעת הידרדרות במצב המטופל ואי גרימת נזק נוסף.
לכל אחד מאנשי צוות רפואת החירום יש את סמכויות הטיפול שלו. לפאראמדיק יש ידע לטיפול מתקדם (ALS או ATLS) והוא ראש הצוות של האמבולנס טיפול נמרץ (אט"ן) וישנו אמבולנס רגיל שבו החובש הוא ראש הצוות וכל אמבולנס מותאם לסוגים שונים של מצבי חירום רפואיים.
תוכן עניינים |
קריאה לעזרה [עריכה]
 |
ערך מורחב – עזרה ראשונה |
עזרה-ראשונה היא עזרה המוגשת בשטח, סמוך למועד האירוע, על מנת להציל חיים ולמנוע הידרדרות, אך הטיפול הרפואי הראשוני בנפגע אינו מסתכם בכך. כדי שהנפגע יזכה לרצף טיפולי חשוב להזעיק עזרה רפואית כבר בשניות הראשונות. בעת הזעקת עזרה רפואית יש להקפיד על מסירת הפרטים הבאים למוקד החירום- מס' טלפון, מיקום מדויק (לרבות עיר, שכונה, רחוב, כניסה, קומה, דירה וכל פרט מזהה אחר), אופי הפגיעה, מס' הנפגעים ומצבם, גילם המשוער של הנפגעים ומגבלות בדרכי הגישה. יש להקפיד שלא לנתק את השיחה עד שהמוקד יעשה זאת על מנת שלא יישארו פרטים חסרים.
מטרת המוקדן במוקד החירום היא לקבל את תמונת האירוע ולהחליט על דרך העזרה הרפואית המתאימה ועל דחיפות המקרה. בהתאם לתמונה המתקבלת יזניק המוקד את הניידות המתאימות וכן גורמי סיוע נוספים במידת הצורך. על-פי אופי המקרה יכול המוקדן להדריך טלפונית את המתקשר בדבר פעולות אשר יכולות לסייע לנפגע עד להגעת העזרה הרפואית.
מס' החירום של מוקד מד"א בישראל הינו 101. ברוב מדינות העולם פועלים ארגוני החירום תחת מוקד אחוד המקבל את כל קריאות החירום ומזניק את כלל הכוחות נחוצים לטיפול באירוע. מס' הטלפון של מוקד החירום האחוד ברוב מדינות העולם הוא 911 (בעיקר בארצות הברית) או 112 (האיחוד האירופי). בישראל עדיין לא פועל מוקד אחוד, בין היתר בשל שיקול של הפחתת העומס על המוקדים והשוני באופי הקריאות הרלוונטיות עבור כל מוקד חירום.
ערכת עזרה ראשונה [עריכה]
בישראל נדרש להתקין "ארגז עזרה ראשונה" בכל מקום עבודה, לפי סעיף 147 (א) וסעיף 151 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970. אף כי תכולת הארגז קבועה בפקודה, מתריע פרופסור יואל דונחין, מנהל המרכז לבטיחות החולה בבית החולים הדסה עין כרם, כי בפועל נמכרים גם פריטים יקרים שאינם מועילים להצלת חיים.[2] פרופ' דונחין ממליץ להכין בכל בית ארגז ולרשום עליו את מספרי הטלפון של מגן דוד אדום ושל שירותי כבאות והצלה. לטענת פרופ' דונחין:
|
מסיכות פשוטות וזולות המאפשרות להנשים כמעט כל אדם מבוגר הן הציוד ההכרחי ביותר בתיבת העזרה הראשונה. הדרך היעילה ביותר לניקוי פצע היא שטיפה במים זורמים. אין כל צורך בתמיסות חיטוי או במריחת תמיסת יוד, שאמנם צובעת את המקום אך ערכה אינו רב. עצירת דמם יעילה נעשית על ידי לחיצה באצבע בחוזקה. שימוש בחוסם עורקים מותר רק למי שהוכשר לכך, מה גם שיעילותו של אמצעי זה אינה ודאית. כלומר, להצלת חיים ולהגשת עזרה ראשונה לא נחוץ ארגז המכיל את מה שהחוק קובע, אלא ידע פשוט ומעט אימון, שכמותו אפשר לרכוש בקורסי החיאה בסיסיים. בקורס כזה לומדים כיצד הרמת הלסת מאפשרת לפתוח לרווחה את דרכי האוויר, כיצד עיסוי חזה קונה דקות יקרות מפז ומאפשר לצוות הרפואי להמשיך ולבצע החיאה מוצלחת. את הפדים, המשחות, הפלסטרים והכדורים להקלת כאב ראש אפשר לשמור בכל מקום, בידיעה שהם אינם בגדר עזרה ראשונה כלל ועיקר. |
||
| – פרופסור יואל דונחין, מתוך ערכת העזרה הראשונה הפכה לערכת קפה[2] | ||
מקורות והערות שוליים [עריכה]
- ^ הרופאים העוסקים לרוב במקצוע זה הם טראומטולוגים או כירורגים אך גם כל רופא מומחה בתחומו.
- ^ 2.0 2.1 יואל דונחין, ערכת העזרה הראשונה הפכה לערכת קפה, באתר הארץ, 13.04.2008
ראו גם [עריכה]
- איחוד הצלה
- אירוע רב נפגעים
- הלם
- החייאה
- חבישה
- פאראמדיק
- מגן דוד אדום
- הצלב האדום
- הסהר האדום
- ATLS
- הצלה יהודה ושומרון
- רפואה טקטית
קישורים חיצוניים [עריכה]
- מדריך O2 למגוון מקרים ותגובות בתחום העזרה הראשונה.
