תותי בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תותי בר
Wildstrawberriesposter.jpg
שם במקור: Smultronstället
בימוי: אינגמר ברגמן
הפקה: אלן אקלונד
תסריט: אינגמר ברגמן
שחקנים ראשיים: ויקטור שיוסטרום, ביבי אנדרסון, אינגריד טולין, גונר ביורנסטראד
מוזיקה: אריק נורדגרן
מדינה: שבדיה
הקרנת בכורה: 26 בדצמבר 1957 בשבדיה, 22 ביוני 1959 בארצות הברית
משך הקרנה: 91 דקות
שפת הסרט: שבדית, לטינית
דף הסרט ב-IMDb

תותי בר (Smultronstället) הוא סרט שבדי בבימוי של אינגמר ברגמן, שיצא ב-1957 ומתאר את סיפורו של אדם זקן שמגולל בזכרונו את עברו. ברגמן כתב את תסריט הסרט בהיותו מאושפז. מכיוון שהסרט מעלה סוגיות מורכבות בנוגע לחיים, ועוסק בנושאים מעוררי מחשבה כמו גילוי עצמי וקיום האדם, הסרט נחשב לעתים קרובות כאחד מסרטיו האישיים, האופטימיים והטובים ביותר של ברגמן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור איזק בורג, אלמן בן 78, הוא רופא קשיש וממורמר. התמחותו הרפואית והמדעית היא בבקטריולוגיה. לפני שהתמחה הוא עבד כרופא משפחה בשבדיה הכפרית. בורג יוצא לנסיעה ארוכה במכונית מסטוקהולם ללונד כדי לקבל תואר כבוד 50 שנה אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטת לונד. בורג מלווה בכלתו ההריונית מריאן, שלא מחבבת את חותנה ומתחננת להיפרד מבעלה, אוולד, בנו היחיד של איזק.

במהלך טיולם, איזק נאלץ להתמודד עם סיוטים, חלומות בהקיץ, גילו המופלג והמוות הממשמש ובא כדי להעריך מחדש את חייו. הוא פוגש בדרך בסדרה של טרמפיסטים, שכל אחד מהם הופיע בחלומות העבר של בורג. בקבוצת הטרמפיסטים הראשונה שני גברים צעירים ואישה בשם שרה, שמוערצת על ידי שני הגברים. שרה מקבילה לאהבת נעוריו של איזק (ומשוחקת על ידי אותה שחקנית). הקבוצה הראשונה נשארת איתו לאורך המסע. לאחר מכן הם אוספים זוג בגיל העמידה שרכבו התנגש בשלהם. לאחר שהזוג לא מפסיקים לריב מריאן עוצרת את הרכבת ומבקשת מהם לרדת. הם מזכירים לאיזק את נישואיו הלא-מאושרים. הוא נזכר בילדותו על שפת החוף ובשרה אהובתו. הוא מתעמת עם הבדידות שלו ועם היותו בן אדם מרוחק. הוא מזהה תכונות אלה הן אצל אימו הישישה והן אצל בנו הפיזיקאי, ובהדרגתיות מתקדם לקראת קבלה של עצמו, עברו, ההווה שלו והמוות הקרב ובא.

לבסוף בורג מגיע ליעדו ואוסף את הפרס, שמסתמן כפולחן ריקני. באותו לילה הוא נפרד מחבריו הצעירים בצורה אוהבת, כשהזקן המריר מפעם לוחש, "זכור אותי". כשהוא הולך למיטתו בבית בנו מתגברת בו תחושה של שלום והוא חולם על פיקניק משפחתי על שפת האגם. סגירה חיובית של חייו הגיעה, ופניו של בורג מקרינות שמחה.

ביקורות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס דוב הזהב עבור הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, בפרס "הסרט הטוב ביותר" ו"השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע במאר דל פלאטה ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ב-1960. כמו כן היה מועמד לזכייה בפרס אוסקר לתסריט הטוב ביותר.

הסרט השפיע על סרטו של וודי אלן משנת 1988, אשה אחרת. הדמות הראשית בסרט, מריון פוסט, גם היא נתפסת על ידי חבריה כאישה קרה וחסרת רגשות, שבכורח הנסיבות בוחנת מחדש את חייה. כמו כן בסרטו של אלן כלתה של פוסט מספרת לה שאחיה, פול, שנא אותה, ופוסט מתעמתת עם עברה באמצעות חלומות שחושפים מידע חשוב לצופה, כמו בתותי בר. בסרט אחר שלו, מתייחס בסרט אחר שלו, פשעים ועבירות קלות, מתייחס אלן לסצנה מתותי בר שאיזק צופה בבני משפחתו כשהם אוכלים ארוחת ערב.

ב-1963 ציין הבמאי סטנלי קובריק את הסרט כסרט השני האהוב עליו כשהתבקש למנות את עשרת הסרטים האהובים עליו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב מלכין, ספרות התסריט: עיונים בצורה ספרותית חדשה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985, פרק 4 – התסריט כצורה ספרותית חדשה בספרות העולם ו"תותי בר" כיצירה ספרותית, עמ' 77–99; תסריט – עמ' 283–343

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]