שאטו מארגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאטו מארגו

שאטו מארגו (צרפתית: Château Margaux) הוא אחד מארבעת היינות שזכו בדירוג של 'גידול ראשון' בסיווג היינות של 1855 בבורדו, כשהסיבה העיקרית לדירוג היו מחירי היינות, ששיקפו את הביקוש להם. לפי מגזין פורבס, בקבוק של שאטו מארגו מבציר 1787 מחזיק בשיא כבקבוק היין היקר ביותר שנמכר, ומבוטח לפי שווי של $225,000. תמהיל הענבים של יין שאטו מארגו מורכב באופן כללי מ-75% ענבים מזן קברנה סוביניון, 20% מרלו, 5% פטיט ורדו וקברנה פראן.

השאטו ממוקם בקומונת מארגו שבאזור המדוק במחוז הז'ירונד. הכרם נטוע בשטח סלעי בגדה השמאלית של שפך נהר הגארון. יין שאטו מארגו שייך לכינוי המקור המבוקר של אזור מארגו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוק שאטו מארגו 1994

האחוזה מאוכלסת לפחות מאז המאה ה-12, אולם היה זה רק עם הגיעה של משפחת לסטונאק במאה ה-16 שתוצרת היין קנתה לעצמה מקום חשוב, ובשנות השבעים של המאה ה-16 פייר דה לסטרונאק ניכש חלק ניכר משדה הדגן על מנת לפנות מקום לנטיעת גפנים. ב-1700 התרחבה האחוזה לשטח שעליו היא משתרעת כיום, הנאמד ב-2,650 דונם.

כמו ברוב האחוזות של מדוק, חזתה המאה ה-18 בהתפתחות מיין חיוור ומימי שדעך שנים אחדות לאחר יציאתו לשוק, לנוזל כהה ומורכב בטעמיו שהאריך ימים לשנים רבות. בשאטו מארגו התחוללה תמורה זו במידה רבה הודות למנהל השאטו, ברלון, שהכניס טכניקות עשיית יין מהפכניות בהציגו רעיונות חדשניים לעת ההיא כמו איסור הבציר בשעות הבוקר המוקדמות על מנת להימנע מהטל שעטה את הענבים, והכרה בחשיבותה של איכות האדמה שעליה ניטעים הגפנים.

במאה ה-19, היו יינות האחוזה ידועים. תומאס ג'פרסון מיקם אותם במקום הראשון בסיווג האישי שלו. סיווג היינות של 1855 בבורדו שעליו הורה נפוליאון השלישי אישר את מעמדם.

אחוזת השאטו נבנתה כמעט במלואה מחדש בשנת 1810 כשברטראן דובה, מרקיז דה לה קולונילה, מינה את אחד מהארכיטקטים הנודעים ביותר בבורדו, גי לואיס קומב, על מנת ליצור מבנה שיהיה ראוי ליינות שנוצרו במקום. ‏‏[1] התוצאה הייתה יצירת מופת של קומב, ארמון ובו סטיו בסגנון האדריכלות פלדיאנית שכונה "‏ארמון ורסאי של המדוק", שניתן לראות ציור שלו על גבי תווית בקבוק יין שאטו מארגו. הארמון מוקף בפארק משלו, ומוביל אליו שביל אבנים.

בשנות השבעים, לאחר סדרת של בצירים מאיכות נמוכה, אולץ הבעלים של האחוזה מאז שנת 1950 למכור את שאטו מארגו. הרוכש היה תאגיד המרכולים והמימון הצרפתי פליקס פוטין, שבראשו עמד היווני אנדרה מונצלופולוס. מונצלופולוס ובעיקר ביתו קורין מונצלופולוס השקיעו בכרמים ממון רב ועבודה רבה והיטיבו את תהליך עשיית היין, ועם מותו ב-1980 שב שאטו מארגו להיות בין היינות המשובחים באזור. בראשית שנות התשעים, נמכרה חלק מאחזקת השאטו למשפחת אגנלי, אולם הניהול נותר בידה של קורין מונצלופולוס. ב-2003 קנתה קורין מונצלופולוס בחזרה את חלק הארי של המניות ונהפכה להיות בעלת המניות היחידה של שאטו מארגו.

הכרמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישון היינות בחביות במרתף שאטו מארגו
בקבוקים ישנים במרתף שאטו מארגו

בשאטו מארגו, כפי שהדבר מקובל במדוק, זן הענבים העיקרי המשמש לתמהיל היינות הינו מסוג קברנה סוביניון, אשר מרכיבים כ-75% מהכרמים, אחריו בא ענב המרלו שמרכיב כ-20%, וקברנה פראן ופטיט ורדו מרכיבים את היתר. כ-30,000 ארגזים נעשים מדי שנה (תריסר בקבוקים בארגז), כאשר התוצרת מחולקת בין היין הראשון, שאטו מארגו, שהוא בדירוג פרימייר קרו, והיין השני הקרוי פביליון רוז' (Pavillon Rouge). כמות קטנה של סוביניון בלאן מגודלת אף היא על מנת להרכיב את יין השני הלבן פביליון בלאן (Pavillon Blanc), שנמכר תחת הכינוי המקור המבוקר של אזור בורדו. גיל הגפנים הממוצע הנבצרות לצורך הכנת יין שאטו מארגו הוא 35.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Guy-Louis Combes (1757-1818) was trained in Paris and spent some student years in Rome before establishing his practice at Bordeaux, where a street commemorates his name.‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]