בית הקיבוץ המאוחד

בית הקיבוץ המאוחד
	בית הקיבוץ המאוחד
מידע כללי
סוג	בניין לשעבר, מבנה ציבורי
שימוש	נהרס
כתובת	רחוב סוטין 27, תל אביב-יפו
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1956–1960 (כ־4 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1960
אדריכל	זיוה ארמוני, חנן הברון
קואורדינטות	32°04′56″N 34°47′12″E / 32.082222222222°N 34.786666666667°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) בית הקיבוץ המאוחד בית הקיבוץ המאוחד בית הקיבוץ המאוחד מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

בית תנועת הקיבוץ המאוחד היה מבנה ציבור שתוכנן והוקם בין השנים 1956–1960 ברחוב סוטין 27 בתל אביב, סמוך לגן סוטין, בתכנונם של האדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון. לאחר שהמגרש נמכר ליזם, נהרס הבניין ב-2009.

סגנון הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין מהווה דוגמה לסגנון וטכנולוגיית הבנייה בשנות ה-50 וה-60 בישראל של המאה ה-20, ומהבולטים במבני הסגנון הברוטאליסטי שנבנו באותה התקופה. המבנה אופייני לסגנון הבנייה בתנועת הקיבוצים: צניעותו, פשטותו והשימוש בתוכנית החופשית ביקשו לשקף את האידאולוגיה של התנועה הקיבוצית.

טכנולוגיית הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה טכנולוגית היווה הבניין חידוש בנוף הבנייה הישראלי, הן בשכלול השימוש בבטון טרומי, והן בשילוב ההכנות למערכות חשמל, ניקוז ואקוסטיקה כבר בזמן היציקה. השפעותיהם של האדריכלים לה קורבוזיה ומיס ון דר רוהה ניכרות היטב בבחירת החומרים לבניין, ובבחירה ב"תוכנית החופשית", המשחררת את קירות הבניין מתוכנית חללים מוגדרת מראש, ומאפשרת שינויים פנימיים מבלי לפגוע בחזותו הכללית של המבנה.

השימוש המושכל בבטון בשילוב זכוכית, מתכת ועץ הם ההופכים את הבניין לדוגמה מובהקת לסגנון הבניה הברוטליסטי, המותיר את חומרי הבניין חשופים ואינו מסתיר את שלד הבניין. בכך ביקשה תנועת הקיבוץ המאוחד לשקף ערכים של שוויון, צניעות ואמת.

תולדות המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותו של הבניין, נובעת גם מערכו האורבני; בראשיתו תוכנן הבניין כמבנה ציבור המשתלב באזור הבנייה החדש של תל אביב של אחרי מלחמת העצמאות, עם שגשוגה של התנועה הקיבוצית מחד ועם התבססותה של החברה הבורגנית בצפונה של תל אביב מאידך. החדרת מבנה בעל ייעוד של משרדים, קפיטריה ואולם מופעים בלב שכונת מגורים נועד לא רק להוות מוקד לחברי הקיבוצים שהגיעו ל"עיר הגדולה", אלא לשמש כמגדלור לחברה והתרבות הקיבוצית בלב המטרופולין ההולך וקם בלב המדינה הצעירה.

במקור, תוכנן להקים שני מבנים כשחניון, מעבר מקורה וגשר - מקשרים בין המבנים. מבנה אחד מוארך ומרכזי תוכנן ברחוב סוטין ונועד לאכלס את ועדות התנועה השונות (והוא שהוקם בסופו של הדבר). מבנה נוסף, קטן מהראשון, תוכנן לקום לצד רחוב נהרדעא ונועד לאכלס את החברות התעשייתיות של התנועה. לאחר השלמת יסודות הבניין שברחוב סוטין התחוור למנהלי התנועה כי לא יעמדו בנטל הכספי להקמת שני המבנים. בעקבות זאת, נגנזו תוכניות הבניין השני והשטח נימכר (ובמקום ניצבים מגדלי מגורים).

עם צמצום הפרויקט, הוחלט להגביה את המבנה ברחוב סוטין כך שבסופו של הדבר יתנשא לגובה חמש קומות (במקום שלוש כפי שתוכנן במקור).

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-90, בעקבות התמזגותן של תנועות הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים, עברו משרדי התנועה (התק"ם) לבניין איחוד הקבוצות והקיבוצים ברחוב דובנוב. בבניין ברחוב סוטין נותרו משרדיהם של הגופים הכלכליים של התק"ם, משרדי הוצאת הקיבוץ המאוחד וחלק מהמשרדים הושכר למשרדים פרטיים. "מחלקת התכנון" של התנועה נסגרה כבר ב-1990. כחלק מהסדר הקיבוצים הועברו שני הבניינים (ברחוב סוטין וברחוב דובנוב) לחזקת נאמן שהיה אמור למוכרם ולהחזיר חלק מחובות הגופים הכלכליים המרכזיים של התנועה. בית התנועה ברחוב סוטין נימכר ליזם פרטי. עד לשנת 2008 שימש הבניין כמבנה משרדים שזכה לביקוש גבוה. במקביל קודמה תוכנית להריסת הבניין והקמת מגדל מגורים במקומו. לפי דרישת העירייה, נערך לבניין תיק תיעוד מקיף, אותו ערכו האדריכל מיכאל יעקובסון, רחל נחומי ואיריס יוסיף אור. ב-2009 נהרס הבניין ועל שטחו הוקם מגדל מגורים.