פלזמה (מצב צבירה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Plasma-lamp 2.jpg
Space Shuttle Atlantis in the sky on July 21, 2011, to its final landing.jpg
למעלה: כדור פלזמה, המדגים תופעות מורכבות בפלזמה כגון פילמנטציה. האור נפלט כאשר אלקטרונים במצבי אנרגיה מעוררים עוברים למצבים באנרגיה נמוכה יותר. למטה: שובל פלזמה ממעבורת החלל אטלנטיס, במהלך חזרה לאטמוספירה, כפי שנצפה מתחנת החלל הבינלאומית.

פלזמה או פלסמהיוונית עתיקה: πλάσμα, דבר המשנה צורה) היא אחד ממצבי הצבירה של החומר (בדומה למוצק, נוזל וגז). ההבדל בינו לבין מצבי הצבירה האחרים הוא שבנוסף לאטומים נייטרלים (כלומר שמספר האלקטרונים הקשורים לכל גרעין הוא כמספר הפרוטונים בגרעין), חומר במצב פלזמה מכיל חלקיקים טעונים חשמלית, כמו אלקטרונים, פרוטונים ויונים חופשיים, המושפעים בצורה חזקה משדות אלקטרומגנטיים.

כתוצאה מהימצאותם של נושאי מטען חופשיים‏[1], הפלזמה מוליכה זרם חשמלי ומושפעת משדות חשמליים ושדות מגנטיים. במקרים רבים, תנועת חלקיקי הפלזמה עצמם היא שיוצרת את השדה האלקטרומגנטי, והאינטראקציה בין חלקיקי הפלזמה והשדה האלקטרומגנטי מולידה מגוון של תופעות שלא מתרחשות במצבי הצבירה האחרים. תכונות אלו הן המבחינות בין פלזמה ובין גז, שכן בשני המצבים לחומר יש צורה ונפח המוגדרים על ידי הכלי שבו הוא נמצא, אולם גז הוא לרוב נייטרלי מבחינה חשמלית ואינו מושפע משדות אלקטרומגנטיים.

סך כל המטען החשמלי בפלזמה קרוב לאפס, מצב המכונה "קוואזי-נייטרליות", אולם ייתכנו תופעות מורכבות בהן יימצאו בפלזמה אזורים בעלי מטען חיובי או שלילי, למשל שכבות כפולות או אלומות חלקיקים, ואף מצב המכונה פלזמה לא-נייטרלית.

הפלזמה אינה נפוצה במיוחד בכוכבי לכת בכלל וכדור הארץ בפרט, אולם למעשה מהווה את רובו המכריע של החומר הנראה (כלומר, שאינו אפל) ביקום. מספר רב של אובייקטים אסטרופיזיקליים נמצאים במצב פלזמה, למשל כוכבים, תווך בין-פלנטרי, תווך בין-כוכבי, ערפיליות, ותווך בין-גלקטי. בכדור הארץ ניתן להבחין בפלזמה בלהבות חמות, ברקים, זוהר הקוטב, ובשכבות העליונות של האטמוספירה, כמו היונוספירה והפלזמוספירה. לפלזמה שימושים תעשייתיים וטכנולוגיים רבים, למשל כמקור אור בצגי פלזמה ובנורות פלואורסצנטיות, או במהלך איכול יבש בתהליך ייצור מוליכים למחצה. פיזיקת הפלזמה היא כלי מרכזי במחקר באסטרופיזיקה, באנרגיה גרעינית, ובמירוץ להשגת היתוך גרעיני מבוקר (למשל במתקני טוקמאק ו-Z-Pinch).

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזמה מוגדרת כחומר המכיל חלקיקים לא-קשורים בעלי מטען חשמלי חיובי ושלילי כך שסך כל המטען הוא בקירוב אפס. הגדרה מדויקת יותר דורשת את קיומם של שלושה קריטריונים:

  1. קירוב הפלזמה: על נושאי המטען להיות קרובים דיים זה לזה כך שכל חלקיק ישפיע על מספר רב של חלקיקים טעונים קרובים, ולא רק על החלקיק הקרוב ביותר. קירוב זה תקף כאשר מספר נושאי המטען בתוך כדור ההשפעה (המכונה כדור דביי, ורדיוסו אורך דביי) גדול מאחד. המספר הממוצע של נושאי המטען בתוך כדור דביי מכונה פרמטר הפלזמה ומסומן באות היוונית "Λ"(למדא).
  2. אינטראקציות בתפזורת: על אורך דביי להיות קטן ביחס לגודל הפיזי של הפלזמה. מכאן שהאינטראקציות החשובות הן אלו המתרחשות בין חלקיקי הפלזמה, ולא בין החלקיקים ושפת החומר. כאשר קריטריון זה מתקיים, הפלזמה היא קוואזי-נייטרלית.
  3. תדירות הפלזמה: על תדירות האלקטרונים בפלזמה (המודדת את תנודת הפלזמה של האלקטרונים) להיות גבוהה מתדירות ההתנגשויות בין האלקטרונים והחלקיקים הנייטרליים. מכאן שהאינטראקציה האלקטרוסטטית משפיעה על תכונות החומר יותר מאשר תהליכים קינטיים רגילים.

טווחי מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיינים של הפלזמה נמצאים בטווח עצום, המקיף סדרי גודל רבים. הטבלה הבאה מציגה סיכום של מאפיינים שונים עבור פלזמה סטנדרטית, ללא התייחסות לסוגים אקזוטיים כמו פלזמת קווארקים-גלואונים, למשל.

טווחי מאפיינים בפלזמה. הצפיפות עולה כלפי מעלה, הטמפרטורה עולה לכיוון ימין‏[2].
טווח אופייני של מאפייני פלזמה: סדרי גודל
מאפיין פלזמה ארצית פלזמה בחלל
גודל
מטרים
10−6 (פלזמה במעבדה) עד
102 (ברק)
10−6 (הילת חלליות‏[3]) עד
1025 (ערפילית בין גלקטית)
זמן חיים
שניות
10−12 (פלזמה המיוצרת באמצעות לייזר) עד
107 (נורה פלואורסצנטית)
10 (התפרצות סולרית) עד
1017 (פלזמה בין גלקטית)
צפיפות
חלקיקים
למטר מעוקב
107 (יונוספירה) עד
1032 (היתוך בכליאה אינרציאלית)
1 (תווך בין-גלקטי) עד
1030 (ליבת כוכבים)
טמפרטורה
מעלות קלווין
0~ קלווין (פלזמה לא-נייטרלית בתצורה גבישית) עד
108 קלווין (היתוך בכליאה מגנטית)
102 קלווין (זוהר הקוטב) עד
107 קלווין (ליבת השמש)
שדה מגנטי
טסלה
10−4(פלזמה במעבדה) עד
103 (פלזמה בהספק מתפרץ)
10−12 (תווך בין-גלקטי) עד
1011(כוכבי נייטרונים[5])

דרגת היינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללא יינון, החומר לא יימצא במצב פלזמה. דרגת היינון של פלזמה היא החלק היחסי של היונים מתוך כלל האטומים, והיא נשלטת בעיקר על ידי הטמפרטורה, כפי שמתארת משוואת היינון של סאהא. גם גז מיונן חלקית, כאשר רק 1% מהאטומים מיוננים, יציג התנהגות של פלזמה (למשל, יהיה מוליך ויושפע משדה מגנטי). דרגת היינון מסומנת על ידי α, ומוגדרת על ידי (α = ni/(ni + na, כאשר ni הוא צפיפות היונים ו-na צפיפות האטומים הנייטרלים. צפיפות האלקטרונים ניתנת על ידי ne = <Z> ni כאשר ne הוא צפיפות האלקטרונים, ו-<Z> הוא המטען הממוצע ליון.

טמפרטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טמפרטורת הפלזמה נמדדת במעלות קלווין או באלקטרון וולט, והיא מדד לאנרגיה התרמית הקינטית לחלקיק. טמפרטורות גבוהות יחסית נחוצות כדי לשמור על דרגת היינון, ובטמפרטורות נמוכות האלקטרונים יחזרו למצבים קשורים סביב האטומים והפלזמה תהפוך לגז (תהליך זה נקרא רקומבינציה). הקשר בין דרגת היינון והטמפרטורה ניתן על ידי משוואת היינון של סאהא.

לרוב, האלקטרונים נמצאים בשיווי משקל תרמודינמי ולכן הטמפרטורה שלהם מוגדרת דיה. מכיוון שהיונים כבדים הרבה יותר מהאלקטרונים ותנועתם איטית יותר, שיווי משקל תרמי בין האלקטרונים לבין עצמם יתקבל מהר יותר מאשר שיווי משקל בין האלקטרונים והיונים או האלקטרונים והחלקיקים הנייטרלים. מכיוון שכך, טמפרטורת היונים עשויה להיות שונה מאוד מטמפרטורת האלקטרונים בטרם התקבל שיווי המשקל.

פלזמה תרמית ושאינה תרמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפרשי הטמפרטורות בין האלקטרונים, היונים והאטומים, אפשר לסווג פלזמה כ"תרמית" או כ"לא תרמית". בפלזמה תרמית טמפרטורות האלקטרונים והחלקיקים הכבדים יותר (יונים ואטומים) שוות, כלומר הם בשיווי-משקל תרמי זה עם זה. בפלזמה לא תרמית טמפרטורת האלקטרונים שונה מטמפרטורת היונים והאטומים.

לעתים, פלזמה מכונה "חמה" אם דרגת היינון שלה גבוהה, ו"קרה" אם רק חלק קטן (למשל 1%) מהחלקיקים מיוננים, אולם יש לזכור כי קיימות הגדרות נוספות. גם בפלזמה המוגדרת "קרה", טמפרטורת האלקטרונים מגיעה לרוב לאלפי מעלות קלווין.

פוטנציאל חשמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברק הוא דוגמה לפלזמה המתקיימת על פני כדור הארץ. בברק מתקבל זרם של כ-30,000 אמפר ומתח של עד 100 מיליון וולט, ונפלטת קרינה מסוג אור נראה, גלי רדיו, קרינת רנטגן, ואף קרינת גמא[6]. הטמפרטורה בברק יכולה להגיע ל-28,000 מעלות קלווין, וצפיפות האלקטרונים עשויה להיות מעל 1024 חלקיקים למ' מעוקב.

כאמור, לפלזמה מוליכות חשמלית גבוהה, ולכן לפוטנציאל החשמלי השפעה ניכרת על התנהגותה. הפוטנציאל החשמלי המתקיים בתווך שבין חלקיקים טעונים, ללא תלות בשאלה כיצד ניתן למדוד אותו, מכונה פוטנציאל הפלזמה או פוטנציאל התווך. בהחדרת אלקטרודה לפלזמה, הפוטנציאל החשמלי המדוד יהיה לרוב נמוך משמעותית מפוטנציאל הפלזמה, כתוצאה מסיכוך דביי. מסיבה זו, לא ניתן לחשב את הפוטנציאל החשמלי והשדה החשמלי בפלזמה על ידי מציאת סך כל צפיפות המטען. בהנחה שהאלקטרונים מקיימים את התפלגות בולצמן:

n_e \propto \text{exp}\left( e\Phi / k_B T_e \right)

כאשר n_e צפיפות האלקטרונים, e מטען האלקטרון, \Phi הפוטנציאל החשמלי, k_B קבוע בולצמן, ו-T_e טמפרטורת האלקטרונים. על ידי גזירה לפי הפוטנציאל ניתן לקבל את עצמת השדה החשמלי כתלות בצפיפות:

\left|\vec{E}\right| = \left|-\nabla \Phi\right| = \left( k_B T_e /e \right) \left( \Delta n_e /n_e \right).

מגנטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזמה בה השדה המגנטי חזק דיו על-מנת להשפיע על תנועתם של החלקיקים הטעונים מכונה ממוגנטת. קריטריון כמותי מקובל לכך הוא שאלקטרון ישלים לפחות סיבוב אחד כתוצאה מהשדה המגנטי בטרם יתנגש בחלקיק אחר, כלומר ωce/ve > 1, כאשר ωce היא תדירות הגירו של האלקטרון, ו-νe קצב התנגשויות האלקטרון (ראו פרמטרים של פלזמה להגדרות המשתנים). במקרים רבים, האלקטרונים בפלזמה ממוגנטים בעוד שהיונים אינם, דבר הנובע מתנועתם המהירה של האלקטרונים ביחס ליונים. פלזמה ממוגנטת היא אנאיזוטרופית, מכיוון שהשדה המגנטי מפר את הסימטריה המרחבית ולפלזמה תכונות שונות בכיוון מקביל לשדה ובכיוון ניצב לו.

השוואה בין מצבי פלזמה וגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזמה מכונה לעתים מצב הצבירה הרביעי של החומר, בנוסף למוצק, נוזל וגז. בדומה לגז, לחומר במצב פלזמה אין נפח וצורה מוגדרים, אולם קיימים הבדלים רבים בין שני המצבים, ביניהם:

תכונה גז פלזמה
מוליכות חשמלית נמוכה מאוד: לדוגמה, אוויר הוא מבודד מצוין, ויהפוך למוליך רק בהשפעת שדות חשמליים חזקים מאוד של מעל 30 קילו-וולט למטר. גבוהה מאוד: לרוב, ניתן להתייחס לפלזמה כאל מוליך אידאלי, בעל מוליכות אינסופית.
סוגי חלקיקים עצמאיים אחד: כל חלקיקי הגז מתנהגים בצורה זהה, ומושפעים מכוח הכבידה ומהתנגשויות בינם לבין עצמם. שניים או יותר: אלקטרונים, יונים, פרוטונים ונייטרונים שונים זה מזה במטענם החשמלי, ולכן עשויים להציג מאפיינים שונים, למשל מהירות או טמפרטורה. מצב זה יכול להתבטא בעושר של תופעות, כמו גלים ואי-יציבויות, שאינן קיימות במצבי הצבירה האחרים.
התפלגות המהירויות מקסוול בולצמן: אופיו של גז נקבע על ידי ההתנגשויות בין החלקיקים, ואלו מביאות להתפלגות מקסווליאנית של מהירות החלקיקים. לרוב לא מקסווליאנית: האינטראקציות החשמליות בין סוגי החלקיקים השונים בפלזמה הן הקובעות את אופי החומר, וההתנגשויות בין החלקיקים לוקחות חלק משני, ולעתים זניח. בנוסף, שדות חשמליים או מגנטיים חיצוניים יכולים להשפיע בצורה מכרעת על התפלגות המהירויות בפלזמה, בשונה מגז.
אינטראקציות בינאריות: התנגשות בין שני חלקיקים היא הסוג הכמעט יחיד המתקיים, והתנגשויות בין שלושה (או יותר) חלקיקים נדירות מאוד. קבוצתיות: תופעות גליות ותנועה מסודרת שכיחות בפלזמה, מכיוון שכל חלקיק טעון הנמצא בתנועה משרה שדה חשמלי ומגנטי, ולשדות אלו אינטראקציה ארוכת-טווח עם חלקיקים טעונים רבים אחרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלזמה זוהתה לראשונה בשפופרת קרוקס, ואופיינה על ידי ויליאם קרוקס בשנת 1879. טבעו של החומר שבשפופרת קרוקס, הדומה באופיה לשפופרת קתודית, זוהה לאחר מכן על ידי הפיזיקאי הבריטי ג' ג' תומסון בשנת 1897. השם "פלזמה" הוטבע על ידי אירווינג לאנגמיור בשנת 1928, ייתכן ובשל העובדה שהפלזמה קיבלה את צורתה של השפופרת, בדומה לנוזל הפלזמה בדם.

סוגי פלזמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, רובו המכריע של החומר שאינו אפל ביקום נמצא במצב פלזמה, אולם בחיי היומיום איננו נתקלים בפלזמה לעתים קרובות. הפלזמה שכיחה מאוד באובייקטים אסטרופיזקליים בחלל, וקיימת גם במקומות שונים על-פני כדור הארץ. לפלזמה שימושים תעשייתיים, טכנולוגיים ואף רפואיים רבים.

פלזמה המופיעה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורות נפוצות של פלזמה בטבע
פלזמה ארצית פלזמה בחלל

פלזמה מלאכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך הפשוטה ביותר ליצירת פלזמה בצורה מלאכותית היא באמצעות יינון. היינון מושג לרוב על ידי חימום או על ידי הפעלה של שדה חשמלי או מגנטי. כאמור, לפלזמה שימושים רבים מאוד במחקר ובתעשייה, עקב הטווח העצום של צפיפויות וטמפרטורות שבו היא עשויה להימצא. מספר דוגמאות לפלזמה מלאכותית ולשימושים בפלזמה מפורטות בטבלה.

צורות נפוצות ושימושים של פלזמה מלאכותית
פלזמה בתעשייה/רפואה פלזמה מלאכותית במדע פלזמה כתוצר לוואי של תהליכים

תופעות מורכבות בפלזמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלזמה היא מערכת מורכבת ולכן על אף שהמשוואות המתארות את הפלזמה פשוטות יחסית, הפלזמה מציגה מגוון רחב של תופעות שאינן מתקיימות במצבי הצבירה האחרים. רבות מהתופעות האלו נצפו ונחקרו לראשונה במעבדה, ולאחר מכן נצפו במקומות אחרים בטבע. להן מספר דוגמאות לתופעות מורכבות בפלזמה.

פילמנטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשת חשמלית המדגימה תופעה של פילמנטציה בפלזמה

פילמנטציה היא היווצרות מבנים דמויי חוט או מיתר (פילמנטים), הנצפית בסוגים שונים של פלזמה, כמו זוהר הקוטב, ברק, כדור פלזמה, קשת חשמלית, התפרצות סולרית ושארית סופרנובה. לעתים תופעות אלו קשורות לאזורים בעלי צפיפות זרם גבוהה, והאינטראקציה עם השדה המגנטי עשויה ליצור מבנה המכונה חבל מגנטי או זרם בירקלנד. פילמנטציה עשויה להתרחש גם כתוצאה מפריצה חשמלית.

דוגמה נוספת לפילמנטציה מסוג אחר היא המיקוד העצמי של אלומת לייזר עצמתית. בהספקים גבוהים, החלק הלא-לינארי במקדם השבירה הופך לחשוב ומביא למקדם שבירה גבוה יותר במרכז האלומה, היכן שהעצמה גבוהה יותר מאשר בשפה, וגורם למשוב הממקד את האלומה עוד יותר. האלומה הממוקדת יוצרת פלזמה, לה מקדם שבירה נמוך מ-1, הגורמת לפיזור של האלומה. יחסי הגומלין בין מקדם השבירה הממקד והפלזמה המפזרת מביא ליצירת פילמנט שעשוי להיות בטווח אורכים שבין מילימטרים וקילומטרים.

גלי הלם או שכבות כפולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונות הפלזמה משתנות בתלילות (בטווח של מספר אורכי דביי) לאורך משטח דו-ממדי בהימצאות גל הלם (בתנועה) או שכבה כפולה (במנוחה). בשכבות כפולות מתקיימת הפרדת-מטען מקומית, הגורמת להפרש פוטנציאל גדול על-פני השכבה, אבל לא מייצרת שדה חשמלי מחוץ לשכבה. שכבות כפולות מפרידות בין אזורים סמוכים בפלזמה להם תכונות פיזיקליות שונות, והן נמצאות בפלזמה בה זורם זרם חשמלי.

שדות ומעגלים חשמליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי הקוואזי-נייטרליות של הפלזמה דורש כי זרמים חשמליים בפלזמה יסגרו מעגלים חשמליים בתוך הפלזמה. מעגלים אלו מקיימים את חוקי קירכהוף ולהם התנגדות והשראות. יש להתייחס למעגלים אלו כמערכות מצומדות בחוזקה, כאשר ההתנהגות בכל אזור בפלזמה מושפעת מהמעגל החשמלי כולו. הצימוד החזק והלא-לינאריות הם שמולידים את ההתנהגות המורכבת. מעגלים חשמליים בפלזמה אוגרים אנרגיה השראותית (מגנטית), וכאשר יציבות המעגל מתערערת, למשל כתוצאה מאי-יציבות בפלזמה, האנרגיה משתחררת וגורמת לחימום או האצה של חלקיקים בפלזמה. זהו ההסבר המקובל לחימום המתרחש בעטרת השמש.

מבנה תאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטחים צרים בעלי גרדיאנטים תלולים עשויים להפריד בין אזורים בעלי תכונות שונות כמו מגנטיות, צפיפות וטמפרטורה, וליצור כתוצאה מכך מבנים דמויי-תא. דוגמאות לכך ניתן לראות למשל במגנטוספירה ובהליופאוזה.

מהירות יינון קריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהירות היינון הקריטית היא המהירות היחסית בין פלזמה מיוננת וגז נייטרלי, אשר מעליה יתרחש תהליך יינון כתוצאה מהאנרגיה הקינטית. המהירות הקריטית מתקבלת כאשר האנרגיה הקינטית היחסית משתווה לאנרגיית היינון, כלומר \tfrac{1}{2}mv^2 = e V_\text{ion}, כאשר e V_\text{ion} הוא פוטנציאל היינון, m המסה, ו-v המהירות היחסית.

פלזמה אולטרה-קרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזמה אולטרה-קרה נוצרת במלכודת מגנטו-אופטית, בה נעשה שימוש בקירור באמצעות לייזרים על-מנת ללכוד אטומים נייטרלים בטמפרטורה של מספר מיקרו-קלווין, ולייזר נוסף מיינן את האטומים על ידי הענקת אנרגיית היינון המינימלית לאלקטרונים החיצוניים.

פלזמה לא-נייטרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזמה לא-נייטרלית היא פלזמה שבה סל המטען החשמלי איננו אפס, כך שלשדה החשמלי הנוצר כתוצאה מהחלקיקים הטעונים תפקיד חשוב, ולעתים אף דומיננטי, בדינמיקת הפלזמה. ניתן אף ליצור פלזמה מחלקיקים מסוג אחד, כך שלכך החלקיקים מטען זהה. דוגמאות ניתן למצוא באלומת חלקיקים, מלכודת פנינג ועוד.

פלזמת אבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזמת אבק היא פלזמה המכילה חלקיקים טעונים גדולים יחסית, בגודל של מילימטרים עד ננומטרים, המכונים אבק. חלקיקי האבק עשויים ליצור חלקיקים גדולים אף יותר, המכונים רסיסי פלזמה. פלזמה מסוג זה נמצאת במערכות תעשייתיות, בפלזמה בחלל, במזוספירה של כדור הארץ, וניתן לייצרה בניסויים במעבדות.

תיאור מתמטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-מנת לתאר את מצב הפלזמה בשלמותו, יש צורך במציאת מיקומם ומהירותם של כל החלקיקים, ואת השדות החשמלי והמגנטי בפלזמה. לשם כך, יש למצוא פתרונות למשוואות התנועה, בצמוד לפתרונות למשוואות מקסוול עבור שדות אלקטרומגנטיים או למשוואת פואסון עבור שדות אלקטרוסטטיים. למרות זאת, לרוב אין זה מעשי או נדרש לעקוב אחרי כל החלקיקים בפלזמה, וניתן לתאר את הפלזמה באמצעות מודל קינטי או מודל נוזלי. בנוסף, ישנם מודלים המשלבים אלמנטים נוזליים וקינטיים, וישנם מודלים המתארים התנהגות של חלקיק בודד. מודלים נוזליים לרוב מתארים את הפלזמה בצורה מדויקת כאשר בפלזמה התנגשויות רבות בין החלקיקים, והתפלגות המהירויות קרובה להתפלגות מקסוול בולצמן, בעוד שמודלים קינטיים מתאימים למצב בו אין הרבה התנגשויות, והם לא מצריכים הנחה מוקדמת לגבי התפלגות המהירויות של החלקיקים. מודלים קינטיים לרוב דורשים משאבי מיחשוב רבים יותר מאשר מודלים נוזליים.

מודל החלקיק הבודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל החלקיק הבודד מתאר את הפלזמה כאלקטרונים או יונים בודדים, הנעים בשדה אלקטרומגנטי כפוי (כלומר, שאינו מושפע מתנועת החלקיקים הטעונים). תנועתו של כל חלקיק מתוארת לכן על ידי משוואת כוח לורנץ. במקרים שימושיים רבים, ניתן להתייחס לתנועה זה כסופרפוזיציה של תנועה מעגלית מהירה יחסית סביב נקודה מרכזית מסוימת, ותנועת סחיפה (Drift) של נקודה מרכזית זו.

מודל קינטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודלים קינטיים מתארים את התפלגות המהירויות של החלקיקים בכל נקודה בפלזמה, ונחשבים כבסיסיים ביותר. המטרה היא לקבל את פונקציית ההתפלגות של חלקיק מסוג α (למשל e עבור אלקטרונים או i עבור יונים) f_\alpha = \left( \vec{x}, \vec{p}, t \right), כאשר \vec{x} המקום, \vec{p} התנע, ו-t הזמן.

ישנן שתי גישות מרכזיות לתיאור קינטי של פלזמה. השיטה הראשונה מבוססת על הצגה של פונקציית התפלגות חלקה על רשת במהירות ובמקום. השיטה השנייה, המכונה חלקיק בתוך תא, כוללת מידע קינטי על ידי מעקב אחר המסלול של מספר גדול של חלקיקים אינדיבידואליים.

תיאור קינטי מושג על ידי פתרון של משוואת בולצמן, או של משוואת ולסוב כאשר התיאור המדויק יותר של האינטראקציה הקולונית ארוכת-הטווח נדרש. במקרים בהם ניתן לפשט את ההתנגשויות בין חלקיקי הפלזמה, ניתן להשתמש בקירוב במשוואת פוקר פלאנק. בכל מקרה, על המטענים והזרמים המתקבלים מפונקציית ההתפלגות לקבוע את השדה האלקטרומגנטי באמצעות משוואות מקסוול בצורה עקבית (Self-consistent).

כאמור, התיאור הקינטי המדויק ניתן על ידי מערכת המשוואות של ולסוב-מקסווליחידות cgs):

\frac{\partial f_e}{\partial t}+\vec{v}_e \cdot \nabla f_e - e\left[ \vec{E}+\frac{1}{c}\left(\vec{v} \times \vec{B}\right)\right] \cdot \frac{\partial f_e}{\partial \vec{p}} = 0
\frac{\partial f_i}{\partial t}+\vec{v}_i \cdot \nabla f_i - e\left[ \vec{E}+\frac{1}{c}\left(\vec{v} \times \vec{B}\right)\right] \cdot \frac{\partial f_i}{\partial \vec{p}} = 0
\nabla \times \vec{B} = \frac{4 \pi \vec{j}}{c}+\frac{1}{c}\frac{\partial \vec{E}}{\partial t}, ~~ \nabla \times \vec{E} = -\frac{1}{c}\frac{\partial{\vec{B}}}{\partial{t}}
\nabla \cdot \vec{E} = 4\pi \rho, ~~ \nabla \cdot \vec{B} = 0
\rho = e \int \left( f_i-f_e \right) d^3p, ~~ \vec{j} = e \int \left( f_i - f_e \right) \vec{v} d^3 p, ~~ \vec{v}_\alpha = \frac{\vec{p}/m_\alpha}{\left[1+p^2/\left(m_\alpha c\right)^2\right]^{1/2}}

כאשר e מטען האלקטרון, c מהירות האור, m_\alpha מסת חלקיק מסוג \alpha, \vec{E}(\vec{r},t) ו-\vec{B}(\vec{r},t) השדות החשמלי והמגנטי בנקודה \vec{r} בזמן t, בהתאמה.

מודל נוזלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודלים נוזליים מסירים מעט מהמורכבות בתיאור הקינטי המלא על ידי תיאור המבוסס על ערכים ממוצעים, למשל אנרגיה, צפיפות או מהירות ממוצעות באזור מסוים. מודל נוזלי הנקרא מגנטו-הידרודינמיקה מתייחס לפלזמה כאל נוזל יחיד הנשלט על ידי משוואות מקסוול ומשוואות נאוויה-סטוקס. במודל כללי יותר, היונים והאלקטרונים מתוארים בנפרד. חסרונם של מודלים נוזליים נעוץ בעובדה שמכיוון שהם לרוב מתארים את הפלזמה כזרימה בטמפרטורה מוגדרת בכל מקום, הם לא מסוגלים לתאר תופעות כמו אלומות חלקיקים, שכבות כפולות, ואפקטים מסוג גל-חלקיק.

מודלים משולבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהמודל הקינטי מתאר את הפיזיקה באופן מדויק, מציאת הפתרון עבורו עלולה להיות משימה מורכבת הרבה יותר מאשר עבור המודל נוזלי (במקרים בהם משתמשים בסימולציות מחשב, כוח המיחשוב הדרוש עלול להיות גדול מאוד ואף בלתי נגיש). מודלים משולבים משתמשים באלמנטים מהמודלים הנוזלי והקינטי, כך שאל חלק מהמרכיבים במערכת מתייחסים בתיאור הנוזלי ואל חלק אחר בתיאור הקינטי.

תיאור גירוקינטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאור הגירוקינטי, המתאים למערכות בהם שורר שדה מגנטי חזק, מבצעים מיצוע של משוואות התנועה עבור התנועה המעגלית המהירה של רדיוס הגירו. התיאור הגירוקינטי מתאים כאשר מתבוננים במרחקים מסדר הגודל של רדיוס הגירו ובתדירויות נמוכות בהרבה מתדירות הציקלוטרון, f = \frac{qB}{2\pi m}, כאשר q מטען החלקיק, B השדה המגנטי, ו-m מסת החלקיק. מודל זה נמצא בשימוש תדיר בתיאור של אי-יציבויות במתקני טוקמאק, ובאסטרופיזיקה.

דוגמאות למודלים מסחריים לתיאור פלזמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר פלזמה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מספר קבוצות מחקר בנושא פלזמה, ביניהן:

  • קבוצה באוניברסיטה העברית בירושלים בראשות פרופ' אריה ציגלר‏[9], החוקרת בין השאר לייזרים בעצמה גבוהה ושימוש בפלזמה כמוביל (Guide) ללייזר, האצת אלקטרונים, ואינטראקציה בין לייזרים חזקים ומטרות מוצקות.
  • קבוצה בטכניון בראשות פרופ' יעקב קרסיק‏[10], החוקרת בין השאר פלזמה לא-אידאלית ופיזיקה של פריצות זרם (Electric discharges).
  • קבוצה במכון ויצמן למדע בראשות פרופ' יצחק מרון‏[11], החוקרת בין השאר ספקטרוסקופיה של פלזמה, פלזמה בצפיפות-אנרגיה גבוהה (במעבדה מתקן ה-Z-Pinch הגדול בישראל), שדות מגנטיים בפלזמה ומחקר תאורטי בנושאים רבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכוונה בחופשיים היא לא לחלקיק חופשי, אלא לחלקיקים שנמצאים במצב לא-קשור, לדוגמה אלקטרון שעבר יינון ואיננו קשור לאטום או ליון.
  2. ^ Peratt, A. L. (1996). "Advances in Numerical Modeling of Astrophysical and Space Plasmas". Astrophysics and Space Science 242 (1–2): 93–163. Bibcode:1996Ap&SS.242...93P. doi:10.1007/BF00645112. 
  3. ^ הילת חלליות היא שכבת פלזמה הנוצרת בחזית של מגני חום של כלי-חלל במהלך חזרה לאטמוספירה.
  4. ^ Ya. N. Istomin, D. N. Sobyanin. "Electron-positron plasma generation in a magnetar magnetosphere". Astronomy Letters, October 2007, Volume 33, Issue 10, pp 660-672.
  5. ^ כתוצאה מהשדה המגנטי העצום של מגנטרים, מתקיים בקרבתם תהליך של יצירת זוגות של אלקטרון-פוזיטרון[4].
  6. ^ ראו גם Flashes in the Sky: Earth's Gamma-Ray Bursts Triggered by Lightning
  7. ^ טל ענבר. "למאדים בשלושים ותשעה יום". גלילאו, 2010.
  8. ^ "הפלזמה שתשים קץ לצלקות לאחר ניתוח". כתבה מאתר דה-מרקר.
  9. ^ מעבדת הלייזרים. האוניברסיטה העברית בירושלים.
  10. ^ קבוצת הפלזמה. הטכניון.
  11. ^ Plasma-gate. מכון ויצמן למדע.