תפאורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תפאורה הינה כלל המרכיבים המשמשים לעיצוב חלל ההתרחשות בהצגת תיאטרון - איורים, מבנים ואביזרים בשולי הבמה ועליה. התפאורה יכולה להכיל כל מערך עיצוב החל מאביזר בודד על הבמה כגון כיסא או סולם (בדרך כללי בהצגות תיאטרון מודרני) ועד מערכות מתחלפות של חדרים ונופים (בדרך כלל בהצגות אופרה). כמו כן משמשת התפאורה כמקום מסתור לשחקנים כאשר אינם על הבמה וכלי לייצור הפתעות לקהל כגון הגחת שחקנים ממקומות בלתי צפויים. תפאורה לקולנוע וטלוויזיה נקראת לרוב "סט" (set).

ההיסטוריה של התפאורה ארוכה כאורך ההיסטוריה של התיאטרון. התפאורה ה"קלאסית" מורכבת מבד עליו מצוירת הדמיה של חדר או נוף בו מתרחשת התמונה (סצנה). לעתים משולבים בתפאורה כזו אלמנטים המקנים תחושה של מרחב תלת-ממדי.

בתיאטרון השייקספירי ובתקופתו התפאורה הייתה מבוססת על מבנה תקני של שתי קומות ומרפסת כאשר בקומה התחתונה נבנו מספר חדרים כאשר קיר אחד שלהם חסר וכך מציג את תוכנם לקהל. כך למשל בתיאטרון הגלוב היו בקיר האחורי של הבמה שלוש דלתות בקומה הראשונה שנפתחו לאחורי הקלעים ומרפסת בקומה השנייה. על המרפסת ישבו הנגנים שליוו את ההצגה, וכן השתמשו בה לסצנות מרפסת כגון זו שבמחזה "רומאו ויוליה". כמו כן שימשה המרפסת מקום מושב לאנשים שהיו מוכנים לשלם כסף רב ולראות את ההצגה בקרבה הגדולה ביותר.

האופרה החדירה מאז המאה ה-17 תחכום רב בתחום התפאורות והציגה תפאורות מתחלפות הנעות על גבי ציר, נמשכות מעלה ומטה באמצעות חבלים וכדומה. התפאורה חרגה מתחום אחורי הבמה ואביזרים שונים תפסו את שטח הבמה, כגון כורסאות של חדרי-אורחים, מתקני גן וכדומה. החלפת התפאורה בין תמונות שונות הצריכה לעתים הפסקה ממושכת. התפאורות המפוארות ביותר עוצבו במאה ה-19 עבור פסטיבל ביירוית, חלקן על ידי ריכרד וגנר עצמו.

בשנים 1910 - 1920 הגיעה לשיא השאיפה לריאליזם בתפאורות והן ייצגו את המציאות לפרטי-פרטים. לתפאורה התווספו באותן שנים מרכיבים שאיפשרה הטכנולוגיה כגון משחקי תאורה, מאווררים שייצרו רוח, הקרנת קטעי סרטים ושימוש בהם כחלק בלתי-נפרד מהתפאורה, השמעת קולות מוקלטים ועוד. בד בבד התפתח גם זרם מופשט, סימבולי ומינימליסטי שבו פיסת בד כחול יכולה לייצג ים ודלת בודדת על במה חשופה מאפשרת מעבר בין שני חדרים, ללא תיאור פרטני של תכולתם. אחת מנקודות הציון של הזרם המופשט הינה הצגת הכיסאות של אז'ן יונסקו בה כל התפאורה אינה אלא כיסאות, הנוספים לבמה על ידי השחקנים עצמם. גם מחזותיו של סמואל בקט (למשל מחכים לגודו) מוצגים כמעט ללא תפאורה.

עם התפתחות הטכנולוגיה התווספו לתפאורה המסורתית מרכיבים כמו אקרני טלוויזיה על הבמה, שליטה ממוחשבת בתזוזת פריטי תפאורה, העלאת מוצגים אמתיים על גבי בימת התיאטרון (כגון מכונית נוסעת) ועוד.

[עריכה] לקריאה נוספת

• דן אוריין,‫ התפאורה בדרמה ובתיאטרון, ביה"ס לחינוך של התנועה הקיבוצית ארנים 1980