הארי סיידלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארי סיידלר
Harry Seidler
לידה 25 ביוני 1923
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במרץ 2006 (בגיל 82)
סידני, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת סידני עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין במסדר האימפריה הבריטית (3 ביוני 1972)
  • מדליית הזהב המלכותית (1996)
  • חבר במסדר אוסטרליה (8 ביוני 1987)
  • אות הזהב לשירות העיר וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארי סיידלר (באנגלית: Harry Seidler; ‏25 ביוני 1923 – 9 במרץ 2006) היה אדריכל אוסטרלי ממוצא יהודי, יליד אוסטריה, שנחשב לאחד המובילים במתודולוגיה של המודרניזם באוסטרליה והארכיטקט הראשון שנתן ביטוי מלא לעקרונות הבאוהאוס באוסטרליה.

סיידלר תכנן יותר מ-180 בניינים[1] וזכה להכרה רבה בתרומתו לארכיטקטורה של אוסטרליה. סיידלר זכה בעקביות בפרסי אדריכלות בכל עשור לאורך הקריירה האוסטרלית שלו, במשך כמעט 58 שנה, בכל הקטגוריות המגוונות - עבודות המגורים שלו משנת 1950, עבודתו המסחרית משנת 1964 והפרויקטים הציבוריים שלו משנות השבעים. הוא היה דמות שנויה במחלוקת לאורך הקריירה הארוכה שלו, שכן נהג לבקר באופן קבוע ופומבי את רשויות התכנון ומערכת התכנון בסידני.[2]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיידלר נולד בווינה בירת אוסטריה, בנו של יצרן בגדים יהודי. בשנת 1938, זמן קצר לאחר שסיפחה גרמניה הנאצית את ארצו, נמלט לבריטניה במסגרת הקינדר-טרנספורט והגיע ללונדון, שם המתין לו אחיו הגדול.[3]

חינוך והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי סיידלר (מימין) עם ולטר גרופיוס בסידני 1954

באנגליה הוא למד בנוי וקונסטרוקציה בבית הספר הטכני בקמברידשייר. אף על פי שהוא סווג על ידי בית הדין הבריטי בתקופת המלחמה כפליט "קטגוריה C - נעדר סיכון" הנמלט מהנאצים,[4] הוא נכלא על ידי הרשויות הבריטיות כזר אויב, ב־12 במאי 1940, מכיוון שנולד באוסטריה.[5] תחילה שהה במחנות מעצר בהויטון ליד ליברפול, ואחר כך על האי מאן, לפני שנשלח לקוויבק, קנדה, והמשיך להיות עצור שם [6] עד אוקטובר 1941, מועד בו שוחרר מהכלא לתקופת מבחן על מנת ללמוד אדריכלות באוניברסיטת מניטובה בוויניפג, בה סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה, בשנת 1944.[7]

לאחר שעבד תקופה קצרה במשרד אדריכלים בטורונטו, סיידלר הפך לאדריכל רשום באונטריו בפברואר 1945, בגיל 21 בלבד. הוא הפך לאזרח קנדי בסוף 1945.

אף על פי שהיה בן עשר כשנסגר בית הספר הגרמני לעיצוב - הבאוהאוס, חוקרים של יצירתו של סיידלר מקשרים אותו תמיד עם מוסד זה מכיוון שלימים למד תחת מורי הבאוהאוס שהיגרו לארצות הברית. הוא למד בבית הספר הגבוה לעיצוב של הרווארד אצל ולטר גרופיוס ומרסל ברויאר במלגה שקיבל בשנת 1945/46,[8] ובמהלכה עשה חופשת עבודה אצל אלוואר אלטו בבוסטון, שם תכנן את מעונות בייקר במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס לאחר מכן למד אסתטיקה חזותית במכללת בלאק מאונטיין אצל הצייר יוזף אלברס באמצע 1946.

קריירה מוקדמת מחוץ לאוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיידלר עבד כעוזרו הראשון אי פעם של האדריכל מרסל ברויאר בניו יורק מסוף 1946 ועד מרץ 1948.[7] במשך כמעט חודשיים, בין 20 באפריל ועד לתחילת יוני 1948, עבד סיידלר בריו דה ז'ניירו עם האדריכל אוסקר נימאייר, ממנו למד את השימוש בגגונים, דבר שקיבל בטוי בתכנון מבני המשרדים שלו בסוף שנות ה-50 (כמו בית הורביץ בסידני). קוויהם המעוגלים של הגגונים נראו לראשונה בתוכניות של סיידלר החל מאמצע שנות ה-60 וה-70.

החיים באוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית רוז סיידלר, ווהרונגה, סידני, 1948–50
כיכר אוסטרליה, סידני, 1961–1967

הוריו של סיידלר היגרו לסידני בשנת 1946, (בעת שעבד אצל מרסל ברויאר בניו יורק). בתחילת 1948, כתבה לו אמו שהיא שוכרת את שירותיו ומזמינה אותו לבוא לסידני לעצב את ביתם. סיידלר הגיע לסידני ב־20 ביוני 1948 (ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-25), ללא שום כוונה להישאר באוסטרליה, אלא רק עד לגמר הקמת הבית.[9] הבית נודע כבית רוז סיידלר (1948–1950), בווארונגה, בשפלה נידחת של פרבר בחוף הצפוני העליון של סידני. פרויקט זה היה בית המגורים המודרני לחלוטין והראשון שביטא במלואו את הפילוסופיה והשפה הוויזואלית של הבאוהאוס באוסטרליה וזכה בפרס סולמן לשנת 1951. בעקבות הפרסום העצום לו זכה בית זה, פנו נוספים לסיידלר כדי שיתכנן עבורם את בתיהם. עם כל כך הרבה לקוחות והנאתו מהאקלים של סידני ונופי הנמל שלה, סיידלר החליט להישאר באוסטרליה.[10] בית רוז סיידלר הפך למוזיאון-בית בשנת 1991.

בשנות השישים של המאה העשרים שוב פרץ סיידלר דרך חדשה עם תכנון פרויקט כיכר אוסטרליה (עיצובים ראשונים - 1961, בינוי הכיכר 1962–1964, הקמת המגדל 1964–1967). באותה תקופה, מגדל כיכר אוסטרליה היה מבנה הבטון הגבוה ביותר בעולם. העיצוב הציג את הרעיון של רחבה ציבורית פתוחה וגדולה ויצירות אמנות בולטות במגדלי המשרדים באוסטרליה.[7]

בשנת 1966 הוא סייע להובלת ההפגנות להשארת ירן אוטזון בתפקידו כאדריכל הראשי של בית האופרה של סידני.[11]

הוא היה חבר מייסד של אגודת האדריכלים האוסטרלית. בשנת 1984 הוא הפך לאוסטרלי הראשון שנבחר לחבר האקדמיה לארכיטקטורה, פריז, ובשנת 1987 הוא נבחר לחבר מסדר האבירות האוסטרלי, כבוד אותו קבל כשהוא לבוש בחליפה ובעניבת הפרפר, שהפכו לסימן ההכר שלו. במהלך השנים הוענקו לסיידלר גם חמש מדליות - ובכלל זה מדליית סולמן - פרס האדריכלות המכובד מטעם המכון האדריכלי האוסטרלי המלכותי, פרס מטעם המכון האוסטרלי המלכותי לאדריכלים בשנת 1976, מדליית זהב המוענקת מטעם מלך בריטניה, ופרס המכון המלכותי לאדריכלים בריטים בשנת 1996.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של סיידלר בקילארה, ניו סאות' ויילס.

הארי סיידלר נסע לאוסטרליה בשנת 1948 בדרכונו הקנדי (אותו קיבל באמצע שנת 1946). בשנת 1958 עת התגורר באוסטרליה כבר עשור שנים, ביקש לחדש את דרכונו הקנדי אך לא יכול היה לממש זאת, מכיוון שהיה קנדי מתאזרח שלא התגורר בקנדה כבר יותר משלוש שנים.[12] הוא הפך לאזרח אוסטרלי בסוף 1958 וקיבל דרכון שאיפשר לו לנסוע לעבודה ולירח הדבש שלו. הארי סיידלר נישא לפנלופה אוואט, בתו של קלייב אוואט ב־15 בדצמבר 1958; לזוג נולדו שני ילדים.

סיידלר אהב לצלם ארכיטקטורה ברחבי העולם וחלקם של הצילומים מתועדים בספר הצילום שלו "המסע הגדול", "The Grand Tour". הוא גם נהנה לעשות סקי.

פנלופה סיידלר, אדריכלית בזכות עצמה, רכשה את התואר הראשון באדריכלות מאוניברסיטת סידני והצטרפה למשרד סיידלר ושות' (Seidler and Associates) בשנת 1964 כאדריכלית ומנהלת פיננסית.[13] היא תכננה יחד עם בעלה את בית הארי ופנלופה סיידלר בקילארה (פרבר של סידני) שזכה בפרס ה- נ.ס.ו וילקינסון בשנת 1967.[14]

ב־24 באפריל 2005, סיידלר לקה בשבץ מוחי ממנו לא התאושש לעולם, ונפטר מאלח דם בסידני ב־9 במרץ 2006 בגיל 82.

מודרניזם ועקרונות עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירות אופק, דרלינגהרסט, סידני, 1990–1998

סיידלר טען שהמונח "סגנון בינלאומי" הוא הגדרה בלתי נכונה ולכן התנגד לכך שהמונח ישמש לתיאור האדריכלות המודרנית או העיצובים הארכיטקטוניים שלו, שכן שניהם השתנו עם הזמן ככל שהתפתחו השימוש החברתי וטכנולוגיות הבניין. סיידלר התעקש כי מודרניזם אינו סגנון אלא מהלך תמידי. הוא נהג להסביר כי בארכיטקטורה המודרנית של לה קורבוזיה משנות העשרים של המאה העשרים מוקמו עמודים במרחק של 6 מטרים זה מזה, ואילו באמצע שנות השמונים טכנולוגיית הבטון הדרוך אפשרה מפתחים של 34 מטר ללא עמודים, והתוצאה הייתה ביטוי ויזואלי שונה ופתיחות באדריכלות.[15]

בעבודותיו של סיידלר בא לידי בטוי שילוב של השפעות מארבעה מאסטרים גדולים ומודרניים שתחתם למד או איתם עבד: ולטר גרופיוס, מרסל ברויאר, יוזף אלברס ואוסקר נימאייר. סיידלר שמר על קשרים עם ארבעת המנטורים שלו גם לאחר שהגיע לאוסטרליה. סיידלר סייע לכך שוולטר גרופיוס נאם בוועידת מכון האדריכלות האוסטרלי המלכותי (RAIA) בסידני בשנת 1954. סיידלר שיתף פעולה עם מרסל ברויאר בתכנון שגרירות אוסטרליה בפריז (מכיוון שלמרסל ברויאר היה משרד בפריז) וסיידלר היה האדריכל שניהל את הפרויקט של מרסל ברויאר עבור מפעל טורין בפנרית' שבדרום סידני, בשנות השבעים. סיידלר הזמין את יצירות האמנות של יוזף אלברס למרכז ההשקעות של חברת MLC באמצע שנות השבעים. הוא גם שמר על קשר הדוק עם אוסקר נימאייר באמצעות מכתבים וביקורים בריו דה ז'ניירו.

תורתו של ולטר גרופיוס לפיה המודרניזם אינו סגנון אלא מתודולוגיה המשתנית בהתאם לאזורים וסוגי האקלים השונים.[16] השפיעה מאוד על סיידלר, שאף אימץ אותה. [17] תכנוניו של סיידלר ביטאו מתודולוגיית עיצוב מודרניסטית, שנחשבה למיזוג של שלושה אלמנטים: שימוש חברתי, שיטות בנייה יעילות ואסתטיקה חזותית. מאחר ששלושת האלמנטים הללו היו בשינוי מתמיד, סיידלר התעקש תמיד כי אין לו 'סגנון' קבוע, וכך - ככל שחל שינוי בטכנולוגיית הבניין ובשימושים החברתיים, הביטוי החזותי של עיצוביו המשיך והתפתח באופן מתמיד לאורך 57 שנות יצירתו באוסטרליה.

צורת עבודתו של סיידלר השתנתה ככל שטכנולוגיות הבניין השתנו: מבתי העץ שלו בשנות החמישים (שרבים מהם הדהדו את צורת הבית הדו-גרעיני של מרסל ברויאר), לבתים ומגדלים מבטון מזוין בשנים 1960–1980,[18] ופיתוח של קוים מעוגלים (בצורות המתוכננות) עם ההתקדמות בטכנולוגיית הבטון בשנות השמונים ואילך, כמו גם התפתחויות בטכנולוגיית הפלדה שאפשרה גגות מעוקלים בשנות התשעים ואילך (למשל בית ברמן). סיידלר תועד (בשנת 1980) כמי שאומר כי תכנון הפנים שעיצב אוסקר נימאייר בבנק בואה-ויסטה (Boavista) בריו בשנת 1946 (שאותו ראה סיידלר ב -1948) עם הקווים המעוגלים שיצרו יחסי פנים - חוץ חדשים, השפיע לבטח על השימוש שהוא עשה באינטראקציות מעוגלות בגני משחקים ובקירות תמך חיצוניים מאמצע שנות ה-60 ולאורך כל שנות ה-70.[19] לאחר שחגג 50 שנה של עשייה אדריכלית באוסטרליה, ציין סיידלר כי ההתפתחויות בטכנולוגיות הבניין הם שאפשרו עושר צורני רב יותר במגדל הדירות שאת תכנונו עמד לסיים "לא הייתי יכול לבנות את 'בנין אופק' לפני עשרים שנה ... בטכנולוגיית הבניין של אז, שטווח המפתחים שאיפשרה היה מוגבל מאוד. (אבל 'בנין אופק') התאפשר כתולדה מטכנולוגיה כמו בטון דרוך שהיא ... כלכלית ומהירה. זה גם נותן לך חופש צורני גדול יותר. בימינו אנו יכולים לייצר מפתחים עצומים ולעשות זאת לא רק (על ידי) הכנסת רשת פלדה או משהו אחר לבטון אלא על ידי הכנסת תיל פלדה עם יכולת מתיחה גבוהה, דבר המקל על יצירת מפתחים גדולים ושינוי צורת הבניין ושהיה קשה מאוד להשיגו בדרך אחרת."[20]

בעוד שמבקרים מסוימים מתייגים את השימוש של סיידלר בבטון חשוף ובלתי צבוע בשנות ה-60 וה-70 כ"ברוטליסט" (הלקוח מהבטוי הצרפתי 'בטון ברוט'), סיידלר סירב לקבל את המינוח משום שהיה ביקורתי כלפי הברוטליסטים הבריטים שאת עבודתם כינה "חיקויים פתטיים של לה קורבוזיה".[21] המבנים המונוליטיים הכבדים של 'הברוטליסטים' היו ההפך מהאסתטיקה החזותית של סיידלר של שקיפות וקלילות ויכולת להביט דרך האדריכלות, דרך החללים ודרך מרחבים אדריכליים מגוונים.

בשנות ה-60 וה-70 עבד סיידלר עם האדריכל ומהנדס הקונסטרוקציה האיטלקי פייר לואיג'י נרווי בתכנון מגדלי המשרדים של כיכר אוסטרליה ושל מרכז MLC, בסידני, בניין אדמונד ברטון (לשעבר נקרא משרדי קבוצת סחר) בקנברה, ושגרירות אוסטרליה בפריז בשנות השבעים. אותן קורות "טי" (T) מעוצבות של נרווי שימשו את סיידלר בבניין משרדי סיידלר שלו עצמו במילסונס פוינט (סידני) שהושלם בשנת 1973. מאוחר יותר עבד סיידלר עם יורשו של נרווי, מריו דזידרי, על פרויקט מרכז ריברסייד בבריסביין.

סיידלר למד מוולטר גרופיוס (כאחד משלושת האלמנטים הנדרשים לאדריכלות טובה) לתכנן מערכות יעילות לבניית מבנים. בשונה מתכנון בתים פרטיים, הדבר כלל "הקלה על תהליכי הבנייה על ידי מערכת המאפשרת חזרתיות של האלמנטים".[22] זו הסיבה שהאדריכל, היסטוריון ומבקר האדריכלות קנת פרמפטון, כינה את העיצובים של סיידלר שאינם בתים פרטיים - "אדריכלות איזוסטטית". (יציבה ומאוזנת)[23] בשנות השבעים והשמונים השתמש סיידלר בגאומטריה של רביע המחבר את הקו הישר לקו המעוקל, דבר שאיפשר פרישת קורות מבניות זהות בגודלן על פני רדיוס הרביע. ניתן לראות זאת בתכנון של סיידלר בשגרירות אוסטרליה בפריז ובמרכז התרבות והתיאטרון קארלייקה באוסטרליה.

סיידלר ראה הקבלה בין ארכיטקטורה מודרנית טובה לבין הגאומטריה המבנית הבסיסית של אדריכלות הבארוק, ובמיוחד כפי שבא הדבר לידי בטוי בעיצובים של האדריכל האיטלקי פרנצ'סקו בורומיני[24] (שתוארו על ידי ההיסטוריון ומבקר האדריכלות זיגפריד גידיון בספרו "חלל, זמן ואדריכלות אותו" קרא סיידלר כסטודנט לאדריכלות). העיצובים של סיידלר משנת 1969 ואילך הציגו לעיתים קרובות רבעי מעגלים ועקומות מהופכות זו לזו (למשל קירות גינה תומכים של בית התערוכות פטיט וסביט, ווסטלי, 1969, ובית הדירות באקפולקו 1969–1970). החל משנות ה-80 של המאה ה-20 שילב סיידלר בתוכניותיו קימורים מצועצעים (למשל בית האנס, מועדון הונג קונג) וכמה מבקרים כינו זאת כראשית התקופה "הבארוקית" של סיידלר.[25]

הגישה החזותית של סיידלר לסידור מרחבי דו-ממדי ותלת־ממדי הייתה עקבית לאורך כל הקריירה שלו ושיקפה את מה שלמד סיידלר מהמורה שלו לאסתטיקה חזותית, יוזף אלברס. סיידלר הצהיר שהוא למד יותר על עיצוב מיוזף אלברס מאשר בכל בית ספר לאדריכלות.[26] אלברס הצהיר כי עיצובים עם מרכז כובד חזותי גבוה היו דינמיים יותר מאשר עיצובים המעוגנים בקרקע [27] - וזו הסיבה שסיידלר השתמש (בעיצובים שאינם בניני מגדלים) ב"לוחות תומכה המרחפות באוויר ונראות כאילו הן מתכחשות לעובדה שמסה היא משהו מוצק וכבד". סיידלר נהג לטעון כי "מבחינה אסתטית אנו רוצים לאבד את הגשמיות".[28] בעקבות אלברס, התנער סיידלר גם מסימטריות מסורתיות או עיצובים מודרניים דמויי רשת סטאטית (ושעל כן משעממת), ובמקום זאת "קיזז" אלמנטים מנוגדים ליצירת "הבהוב" ו"מתח חזותי" שיהיו דינמיים יותר ויזואלית וכך גם יעניינו את העין.[29] כפי שניתן לראות בתבנית החלון של מגדל הבלוז פוינט של סיידלר (1958–1962) והתלת ממדיות בסידור הסינקופי של המרפסת במגדל הוריזון (1995–1998).

סיידלר הגדיר את עקרון העיצוב החזותי-מרחבי של האדריכלות המודרנית כ"פירוק המוצקות הקונבנציונלית" והחיבור המרחבי בין הנופים.[30] הוא אמר כי המהות החזותית של האדריכלות המודרנית היא "לא המוצקות המגושמת של האדריכלות המסורתית בה הכל נבנה לארבעה קירות סביב חדר וחללים מוגדרים וסופיים. אלא תחת זאת, העיניים שלנו מחפשות שקיפות, קלילות ... ואת היכולת להביט דרך הדברים".[31] הוא סיפר על עבודתו הראשונה, בית רוז סיידלר. "הבית הזה מפוצץ את המשטחים התוחמים בית או חלל רגילים, והופך אותם לרצף של תוכניות העומדות חופשיות בזכות עצמן, שדרכן העין לא יכולה לראות סוף, ואתה נותר מסוקרן כלפי מה שמעבר, אתה תמיד יכול לראות משהו צף אל המרחק, מבלי שהחזון שלך יופרע או יחסם, זה רצף (של חלל), שאני מאמין שהעין של האדם של המאה ה-20 וחושיו מגיבה אליהם בצורה חיובית, אנחנו חושקים בזה".[32] בהתייחסו שוב לתוכנית בית רוז סיידלר, הוא אמר ש"(ישנן) תוכניות של אינטראקציה בין קירות מוצקים וקירות זכוכית - מוצקים וחללים הולכים זה אחר זה ויוצרים זרמי חלל ביניהם". סיידלר גם מוסיף ומפרט עקרונות לסידור מרחבי תלת־ממדי, שהושפע מאוד מציורו של תיאו ואן דוסבורג "בניית זמן-חלל מס' 3" (1923)[33] בו יש התערבות בחלל וזרימה מרחבית בין תוכניות מרחפות היוצרות "פתיחות שהיא כל כך הרבה יותר עדינה מכפי שנעשה כשהיא פתוחה לחלוטין כפי שנעשה לעיתים קרובות כל כך"[34] "האדריכלות בתקופה האחרונה הייתה מודאגת מאוד מהשפה העיצובית של ניצול המרחב הפנימי שמאפשר מבט בו-זמני בדברים, קישור הנופים בין האלמנטים שלהם. . . . כמו שאמר לה קורבוזיה, 'במקום שהעין והתודעה ייעצרו בפתאומיות על ידי קצוות ויכילו משטחים, כפי שהיה מקובל בעבר, הם מונחים כעת ברצף תוך גישוש וחקר, מבלי שאף פעם יבינו לגמרי את תעלומת השכבות המכוסות" בנוגע לעיצוב שלו את בית גיסינג אמר סיידלר: "בשלושה ממדים, בעובדה שהעין מתפתה תמיד להביט מעבר ולעולם לא ממש חווה את הכל, יש פיתוי בראיית הדברים שאינם ניכרים לגמרי. התחושה המרתקת של הדבר שמעבר אליו שבפועל נשלל ממך, מפתה את האדם לנסות לחקור את הפנים."[35]

בשנת 1991 הודה סיידלר כי ביתו הראשון (בית רוז סיידלר) שנבנה מעץ, אף על פי שמגיני השמש פונים צפונה "הוא פגיע מדי לשינויי טמפרטורה. . . לא הערכתי במלואה את עוצמת השמש האוסטרלית".[32] לפיכך, בהמשך הקריירה שלו, הוא שאף להשתמש בחומרים יציבים יותר מבחינה תרמית כמו בטון מזוין ולתת מענה לאקלים האוסטרלי על ידי שימוש נרחב בגגונים ובסוככי גשם מפוארים ומעוצבים על גורדי השחקים שלו (כמו מרכז ריברסייד, גרוסנבור פלייס, ו-QV1), מרפסות גדולות ומקורות בבתים שלו, כמו גם עיצוב הממקסם את מראות הנוף ואת ההנאה של מבט על החוץ מבפנים.[36]

שיתוף פעולה עם אמנים חזותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיידלר שיתף פעולה באופן נרחב ונלהב עם אמנים חזותיים ביצירת הבניינים שלו. בעוד שבין האמנים ששיתפו עמו פעולה נמצאות דמויות מפורסמות או ראויות לציון כמו אלכסנדר קלדר, פרנק סטלה, לין אוצון, נורמן קרלברג, צ'ארלס או. פרי (השניים האחרונים היו לימים סטודנטים של יוזף אלברס), הלן פרנקנטלר, סול לוויט ורבים אחרים, ללא ספק החשוב ביותר מביניהם היה המנטור שלו יוזף אלברס. סיידלר כלל יצירות של אלברס - אולי האדם היחיד שהכי השפיע על פילוסופיית העיצוב שלו - במספר פרויקטים ובמיוחד במרכז MLC עם 'מחווה' לכיכר (שנרכש לאחר מכן על ידי קרן אלברס, והעיצוב האחרון שהוזמן על ידי אלברס 'היאבקות' בצד המזרחי של כיכר MLC). סיידלר גם איפשר בשנת 1966 את קיומה של תצוגת שטיחי קיר של לה קורבוזיה וויקטור וסרלי בלובי הקרקע של מגדל כיכר אוסטרליה - אשר הוחלפו בסוף שנת 2003 בציור קיר סול לוויט. סיידלר גם בחר ושילם עבור עבודות האמנות האוסטרליות שיישלחו בשנת 1977 לצרפת לקראת פתיחת שגרירות אוסטרליה בפריז בתחילת 1978.[37] כפי שמעיד פול ברטיזאן בדברי ההספד שלו לסיידלר, יצירות אמנות אלה לא היו 'אמנות פלופ' גרידא; הן באמת תוכננו להשתלב במבנים ולהשלים את עיצובם: "ברבים מהפרויקטים שלו עבד סיידלר עם אמנים שעבודותיהם הפכו למרכיב מהותי בעיצובים שלו."[1]

רשימת מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז MLC, סידני, 1972–1975
Wohnpark-Neue-Donau, וינה, אוסטריה, 1993
איון ת'ורפ מרכז ימי, אולטימו, סידני, 2001–2007
  • 1948–1950: בית רוז סיידלר, ווהרונגה (פרסומים קודמים מציינים את שם הפרבר טורמורה) (סידני)
  • 1949–1954 בית ג'וליאן רוז, ווהרונגה - פרסומים מוקדמים מכנים אותו - בית רוז, טוראמורה (סידני)
  • 1951–1953: בית מרקוס סיידלר, ווהרונגה (פרסומים מוקדמים מציינים את שם הפרבר טורמורה) (סידני)
  • 1950: בית מלר, קסטלקראג (סידני)
  • 1952–1954: בית ההוטר, טוראמורה (סידני) - מאז השתנה מאוד כך שכמעט ולא נותר דבר מעיצובו של סיידלר.
  • 1952–1954: בית איגלו, המכונה גם בית ויליאמסון, מוסמן (סידני)
  • 1952–1954 בית ת'רלו, בלייקהרסט (סידני)
  • 1954: בית בואדן, דיקין (קנברה)[38]
  • 1957: בית הזכוכית, צ'טסווד (סידני)[39]
  • 1959: מועדון באולינג קנברה דרום, גריפית' (קנברה) - (נהרס)[40]
  • 1960: גני איתקה, מפרץ אליזבת (סידני)
  • 1961: בית התצוגה של גרימסון ורוז, פנאנט הילס (סידני) - (נהרס)
  • 1958–1961: מגדל בלוז פוינט, מקמהונס פוינט (סידני)
  • 1961: בית העץ, פנרית' (סידני) - רובו נהרס ושונה מאוד
  • 1961–1967: מגדל כיכר אוסטרליה, סידני
  • 1962: אכסניית סקי, ט'רדבו
  • 1963: בית מולר, נמל האקינג (סידני)
  • 1963–1965: דירות מפרץ רוטשסטרס (לימים נקראו "אקווריוס", מפרץ רוטשסטרס (סידני))
  • 1964–1967: דירות וועד הדיור של NSW, מלוני סנט איסטלייקס (סידני)
  • 1964–1968: מגורי קבוצת גרן, קנברה - (נהרס)
  • 1965–1968: מגורי קבוצת קמפבל, קנברה - (נצבע מחדש מאז לסירוגין בשחור לבן)
  • 1965–1966: דירות נופי לינקס, ארלווד (סידני)
  • 1965–1966: דירות ארלינגטון, אדגליף (סידני)
  • 1966–1967: בית הארי ופנלופה סיידלר, קילארה (סידני)
  • 1969–1970: דירות בתים משותפים, אקפולקו, מקסיקו
  • 1970–1974: בניין אדמונד ברטון (לשעבר "משרדי קבוצות סחר"), קנברה
  • 1971–1972: בית ג'יסינג, ווהרונגה (סידני)
  • 1971–1972: משרדים, רחוב מקלארן 41, צפון סידני (סידני)
  • 1972–1975: מרכז MLC, סידני
  • 1973–1977: שגרירות אוסטרליה, פריז, צרפת
  • 1973–1994: משרדים ודירות של הארי סיידלר, מילסונס פוינט (סידני)
  • 1978–1980: מרכז קראליקה (לשעבר "מרכז התרבות רינגווד") (עבר שינויים רבים שאינם של סיידלר), רינגווד (מלבורן)
  • 1978–1982: 72 דירות, ברואד ביץ' (חוף הזהב) - (מכונה כיום Broadbeach Waters)
  • 1979–1982: דיור הילסייד, כפר אוגוסטה, כוראלבין, קווינסלנד.
  • 1980–1984: בניין המועדונים בהונג קונג, מרכז הונג קונג
  • 1981–83198: בית מרסון, פאלם ביץ '(סידני)
  • 1982–1984: עיר מונאש (לשעבר "מרכז אזרחי ווברלי"), גלן וברלי (מלבורן)
  • 1982–1984: בית העירייה לייקוויו (לשעבר 'בתי קבוצת יארלומלה') יארלומלה (קנברה)
  • 1982–1988: גרוסוונור פלייס, סידני
  • 1983–1983: בית האנס, קמריי (סידני)
  • 1983–1986: מרכז ריברסייד, בריסביין
  • 1984–1989: רחוב קסטלריג 9 (לשעבר מרכז קפיטה), סידני
  • 1985: סדנת הסניף של גן האי, גן האי (סידני)
  • 1985–1989: רחוב ספרינג 1 (לשעבר "בית הצדף"), מלבורן
  • 1987: מלון הילטון, רחוב אליזבת', בריסביין[41]
  • 1987–1991: QV1, פרת'
  • 1989–1991: בית המילטון, ווקלוז (סידני)
  • 1990: גלריית האמנות של מונאש (עם תוספות שאינן של סיידלר), וילארס היל (מלבורן החיצונית)
  • 1990–1998: דירות אופק (נקראו במקור דירות ABC), דארלינגהרסט (סידני)
  • 1993–1998: ווהנפארק נוי דונאו, וינה, אוסטריה
  • 1994–1995: בית מירס, בירשגרוב (סידני)
  • 1995–1996: בית גילהותרה, האנטרס היל (סידני)
  • 1995–0000: פרויקט מגדל גרולו, מלבורן (מעולם לא נבנה)
  • 1996–1998: משרדי רחוב אליזבת', סארי הילס (סידני) - בשימוש מועצת אוסטרליה
  • 1996–1999: בית ברמן (שפורסם במקור בשם "בית בדרום הרמות", משנת 2010 משווק על ידי בעלים חדשים כמקום לינה בשם "בית סיידלר") ג'ואדג'ה, ניו דרום ויילס
  • 1996–2002:הוכהאוס ניאו דונאו, וינה, אוסטריה
  • 1999–2004: דירות קוב, סידני
  • 1999–2005: כיכר ריפאריאן, בריסביין
  • 1999–2000: אולם התצוגה של ARCA, פרת'
  • 2001–2006: מגדל מריטון, סידני
  • 2001–2003: דירות צפון, סידני
  • 2001–2007: המרכז הימי של איאן ת'ורפ (לשעבר "המרכז הימי של אולטימו"), אולטימו, סידני
  • 2004–2009: גלים על המילטון, בתי פרברים, אי המילטון, קווינסלנד.
  • 2004-2009: בניין אליאנס פרנסס, סידני - (העיצוב המסחרי והציבורי האחרון שלו)

עיטורי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאת הארי סיידלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בתים, פנים, פרויקטים" (1954) פרסומים כללים קשורים, סידני. הודפס מחדש בשנת Horwitz, Sydney 1959 (אזל מהדפוס)
  • "מעצר: יומניו של הארי סיידלר מאי 1940 - אוקטובר 1941", אלן ואונווין, סידני 1986; אונווין היימן 1987, ISBN 0-86861-915-9, בשיתוף פעולה עם ג'ניס ווילטון, ג'ודית ווינטניץ (אזל מהדפוס)
  • "הסיור הגדול, טיול בעולם בעין אדריכל", Taschen 2004, ISBN 978-3-8228-2555-6 (אנגלית, 704 עמודים). מהדורות בשפות אחרות.

אודות הארי סיידלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריינר בנהאם (מבוא): "הארי סיידלר 1955/63: בנייני בתים ופרויקטים" (1963) הורוביץ, סידני; פריל, פריז; שונא, שטוטגרט (טקסט אנגלי, צרפתי וגרמני) (אזל מהדפוס)
  • פיטר בלייק: "אדריכלות לעולם החדש: יצירתו של הארי סיידלר", סידני 1973, ISBN 3-7828-1459-2
  • פיטר בלייק: "הארי סיידלר - שגרירות אוסטרליה פריז." "שגריר ד'אוסטרלי, פריז", סידני 1979, ISBN 3-7828-1443-6
  • פיליפ דרו: "שני מגדלים." "הארי סיידלר, כיכר אוסטרליה", MLC-Center, 1980, ISBN 3-7828-1457-6
  • קנת פרמפטון: "הארי סיידלר, ריברסייד סנטר", הורביץ גרהאם, סידני / קארל קראמר, שטוטגרט, 1988, ISBN 0-7255-2056-6
  • קנת פרמפטון, פיליפ דרו: "הארי סיידלר: ארבעה עשורים של אדריכלות", התמזה והדסון, 1992, ISBN 0-500-97838-7 (לא נדפס)
  • דניס שארפ (הקדמה): "הארי סיידלר: עבודות נבחרות ועכשוויות", "אדריכל המאסטר", סדרה III, הוצאת תמונות 1997, ISBN 1-875498-75-3 (לא נדפס)
  • אליס שפיגלמן : "חייו של הארי סיידלר", ברנדל ושלזינגר 2001, ISBN 1-876040-15-7
  • כריס הבל (הקדמה): "הארי סיידלר - בתים ועיצוב פנים", כרך 1 (1948–1970) וכרך 2 (1970–2000), הוצאת תמונות, מולגרב (מלבורן) 2003, (כרך 1) ISBN 1-86470-104-8, (כרך ב ') ISBN 1-86470-105-6, סט מסת"ב 1-920744-16-9 (אזל מהדפוס)
  • וולפגנג "פסטר" : "הארי סיידלר, וואהנפארק נוי דונאו וינה", פרסטיל 2002, ISBN 3-7913-2703-8
  • ולדימיר בלוגולובסקי: "הארי סיידלר": Lifework, Rizzoli, 2015. ISBN 978-0-8478-4228-5 ISBN   978-0-8478-4228-5
  • (סרט) "מוזיקה קפואה: בית רוז סיידלר ופועלו של הארי סיידלר" (2004) (22 דקות) - הוקרן מוקרן ברצף בבית רוז סיידלר במהלך שעות הפתיחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הארי סיידלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Modernist architect Harry Seidler dies in Australia". World Socialist Web Site. 2006-06-20. נבדק ב-2008-01-07.
  2. ^ "Modernist architect Harry Seidler dies in Australia". 20 ביוני 2006. נבדק ב-14 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Harry Seidler: Innovative modernist architect, The Independent, 14 March 2006.
  4. ^ "Survivors of the Shoah Visual History – Harry Seidler filmed interview 21 September 1997. USC Shoah Foundation USA – view at worldwide access sites http://sfi.usc.edu/locator (אורכב 13.03.2017 בארכיון Wayback Machine); Oral history interview with Harry Seidler by Janis Wilton 15 January 1982 – transcript p. 15., Ethnic Affairs Commission of New South Wales – Oral Histories Project (N.S.W.). State Library of New South Wales, Sydney, https://primo-slnsw.hosted.exlibrisgroup.com/primo-explore/fulldisplay?docid=ADLIB110316338&context=L&vid=SLNSW&search_scope=EEA&tab=default_tab&lang=en_US
  5. ^ information on internment of civilians at http://www.bbc.co.uk/history/ww2peopleswar/timeline/factfiles/nonflash/a6651858.shtml
  6. ^ first in Camp L in Cove Field Barracks, Plains of Abraham in Quebec City, then Camp N in Sherbrooke
  7. ^ 1 2 3 "Biography: Harry Seidler AC OBE LFRAIA". architecture.com.au. The Australian Institute of Architects. 2005-05-06. אורכב מ-המקור ב-23 ביולי 2008. נבדק ב-2008-05-02. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Dennis Sharp (2006-03-14). "Harry Seidler: Innovative modernist architect". אורכב מ-המקור ב-21 בספטמבר 2007. נבדק ב-2008-01-07. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Ancestry.com flight records show Seidler left Honolulu for Sydney on 18 June 1948 on a Pan Am clipper flight And flight schedules show it took 2 days to reach Sydney. So mistake in statements referring to arriving in July 1948 in Harry Seidler interview (oral history)" with Janis Wilton 1982, audio recording online at State Library of New South Wales sl.nsw.gov.au
  10. ^ Harry Seidler interview with Alan Saunders, By Design, ABC (Australian Broadcaasting Corporation) Radio National, 18 July 1998; Harry Seidler "In Search of an Australian Style" article in Bulletin magazine Sydney issue entitled "Why Australia is the Best Place in the World to Live", pp. 60–64 at 60–61
  11. ^ "The man who fixed the 'plain illegal' Sydney Opera House". Australian Broadcasting Corporation. נבדק ב-31 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Harry Seidler and Penelope Seidler interviewed by Craig McGregor on 11 February 1990. Craig McGregor MS7949 collection – Oral History and Folklore collection, National Library of Australia, Canberra. Bib id 6416295
  13. ^ "Penelope Seidler". Specifier. 2007. אורכב מ-המקור ב-28 בנובמבר 2007. נבדק ב-2008-01-07. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Penelope Seidler filmed interview at the house for Monocle magazine, February 2016 entitled "Sydney Residence: Harry and Penelope Seidler House. February 2016" online at https://monocle.com/film/design/sydney-residence-harry-and-penelope-seidler-house/. Film duration 6:51 minutes
  15. ^ Harry Seidler oral history with Ken Henderson, 21 April and 21 May 1986, National Library of Australia oral history collection, cassette TRC 2173 transcript page 3 notes "modern architecture set out to solve problems of the time and it must, by definition remain in constant flux, it is not a style, it fought against stylism, ... to call it a style ... is an utter misunderstanding of what it set out to do. To demonstrate that one can still say that we may like or still love buildings Le Corbusier built in the 1920s, but they could not be reasonably built today (ed 1986) because technology has taken giant steps – I mean, you have office buildings that have columns at six metre centres. In other words, to span long distances was not feasible, not technically applicable to that time, it just wasn't known how to do that, economically or efficiently. Therefore those buildings by today's standards are outmoded." (Page 4) "pre-stressed concrete was ... not normally used in building (in early twentieth century). Whereas today, you can build buildings that have giant spans. We just built a building in Hong Kong that has 34 meter spans ... from one side to the other ... (hence no need for) columns everywhere"; Harry Seidler essay "Planning and architecture at the end of our century" sub-heading 'Opposition to Modern architecture' in Harry Seidler: Four Decades of Architecture by Kenneth Frampton and Philip Drew (Thames & Hudson, London & New York, 1992) p. 381; page 384 notes that this essay was based on the lecture entitled "A methodology" at the RIBA in London (10 January 1984) and 1987 Habitat Lecture at the Centre for Human Settlements, University of British Columbia, Vancouver, Canada; Harry Seidler, "Movement Against Style" Keynote address at Royal Australian Institute of Architects' International Convention 'Challenge of Excellence', Melbourne, 9 March 1992 (video at Deakin University) or online ""You know there’s a great misconception about that modernism is a style. It isn’t. It is a methodology of approach, that is in constant flux, constant change. It was a conviction that what man’s eye seeks in our era, in our time, is not the ponderous solidity of traditional architecture where everything was built to four walls around a room and spaces that were finite. But rather our eyes seek transparency, lightness... being able to look through things." at https://vimeo.com/16877925; "In the Mind of the Architect", Australian Broadcasting Corporation TV series episode 1 (2000) see full transcript at http://www.abc.net.au/arts/architecture/ep_trn1.htm
  16. ^ Conversations Regarding the Future of Architecture. 1956. SIDE 2. 9:56-10:18min of audio at https://soundcloud.com/mattgoad/conversations-regarding-the
  17. ^ Australian Broadcasting Corporation TV "in the mind of the architect" series episode 1 “Keeping the Faith”(2000)
  18. ^ Harry Seidler filmed illustrated lecture "Habitat, Its Detail and Totality "University of New South Wales (UNSW), 8 May 1980 (online)
  19. ^ Philip Drew, "Ethic and Form" article in Space Design (Tokyo) 1981 (81/02) pp. 75–90 includes photo of the Niemeyer's Boavista bank interior with this observation. The same photo of Niemeyer's bank interior is in photo archives section of Seidler office on back shows Harry Seidler's own hand-written note "Seidler must have been influenced by the INTERACTIVE CURVES of this interior, especially in his later work". Given the photo appears in Philip Drew's article published in issue 2 of 1981, Seidler's handwritten note probably dates to 1980. The first use of interacting curves is seen in the free forms and part ellipses of the children's playground walls of the NSW Housing Commission Apartments, Rosebery, NSW 1964–67 (see Peter Blake, Architecture for the New World: The Work of Harry Seidler, 1973, Sydney: Horwitz, Stuttgart: Karl Kreamer at pp. 38–39), later curves seen in Seidler's Condominium Apartments, Acapulco 1969–70, (Blake, op. cit, 39), interacting quadrant curves in screen and retaining walls of Pettit & Sevitt exhibition house, Westleigh NSW 1969 (see Blake, op. cit at 35). Seidler's flamboyant curved design for Hong Kong Club started in 1980 – date noted in book Harry Seidler: Four Decades of Architecture by Kenneth Frampton and Philip Drew (1992, Thames & Hudson, London & New York) at 206.
  20. ^ Express TV, Australian Broadcasting Corporation, 7 October 1998.
  21. ^ Harry Seidler, "Planning and Architecture at the end of our century", pp. 378–84 of "Harry Seidler: Four Decades of Architecture" by Kenneth Frampton and Philip Drew (1992: Thames & Hudson) at Page 382 has this comment "who remembers the Brutalists in England with their pathetic imitations of Le Corbusier?". Page 384 notes that Seidler's essay is based on the 1984 lecture "A methodology" at RIBA London on 10 January 1984, and the 1987 Habitat Lecture at the Centre for Human Settlements, University of British Columbia, Vancouver, Canada. Previously, in 1985, Seidler said "Brutalism is a pathethic thing too, and it is a sort of an English term applied to buildings done there – bad imitations of Corbusier's good concrete – ... The fact is remains that i think what we see really is a totally unskilled world in the field of architecture and design" in "Harry Seidler interviewed by Constance Breuer", January 2, 1985. Harry Seidler and Constance Breuer (cassette recording later digitised). Marcel Breuer papers, 1920–1986. Archives of American Art, Smithsonian Institution, Washington D.C. USA. Transcript (copy held by Breuer scholar Isabelle Hyman) p. 5
  22. ^ Harry Seidler filmed illustrated lecture "Principles in the Mainstream of Modern Architecture" University of New South Wales (UNSW), 26 June 1980 (online); Harry Seidler filmed illustrated lecture "Consequence of Design and Detail "University of New South Wales (UNSW), 24 April 1980 (online); Peter Blake "Architecture for the New World. The Work of Harry Seidler" (Horwitz, Sydney; Wittenborn, New York; Karl Kraemer Stuttgart, 1973) pp. 12–20
  23. ^ Kenneith Frampton "Isostatic Architecture 1965–91", pp. 85–111 in Harry Seidler: Four Decades of Architecture by Kenneith Frampton and Philip Drew (Thames & Hudson, London & New York, 1992).
  24. ^ Harry Seidler illustrated filmed lecture: "Form Relations in Baroque and Modern Architecture (Part 1)" University of New South Wales (UNSW) 17 April 1980 (online); Harry Seidler illustrated filmed lecture: "Form Relations in Baroque and Modern Architecture (Part 2)" University of New South Wales (UNSW) 1 May 1980 (online); Peter Blake "Architecture for the New World. The Work of Harry Seidler" (Horwitz, Sydney; Wittenborn, New York; Karl Kraemer Stuttgart, 1973) pp. 38–40; Vladimir Belogolovsky, "Harry Seidler: Lifework" (Rizzoli, New York, 2014) pp. 31–41
  25. ^ Kenneith Frampton, "1965–1991 Isostatic Architecture", pp. 86–111 in Harry Seidler: Four Decades of Architecture by Kenneth Frampton and Philip Drew (1992, Thames & Hudson, London & New York) at page 95. Later followed by Vladimir Belogolovsky, Harry Seidler Lifework (2015: Rizzoli, New York), p. 39
  26. ^ "Harry Seidler: A Dialogue with editor Yoshio Futagawa" GA HOUSES 69 (January 2002) pp. 42–47 at 43.
  27. ^ Harry Seidler filmed lecture online "Josef Albers – Teaching of Visual Perception” (2002) National Gallery of Australia, Canberra at 17:55-18:33min
  28. ^ Harry Seidler, "Painting Toward Architecture" in Architecture (RAIA journal forerunner to Architecture Australia) 37(10) [October 1949) pp. 120–21; Harry Seidler "Our Heritage of Modern Building" in Houses, Interiors and Projects (1954: Sydney, Associated General Publications. Reprint: 1959, Horwitz) pp. x–xi of ix–xi. Same essay later reprinted in Harry Seidler: Houses & Interiors 1 (Images Publishing, Musgrave, Victoria, 2003) pp. 10–15 at page 11. Peter Blake, Architecture for the New World. The Work of Harry Seidler (Horwitz, Sydney; Wittenborn, New York; Karl Kraemer Stuttgart, 1973) pp. 21–23
  29. ^ Harry Seidler filmed illustrated lecture "interaction of architecture and the visual arts" University of New South Wales (UNSW), 10 April 1980 (online); Harry Seidler "Our Heritage of Modern Building" in Houses, Interiors and Projects (1954: Sydney, Associated General Publications. Reprint: 1959, Horwitz) Pages x-xi of ix-xi. Same essay later reprinted in ""Harry Seidler: Houses & Interiors 1" (Images Publishing, Musgrave VIC, 2003) Pages 10-15 at page 11. Harry Seidler, "Painting Toward Architecture" in Architecture (RAIA journal forerunner to Architecture Australia) 37(10) [October 1949] pp. 119–124; Peter Blake "Architecture for the New World. The Work of Harry Seidler" (Horwitz, Sydney; Wittenborn, New York; Karl Kraemer Stuttgart, 1973) pp. 28–33
  30. ^ Harry Seidler filmed illustrated lecture "Interactions - Architecture and the Visual Arts" University of New South Wales (UNSW) 10 April 1980 online at 29:23-31:51 min); Harry Seidler filmed illustrated lecture "Principles in the Mainstream of Modern Architecture" University of New South Wales (UNSW), 27 June 1980 (online)
  31. ^ "In the Mind of the Architect", Australian Broadcasting Corporation TV series episode 1 (2000)
  32. ^ 1 2 Harry Seidler quote from Rose Seidler House – the House that Harry built Review, Australian Broadcasting Corporation TV, 14 April 1991
  33. ^ https://artsearch.nga.gov.au/Detail-LRG.cfm?IRN=198343
  34. ^ Harry Seidler, RIBA Gold Medal Lecture, London 25 June 1996 footage on internet at 28:36–29:31min
  35. ^ Harry Seidler, "Interactions – architecture and the visual arts" filmed illustrated lecture University of New South Wales, 10 April 1980 online film at 30:48–33:26min
  36. ^ Harry Seidler, "In Search of an Australian Style" in the "Why Australia is the best place in the world to live" issue of The Bulletin (Sydney) 24 October 1989, pp. 60–4
  37. ^ Harry Seidler Project Report: 1975–1977; 'Paris Art', being correspondence with textile artists concerning proposed purchase of artworks for the Australian Embassy Paris. Harry Seidler Collection, Mitchell Library, State Library of New South Wales, Call No.: MLMSS 7078/15); ABC TV news footage from 30–31 July 1977,
  38. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-02-25
  39. ^ Harry Seidler, Chris Abel, The Images Publishing Group, Houses and Interiors Vol 1, Images Publishing, 2003. (באנגלית)
  40. ^ Canberra South Bowling Club, Austin St. (at La Perouse St.) Griffith, Canberra - Harry Seidler - 1958 picture / Peter Wille. by by Wille, Peter,, web.archive.org, ‏2007-09-26
  41. ^ "Ageing luxury: Brisbane's Hilton reaches milestone", Brisbane Times (7 June 2012)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הארי_סיידלר&oldid=38169415"