צניעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צניעות כוללת סדרה של ערכים קבועים, תרבותיים או דתיים, הקשורים להצגת העצמי בפני אחרים.

היא יכולה לכלול:

  • מתינות בפעולותיו של אדם או בהופעתו החיצונית, כאשר הוא לא רוצה למשוך תשומת לב מופרזת.
  • הכרת האדם בערך עצמו, ללא גאווה והתנשאות על האחר (ענווה).
  • צניעות שקרית או מזויפת, צורה של התרברבות דרך השמצה עצמית מוגזמת, הצטנעות.
  • צניעות בקשר למיניות ולהצגה של הגוף, ניתן לציין במיוחד טאבו כנגד עירום בתרבויות רבות.

למושג צניעות חשיבות רבה לאנשים רבים, והוא עורר הדים רבים במשך מאות רבות, וממשיך להעסיק אנשים רבים גם בימינו אנו.

צניעות של הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשה וגבר בבגדי ים, c. 1910. אשה יוצאת מקרון רחצה, מתקן שהיה נפוץ במאה ה-19, ואיפשר רחצה בים בלי להפר את כללי הצניעות הוויקטוריאנים.

צניעות של הגוף היא הבקשה שלא לחשוף יותר מדי חלקי גוף; בקשה זו מתייחסת לעור חשוף, אך גם לשיער ולהצגת תחתונים, ובמיוחד היא מתייחסת לאזורים אינטימיים. הבקשה מערבת לא רק כיסוי של חלקי גוף, אלא גם טשטוש של צורתם. מטרה זו מושגת על ידי ביגוד מתאים, על ידי דרכים מיוחדות להחלפת בגדים (ראו חוף), סגירה או נעילה של הדלת כאשר מחליפים בגדים או מתקלחים, וכו'. דבר שמשתנה לפי מי שרואה את האדם, עם קטגוריות של קירבה המתחלקות כך:

  • בן-זוג,
  • חבר או בן משפחה מאותו המין,
  • זרים מאותו המין,
  • חברים או בני משפחה כולל את אלו מהמין השני,
  • אנשים מאותו מעמד חברתי,
  • אנשים בכלליות.

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צניעות יכולה להיות שנויה במחלוקת. ניתן להשתמש בצירוף אחר במקום המילה צניעות; מספר מבקרים נוהגים לעשות שימוש בצירוף בושת גוף או גימנופוביה (פחד מלהיראות עירום) בשל הקונוטציה השלילית שהוא מעורר. צניעות מוגזמת נקראת התחסדות, בעוד חוסר צניעות מוגזם נקרא אקסהיביציוניזם. תומכי הצניעות בדרך כלל רואים בה כבוד לגוף ולרגשות של עצמם ושל אחרים, ומספר אנשים מאמינים שהצניעות מפחיתה פשעים הקשורים למיניות (מבוסס על התפיסה הנפוצה שקורבנות של פשעים הקשורים למין אחראים לפחות באופן חלקי לפשע אם הם היו לבושים באופן בלתי צנוע, ובכך "פיתו" את העבריין). צניעות מותנה בתרבות, באירוע ובנוכחים; לדוגמה, גבר פיני, שבוודאי יפשוט את בגדיו בשמחה בכניסה לסאונה מעורבת, לא ירצה קרוב לודאי להסתובב עירום ברחוב‏[1]. באופן דומה, אישה שתלבש ביקיני בחוף הים, לא תופיע בו לפגישה עסקית.

נורמות מערביות לגבי צניעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1868, תרשים הלקוח מהמגזין הרפרס, המראה רעיון מן התקופה הוויקטוריאנית הממחיש היכן קו המכפלת של החצאית צריך לעבור ביחס לקרסול הילדה במהלך התבגרותה.

התרבות המערבית ככלל קובעת שעל החלקים האינטימיים של הגוף להיות מכוסים במקומות ציבוריים כל הזמן. יוצאות מן הכלל הן סיטואציות כמו מלתחות ציבוריות, שאמורות להגביל את הכניסה על מין אחד בלבד, וסאונות, שיכולות להיות מעורבות.

באופן מסורתי, ישנה ציפייה שחולצה ומכנסיים או שמלה וכו', ילַבשו במקומות ציבוריים. אי לבישת חולצה ברוב המקומות הציבוריים אינה מקובלת, חוץ ממקומות שתוכננו לרחצה או לשימוש קרוב לכך (כמו למשל בחופי ים, ועל שפת הבריכה). מכל מקום, במקומות רשמיים כמו מסעדות וכו' נוהגים להעלים עין מחוף ים או מבריכת שחייה קרובה, במקרים אלו גבול הצניעות הוא מרחבי, אך ללא הפרדה ויזואלית. לדוגמה, במסעדה חיצונית השוכנת לצד בריכה או ליד חוף, יש בדרך כלל מעקה. בצד אחד של המעקה, אנשים יחפים שאינם לובשים חולצה יכולים לשוחח עם אלו שאוכלים בצד השני, ויכולים אפילו להיות חלק מאותה קבוצה. לאחרונה, מרחבים רב שימושיים כמו חופים עירוניים מתחילים לצוץ, ומוחקים אפילו את הגבולות הנזכרים מעלה בין מקומות צנועים פחות לבין מקומות צנועים יותר. לכן מקובל כיום במקומות רבים לעשות אמבטיית שמש בבגד חוף ליד מקור מים במרכז עיר או באזור העסקים.

בבתים פרטיים, החוקים יכולים להיות קפדניים פחות. לדוגמה, אנשים מתירים לעצמם, לעתים, עירום בקרב חברי המשפחה הקרובה אשר הם דיירים של אותו הבית, במיוחד בחדר השינה ובחדר האמבטיה; או לבישת לבנים בלבד, דבר שלא יעשה מחוץ לבית. במקום אחר בבית, במיוחד כאשר ישנם אורחים, האדם מצופה ללבוש כמה בגדים פשוטים לא רשמיים כמו חלוק רחצה שאפשר ללובשו במהירות כאשר לבוש מלא אינו נדרש, או אינו זמין בהתחשב בנוחות.

לבישת פחות מהנורמות המערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות אחרות, כמו מספר תרבויות אפריקאיות ותרבויות אבורג'יניות אוסטרליות מסורתיות יש דרישה פחותה הרבה יותר לצניעות, למרות שהשאלה כמה היא חשיפה מקובלת זוכה למענה מגוון מאוד, החל משום דבר אצל מספר נשים, עד לחשיפת כל הגוף חוץ מעטרת הפין אצל גברים בחלק מן השבטים (ראו עורלה). בתרבויות אפריקאיות אחרות, צביעת הגוף משמשת גם היא כ"כיסוי" והיא נחשבת ל"לבוש" על ידי אנשים רבים.

במערב, תת התרבות של עירום מתייחסת לעירום מלא, דבר שמקובל בתוך קהילת נודיסטים.

כיסוי יתר בלבוש מעבר למקובל בנורמות המערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות דתיות ותרבותיות רבות הן בעלות הגבלות חמורות יותר בקשר לצניעות. האסלאם ותרבות האיימיש, לדוגמה, מחייבות את שני המינים ללבוש "לבוש צנוע". נשים מוסלמיות רבות לובשות כיסוי ראש מוסלמי, או רעלה, כדרך להביע צניעות.

במספר תת-תרבויות מוסלמיות, הצניעות נלקחת באופן קיצוני, במיוחד בכמה מדינות מוסלמיות שבהן הנשים לובשות בורקה, לבוש מכסה-כל שאמור להסתיר כל חלק בגוף, כולל את העיניים. לבישת בורקה ,או אבּאיה כמו שנוהגים לכנותה, היא מחזה שכיח למדי בארצות מוסלמיות רבות. לעומת זאת, לא כל הנשים מכסות את עיניהן. במקום, הן לובשות את האבאיה על מנת לכסות את גופן בלבד. רוב הפירושים המוסלמיים דורשים מהנשים לכסות הכול חוץ מהידיים (מפרק כף היד) ומהפנים.

ברוב המדינות המוסלמיות, ביטויים כאלו של צניעות נעשים בהתנדבות. באחרות, כמו אפגניסטן תחת שלטון הטליבאן, נשים חויבו בגדרי צניעות אלו תחת איום בעונש מוות.

היהדות האורתודוקסית והסיקהיזם דורשים מהגברים ללבוש כיסוי ראש, בצורת כיפה או טורבן בהתאמה. למרות זאת, כיפה אינה קשורה לצניעות; התפקוד שלה הוא כתזכורת דתית פיזית לאלוהים. היהדות האורתודוקסית מחייבת נשים נשואות לכסות את שיערן; דבר שנעשה עלי ידי צעיפים, כובעים או - בקהילות רבות - פאות ("שייטל"). הצניעות ביהדות מכוונת לנשים ולגברים כאחד, והיא גם משמשת כדרך להסבת תשומת הלב אל הפנימיות והפחתת הדגש על החיצוניות.

הכנסייה הקתולית קבעה בעבר שיש לצפות מנוצרים קתוליים, בעיקר נשים קתוליות, להתלבש בצניעות, בהתאם לקווים המנחים שלהם. הקווים המנחים של הכנסייה קובעים שעל הנשים לכסות את הכתפיים ואת הזרועות. כמו כן, לפי הקווים המנחים מבעד לקו הצוואר אסור להיתגלות שום חלק בגוף. אם הנשים לובשות מכנסיים (ונשים קתוליות מסורתיות רבות לא עושות זאת), עליהן לא להיות צמודות. באופן כללי, הנשים לא אמורות ללבוש בגדים על מנת להתרברב בגופן ולהפוך אותן לפריטי סקס. גברים נדרשים להתלבש בצניעות גם כן, אך הדרישות כלפיהם אינן קשוחות כמו שהן כלפי נשים. נשים קתוליות רבות אשר אינן מסורתיות בדרך כלל מעלימות עין מן הדרשות של הכנסייה המסורתית בנושא צניעות למען האופנה. בחברות קתוליות שמרניות במיוחד, כמו באי האירי איניס ביג, יש כללי צניעות מחמירים.

הכנסייה המורמונית גם היא מצפה מחבריה לחיות על פי הקוים המנחים שלה בנוגע לצניעות.

גרסאות צנועות של עירום[עריכת קוד מקור | עריכה]

באומנות, ישנן דרכים להמעטה בתיאורי עירום, והן כוללות:

  • עלה תאנה.
  • פיסת בד (או חפץ אחר) שמכסה כאילו במקריות את איברי המין.
  • בסרטים, תמרונים (סיבוב, הסתרה על ידי חפצים) ועריכה בצורה כזו שלא יראו איברי המין. (מייק מאיירס לעג במודע לטכניקה הזו מספר פעמים בסרטי אוסטין פאוורס שלו, וכמה עשורים לפניו, וו. סי. פילדס עשה בדיוק את אותו הדבר באחד מסרטיו).

התחשבות במינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני המינים מתמודדים מול ציפיות שונות בהקשר לצניעות. בזמן שמשני המינים מצפים, בתרבות המערבית, לכסות את איברי המין כל הזמן, והאישה צריכה גם לכסות את החזה, מהצד השני, על פי צווי האופנה והנורמות החברתיות, גברים בדרך כלל מתלבשים צנוע הרבה יותר מנשים, שבנסיבות מסוימות יכולות ללבוש בפומבי בגדים שמכסים רק את האזורים הדרושים ותו לא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]