ظ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ט'א
תחילית: ظـ
אמצעית: ـظـ
סופית מחוברת: ـظ
סופית לא מחוברת: ظ
אלפבית ערבי
ا ب ت ث ج ح
خ د ذ ر ز س
ش ص ض ط ظ ع
غ ف ق ك ل م
ن ه و ي
ء
ژ

האות טַ'אערבית: ظاء) היא האות השבע-עשרה באלפבית הערבי. לפניה באה האות טא ואחריה האות עין.

בערבית סטנדרטית ט'א מייצגת עיצור מכתשי חוכך שורק קולי מלועלע (IPA: ‏/zˤ/ - כעין זי"ן משולבת עם עי"ן מזרחית). ט'א היא אחת מחמשת העיצורים הנחציים (האחרים הם צאד, צ'אד, טא, וקאף), והיא הגרסה הנחצית של ز. הגייה נוספת של ט'א שנחשבת תקינה בערבית סטנדרטית היא עיצור שיני, חוכך, קולי, מלועלע (/ðˤ/ ‏:IPA - כעין דל"ת רפה משולבת עם עי"ן מזרחית), אז ט'א היא הגרסה הנחצית של ذ.

ישנן שלוש דרכים לתעתק לעברית את ט'א: כדל"ת או כזי"ן על-פי השמיעה, או כ-"ט'" כדי לשמר את הכתב הערבי. בעברית התמזג עיצור זה עם צד"י. לדוגמה: המילה הערבית לצבי - ظَبْي, ט'בי.

ט'א היא האות הערבית הנדירה ביותר. מבין 2,967 השורשים המשולשים שמנה הנס והר, רק 42 (1.4%) מכילים ט'א.

ט'א היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ת'א, ח'א, ד'אל, צ'אד וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג פונמה זו, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל הזה לא היה קיים. לכן עוצבה ט'א כוואריאנט של טא.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.