Le Vingtième Siècle
| תדירות | יומי |
|---|---|
| מייסד |
Joris Helleputte, Joseph, 6th Duke d'Ursel  |
| עורך ראשי |
ויליאם איז'ה |
| תאריכי הופעה |
6 ביוני 1895 – 15 במאי 1940 (45 שנים) |
| שפה |
צרפתית |
| מערכת |
בריסל |
| מדינה |
בלגיה |
| ISSN | 2593-645X |
  | |
Le Vingtième Siècle (בעברית: המאה העשרים) היה עיתון בלגי בצרפתית, שהתפרסם בין השנים 1895–1940. מוסף הילדים שלו, "Le Petit Vingtième (אנ')", היה ידוע בתור המגזין שבו התפרסמו לראשונה פרקי "הרפתקאותיו של טינטין".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"Le Vingtième Siècle" הוקם בשנת 1895 על ידי ז'ורז' אלפוט (אנ'), ז'וזף ד'אירסל (אנ') ואתנאז דה ברוקוויל. הגיליון הראשון פורסם ב-6 ביוני 1895. הפופולריות של העיתון לא הייתה גדולה, והוא החזיק מעמד רק בזכות תמיכתו של הפוליטיקאי שארל דה ברוקוויל, שהיה אחיו של אתאנז.
בשנת 1914 החל פרנאן נרה (צר') לנהל את העיתון. נרה ניסה להפחית את הטון הקתולי בו התאפיין העיתון ולהפוך אותו לאוניברסלי יותר.
בשנת 1924 החל לנהל את העיתון נורבר ואלה (אנ'), כומר קתולי שהיה תומך נלהב בפשיזם.[1] בשנת 1927 הוא שכר את ז'ורז' רמי לעבודה בעיתון, והפקיד אותו על ניהול מוסף הילדים "Le Petit Vingtième", שם החלו להתפרסם בינואר 1929 פרקי "הרפתקאותיו של טינטין". בשנות פעילותו של רמי בעיתון, התפוצה שלו עלתה באופן משמעותי.
בשנת 1933 הודח ואלה מניהול העיתון בשל שערורייה פוליטית שעורר. לאחר פיטוריו הפך ויליאם איז'ה (צר') למנהל העיתון. איז'ה החזיק בהשקפה אנטי־נאצית ומאוחר יותר אף הפך לדמות מפתח בתנועת ההתנגדות הבלגית.
עם כיבוש בלגיה על ידי גרמניה במאי 1940 נסגר העיתון על ידי יחידות התעמולה של הוורמאכט, בשל העמדות האנטי־נאציות שהפגין איז'ה.
עמדות העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיתון היה מזוהה עם הכנסייה הקתולית וזכה רבות לתמיכתה.
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובעידודו הנמרץ של נורבר ואלה, הפכו המסרים שביטא העיתון ליותר ויותר אנטי־קומוניסטיים, אנטי־קפיטליסטיים, אנטישמיים ואנטי־ליברליים.[1] בטור "אירועים אקטואליים" שהתפרסם ב-"Le Petit Vingtième" ב-4 באפריל 1934, למשל, נכתב לגבי צעדיו האנטישמיים של אדולף היטלר בגרמניה: ”נפלא. הבה נקווה שהוא יחזיר לגרמניה את היהודים הרבים הגולים בקרבנו, ושנשמע שפה אחרת מלבד יידיש מדוברת בעיר הטובה שלנו, בריסל.”[2] במאמר מערכת מ-1 בפברואר 1934 נכתב ”האייזקים, הפלסנברגים ולויים[3] אחרים ממלאים את כיסיהם ועושים הון. לאט לאט הם מרעילים את העולם, על ידי השחתת הצעירים.”[4]
בין השנים 1933–1940, תחת ניהולו של ויליאם איז'ה, הפכה נימת העיתון למתונה יותר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Kees de Groot, Tintin as a Catholic Comic: How Catholic Values went Underground, Tilburg University, 2017
- ^ פייר אסולין, Hergé : The Man Who Created Tintin, ניו יורק: אוניברסיטת אוקספורד, 2009, עמ' 38, ISBN 978-0-19-539759-8. (באנגלית)
- ^ הכותב משתמש כאן בשם "לוי" כשם משפחה יהודי מייצג (ולא כהתייחסות לצאצאי שבט לוי).
- ^ פייר אסולין, Hergé : The Man Who Created Tintin, ניו יורק: אוניברסיטת אוקספורד, 2009, עמ' 39, ISBN 978-0-19-539759-8. (באנגלית)