תודעה מעמדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משמעותה המילולית של תודעה מעמדית, היא המודעות לסטטוס המעמדי או הכלכלי של הפרט בחברה. מנקודת המבט המרקסיסטית היא מתייחסת למודעות עצמית או חוסר מודעות עצמית למעמד המסוים אליו הפרט משתייך. הרצון לפעול למען האינטרסים של בני המעמד שלך וכן המודעות להיסטוריה של בני המעמד. מרקס גם מסביר את קבלת התודעה המעמדית, כמעבר ממעמד בפני עצמו למעמד הפועל למען עצמו. משמעות ההבדל, היא קבוצת אנשים אשר יש להם יחסים משותפים להפקת מוצריהם לעומת יצירת רובד חברתי אשר ידאג לרכישת אינטרסיו ומוצריו בעצמו. לרוב, לבני המעמדות הנמוכים יש מודעות חברתית גדולה יותר מאשר לבני המעמדות הגבוהים יותר. אולם, דבר זה אינו מחייב את החברות אשר בהן ההיררכיה החברתית היא נוקשה ומסורתית. לעתים, בחברות או מדינות רב גזעיות כגון ארצות הברית, עניין המעמדות והתודעה מתערבבת יחדיו עם עניין הגזע מכיוון שאנשים בעלי צבע עור שונה ישתייכו פעמים רבות למעמדות העניים יותר.

הגדרה מרקסיסטית לעומת הגדרה סוציולוגית בסיסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת המעמד החברתי של פלוני יכולה להיות מוגדרת על ידי מודעותו לכך וכן על פי גישות חברתיות או היסטוריות שונות. בשעה שסוציולוגים לא מרקסיסטים יגדירו את המעמד על פי ההכנסות, המקצוע, מיקום גאוגרפי וכו', סוציולוגים מרקסיסטים יגדירו את המעמד ביחס אשר יש לפרט לאמצעי הייצור.

התפתחות חברת המעמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-19, ההתוויות החברתיות מעמד הביניים ומעמד העובדים, כבר רווחו בשפה. האריסטוקרטיה המסורתית, אשר קיבלה חיזוק מבני המעמדות העליונים השתלבו יחדיו לבני המעמד העליון. התודעה המעמדית שלהם התעצבה לרוב במערכת החינוך משלהם וכן באוניברסיטת משלהם. כתוצאה מכך, ההתחזקות וההתגבשות של המודעות הביאה את בני המעמד ליכולת להשתלט על המערכת הפוליטית ולקפח את המעמד הבינוני והנמוך במערכת זו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]