רשת פלאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רשת הפלאים

רשת הפלאיםלטינית: Rete Mirabile, וברבים: Retia Mirabilia) היא מבנה של עורקים וורידים הנמצאים קרוב מאוד אחד לשני. את רשת הפלאים ניתן למצוא בחלק מבעלי החוליות, והיא מבוססת על כך שדם זורם בתוכה בכיוונים מנוגדים. רשת הפלאים מאפשרת העברת חום, יונים וגזים דרך דפנות כלי הדם, כך שזרימות הדם המנוגדות זו לזו בכיוונן בתוך הרשת שומרות על הפרש טמפרטורה קבוע, או על ריכוזים קבועים של גזים ומומסים. העקרון ההנדסי נקרא מנגנון זרימה נגדית.

יעילות הרשת נקבעת בעיקר לפי הקלות שבה יכולים חום, יונים וגזים לעבור בין כלי הדם. הרשת יעילה ביותר בהעברת גזים וחום. יעילות ההעברה פוחתת עבור יונים קטנים, וקטנה בהרבה עבור חומרים אחרים כתלות בגודלם, כאשר חומרים קטנים יותר יעברו בקלות יתרה מחומרים גדולים.

דוגמאות להופעת רשת הפלאים בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בציפורים בעלות קרומי שחיה בין אצבעות הרגליים, קיימת רשת פלאים ברגליים ובכפות הרגליים המעבירה חום מהדם החם הזורם בעורקים אל הדם הקר הזורם בוורידים. התוצאה הסופית היא שהטמפרטורה הפנימית של כפות הרגליים דומה יותר לטמפרטורה המקיפה את כפות הרגליים, ובכך נמנע איבוד חום מכפות הרגליים. בדוגמה זו רשת הפלאים מתפקדת כמחליף חום ביולוגי.

בצוואר הכלב, רשת הפלאים מגינה על המוח כאשר הגוף מתחמם יתר על המידה.

באשכים של יונקים קיימת רשת הפלאים שעוזרת לקרר את האזור. האשכים פוריים יותר בטמפרטורות נמוכות ולכן זקוקים להחלפת חום קבועה.

בדגי טונה, טמפרטורת הגוף צריכה להישמר גבוהה יותר מזו של המים הקרים בהם הם חיים, ורשת הפלאים מסייעת בכך.

בפינגווינים, רשת הפלאים קיימת ברגליים, בסנפירים ובאזור החוטם, על מנת להגביל את חום הגוף שאובד לסביבה הקרה בה הם חיים.

בחלק מן הדגים, ממלאת רשת הפלאים את שלפוחית השחייה בחמצן, בעזרת מערכת חילוף בין זורמים, בה רמות החומציות (PH) השונות גורמות לחמצן להינתק מההמוגלובין בדם ולצאת מהתמיסה שבה הדם רווי ביתר, אל השלפוחית.

בג'ירף קיימת רשת פלאים בצוואר, ובעזרתה מתאזן לחץ הדם כאשר החיה מתכופפת כדי לשתות.

ביונקים קיימת רשת פלאים עדינה בעורקיקים המוציאים (עורקיקים המהווים חלק ממערכת הכליה בבעלי חיים רבים) שבנפרוני הכליה. חשיבותה בשמירה על ריכוז מומסים גבוה בלשד הכליה (החלק הפנימי של הכליה); ריכוז המומסים בלשד הכליה מאפשר ספיגה חוזרת של מים בעזרת אוסמוזה מצינורות האיסוף הכלייתיים כאשר הם יוצאים מהכליה. כך מתאפשרת הפרשת שתן מרוכז והפחתה של איבוד מים מהגוף לשתן.

בעופות ים (קורמוראנים, שקנאים שחפים ועוד) יש בלוטה ליד הנחיריים, ל"התפלת מים". הבלוטה מרכזת מלח מומס במים, מתוך הדם, במנגנון זרימה נגדית. העוף "מתעטש" ומוציא את המים המלוחים אל הים. הבלוטה מאפשרת לעופות לשתות מי ים לצמאונם, כאשר אין מים שפירים לשתייה בסביבה.

רשת הפלאים בהיסטוריה של הרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרופא הקדום גלנוס סבר - בטעות - שגם לבני-אדם יש רשת פלאים בצוואר. אבחנתו זו הייתה כנראה מבוססת על ניתוח כבשים ובלבול של התוצאות עם סינוס הקרוטיד של בני אדם. כתוצאה מכך מדע הרפואה האמין שסינוס הקרוטיד בבני-אדם הוא בעל תכונות רפואיות חשובות. רק במאה ה-16 הפריך וסאליוס את הטענה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]