Solar Orbiter

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גשושית הליוצנטרית
תיאור החללית
תיאור החללית
מידע כללי
סוכנות חלל סוכנות החלל האירופית, נאס"א
מפעיל סוכנות החלל האירופית, נאס"א עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן Airbus Defence and Space
תאריך שיגור 10 בפברואר 2020
משגר אטלס 5
האתר הרשמי
משימה
סוג משימה גשושית לחקר השמש
מסלול מסלול הליוצנטרי
נטייה 7.7 מעלה (נכון ל־2023) עריכת הנתון בוויקינתונים
זמן הקפה 168 יממה עריכת הנתון בוויקינתונים
משך המשימה הכולל 10 בפברואר 2020 – הווה (4 שנים ו־10 שבועות) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
משקל בשיגור 1,800 ק"ג
משקל 1,800 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 2.5 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 45167
מאגר המידע הלאומי 2020-010A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גשושית הליוצנטרית (ידוע גם כ-SolO), היא גשושית של סוכנות החלל האירופית ששוגרה לחלל בשנת 2020. היא מיועדת לחקר הליוספירה ורוח השמש. הפרויקט הוא חלק של תוכנית "חזון קוסמי" של הסוכנות האירופית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט אושר בחלק של תוכנית "חזון קוסמי" בשנת 2010 תוך איחוד של 2 הצעות. בהמשך נחתם הסכם עם נאס"א שמגדיר את חלקה בפרויקט. בשנת 2012 נחתם חוזה לייצור הגשושית. מועד ראשוני לשיגור היה 2015 אך הוא נדחה מספר פעמים. השיגור בוצע ב--10 בפברואר 2020 מנמל החלל קייפ קנוורל בעזרת משגר מדגם אטלס 5. ידרשו כ-3.5 שנים ושימוש במקלעת כבידתית ליד כדור הארץ ונגה כדי להגיע למסלול המתוכנן. תחנת קרקע של סוכנות החלל האירופית בארגנטינה אחראית על הקשר עם הגשושית. מרכז הסוכנות בדרמשטדט מנהל את המשימה.

הגשושית מתוכננת לפעילות של 7 שנים עם אפשרות להארכה ל-3 שנים נוספות.

העלות הכוללת של הפרויקט היא כ-1.5 מיליארד $[1]

על הגשושית הותקנו מספר מכשירים:

מידע ממכשירי הגשושית החלו להתקבל ביולי 2020 ותוך מספר חודשים החלה פעילת סדירה. ממצאים מפורסמים באתר המשימה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Solar Orbiter בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]