משה מאור

משה מאור
לידה	27 במרץ 1962 (בן 62); תל אביב-יפו, ישראל
ענף מדעי	מדע המדינה, מינהל ציבורי
מקום לימודים	בית הספר לכלכלה של לונדון; אוניברסיטת תל אביב ;
מוסדות	אוניברסיטת רייכמן runi.ac.il/faculty/mmaor/
	https://www.runi.ac.il/faculty/mmaor/ האתר הרשמי

משה מאור (נולד ב-27 במרץ 1962) הוא פרופסור מן המניין בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן; פרופסור אמריטוס למדע המדינה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור אמריטוס בקתדרה למנהל ציבורי על-שם משפחת וולפסון באוניברסיטה העברית; מייסד תחום החקר העוסק במדיניות בלתי-פרופורציונלית (תגובות יתר/חסר; בועות מדיניות, ומדיניות בלתי-פרופורציונלית יזומה), ומומחה בתחומי מוניטין של גופי ממשל, ופוליטיקה אירופית וישראלית; וחבר הוועד המנהל של האגודה הבינלאומית למדיניות ציבורית (International Public Policy Association).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מאור, בן לצבי ורבקה מאור, נולד בתל אביב וגדל בפתח תקווה. הוא למד בבית הספר קפלן (ורבר) ובבית הספר התיכון אחד-העם, וניגן בתופים לאורך תקופת לימודיו.

לאחר השירות הצבאי למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, ולתואר שני במדע המדינה ותואר נוסף במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. את לימודי התואר השלישי במדע המדינה עשה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE).

בשנים 1993-1996 כיהן כקצין מחקר (Research Officer) בבית הספר לכלכלה של לונדון; בשנת 1996 התקבל כמרצה בכיר למחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, בשנת 1998 הועלה לדרגת פרופסור חבר; בשנת 2006 התמנה כמופקד הקתדרה למינהל ציבורי ע"ש משפחת וולפסון, ובשנת 2012 קודם לדרגת פרופסור מן המניין.

מאור היה חבר במועצה להשכלה גבוהה^[1], אך בפברואר 2016 נמנה עם ששת חברי המועצה (מתוך 19), שהתפטרו במחאה על כך ששר החינוך נפתלי בנט הדיח את פרופסור חגית מסר ירון מתפקידה כסגן יושב ראש המועצה.

כיהן במועצה הציבורית ובוועד המנהל של מרכז מורשת מנחם בגין, במועצה הציבורית של "אות המעסיק המתקדם" לקידום נשים בעבודה (התאחדות התעשיינים) וכן בוועד המנהל של מועצת הביטחון לישראל.

בשנת 2004 יצא לאור ספרו "דרך הימין החברתי" (בהוצאת מרכז מורשת מנחם בגין והוצאת הקיבוץ המאוחד) בו הוא מציג את תפיסת עולמו הכלכלית-חברתית-לאומית.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של מאור עוסק בין היתר בתחומים הבאים:

מוניטין של ארגונים ממשלתיים
דינמיקה של מדיניות ציבורית, תגובת יתר/חסר של מדיניות, בועות מדיניות ציבורית
ניהול מצבי חירום ושלטון מקומי
מנהל/ניהול ציבורי השוואתי
מפלגות ומערכות מפלגתיות.

מאור הוא מומחה ברפורמות בסקטור הציבורי במדינות ה-OECD, פוליטיקה בריטית, ופוליטיקה בירוקרטית.

תרומה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאור שימש כמרצה אורח וכעמית מחקר באוניברסיטת ניו-יורק, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, האוניברסיטה המרכז-אירופית, אוניברסיטת פומפאו-פברה, אוניברסיטת גרנדה, אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת מרבורג, אוניברסיטת קונסטנץ, אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג, ואוניברסיטת הלסינקי. במהלך עבודתו האקדמית, פרסם מספר ספרים ועשרות רבות של מאמרים בכתבי עת מובילים בתחומי פוליטיקה השוואתית, מנהל ציבורי השוואתי, ומדיניות ציבורית.

מאור ייסד את תחום החקר העוסק במדיניות בלתי-מידתית. במסגרת התיאורטיזציה של תחום זה הכניס ללקסיקון המחקרי 12 מושגים חדשים המאפשרים לחוקרי המדיניות הציבורית בעולם "לראות" תהליכים שעד כה לא זכו לתשומת לב אקדמית. מאמריו בתחום זה עוסקים בתגובות יתר/חסר של מדיניות ציבורית, בועות מדיניות, אינטראקציות בין בועות מדיניות, סולם המדיניות הבלתי-מידתית, גישת המדיניות הבלתי-מידתית, מדיניות בלתי-מידתית בעת משבר, מדיניות בלתי-מידתית בעת משבר מומצא, ויסודות התיאוריה של בועות מדיניות.

מאור הכניס לתחום המדיניות הציבורית את המחקר ברגשות, בעיקר דרך הדיון ביזמים רגשיים המשתמשים באסטרטגיות ליבוי/ויסות רגשי לקידום מטרותיהם. דרך מחקר זה גיבש מאור את גישת המדיניות הבלתי-מידתית המכוונת (Deliberate disproportionate policy response) המהווה אלטרנטיבה לגישות הרואות במדיניות בלתי-מידתית נגזרת של מגבלות קוגניטיביות, רגשיות או מוסדיות, ולגישות הרואות במדיניות בלתי-מידתית נגזרת של תוצרי לוואי של מדיניות ציבורית.

למאור גם תרומה תיאורטית ואמפירית בתחום מוניטין בירוקרטי. מחקריו עוסקים בבניית מוניטין של גופים ממשלתיים בקרב קהלים מגוונים, בניהול מוניטין באמצעות יישום מדיניות רגולטורית אל מול סיכוני מוניטין, בניהול אסטרטגי של תקשורת אל מול סיכוני מוניטין, וב"גלישת" מוניטין ודעיכתו. מחקריו מתמקדים בסוכנויות רגולטוריות בארה"ב (בעיקר, רשות המזון והתרופות), אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד, ישראל (בעיקר, בנק ישראל), ועוד.

תרומתו של מאור לגישת המוסדיות החדשה במדע המדינה סבה סביב הכנסת המושג "מוסד מיתי" (מלשון, מיתוס) ובחינתו בהקשר של שינויים לא-לינאריים בפוליטיקה ומדיניות. תרומתו לתחומי המנהל והניהול בסקטור הממשלתי באה לידי ביטוי בגילוי "פרדוקס הניהוליות" הקיים במדינות המיישמות רפורמות "ניהול ציבורי חדש." בנוסף, מאור פרסם רבות בתחומי פוליטיקה מערב אירופית, המלחמה בשחיתות הציבורית, הכשרה והדרכת פקידי ציבור בכירים ב-11 מדינות אירופיות, מדיניות המלחמה בנגיף הקורונה, קידום נשים בשירות הציבורי, ועוד.

מעמד אקדמי בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירת ספרות של תחום המוניטין הארגוני התפרסמה בשנת 2021 בכתב העת האמריקאי החשוב ביותר בעולם בתחום המנהל הציבורי (Public Administration Review). בניתוח ציטוטים הדדיים (co-citations) בקרב חוקרי מדע המדינה, מאור מדורג שני בתחום מחקר זה אחרי מייסד התחום, פרופ' דן קרפנטר, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת הרוורד. בנוסף, מאור הינו מייסד תחום החקר העוסק במדיניות בלתי מידתית.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסמי כניסה לפוליטיקה הישראלית/ גדעון דורון ומשה מאור, פפירוס, 1989.
דרך הימין החברתי/ משה מאור, מרכז מורשת מנחם בגין והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.

Political Parties and Party Systems: Comparative Approaches and the British Experience/ London, Routledge, 1997.
Parties, Conflicts and Coalitions in Western Europe: Organizational Determinants of Coalition Bargaining/ London, Routledge and LSE, 1998.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Comparative Public Administration Volume I: Analytical Frameworks and Critiques/ edited by Moshe Maor and Jan-Erik Lane. Aldershot, Dartmouth, 1999.
Parties, Elections and Cleavages: Israel in Comparative and Theoretical Perspective/ edited by Reuven Hazan and Moshe Maor. London, Frank Cass, 2000.
Organizational Reputation in the Public Sector/ edited by Waeraas, A. and Maor, M. London: Routledge, 2015.

מחקרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Maor, M. (1999). “The Paradox of Managerialism.” Public Administration Review, 59(1): 5-18.
Maor, M. (2004). “Feeling the Heat? Anti-Corruption Mechanisms in Comparative Perspective.” Governance, 17(1): 1-28.
Maor, M. (2010). “Organizational Reputation and Jurisdictional Claims: The Case of the U.S. Food and Drug Administration.” Governance, 23(1): 133-159.
Maor, M. (2011). “Organizational Reputations and the Observability of Public Warnings in 10 Pharmaceutical Markets.” Governance, 24(3): 557-582.
Maor, M. (2012). “Policy Overreaction.” Journal of Public Policy, 32(3): 231-259.
Maor, M., Gilad, S., and Ben-Nun Bloom, P. (2013). “Organizational Reputation, Regulatory Talk and Strategic Silence.” Journal of Public Administration Research and Theory, 23(3): 581-608.
Maor, M., and Sulitzeanu-Kenan, R. (2013). “The Effect of Salient Reputational Threats on the Pace of FDA Enforcement.” Governance, 26(1): 31- 61.
Maor, M. (2014). “Policy Bubbles: Policy Overreaction and Positive Feedback.” Governance, 27(3).
Maor, M. (2014). “Policy Persistence, Risk Estimation and Policy Underreaction.” Policy Sciences, 47(4): 425-443.
Gilad S., Maor, M., and Ben-Nun Bloom, P. (2015). “Organizational Reputation, the Content of Public Allegations and Regulatory Communication.” Journal of Public Administration Research and Theory, 25(2): 451-478.
Maor, M. (2016). “Emotion-Driven Negative Policy Bubbles.” Policy Sciences, 49(2): 191-210.
Maor, M. and Sulitzeanu-Kenan, R. (2016). “Responsive Change: Agency Output Response to Reputational Threats.” Journal of Public Administration Research and Theory, 26 (1): 31-44.
Maor, M. (2017). “The Implications of the Emerging Disproportionate Policy Perspective for the New Policy Design Studies.” Policy Sciences, 50(3): 383-398.
Maor, M. (2020). “Strategic Communication by Regulatory Agencies as a Form of Reputation Management: A Strategic Agenda.” Public Administration, 98(4): 1044-1055.
Maor, M. (2020). “A Social Network Perspective on the Interaction Between Policy Bubbles.” International Review of Public Policy, 2(1), 24-44.
Maor, M. (2021). “Deliberate Disproportionate Policy Response: Towards a Conceptual Turn.” Journal of Public Policy, 41(1): 185-208.
Maor, M., Sulitzeanu-Kenan, R., and Balmas, M. (2023). “The Reputational Dividends of Collaborating with a Highly Reputable Agency: The Case of Interagency Collaboration between the U.S. FDA and its Domestic Partner Agencies.” Public Administration Review, 83(3): 639-653.

Book Chapters[עריכת קוד מקור | עריכה]

Maor, M. (2017). “Disproportionate Policy Response.” In Politics: Oxford Research Encyclopedias, Oxford University Press. 10.1093/acrefore/9780190228637.013.168
Maor, M. (2020). “A Disproportionate Policy Perspective on the Politics of Crisis Management.” In: Erik K. Stern (ed.). Oxford Encyclopedia of Crisis Analysis. Oxford: Oxford University Press.
Maor, M. (2023). “Overreaction and Bubbles in Politics and Policy.” In: Alex Mintz and Lesley Terris (Eds.) Oxford Handbook on Behavioral Political Science, Oxford: Oxford University Press.Maor, M. (1999).