אבוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַבּוּלְיָה (לפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: רִפְיוֹן הָרָצוֹן; בלועזית: Abulia או Aboulia; ביוונית: αβουλία – אי רצון), הוא מונח המתאר מצב נוירופסיכיאטרי פתולוגי[1] של שיתוק כוח הרצון, איבוד המוטיבציה ואיבוד היכולת ליזום פעולות מונחות מטרה, לקבוע מטרות ולהחליט החלטות. המונח היפרבוליה (Hyperbulia) מציין את המצב ההפוך של אבוליה.

מבחינה פילוסופית ישנו הבדל גדול בין תרגום המונח ל"רפיון הרצון" לבין תרגומו ל"אי רצון". רפיון הרצון הוא מצב מוכר ברפואה במקרים של הפרעות פסיכולוגיות כגון דיכאון סכיזופרניה דמנציה ועוד, שבהם נחלש כח הרצון. היעלמות מוחלטת של כח רצון היא רעיון מופשט שלמעשה לא יכול להיות קיים אצל בן אנוש בצורה מוחלטת. אי רצון מוחלט פירושו היעלמות החוויה והזהות, וגם אם נראה שהוא יכול להתקיים לרגעים מסוימים מצב תמידי שלו לא אפשרי. ישנה היחלשות בכח הרצון או עיוותים שלו אך לא יתקיים מצב של חוסר רצון מוחלט.

לאיבוד הרצון והתשוקה קיים גם היבט חיובי בהשקפות שונות בבודהיזם ודתות קרובות, המוזכרת כדרך המביאה את האדם למצב של נירוונה[2].

היסטוריה של המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח הופיע לראשונה בספרות הפסיכיאטרית ב-1847 לערך, אז הוגדר כ"היעדר של רצון, סוג של אי-שפיות, שבו התסמין הוא דומיננטי".[3] הפסיכולוג הצרפתי תאודול ריבו תיאר מצב זה במחצית השנייה של המאה ה-19, כ"מחלה טהורה של רצון, בהּ היכולת של הפרט לעשות מעשה – בוטלה, והוא או היא צומצמו לפרט של 'שכל טהור'".[3] נוירופסיכולוגים רבים באותה תקופה הסכימו על הרעיון של אבוליה, אך הייתה מחלוקת לגבי השאלה אם הפרעה זו נגרמת בשל ליקוי בקוגניציה, כתוצאה של תפקוד לקוי במערכת ספציפית בתוך המוח האחראית על המוטיבציה. בתחילת המאה העשרים היו שהשתמשו במונח זה בהקשר משפחתי, כגון בטענות של הורים כלפי ילדיהם הבוגרים או הסטודנטים באשר ל"אבוליה" שלהם.[3] למרות זאת, המונח הנוירופסיכיאטרי של הפרעות הרצון לא היה בשימוש רב בתקופה זו, ועד סוף מלחמת העולם הראשונה הוא לא הופיע בסיווגים פסיכיאטרים.

לפי ספר הלימוד הנוירופסיכאטרי האמריקני, החל שימוש מחודש במונח זה בסוף המאה ה-20.[4] ב-1984 השתמש בו אחד מחלוצי הנוירולוגיה, צ'ארלס מילר פישר (Charles Miller Fisher), כתיאור לבעיות של ספונטניות (רצון חופשי) כתוצאה מבעיות מוחיות; הוא הדגים זאת במקרה הקיצוני של אילמות אקינטית (Akinetic mutism – אילמות של חוסר תנועה).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • C. Edward Coffey ‏,Thomas W. McAllister‏ ,Jonathan M. Silver‏, Guide to Neuropsychiatric Therapeutics, USA 2007, 2 page
  • אוליבר סאקס, יקיצות (מילון מונחים בסופו), הוצאת זמורה ביתן, 1987, עמ' 279.
  • Stuart C. Yudofsky ‏,Robert E. Hales‏, The American Psychiatric Publishing Textbook of Neuropsychiatry (הוצאה חמישית) American Psychiatric Publishing 2008, page 164
  • Marit, R. S., & Wilkosz, P. A. (2005). Disorders of diminished motivation. [Article]. Journal of Head Trauma Rehabilitation, 20(4), 377-388

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ארתור ס. ריבר בלקסיקון למונחי הפסיכולוגיה, ח"ב עמ' 2: "המונח מיוחד למקרים פתולוגיים באמת".
  2. ^ אם כי שם מדובר על הליכה בדרך כזו מתוך בחירה
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 תרגום מילולי-חופשי מתוך C. Edward Coffey‏ ,Thomas W. McAllister‏ ,Jonathan M. Silver‏, Guide to Neuropsychiatric Therapeutics, USA 2007, 2 page
  4. ^ Stuart C. Yudofsky‏,Robert E. Hales‏, The American Psychiatric Publishing Textbook of Neuropsychiatry (5th ed.) American Psychiatric Publishing 2008, page 164