תיאו ואן דוסבורג
 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1883 אוטרכט, הולנד |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1931 (בגיל 47) דאבוס, שווייץ |
| שם לידה | Christian Emil Marie Küpper |
| תקופת הפעילות |
1899–1931 (כ־32 שנים)  |
| תחום יצירה | ציור, אדריכלות, שירה |
| זרם באמנות | דה סטייל, דאדא, אמנות מודרנית, אלמנטריזם |
| הושפע על ידי |
פיט מונדריאן |
| יצירות ידועות |
Rhythm of a Russian dance, Counter-Composition VIII, Counter-composition XX, Contra-Composition VII |
| פרסים והוקרה |
פרס סיקנס (1968) |
| בן או בת זוג |
נלי ואן דוסבורג (24 בנובמבר 1928–7 במרץ 1931) Lena Milius (30 במאי 1917–31 בינואר 1923) Agnita Feis (4 במאי 1910–11 במאי 1917) |
| חתימה |
 |
  | |
תיאו ואן דוסבורג (30 באוגוסט 1883 - 7 במרץ 1931) היה אמן הולנדי, שעסק בציור, כתיבה, שירה ואדריכלות. ידוע בעיקר כמייסד ומנהיג תנועת דה סטייל. היה נשוי לאמנית, הפסנתרנית והכוריאוגרפית נלי ואן דוסבורג .
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאו ואן דוסבורג נולד בשם כריסטיאן אמיל מארי קופר ב-30 באוגוסט 1883 באוטרכט, הולנד, אביו הביולוגי היה צלם בשם וילהלם קופר ואימו הנרייטה קתרינה מרגדנט. אך הוא ראה באביו החורג, תיאודורוס דוסבורג, את אביו הטבעי, עד כדי כך שיצירותיו הראשונות נחתמות עם השם תיאו דוסבורג, שאליו הוסיף מאוחר יותר "וואן". בצעירותו למד שירה ומשחק ועבד בעבודות מזדמנות.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
התערוכה הראשונה שלו התקיימה ב-1908. משנת 1912 ואילך, תמך בעבודותיו בכתיבה למגזינים. הוא ראה את עצמו כצייר מודרני באותה תקופה, אם כי עבודתו המוקדמת תואמת את האימפרסיוניסטים של אמסטרדם ומושפעת מווינסנט ואן גוך, הן בסגנון והן בנושא. זה השתנה לפתע ב-1913 לאחר שקרא את ה-Rückblicke של ואסילי קנדינסקי, שבו הוא מסתכל אחורה על חייו כצייר מ-1903 עד 1913. זה גרם לו להבין "שיש באומנות רמה גבוהה יותר, רוחנית יותר, שמקורה בנפש ולא בשגרת היומיום, ושההפשטה היא התוצאה ההגיונית היחידה של זה."
כבר ב-1912 מתח ואן דוסבורג ביקורת על הפוטוריזם במאמר שפורסם ב- Eenheid ב-9 בנובמבר 1912, כי "הביטוי המימטי של המהירות (תהא צורתו אשר תהיה: המטוס, המכונית וכן הלאה) מנוגד בתכלית לאופי הציור, שמקורו העליון נמצא בחיים פנימיים".
ב-6 בנובמבר 1915 כתב באותו כתב עת: "פיט מונדריאן מבין את חשיבות הקו. הקו כמעט הפך ליצירת אמנות בפני עצמה; אי אפשר לשחק איתו כשהייצוג של אובייקטים שנתפסים היה חשוב ביותר. קנבס לבן הוא כמעט חגיגי. כל קו מיותר, כל קו שהוצב לא נכון, כל צבע שהוצב ללא הערצה או טיפול, יכול לקלקל הכל - כלומר, את הרוחני"[1].
תנועת דה סטייל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1915 (במהלך שירותו הצבאי) בזמן שסקר תערוכה עבור אחד מהמגזינים, הוא נתקל ביצירותיו של פיט מונדריאן, שהיה מבוגר ממנו בשמונה שנים, וציוריו כבר זכו לתשומת לב מסוימת. ואן דוסבורג ראה בציורים אלה את האידיאל האישי שלו בציור: הפשטה מוחלטת של המציאות. זמן קצר לאחר התערוכה יצר ואן דוסבורג קשר עם מונדריאן, ויחד עם אמנים קרובים הקימו את המגזין De Stijl בשנת 1917[2].
קידום דה סטייל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי ש"דה סטייל" הורכב מחברים רבים, ואן דוסבורג היה "השגריר" של התנועה, וקידם אותה ברחבי אירופה. הוא עבר לוויימאר ב-1922, וניסה להרשים את מנהל הבאוהאוס, וולטר גרופיוס, כדי להפיץ את השפעת התנועה.
בעוד שגרופיוס קיבל רבים מהצווים האופנתיים של תנועות אמנות עכשווית, הוא לא הרגיש שדוסבורג ראוי לקבל מינוי לבאוהאוס. לאחר מכן התיישב דוסבורג ליד בנייני הבאוהאוס והחל למשוך תלמידי בית ספר המתעניינים ברעיונות החדשים של קונסטרוקטיביזם, דאדאיזם ו- De Style.
הפיצול ממונדריאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הידידות בין ואן דוסבורג למונדריאן נותרה חזקה בשנים אלו, אף על פי שאמצעי התקשורת העיקריים שלהם היו מכתבים. בשנת 1923 עבר ואן דוסבורג לפריז, יחד עם אשתו השנייה, נלי ואן מורסל. מכיוון ששני האישים החלו לראות זה את זה על בסיס קבוע הרבה יותר, הבדלי האופי התבררו: מונדריאן היה מופנם, בעוד ואן דוסבורג היה יותר מוחצן וראוותן. במהלך 1924 נוצרו בין השניים חילוקי דעות, שהובילו בסופו של דבר לפילוג זמני. הסיבה המדויקת לפיצול הייתה נקודת מחלוקת בקרב היסטוריונים של האמנות; הגישה הרווחת היא שהמחלוקת נבעה סביב כיווני הציור, מונדריאן מעולם לא קיבל אלכסונים, ואילו דוסבורג התעקש על ההיבטים הדינמיים של האלכסון, ואכן הציג אותו ביצירותיו. מונדריאן כן קיבל במידה מועטה מושגים של אלכסונים, כגון בציורי ה־Lozenge, שם הבד היה מסובב 45 מעלות, תוך שמירה על קווים אופקיים.
בשנים האחרונות אותגרה תיאוריה זו על ידי היסטוריונים של אמנות המדגישים את התפיסות השונות של השניים לגבי חלל וזמן.
לאחר הפיצול השיק ואן דוסבורג קונספט חדש באמנות, אלמנטריזם, שהתאפיין בקווים אלכסוניים ויותר דינמיות לעומת הנאו-פלסטיות והדה סטייל של מונדריאן.
בשנת 1929 שני האישים התפייסו כאשר נפגשו בטעות בבית קפה בפריז[3].
אדריכלות, עיצוב וטיפוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד ההתעסקות בציור ובקידום הדה סטייל עסק וואן דוסבורג בדיסציפלינות שונות כגון אדריכלות ועיצוב, הפקות שונות ועוד. הוא תכנן בתים לאמנים עמיתים, יחד עם סופי טאובר-ארפ וז'אן ארפ עיצב את מתחם הבילויים Aubette בשטרסבורג .
יחד עם אל ליסיצקי וקורט שוויטרס, ואן דוסבורג היה חלוץ במאמצים להקים אינטרנציונל לאמנויות בשני קונגרסים שהתקיימו בדיסלדורף ובווימאר, ב-1922.
בשנת 1919 עיצב וואן דוסברג גופן אלפבית בעל צורה גיאומטרית אופיינית, זכה לתחייה בצורה דיגיטלית כארכיטיפ ואן דוסבורג. הגופן הזה היווה השראה לניסיון מאוחר יותר שנעשה על ידי קורט שוויטרס בגופן שלו Architype Schwitters.
באמצע שנות ה-20, ואן דוסבורג עבד יחד עם שוויטרס והאמנית קייט שטייניץ על הפקת סדרת ספרי אגדות לילדים שהציגו טיפוגרפיה יוצאת דופן[4].
ואן דוסבורג גם שמר על קשר עם דאדא, והוציא לאור את המגזין Mécano תחת הטרוניה של IK Bonset (ייתכן שנגזר מ"Ik ben zot", בהולנדית "אני טיפש"). הוא גם פרסם שירת דאדא תחת אותו שם ב"דה סטייל". תחת שם בדוי שני, אלדו קמיני, הוא פרסם פרוזה אנטי-פילוסופית, בהשראת הנציג האיטלקי של האמנות המטפיזית, קרלו קארה. ביצירות הספרות הללו, הוא התנגד בתוקף לאינדיבידואליזם וחיפש חוויה קולקטיבית של המציאות.
השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן דוסבורג נשאר פעיל בקבוצות אמנות ובכתב העת Cercle et Carré, שאותו עזב ב-1929. בסוף פברואר 1931 הוא נאלץ לעבור לדאבוס שבשוויץ בשל מצבו הבריאותי הרופף. ואן דוסבורג לא התאושש וב-7 במרץ 1931 הוא מת מהתקף לב. לאחר מותו הוציאה נלי ואן דוסבורג את הגיליון האחרון של דה סטייל כגיליון זיכרון עם תרומות של חברים ותיקים וחדשים מ"דה סטייל".
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעבודה של ואן דוסבורג הייתה השפעה משמעותית, כולל זו העוסקת בנושאים של אמנות מוצלבת, עיצוב ואדריכלות. לדוגמה, היצירה המפורסמת שלו "בניית זמן וחלל" (1923) הייתה לדבריו מקור השראה מרכזי של האדריכל הנודע הארי סיידלר[5]. ב-1992 הוא רכש את היצירה, וב-2010 נתרמה לגלריה הלאומית של אוסטרליה בקנברה.
יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל שיטת ההפשטה הרדיקלית של ואן דוסבורג רבים מציוריו מזוהים רק על ידי מספר סידורי.
-
אישה בנוף -
דיוקן עצמי עם כובע, 1906 -
דיוקן עצמי (1915) -
קומפוזיציה, 1915 -
קומפוזיציה 1 -
קומפוזיציה 7 (שלושת החסדים), 1917 -
קומפוזיציה נגדית 13, 1929 -
שחקני קלפים, 1916–1917 -
קומפוזיציה עם חלון עם זכוכית צבעונית 3 -
עץ -
דיוקן מופשט -
תנועה héroïque -
קומפוזיציה 11 -
עיצוב תקרה ל-Cine-Dancing of the Aubette
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סריקות של גיליון De Stijl של ואן דוסבורג
- ארכיון תיאו ואן דוסבורג ונשותיו
- כתבים ומאמרים מקוריים מאת תיאו ואן דוסבורג
- תיאו ואן דוסבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Doig, Allan (2009). "Theo van Doesburg (Christian Emil Marie Küpper)". MoMA – The Collection. Museum of Modern Art. נבדק ב-4 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "De Stijl". Guggenheim Glossary. Guggenheim Museum. אורכב מ-המקור ב-21 באוגוסט 2008. נבדק ב-4 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mawer, Simon (23 בינואר 2010). "Theo van Doesburg: Forgotten artist of the avant garde". The Guardian. נבדק ב-4 בפברואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kurt Schwitters; Irvine Peacock; Jack Zipes (2009). Lucky Hans and Other Merz Fairy Tales. Princeton University Press. pp. 14–15. ISBN 978-0-691-13967-8. נבדק ב-6 בספטמבר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ When art meets architecture | MHNSW, Museums of History NSW, 2022-12-05 (באנגלית)