אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בן אדם)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןאדם
Pepole montage.jpg
מיון מדעי
על־ממלכה: איקריוטים
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
תת־מערכה: בעלי גולגולת
קבוצה: בעלי חוליות
על־מחלקה: חולייתנים לסתניים
קבוצה: בעלי סנפירים בשרניים
קבוצה: בעלי ארבע רגליים
קבוצה: בעלי שפיר עוברי
מחלקה: יונקים
אינפרא־מחלקה: שיליניים
על־סדרה: אאורצונטיים
סדרה: פרימטים
אינפרא־סדרה: אנתרופואידים
תת־סדרה: קופים צרי אף
על־משפחה: הומינואידים
משפחה: הומינידיים
תת־משפחה: הומיננאים
שבט: הומיניניים
תת־שבט: הומינינים
סוג: אדם
מין: אדם נבון
תת-מינים

אדם נבון מודרני
הומו ספיאנס אידלטו

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Homo sapiens
תחום תפוצה
Homo Sapien range.png

אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, "הומו" מלטינית = אדם, "ספיינס" מלטינית = "חושב" או "תבוני") הוא מין של יונקים ממשפחת ההומינידיים והמין היחיד שנותר כיום מתת-שבט ההומינינים. כל בני-האדם בני-ימינו, כמו גם בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-המין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג האדם (Homo). האדם המודרני נחשב ליחידי ששרד עד ימינו מבין חברי המין "ספיינס", הסוג "הומו" ותת-שבט ההומינינים, אשר כוללים מספר מינים וסוגים נכחדים נוספים.

האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (בהתחשב בגודל הגוף) יותר משל כל בעלי החיים: גדול פי שלושה לערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים ביותר לאדם החיים כיום, השימפנזה והגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי רגליו האחוריות, המשחררת את ידיו לשימוש משוכלל בכלים. הוא מאכלס מגוון עשיר יותר מכל יצור חי אחר של בתי גידול יבשתיים, שאותם הוא משנה כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ועל כן הוא נחשב למין מהנדס סביבה. האדם מחשיב את עצמו כמין התבוני[1] היחיד על כדור הארץ, והמין התבוני היחיד המוכר לו ביקום. הוא מתאפיין בתודעה והכרה מפותחות, יכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באמנות, טכנולוגיה ומדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, אידאולוגיות ומוסדות חברתיים מורכבים.

האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ולפני כ-100 אלף שנה החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו על ציד ולקט, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, המהפכה התעשייתית וחידושי המדע איפשרו גידול דרמטי באוכלוסיית האנושות, העולה כיום על שבעה מיליארד נפש.

תוכן עניינים

אטימולוגיה ומושגים בסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את האדם מכנים גם "בן-אדם" או "בן-אנוש", ועל מנת לאפיין את תכונותיו אומרים שיש לו תכונות "אנושיות". המילה אדם משמשת הן לתיאור נציג בודד של המין, בין אם אשה ובין אם גבר, והן לתיאור המין כולו או התרבות האנושית כולה.

בעברית, המילה אדם לתיאור בן המין האנושי הושאלה משמו של אדם הראשון במקרא. השם עצמו נגזר מן השורש "אדמה", שכן לפי ספר ספר בראשית, פרק ב' הוא נברא מתוך "עָפָר מִן הָאֲדָמָה". כיום המילה "אדם" ככינוי כללי משמשת בדרך-כלל לגברים ונשים באותה מידה. לעתים קרובות משתמשים גם במונח בני אדם לגברים ולנשים כאחת, ולעתים יותר רחוקות מתייחסים לנשים במונח "בנות אדם"[2], או "בנות חוה" על שמה של חוה המקראית.

לחלופין משתמשים גם במונחים אנוש, בן אנוש או אנושי[3] בדומה לשמו של אנוש, נכדו של אדם הראשון על פי המקרא[4]. כלל בני-האדם נקראים לעתים האנושות או המין האנושי. שם התואר "אנושי" לעתים מציין שייכות ביולוגית למין האדם או לסוג האדם, ולעתים מציין בהשאלה תכונות הנחשבות כמאפיינות או מייחדות בני-אדם בהקשרים שונים, למשל מוסריות ואמפתיה בהשוואה לבעלי-חיים, מודעות עצמית בהשוואה למחשבים, או הזדקנות ומוות בהשוואה לאלים ומלאכים.

ביוונית המילה ἄνθρωπος ("אנתרופוס") פירושה "אדם" או "אנושי", וממנה נגזר המונח "אנתרופולוגיה", התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית, ומונחים רבים נוספים כמו "אנתרופוצנטריות", "אנתרופומורפיזם" ו"העיקרון האנתרופי".

המילה הלטינית לאדם היא Homo, והיא משמשת בביולוגיה כשם המדעי של סוג האדם. כמו כן נגזרו ממנה המונח "הומניזם" והמילה האנגלית Human אשר משמשת גם כשם עצם שפירושו "בן אנוש" וגם כשם תואר שפירושו "אנושי".

השם המדעי של האדם Homo sapiens ("הומו ספיינס") ניתן בשנת 1758 על ידי קרולוס לינאוס במסגרת פועלו להגדרת הטקסונומיה של עולם החי. השם תואם לשיטת השם המדעי הכפול של לינאוס, שבו המילה הראשונה מתארת את הסוג והשנייה את המין. שם הסוג Homo נלקח מן המלה הלטינית לאדם, ושם המין sapiens פירושו "תבוני", "נבון" או "חושב". יותר מאוחר נגזרו מן השורש Homo גם השמות המדעיים של קבוצות ביולוגיות המכילות את האדם והמינים הקרובים לו ביותר, כמו משפחת האדם "הומינידיים" ותת-השבט "הומינינים".

מוצא האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחצו כדי להקטין חזרה
בעלי חיים מיתרניים יונקים פרימטים קופים צרי-אף הומינואידים הומינידיים הומינינאים פונגינאים גוריליניים הומיניניים פאנינים הומינינים אדם שימפנזה גורילה אורנגאוטן גיגנטופיתקוס דריופיתקוס אורנגאוטן בורנאי אורנגאוטן סומטרי גורילה מזרחית גורילה מערבית שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי אדם מודרני אדם ניאנדרטלי הומו ארקטוס הומו הביליס אוסטרלופיתקוס פראנתרופוס ארדיפיתקוסתרשים סכמטי של הומינואידים.jpg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

סיווג וחלוקה טקסונומית של משפחת ההומינידיים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבולוציה של האדם

תומאס הנרי הקסלי, בחיבורו ההיסטורי "ראיות למקומו של האדם בטבע" בשנת 1863, וצ'ארלס דרווין, בספרו מוצא האדם משנת 1871, היו הראשונים לטעון כי האדם לא הופיע כמות שהוא, אלא התפתח אבולוציונית מתוך מין נכחד אשר היה אב קדמון משותף לאדם ולקופי האדם. הקסלי ודרווין סברו שהשימפנזה והגורילה הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם, ולכן המליצו לחפש את מאובני האב הקדמון המשותף ביבשת אפריקה, מקום תפוצתם של השימפנזה והגורילה. אף כי פרטים רבים באבולוציה של האדם עדיין אינם ידועים, וחלקם ייתכן שלא יוודע לעולם, יש כיום קונצנזוס מדעי מוחלט על עצם התפתחותו האבולוציונית של האדם מאבות קדמונים המשותפים לו ולקופי האדם.

הופעת ההומינינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הומינינים

במחקרים אבולוציונים גנטיים בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 הוברר כי רצף גנום האדם אכן דומה מאוד לזה של קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה והגורילה. שיטות שעון מולקולרי מאפשרות לתארך את זמן הפיצול בין הענף שממנו התפתח האדם, המסווג כיום כתת-שבט ההומינינים, לענפים שהובילו לשאר קופי האדם. כיום מוערך זמן הפיצול בין ההומינינים לענף השימפנזה ב-8 עד 4 מיליון שנים לפני זמננו, והפיצול מענף הגורילה לפני כמיליון עד שני מיליון שנים לפני כן. מתקופה זו נמצאו באפריקה מאובנים ממספר מיני הומינידים, אך רובם חלקיים מאוד ולכן לא ברור עדיין אם אחד מהם הוא האב הקדמון המשותף או המין ההומיניני הראשון.

מיוקן פליוקן פלייסטוקן שימפנזה שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי גורילה גורילה פראנתרופוס סהלאנתרופוס צ'אדנסיס אורורין טוגננסיס ארדיפיתקוס רמידוס אוסטרלופיתקוס אדם (סוג) אדם ניאנדרטלי אדם ניאנדרטלי אדם מודרני אדם מודרני הומו ארקטוס הומו הביליס ארדיפיתקוס קדבה אוסטרלופיתקוס אפריקנוס אוסטרלופיתקוס אנמנסיס אוסטרלופיתקוס אפרנסיס אוסטרלופיתקוס גרהי הומו פלורסיינסיס הומו היידלברגנסיס הומו אנטקסטור קניאנתרופוס פלטיאופוס הומו גאורגיקוס הומו ארגסטר הומו רודולפנסיס אוסטרלופיתקוס בהרלגזלי פרנתרופוס אתיופיקוס פרנתרופוס בויזאי פרנתרופוס רובוסטוס
לוח זמנים של שושלת האדם על פי מיני הומינידים מאובנים (פסים כהים). המינים מסודרים אנכית על פי דמיון כללי ביניהם, אך קשה לקבוע במדויק איזה מין התפצל מאיזה מין אחר. מינים שמהם נמצאו מאובנים רבים יותר מסומנים בפסים יותר רחבים אנכית. העץ הפילוגנטי (ירוק) משחזר את יחסי הקרבה ותאריכי הפיצול על פי רצפי הגנום של אדם מודרני, שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי, גורילה ואדם נאנדרטלי (מיצוי דנ"א מעצמות מאובנות).

התפתחות אבולוציונית חשובה המגדירה את הענף ההומיניני היא ההזדקפות על הרגליים האחוריות, אשר שחררה את הידיים לטיפול בעצמים שונים, וככל הנראה גם לשימוש בכלים. תצורת שלד המפגינה שלב מעבר בין טיפוס על ארבע לבין הליכה על שתיים נמצאה אצל ההומינין הנכחד ארדיפיתקוס רמידוס, שמאובן מפורט מאוד שלו התגלה באתיופיה ומתוארך לתקופה של 4.4 מיליון לפני זמננו.

מתקופה מאוחרת יותר, בין 4.2 מיליון ל-1.4 מיליון שנה לפני זמננו, מוכרים מאפריקה מאובנים של מספר מינים שונים מן הסוג אוסטרלופיתקוס, שכבר הלכו זקופים לחלוטין, אף על פי ששמרו עדיין על יכולת מסוימת של טיפוס על עצים. ממדידת הנפח הפנימי של הגולגלות שלהם עולה שמוחם לא היה גדול בהרבה ממוח קופי אדם בני-ימינו. כמעט כל הפלאואנתרופולוגים כיום מסכימים שאחד ממינים אלו היה אביו הקדמון של סוג האדם, אם כי לא ברור עדיין מי מהם.

סוג האדם ומין האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעתו של כריס סטרינגר לעץ האבולוציוני של מיני האדם בשני מיליון השנים האחרונות. לפני כ-1.8 מיליון שנה התפשט הומו ארקטוס מאפריקה לאיראסיה. לפני כחצי מיליון שנה התפצלה אוכלוסייה ארכאית המסווגת כאן כהיידלברגנסיס לניאנדרטלים ודניסובים באיראסיה ולהומו ספיינס מודרני אנטומית באפריקה. לפני כ-100 אלף שנה התפשטו בני אדם מודרניים מאפריקה לשאר העולם, תוך הטמעה של ניאנדרטלים ודניסובים, ליצירת האנושות בת-ימינו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדם (סוג)

המינים הראשונים מסוג האדם (Homo) הופיעו באפריקה לפני קצת יותר מ-2 מיליון שנה, ולקדומים שבהם, כמו הומו הביליס, מייחסים את ראשית הסיתות והשימוש הנרחב בכלי אבן. הומו ארקטוס נחשב כמין האדם הראשון שהיגר מאפריקה, לפני כ-1.8 מיליון שנה, והתפשט למזרח התיכון, לאירופה ולמזרח אסיה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה. אצל מיני סוג האדם התרחשה עלייה הדרגתית בגודל המוח, שתוך פחות משני מיליון שנה שילש את נפחו מכ-400 סמ"ק אצל אוסטרלופיתקים, לכ-600 סמ"ק אצל הביליס, כ-1000 סמ"ק אצל ארקטוס ו-1350 סמ"ק בממוצע אצל בני-אדם בני-ימינו. במקביל לעלייה בגודל המוח מתגלה שכלול הולך וגובר בטכנולוגית הסיתות של כלי האבן המקושרים עם מאובנים אלו (ראו בפרק הפרהיסטוריה).

מאובני האדם הקדומים ביותר המסווגים על ידי חוקרים מסוימים למין האנושי הומו ספיינס (Homo sapiens) התגלו החל מתקופה של כחצי מיליון שנה לפני זמננו באפריקה, אירופה ואסיה. אך מאובנים אלו עדיין מפגינים מאפייני גולגולת פרימיטיביים ונפח מוח קטן בממוצע ממוח בני-אדם בני-ימינו, ולכן מסווגים תחת המונח החצי-רשמי "הומו ספיינס ארכאי", בעוד שחוקרים אחרים מגדירים אותם כמין משלהם הומו היידלברגנסיס. נראה שלפני כ-400 אלף עד 200 אלף שנה התפתחה אוכלוסייה זו במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה ובמערב-אסיה, ולאדם המודרני באפריקה.

הניאנדרטלים היו כבר בעלי מוח גדול כשל מוחות בני-אדם בני-ימינו, אך מאפייני הגולגולת שלהם עדיין היו ארכאים, ובתרבות שלהם התגלו רק עדויות מעטות לקבורה טקסית, אמנות וחשיבה סימבולית. קיימת מחלוקת בתחום האם יש לסווג את הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, או כתת-מין בתוך המין ספיינס. דנ"א שמוצה ממאובני ניאנדרטלים בשיטות פלאוגנטיות מאשר כי הם התפצלו מן השושלת שהוליכה לאנושות המודרנית לפני כמה מאות אלפי שנים, אך מגלה גם עדויות לשיעור נמוך של רביית כלאיים ביניהם לבין האדם המודרני בתקופה מאוחרת יותר (ראו בסעיף הבא).

אוכלוסיות אדם נכחדות נוספות אשר התקיימו בו-זמנית עם האדם המודרני הן האדם הדניסובי בסיביר (תאריך ידוע אחרון לפני כ-40 אלף שנה), הומו פלורסיינסיס באיי סונדה (תאריך ידוע אחרון לפני כ-13 אלף שנה בלבד), והומו ארקטוס בדרום-מזרח אסיה (תיארוכים אחרונים לפני כ-50 אלף שנה). גם באפריקה נראה שאוכלוסיות ספיינס ארכאי התקיימו זמן רב לצד אוכלוסיות מודרניות בהופעתן, ושלדי אדם עם תכונות ארכאיות התגלו שם עד תקופה של כ-15 אלף שנה לפני זמננו[5].

המין האנושי המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאובני אדם הזהים אנטומית לבני-אדם בני-ימינו נקראים במינוח המדעי המקובל הומו ספיינס מודרני אנטומית, ולעתים מוגדרים במינוח הטקסונומי כתת-המין "הומו ספיינס ספיינס" (Homo sapiens sapiens). המאובנים העתיקים ביותר שסווגו כך התגלו באתר אומו קיביש בדרום אתיופיה, ותוארכו בשיטה רדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-190 אלף שנה לפני זמננו[6]. בהשוואה לניאנדרטלים וספיינס ארכאי, התכונות האנטומיות המציינות את האדם המודרני הן:

גולגולת אדם בן ימינו (משמאל) בהשוואה לשחזור גולגולת ניאנדרטל (מימין). גולגולת האדם המודרני גבוהה, קצרה ועדינה יותר, בעלת מצח גבוה החסר כמעט לגמרי רכסי גבות, ובליטת סנטר מודגשת על הלסת התחתונה (המוזיאון לתולדות הטבע בקליבלנד)
  • גולגולת גבוהה יותר (במימד האנכי) וקצרה יותר (מפנים לאחור).
  • רכסי הגבות "נבלעים" לחלוטין או כמעט לחלוטין על ידי מצח גבוה ובולט.
  • הלסתות קטנות עד כדי כך שהשיניים הטוחנות האחוריות ביותר (שיני בינה) חורגות בגיל מאוחר, או אף אינן חורגות כלל.
  • בליטת סנטר מפותחת על הלסת התחתונה.
  • מבנה שלד עדין יותר באופן כללי, עם עצמות דקות יותר ורכסי עצם (המשמשים כמאחז לשרירים) פחות מפותחים.

בנוסף לעדות המאובנים, העדויות הגנטיות מרצפי הגנום של אנשים ברחבי העולם, ולאחרונה אף עדויות פלאוגנטיות מגנומים שמוצו מתוך מאובני אדם, מצביעות אף הן על מקורה של האנושות המודרנית ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה.

מאובני האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בארץ ישראל, במערת הגדי בנחל מערות שבכרמל (תיארוך מעודכן כ-120 אלף שנה לפני זמננו) ובהר הקפיצה ליד נצרת (תיארוך מעודכן כ-100 אלף שנה לפני זמננו). ייתכן שמאובנים אלו מייצגים שלב ראשון של הגירת האדם המודרני מחוץ לאפריקה, שלא שרד. בתקופה מאוחרת יותר (כ-60 אלף עד 40 אלף שנה) נמצאו בישראל בעיקר מאובני ניאנדרטלים. רק לפני כ-50 אלף שנה החלה הגירה נרחבת של האדם המודרני אל מחוץ לאפריקה, אשר יצרה את האנושות בת-זמננו. אחת הדוגמאות הקדומות ביותר לגל הנדידה המאוחר היא הגולגולת ממערת מנות בישראל שגילה כ-55 אלף שנה. על פי הממצאים הגנטיים וממצאי המאובנים נראה כי בני-אדם מודרניים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה, לאירופה לפני כ-40 אלף שנה ולאמריקה לפני כ-17 אלף שנה. הגירה בסירות לאיי הים התיכון, לאיי פולינזיה באוקיינוס השקט ולמדגסקר באוקיינוס ההודי התרחשה לפני אלפי שנים בלבד.

בתקופת היציאה מאפריקה נעלמו האוכלוסיות האחרונות של בני-אדם ארכאים, ולכן יש חוקרים הסבורים שהם הושמדו על ידי הפולשים המודרניים. עם זאת, בשנים האחרונות מחקר פלאוגנטי של הגנום הניאנדרטלי והגנום הדניסובי מעיד על שיעור נמוך של רביית כלאיים פורייה בין האוכלוסיות הפולשות והארכאיות. כתוצאה מכך לכל בני האדם בני-ימינו ממוצא אסייתי, אירופאי או אמריקאי יש אחוז קטן של אבות קדמונים ניאנדרטלים, ולילידי ניו-גינאה ואוסטרליה יש בנוסף גם אחוז קטן של אבות קדמונים דניסובים. סביר להניח שבאופן דומה גם לאפריקאים בני זמננו אחוז קטן של אבות קדמונים ארכאים מאפריקה, אף כי קשה לוודא זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובנים ארכאים באפריקה.

אבולוציה ממשיכה להתרחש בבני-אדם גם בימינו, אם כי קשה להבחין בה בפעולה משום שהשתלטות מוטציה חדשה על האוכלוסייה בדרך כלל אורכת אלפי שנים. נמצאו ראיות שקצב האבולוציה האנושית אף הואץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, כתוצאה מן הגידול באוכלוסייה אשר מגדיל את מספר המוטציות החדשות המופיעות בה[7]. ברירה טבעית במשך אלפי השנים האחרונות מסייעת להסתגלות של בני-אדם לאורח חיים חקלאי[8], למשל מוטציות המאפשרות למבוגרים לעכל את סוכר החלב השתלטו בברירה טבעית על מרבית האוכלוסייה של חברות אנושיות המגדלות בהמות חלב, אך בחברות אנושיות שאינן צורכות מוצרי חלב אין למוטציות אלו יתרון ברירה, ושם הן עדיין נדירות[9][10]. באופן דומה, מוטציות שיכפול הגדילו את מספר עותקי הגן לעיכול עמילן משניים בלבד, המספר הנפוץ אצל אצל ציידים-לקטים בני-ימינו, בני-אדם פרהיסטוריים וקופי אדם, לכ-8 עותקים בממוצע אצל בני-אדם בחברות חקלאיות הניזונים מצמחים מבויתים עתירי עמילן דוגמת חיטה, אורז ותפוח אדמה[11].

תכונות אנושיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל יצור חי, תכונות האדם, לרבות התנהגותו מושפעות מגורמים תורשתיים ומגורמים סביבתיים (כגון גורמים חברתיים). התחום העוסק בחקר תפוצות האדם נקרא אנתרופולוגיה. חקר הנפש והתנהגותו של האדם נקראת פסיכולוגיה. סוציולוגיה עוסקת בהתנהגותו החברתית של האדם, ואתנולוגיה עוסקת בתרבות והאמונה של האדם. בנוסף לזאת, גוף האדם נחקר יותר מאשר גופם של יצורים חיים אחרים בביולוגיה ובמדעי הרפואה. כל המחקר נעשה על ידי האדם עצמו, כלומר, האדם חוקר את עצמו.

ניתן לייחס לאדם מספר תכונות מאפיינות. חלק מהתכונות מופיעות גם אצל בעלי חיים אחרים. יש חוקרי בעלי חיים, כמו טמפל גרנדין שטוענים שאם נחפש היטב, סביר שנגלה שכל תכונה אנושית בודדת מצויה גם אצל בעל חיים אחר כל שהוא ומה שבעצם מייחד את האדם הוא צירוף כל התכונות האלה.

  • שפה: לאדם יכולת ייחודית לעשות שימוש בשפה מילולית ותחבירית על מנת לתקשר עם בני אדם אחרים, כלומר, יכולת שימוש בסימנים שונים (שהעיקריים בהם קוליים, כתובים וסימני תנועות) קבועים ומוסכמים חברתית, אותם אפשר לצרף לתחביר בעל משמעות. לשפה המילולית מצטרפים סימנים שונים המרחיבים אותה (תמרורי דרכים, סימנים תעשייתיים וכדומה).
  • למידה: לאדם יכולת למידה מפותחת של החוקיות על פיה פועל העולם. חלק ניכר מן הלמידה, ההופך אותה לשונה מהלמידה הנפוצה בעולם החי, היא רכישת מידע תאורטי רב, הזכור בתבניות זיכרון כלליות וניתן להשלכה על מגוון רחב של מצבים. המידע האנושי מסוגל להתייחס לעצמו כאל אובייקט ולא רק למצבים במציאות, על ידי תהליך הפשטה, תפיסת אובייקטים מופשטים. לדוגמה: אדם מסוגל להתייחס למונחים תאורטיים כלליים כמו חופש, כסף, לוגיקה וצדק, שהם בזכות עצמם אגורים כמידע תאורטי, להשוותם זה לזה ולהתייחס אליהם כאל אובייקטים, למידע.
  • חיברות: לאדם יכולת חברתית מפותחת. האדם מסוגל ליצור שימוש מוסכם בסמלים, המאפשרים לו לקיים מערכת תקשורת חברתית מורכבת ביותר, החורגת ממטרותיה האופרטיביות. השימוש בסמלים יוצר לאדם תרבות, על בסיסה הוא מקיים את חשיבתו, בתהליך הנקרא חינוך.
  • רוחניות: בזכות התרבות והשפה, לאדם יכולת עיצוב סובייקטיבית של אמונה בעולם ערכים, הקובע את מטרותיו, שאיפותיו, והגורמים במציאות להם הוא מייחס חשיבות, ברמתם הרוחנית. העולם הרוחני מכיל התייחסות לעולם המורכב מיסודות שאינם פיזיים, כמו, השכלה, אמונה, חוק ונורמה, זהות וכו'. כחלק בלתי נפרד מקיומם של ערכים, מסוגל האדם למצוא את ביטויים של הערכים בו הוא מאמין בחייו החומריים. הגדרת עולם ערכי רוחני מהווה חלק ממונח האמת, כלומר- מבחינת האדם ערכיו הם יסודות מכוננים של הקיום.
  • אינטליגנציה רגשית: לאדם יכולת רגשית גבוהה, כלומר- יכולת לחוות את המציאות על ידי רגשות (אהבה, עצב, שמחה, כעס וכו'), באופן לא תכליתי-רציונלי, אף כי לרוב שימוש ברגשות הנו, אובייקטיבית, תכליתי ורציונלי באופן עקיף, וזאת בניגוד לתחושות (כאב פיזי, רעב, עייפות, וכו'), שהן תכליתיות ורציונליות. רגשות הם סובייקטיביים, ואינם ניתנים לכימות, אך משמשים כאובייקטים במציאות האנושית.
  • לאדם יכולת חברתית לשלב הסמלה ורגש באופן מסוים היוצר אובייקט התייחסות שאינו כלי אלא ישות עצמאית, המבטאת על ידי הסמלה חלק מעולם הרגש של בני האדם המעורבים בה. אובייקט שכזה נקרא יצירת אמנות.
  • תרבות: לאדם יכולת לארגן מידע אובייקטיבי באופן חברתי, כלומר, יכולת של החברה האנושית לנסח חוקים מוחלטים בהם מסביר האדם את חוויותיו, וחוזה את התנהלותן. חוקים אלו מהווים גם הם חלק ממונח האמת (כלומר- גם הם יסודות מכוננים של הקיום), חלק המתקרא מדע ובהגדרתו הרחבה, הכוללת מטאפיזיקה. לאדם יכולת לנסח באופן חברתי חלק מן האמת כך שיוכל לעשות בה שימוש אופרטיבי. הניסוח, השימור, והשימוש במידע אובייקטיבי על ידי החברה על מנת לשפר את התועלת אותה מפיק האדם מן הכלים, נקראים מדע יישומי והנדסה. לאדם יכולת חברתית לנסח חלק מהמידע האובייקטיבי על ידי תפיסת תכונות רוחניות בטבע באופן שאינו נתפס ישירות על ידי החושים (כגון, שדים, אלים, גורמי טבע בעלי תכונות אנושיות וכו'). תפיסה זו, השייכת לתחום המטאפיזיקה, יוצרת בשילוב עם עולם ערכים תואם את הדת.
  • מכשור: לאדם יכולת לייצר כלים, כלומר: לעבד את הטבע בצורה היוצרת עצמים מלאכותיים, שאינם תוצרי תהליכים גאולוגיים שונים או חלקי גוף המשמשים את בעל הגוף. עצמים אלו מפתחים את היכולות הגופניות הטבעיות של האדם, ומתווכים בינו ובין השגת מטרותיו (לדוגמה: כלי חקלאות מתווכים בין הצמחים הנאכלים לבין האדם הניזון מהם) כלים אלו יכולים להיות חפצים (את, מכונית, חרב וכו') או ארגון מחדש של גורמים טבעיים (בניין, שדה וכו'). ייצורם ושימושם של כלים מתקרא טכנולוגיה. (אם כי נצפו חיות שיש להם יכולת ליצור כלים פשוטים, כמו קופי שימפנזה ועורבים מזן מסוים). בניגוד לרוב החיות האחרות המייצרות כלים, האדם מייצר כלים בעזרת כלים.
  • שיפוט מוסרי: לאדם היכולת להתעלות מעל עצמו ולהתבונן מבחוץ על קיומו האישי ברפלקציה, כאילו היה אדם זר. לאדם יש מצפון שעיקרו ביכולת לחוות רגשי אשמה בשל מעשה, שלתפיסתו של האדם הוא רע או שתוצאותיו היו רעות.
  • התערבות בטבע: לאדם יש יכולת מפותחת ביותר לביית חיות ולתרבת צמחים, כלומר ליצור באופן מכוון מינים או גזעים חדשים של יצורים.

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גוף האדם

האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם הומולוגית לאנטומיה ולפיזיולוגיה של בעלי חיים אחרים, ובעיקר אלו של הקרובים לו ביותר:

  • כחולייתן, האדם הוא בעל שלד פנימי מפותח.
  • כבעל ארבע רגליים, יש לאדם ארבע גפיים, הוא נושם חמצן באמצעות ריאות ובעל מחזור דם כפול.
  • כיונק, האדם בעל שיער והומיאותרמי, והנקבות מניקות את צאצאיהן באמצעות בלוטות חלב.
  • כפרימט, האדם הוא בעל כפות ידיים מפותחות עם בוהן נגדית וציפורניים שטוחות במקום טפרים, עיניים מפותחות המופנות קדימה, אפרכסות אוזניים בצורת קונכייה בצידי הראש, וזוג פטמות אחד בלבד הממוקם על החזה.
  • כהומיניד, זנבו של האדם מנוון, ויש לו 32 שיניים המתחלקות לשתי חותכות, ניב אחד, שלוש קדם טוחנות ושתי טוחנות בכל רבע לסת.

מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, האדם נבדל מבעלי החיים הקרובים אליו בעיקר בהתאמת השלד שלו להליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות, ובמוח הגדול פי שלושה לערך ממוחם של קופי אדם.

כמו אצל מרבית הפרימטים מין האדם מפגין דו-צורתיות זוויגית, כאשר הגברים נוטים להיות בממוצע גבוהים וכבדים מן הנשים. בממוצע, גובה נשים בוגרות בין 1.6 ל-1.7 מטרים ומשקלן 54 עד 64 קילוגרם. גובה זכרים בוגרים בין 1.7 ל-1.8 מטרים ומשקלם 76 עד 83 קילוגרם.

עור ושיער[עריכת קוד מקור | עריכה]

עור ברווז הוא רפלקס סימור השערות בבני-אדם
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – עור, שיער

עור אדם חשוף יחסית משיער, פרט לשיער הראש ולשיער הזקן והשפם בגברים בוגרים. שיער הגוף נוטה לגדול מעט עם הבגרות המינית, בעיקר במפשעה (שער הערווה) ובבתי השחי. למעשה, מספר זקיקי השערות בעורם של בני אדם אינו פחות מזה שביונקים רבים אחרים, אלא שמרבית השערות הצומחות מהם מנוונות וקטנות מאוד. זקיקי השערות עדיין קשורים לשרירים הזעירים הזוקפים אותן, כך שרפלקס סימור השיער הטיפוסי ליונקים עדיין פועל בבני-אדם כאשר קר להם (התחושה המכונה "עור ברווז"), ולעתים כאשר הם נרגשים מאוד כתוצאה מאיום כלשהו (תגובת "הילחם או ברח").

בבני אדם צעירים ובריאים העור חלק ומבריק, בדומה לעורם של יונקים ימיים כמו הדולפין, ובניגוד לעור יונקים יבשתיים שמתחת לפרווה הוא נוטה להיות מקומט ודהה. זוהי תוצאה של שכבת שומן תת-עורית שמסיבות בלתי-ברורות היא מפותחת באדם יותר מאשר ברוב היונקים היבשתיים[12]. צבע העור מגוון מאוד בבני-אדם ממוצא שונה - משחור כמעט לחלוטין ועד לבהיר ביותר, המקבל גוון ורדרד כתוצאה מנימי דם הסמוכים לפני העור. צבע העור הוא תוצאה של כמות וסוג של הפיגמנט מלנין בתאי העור. תאי העור אף מייצרים מלנין נוסף כתגובה לקרינה אולטרה סגולה הפוגעת בהם, מה שגורם לאפקט השיזוף. במשך עשרות אלפי שנים עודדה ברירה טבעית התפתחות ריכוז גבוה של מלנין בעור בני-אדם באזורים גאוגרפים שבהם קרינת השמש חזקה, כמנגנון הגנה מן האפקט המסרטן שלה, ולריכוז נמוך של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפים מעוטי קרינה, המאפשר לקרני שמש לחדור לעור ולסייע ביצירת ויטמין D.

צבע השיער וצורתו אף הם מגוונים בבני אדם שונים. נראה שצבע השיער המקורי באדם כהה מאוד עד שחור, אך מוטציות שונות פוגעות בייצור המלנין וגורמות לצבעים בהירים יותר כמו בלונד וג'ינג'י. מוטציות כאלו התפשטו באוכלוסיות אדם שונות, בעיקר באירופה אך גם בכמה אוכלוסיות ילידיות באזורים הטרופיים. גנים המשפיעים על גידול השערה גורמים לשיער חלק, מתולתל או מקורזל. עם הגיל נוטה ייצור המלנין בשערה להיפגע, מה שגורם לשיער שיבה.

שלד ושרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שלד

שלד האדם הוא שלד יונק טיפוסי, המכיל את כל העצמות האופינייות ליונקי שלייה אחרים. עם זאת, רבות מעצמות אלו עברו התאמות להליכה זקופה על שתיים, האופייניות להומינינים נכחדים וייחודיות לאדם מבין כל המינים החיים כיום. עצמות הירך והשוק ארוכות אצל האדם, הן באופן מוחלט והן יחסית לאורך הגוף, מאשר אצל פרימטים אחרים, ומפרק הירך מוצב כך שהשוקיים פונות לכיוון קו המרכז של הגוף והברכיים קרובות זו לזו, לשיפור יעילות ההליכה והריצה. האגן מקבל צורה ייחודית של "קערה" אשר בעת עמידה זקופה מערסלת את האיברים הפנימיים של הבטן. עמוד השדרה מפותל בצורת האות S, כשחלקו המותני מתקמר בכיוון הבטן, פיתול המתפקד כבולם זעזועים לגולגולת בעת ההליכה והריצה. עמוד השדרה מתחבר לגולגולת בתחתיתה ולא באחוריה, כמו אצל שאר היונקים, כך שהראש פונה קדימה כאשר הגוף בתנוחה אנכית. הגולגולת גדולה וגבוהה במיוחד, בהשוואה לגודל הגוף, ודפנותיה דקות יחסית, מותאמת להכיל את המוח הגדול. עצם הזרוע, החישור והגומד קצרות, בהשוואה לאורך הגוף, מעצמות הזרוע של קופים וקופי אדם, בהתאמה להחזקת מכשירים ולא לטיפוס על עצים. עצם הזרוע מפותלת מעט באופן שהמרפק פונה החוצה וכפות הידיים מוצבות לפני הגוף והפנים. עצמות כף היד עדינות ובעלות טווח תנועה גדול. האגודל, נגדי לשאר האצבעות כמו אצל שאר קופי האדם, אבל ארוך ושרירי במיוחד, ובכך מאפשר טיפול מדויק בחפצים קטנים. הפרק המרוחק ביותר בעצמות האצבע מתרחב בקצהו לתמיכה ב"כרית" האצבע שמתחת לציפורן - תכונה ייחודית לשלד סוג האדם שהתפתחה ככל הנראה כהתאמה לשימוש בכלים והכנתם[13].

שיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שן

בדומה למרבית שאר היונקים, לילדי האדם יש שיני חלב הבוקעות מעצמות הלסת אל חלל הפה בגיל צעיר מאוד, ומתחלפות מאוחר יותר לשיניים הקבועות אצל בני אדם בוגרים. כמו אצל כל הקופים צרי האף, השיניים הקבועות באדם כוללות שתי חותכות, ניב אחד, שתי קדם-טוחנות (נקראות גם מלתעות) ושלוש טוחנות בכל רבע לסת, ובסך הכל 32 שיניים. ואולם כתוצאה מהקטנת הלסתות באדם בן-זמננו, יחסית לכל בני האדם הקדומים, הטוחנות האחוריות ביותר בכל רבע לסת בוקעות אל תוך חלל הפה רק בגיל מאוחר מאוד יחסית של 17 שנה ויותר, ועל כן נקראות בעברית שיני בינה. לעתים חלק משיני הבינה או כל ארבעתן אף אינן בוקעות כלל, ונשארות כלואות בתוך עצם הלסת. כתוצאה מכך, אצל בני אדם בוגרים ניתן לזהות מבחוץ בין 28 ל-32 שיניים.

שיני האדם קטנות יחסית ובעלות מבנה בלתי-מתמחה - הניבים אינם מוארכים וחדים כמו אצל טורפים וקופי-אדם, החותכות אינן צומחות ללא הפסק כמו אצל מכרסמים, והטוחנות אינן גדולות ורחבות כמו אצל אוכלי עשב. שיניים כאלו מעידות על הסתגלות לאכילה של מגוון מזונות מן הצומח ומן החי. יש חוקרים הסבורים שהשימוש בכלי אבן ובאש לצורך טחינת מזון קשה ובישולו תרם לאבולוציה של הקטנת השיניים בשושלת האדם, אף שראשית האבולוציה הזו קדמה לעדויות העתיקות ביותר לשימוש באש.

איברי חוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – עין אנושית, אוזן

כמו אצל שאר מיני סדרת הפרימטים, לאדם עיניים מפותחות המכוונות קדימה (ולא לצידי הראש) בגולגולת, כך ששדות הראייה שלהן חופפים במידה רבה, ומסייעים למיקוד שתיהן בפרטים קטנים וקרובים. ראיית צבע מפותחת בבני-אדם תודות למערכת ראיית הצבע הטיפוסית לקופים צרי-אף ומבוססת על שלושה סוגי מדוכים ברשתית, אשר מתמחים בהבחנה בצבעי אדום, ירוק וכחול (routine trichromacy). מאפיין ייחודי של עין האדם בין הפרימטים ומרבית היונקים האחרים הוא פתח ארובת עין רחב משמעותית מרוחבה של הקרנית, וחושף חלק גדול מלובן העין. הניגוד החזותי בין הקרנית ללובן העין מקנה לעין האנושית את המראה הטיפוסי שלה, ומקל על זיהוי כיוון המבט באנשים אחרים.

מוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוח
סריקת דימות תהודה מגנטית של ראש ומוח אדם

מוח האדם בבגרותו הוא בנפח ממוצע של 1350 סמ"ק. בהתחשב בגודל הגוף זהו המוח הגדול ביותר בעולם החי, והסיבה לעליונותו של האדם על שאר בעלי החיים בתחומים שכליים וקוגניטיביים רבים. מספר תאי העצב במוח האדם מוערך ב-90 מיליארד, אשר יוצרים ביניהם יותר מ-100 טריליון קשרים סינפטיים.

למעשה, מוח האדם איננו הגדול ביותר בעולם החי באופן מוחלט - מוחותיהם של כמה לוויתנים ופילים גדולים יותר, אך זאת במידה רבה בגלל גופם הגדול בהרבה. על מנת לחשב את גודל המוח בהשוואה לגודל הגוף נהוג להשתמש במדד EQ (ראשי תבות של Encephalization Quotient או "מנת המוחיות") במדגם של מיני בעלי-חיים שונים. כשמשתמשים במדגם של מיני יונקים נמצא בדרך-כלל כי לאדם ערך EQ בין 6 ל-8, ופירוש הדבר שמוחו גדול פי 6 עד 8 מן הצפוי ליונק בעל גודל גוף זהה. זהו הערך הגבוה בין היונקים, כאשר הבאים אחריו בדרוג, הדולפינים וקופי האדם, מקבלים בדרך-כלל ערכי EQ של 2 עד 5, והיונק הממוצע מקבל בהגדרה ערך של 1. יש לשים לב שערכו המספרי של EQ תלוי במדגם המינים הנבחר, למשל אם דוגמים רק מיני פרימטים יתקבל ערך EQ קטן יותר. אך בכל מדגם שייבחר יקבל האדם ערך EQ גבוה משל כל שאר המינים.

גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנום האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גנום האדם

כמו כל שאר היונקים, האדם הוא יצור דיפלואידי - כל אחד מן התאים הסומטיים שלו מכיל שני מערכי כרומוזומים, אחד מן האם ואחד מן האב. מערך הכרומוזומים באדם (קריוטיפ) כולל 23 זוגות כרומוזומים, בשונה במקצת מן הקריוטיפ של קופי אדם הכולל 24 זוגות. סיבת ההבדל הזה היא שבמהלך האבולוציה של האדם, שני זוגות כרומוזומים אצל קופי אדם התאחו יחד ליצירת זוג הכרומוזומים מספר 2 באדם.

אופן קביעת הזוויג באדם אף הוא זהה לזו שבשאר היונקים: בתאי הנקבות נמצאים זוג כרומוזומי מין XX, בעוד שבתאי הזכרים נמצא כרומוזום X אחד מזווג לכרומוזום Y קטן יותר. הורשת כרומוזום Y מן האב גורמת איפוא ללידת בן, בעוד שהורשת כרומוזום X מן האב גורמת ללידת בת.

23 זוגות כרומוזומים מתא של אשה (נראים זוג כרומוזומי X). הכרומוזומים נצבעו באמצעות היבירידזציה פלואורסצנטית באתר, תוך שימוש בגלאי לרצפי Alu (בירוק) ובצביעת נגד ל-DNA (באדום). רצפי Alu הם דוגמה נפוצה של DNA זבל.
Magnify-clip.png
23 זוגות כרומוזומים מתא של אשה (נראים זוג כרומוזומי X). הכרומוזומים נצבעו באמצעות היבירידזציה פלואורסצנטית באתר, תוך שימוש בגלאי לרצפי Alu (בירוק) ובצביעת נגד ל-DNA (באדום). רצפי Alu הם דוגמה נפוצה של DNA זבל.

כלל ה-DNA בכרומוזומים נקרא גנום. גנום האדם כולל בסך הכל כשלושה מיליארד זוגות נוקלאוטידים - גדול בהרבה מן הגנום של אורגניזמים רבים כמו זבוב התסיסנית (140 מיליון זוגות בלבד), אך גם קטן בהרבה מן הגנום של אורגניזמים רבים אחרים, למשל דגי ריאות (עד 130 מיליארד זוגות). הנוקלאוטידים האלו מרכיבים, על פי האומדן האחרון מפרויקט גנום האדם, כ-20 אלף גנים המתורגמים לחלבון, וכן כמה אלפי פסאודוגנים אשר אינם מתורגמים כתוצאה מפגמים גנטים שונים. בסך הכל רק כאחוז עד שני אחוזים מכלל הגנום האנושי מתורגם לחלבון. אחוז גדול יותר של הגנום אינו מתורגם אך יש לו תפקיד חשוב בבקרת גנים. בנוסף, אחוז ניכר של הגנום האנושי (גודלו עדיין שנוי במחלוקת עזה במחקר הגנטי) הוא בבחינת "DNA אנוכיי" ו"DNA זבל" שאין להם תפקיד מועיל לאדם, ומכילים בעיקר רטרוטרנספוזונים, המשכפלים את עצמם באופן אנוכי בדומה לנגיפים, ושרידי רטרוטרנספוזונים שאינם פעילים עוד.

מגוון גנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מגוון גנטי, גזע (אדם)
הקטנה (27 תמונות)

בקרב האנושות כיום יש מגוון גנטי: הבדלים ברצף הגנום בין בני אדם שונים. מספר ה-SNP (הבדל בנוקלאוטיד בודד) שנמצאו באנושות עד שנת 2008 הוא כ-3.1 מיליון[14]. פירוש הדבר שבין בני-האדם הרחוקים ביותר זה מזה, למשל בין יליד אפריקה ויליד אמריקה הדרומית, מגיע ההבדל עד לאחד מכל 1,000 נוקלאוטידים בממוצע, היינו כ-0.1% מן הגנום. הבדל זה הוא בערך עשירית מן ההבדל של כ-1% בין גנום האדם לגנום של המינים החיים הקרובים אליו ביותר, השימפנזה המצוי והשימפנזה הננסי.

ההבדלים נוצרים כתוצאה מהצטברות מוטציות - שינויים בסדר וזהות הנוקלאוטידים. קצב המוטציות הממוצע בבני-אדם הוא בסדר גודל של כ-100 לדור, היינו אדם ממוצע מוריש לילדיו כ-100 מוטציות חדשות שהופיעו אצלו ואינן קיימות אצל הוריו[15]. מרבית המוטציות האלו נייטרליות - הן אינן מזיקות או מועילות - ורובן הגדול לא תצלחנה לעבור בתורשה לדורות הבאים, אך מיעוטן מתפשט באוכלוסייה באמצעות סחף גנטי. סחף גנטי עלול לגרום גם להתפשטותן של מוטציות מזיקות רצסיביות, שאינן גורמות לנזק עד שהן מורשות משני ההורים גם יחד, ולכן מרבית המחלות התורשתיות המסוכנות והנפוצות באוכלוסיית האדם, כמו אנמיה חרמשית וסיסטיק פיברוזיס, הן מסוג זה. מיעוט זעיר אף יותר הן מוטציות מועילות העשויות להתפשט באוכלוסייה תודות לברירה טבעית, כגון המוטציות הגורמות סבילות ללקטוז (ראו בפרק האבולוציה).

מתוך המגוון הגנטי הקיים, חלקה הגדול של השונות (כ-85%) מוסבר על ידי ההבדלים שבין בני-אדם בודדים, ורק מיעוטה על ידי מוצא גאוגרפי או אתני. מתאם בין אזור המוצא לרצף הגנום נוצר במשך הדורות משום שבני-אדם נוטים יותר להעמיד צאצאים עם בני אדם הגרים בסמוך אליהם[16]. מחקרים מן השנים האחרונות המודדים מספר גדול מאוד (כמה אלפים לפחות) של סמנים גנטיים מסוגלים לעתים קרובות לזהות את אזור מוצאם של נבדקים שאינם "בני-תערובת". עם זאת, מרבית הגנטיקאים כיום אינם משתמשים עוד במונח "גזע" לתיאור מתאם זה, משום שהוא רציף ואיננו מתחלק באופן בדיד לקטגוריות מסורתיות כמו שחורים, לבנים וכדומה[17][16]. "גזעים" במינוח המסורתי גם אינם בהכרח מקבילים לתתי-מין המשמשים במינוח הזואולוגי אצל מיני בעלי-חיים אחרים. זאת משום שהאנושות המודרנית צעירה בהשוואה למרבית המינים, כך שהשונות הגנטית בתוכה נמוכה יחסית למרות תפוצתה הכלל-עולמית[16]. גם הגירות ונדידות עמים תכופות לאורך הפרהיסטוריה וההיסטוריה, המלוות לרוב בנישואי תערובת, תרמו להקטנת ההבדלים הגנטיים בין אזורים גאוגרפיים ואוכלוסיות אתניות. לשם השוואה, מחקרים גנטיים במין השימפנזה המצוי מצאו שמספר תת-מינים שלו באפריקה לבדה התפצלו לפני מאה אלף עד מיליון שנים[18][19], בעוד שזמני ההתפצלות בין "גזעי" אדם על פני כדור הארץ כולו נמדדים באותן שיטות בעשרות אלפי שנים לכל היותר.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התפתחות גוף האדם

תוחלת החיים של האדם ארוכה משל כל יונק אחר, כ-80 שנה במדינות מפותחות. בימי קדם (ואף כיום במדינות מתפתחות רבות) תוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה, אך זאת בעיקר כתוצאה משיעורים גבוהים של תמותת תינוקות[20], ובני אדם שצלחו בחיים את תקופת הינקות היו עשויים להגיע לגילים דומים לאלו של בני-אדם בימינו. הגיל המופלג ביותר שתועד בוודאות הוא 122 שנה.

התפתחות עוברית ולידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובר אדם בשבוע השביעי להיריון. אורכו כסנטימטר אחד. בין השאר נראים בתמונה מספר חלקי מוח, עין, ניצני ידיים ורגליים, וזנב.
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – עובר, לידה

היריון באדם אורך בממוצע 9 חודשים. בדרך כלל נולד וולד יחיד, אך אחת לכמה עשרות לידות נולדים תאומים, ולידות של שלישיות, רביעיות ואף חמישיות ידועות אף כי נדירות מאוד. בהשוואה למיני יונקים אחרים, לידה טבעית באדם קשה וממושכת יותר ולעתים אף מסוכנת, שכן ראשו הגדול יחסית של הוולד מתקשה לעבור בתעלת הלידה בין עצמות האגן של האם. הסיכון בלידה פחת משמעותית במאה ה-20 תודות לחידושים רפואיים דוגמת ניתוח קיסרי, אשר במדינות רבות כיום נערך באחוז ניכר מכלל הלידות[21].

ינקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ינקות

התינוק חסר ישע בלידתו ותלוי לחלוטין בהוריו. אף על פי שאפילו בתינוק בן כמה ימים בלבד ניתן לאתר יכולת מסוימת לראות דברים ואף לזהות פנים, באופן מעשי הוא עיוור כמעט לחלוטין. יכולת ממשית למקד את המבט ולעקוב אחרי עצמים מתפתחת בהדרגה בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים, הושטת יד מגיל ארבעה חודשים, ואחיזה מיומנת של חפצים מגיל שנה ואילך. תינוקות בדרך-כלל מתחילים לזחול על בטנם לאחר גיל חצי שנה, ובגיל כשנה עד שנה וחצי הם מזדקפים על רגליהם ומתחילים ללכת, אך פיתוח מיומנות בהליכה, ריצה וקפיצה אורכות מספר שנים נוספות. תהליך ייחודי לתינוקות וילדי אדם הוא למידת השפה המדוברת בסביבתם הקרובה (ראו פירוט בסעיף שפה).

כמו אצל שאר היונקים התינוק ניזון בתחילה מחלב, באופן הטבעי על ידי יניקה משדי אמו. נראה כי לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה תינוקות ינקו במשך השנתיים עד ארבע השנים הראשונות לחייהם, ואף מאוחר יותר[22]. בחברות חקלאיות חלב בהמות שונות החליף בחלקו את חלב האם, ובתרבות המערב כיום, עם התפתחות ההנקה מבקבוק ותרכובת מזון לתינוקות, פחות ופחות מקובל להניק לאחר גיל חצי שנה עד שנה.

ילדות והתבגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ילדות, התבגרות

תקופת הילדות נחשבת לגיל 3 ועד גיל 12 לערך, ומתאפיינת בגדילה מתמשכת בקצב איטי יותר מאשר בתקופת הינקות. ילדי האדם עדיין תלויים מאוד בהוריהם להגנתם, פרנסתם והדרכתם. הם סקרנים מאוד, מצטיינים ביכולות למידה גבוהות ומרבים לשחק. תקופת ההתבגרות נחשבת לגילאי 12 עד 20 שנה בערך, ומתאפיינת בתהליך ההתבגרות המינית ובנטייה הולכת וגוברת לעצמאות. תופעה ייחודית לאדם היא פרץ גידול מהיר יותר בתקופת ההתבגרות מאשר בילדות, אשר נוטה להיות מודגש וממושך יותר בבנים מאשר בבנות, וכתוצאה ממנו גברים הם בממוצע גדולי גוף מנשים אף על פי שבתקופת הילדות ההבדלים אינם משמעותיים. בסך הכל תקופות הינקות, הילדות וההתבגרות יחדיו אורכות כרבע מתוחלת החיים הכללית, יותר מאשר בכל יונק אחר, ובכך מאפשרות לבני אדם ללמוד דברים רבים עד הגעתם לבגרות.

מיניות והורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מיניות, הורות

בבני-אדם אין עונת רבייה קבועה, והם מתרבים בכל עונות השנה. בדומה לנקבות של מיני יונקים רבים, לנשים בוגרות יש ביוץ מחזורי: ביצית חורגת מן השחלה, ובאם איננה מופרית בתאי זרע היא נשטפת החוצה מן הרחם וביצית חדשה חורגת מן השחלה, וחוזר חלילה. מחזור הביוץ באשה נמשך בממוצע כ-28 יום, אך עשוי להשתנות בין 21 ל-39 יום.

תופעה ייחודית לאדם היא "ביוץ מוסתר" - האשה איננה מגלה סימני יחום מיוחדים כאשר היא מבייצת, והיא עשויה לקיים יחסי מין במשך כל מחזור הביוץ, ואף במשך מרבית תקופת ההיריון ובמשך תקופת ההנקה. מועד הביוץ באשה נסתר אפילו מן האשה עצמה, מה שמקשה על כניסה מתוכננת להריון בנשים עם בעיות פוריות מחד, ועל מניעת הריון בשיטת "הימים הבטוחים" מאידך. זהו ניגוד בולט לכמעט כל שאר נקבות היונקים, אשר מתייחמות ופעילות מינית רק בעת שהן מסוגלות להרות. יתרון חשוב של תכונה זו הוא יכולת האדם לקיים יחסי מין באופן שגרתי לא רק לצורך רבייה, אלא גם לצורך חיזוק הקשר החברתי והרגשי בין בני הזוג, קשר הידוע בתרבויות רבות כאהבה רומנטית. תופעה ייחודית נוספת למיניות האדם אשר מעודדת קשר כזה היא תנוחות ההזדווגות פנים-מול-פנים, אם כי בני-אדם מסוגלים גם לתנוחת החדירה מאחור הנפוצה בעולם החי.

כמו אצל נקבות במיני יונקים אחרים, הנקה בנשים גורמת להפרשת ההורמון פרוגסטרון המעכב את הביוץ ולכן מקטין את הסבירות להרות שוב. לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, נראה שתקופת הנקה ארוכה פעלה כאסטרטגיה טבעית למניעת הריון וליצירת הפרש גילאים של מספר שנים בין אחים, כך שהאם לא נדרשה לטפל ביותר מתינוק אחד באותו זמן. במאות השנים האחרונות, קיצור תקופת ההנקה (ראו בסעיף ינקות) אפשר לנשים ללדת מדי שנה או שנתיים, ובכך תרם לקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה[23].

זקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זקנה

תופעה ייחודית נוספת למחזור החיים של האדם היא תוחלת חיים ארוכה משמעותית מתקופת הפוריות המינית. התופעה בולטת במיוחד אצל נשים, אשר בגיל הבלות שלהן (בתרבות המערב בדרך כלל בסביבות גיל 50 שנה) מפסיקות לבייץ ואינן מסוגלות עוד ללדת, אך לעתים קרובות הן מסייעות לבניהן ובנותיהן הבוגרים בטיפול בנכדיהן. התופעה הדרגתית יותר בגיל המעבר אצל גברים, שכן ייצור תאי הזרע בגופם איננו פוסק ובאופן עקרוני הם עשויים לשמור על פוריותם עד גיל מופלג, אך ירידה באיכות הזרע וברמת החשק המיני גורמת גם למרבית הגברים הקשישים להתרכז בסיוע לנכדיהם במקום בהולדת ילדים נוספים. בכל החברות האנושיות מקובל לרחוש כבוד לאנשים קשישים ולניסיון החיים שצברו, ולעתים קרובות הם מתפקדים כראשי משפחות, כיועצים ואף כמנהיגי קהילות.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תזונה

בדומה למרבית מיני הפרימטים, בני אדם הם אוכלי כול, המסוגלים להיזון ממגוון של מזונות מן החי ומן הצומח, ואינם מתמחים בסוג מסוים של מזון. עדויות ארכאולוגיות ומחקרים בציידים-לקטים בני-זמננו מראים שבמשך מרבית הפרהיסטוריה עד המהפכה הנאוליתית, בני אדם ניזונו מציד בעלי-חיים, ובכלל זה דיג ואיסוף חסרי חוליות, ומלקט של זרעים, פירות ושורשים. בישול באש ועיבוד מזון בעזרת כלי אבן ועץ הגדילו את מגוון המזונות הזמינים לבני אדם פרהיסטוריים, ואיפשרו להם להוציא פחות זמן ואנרגיה על-מנת להשיג, ללעוס ולעכל כמות רבה יותר של מזון בעל ערך תזונתי גבוה יותר. בכך הם סייעו ככל הנראה לאבולוציה של הגדלת המוח, אשר צורך יותר קלוריות לקיומו מכל רקמה אחרת בגוף, ולאבולוציה של הקטנת הלסתות והשיניים אצל בבני-אדם מודרניים אנטומית, בהשוואה למיני אדם קדומים יותר. בני-אדם התאימו את תזונתם לבתי-הגידול בהם חיו, וישנן תרבויות הניזונות כמעט בלעדית מן הצומח או כמעט בלעדית מן החי.

במהפכה הנאוליתית, ביות בעלי חיים וצמחים איפשר טכנולוגיות להפקת מזון בכמויות גדולות, כגון גידול וטחינת דגניים; חליבת בהמות והכנת מוצרי חלב; והתססת סוכרים לאלכוהול. כמו כן התאפשרה אגירת כמויות גדלות של מזון, בסיוע טכנולוגיות שימור מזון שונות כמו עישון, ייבוש, כבישה והחמצה. מגוון מקורות המזון ירד בעקבות המהפכה הנאוליתית בשל הנטייה להתרכז במספר קטן של סוגי הגידולים החקלאיים היעילים ביותר, אך הוא גדל שוב בעת החדשה תודות לייבוא של גידולים חקלאיים, מוצרי מזון וטכנולוגיות מזון מכל העולם.

מחלות, פתולוגיה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מחלה, מוות
פעוטה זו בבנגלדש הייתה החולה הידועה האחרונה באבעבועות שחורות, המחלה הקטלנית בהיסטוריה, אשר הוכחדה כליל כתוצאה ממבצע חיסון בינלאומי של ארגון הבריאות העולמי

מחלות היו ועודן גורם המוות העיקרי אצל בני אדם, בדרך-כלל נפוץ ממוות כתוצאה מאלימות, מלחמות או תאונות. במשך מרבית הפרהיסטוריה וההיסטוריה, מחלות זיהומיות המופצות על ידי נגיפים, חיידקים וטפילים אחרים גרמו למרבית הנפגעים ומקרי המוות, תכופות בקרב תינוקות וילדים קטנים[24][20]. מחלות כאלו לעתים נפוצו כמגפות שקטלו אחוז ניכר של האוכלוסייה, בעיקר בכפרים ובערים צפופי אוכלוסין עם תנאי סניטציה והיגיינה גרועים[25]. קטלנותן של מגפות גברה עם המהפכה הנאוליתית, אם בשל העלייה בצפיפות האוכלוסייה ואם משום שבעלי-חיים מבויתים שגודלו בצפיפות חשפו את החקלאים לפתוגנים שלהם, והעבירו אליהם מגפות כמו אבעבועות שחורות, חצבת וסוגים שונים של שפעת. אוכלוסיות אדם אשר שרדו מגפות כאלו פיתחו דרגה מסוימת של חסינות אליהן, וכאשר היגרו מאוחר יותר לאזורים אחרים, הן לעתים גרמו בבלי-דעת להדבקה נרחבת של האוכלוסיות המקומיות הבלתי-חסינות. מרבית החללים שהפיל האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי בין ילידי אמריקה, אוסטרליה ואוקיאניה היו תוצאת מגפות כאלו, אף יותר מאשר מלחמות או שיעבוד[26].

במאות השנים האחרונות, חידושי המדע והטכנולוגיה הובילו לפיתוח חיסונים ואנטיביוטיקה נגד פתוגנים, ולשיפור תנאי סניטציה והיגיינה. בעקבות זאת, במדינות המערב בעיקר ירדו מאוד אחוזי התמותה כתוצאה ממחלות זיהומיות, ותשומת לב רבה יותר מוקדשת לגורמי התמותה הבאים בתור - מחלות של כלי הדם, מחלות ניווניות וממאירות. במדינות העולם השלישי, מחלות זיהומיות עדיין נפוצות וקטלניות יותר. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי[27], גורמי התמותה העיקריים באוכלוסיית העולם בשנת 2004 היו (באחוזים מכלל מקרי המוות) כדלהלן:

  1. מחלות של מערכת הדם: 29% (בכלל זה מחלת לב כלילית: 13% ושבץ: 10%).
  2. מחלות זיהומיות: 19% (ביניהן איידס הקטלנית ביותר עם 5%).
  3. גידולים ממאירים: 12% (ביניהם סרטן הריאה הקטלני ביותר עם 2%).
  4. דלקות וזיהומים של הריאה: 6%.
  5. תאונות: 6% (בכלל זה תאונות דרכים: 2%).
  6. אלימות מכוונת: 3% (בכלל זה התאבדות: 1.5%, רצח: 1% ומלחמה: 0.3% בלבד).

בית גידול, תפוצה ואוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אוכלוסיית העולם

תחום תפוצת האדם כולל את כל יבשות כדור הארץ פרט לאנטארקטיקה (שיש בה תחנות מחקר אך לא מגורי קבע). האדם הוא מין החולייתן היבשתי בעל התפוצה הגאוגרפית הרחבה ביותר, וחי במספר הרב ביותר של בתי גידול. מתקרבים אליו בכך רק כמה מינים החיים במשכנות האדם, כמו העורב האפור והחולדה המצויה[28]. הטכנולוגיה והתרבות אפשרו לאדם לחיות באזורי אקלים ובבתי-גידול שונים ומגוונים מאוד, כגון מדבריות, יער גשם טרופי, איים מבודדים בלב האוקיינוס וטונדרה ארקטית.

אורות הלילה של מרכזי אוכלוסין כפי שהם נראים מן החלל בפסיפס תצלומים של נאס"א משנת 2000.
Magnify-clip.png
אורות הלילה של מרכזי אוכלוסין כפי שהם נראים מן החלל בפסיפס תצלומים של נאס"א משנת 2000.

יתר-על-כן, האדם משנה בתי גידול בקנה-מידה נרחב על-מנת להתאימם לצרכיו - הוא מברא יערות על-מנת להפוך אותם לאדמה חקלאית או לערים, מביית צמחי בר וחיות בר, ובונה סכרים, מאגרי-מים ומתקני השקיה המאפשרים לגדל צמחים וחיות כאלו אפילו בבתי-גידול שחונים ומדבריים. ישנם בתי גידול שלמים הנמצאים כיום בסכנת העלמות כתוצאה מפעולות האדם. למשל, מוערך שיותר משני שליש של שטחי היער והחורש הים תיכוני הושמדו, כתוצאה מרעיית יתר, כריתת עץ לבערה והכשרת שטחים לחקלאות ולעיור[29].

פעילות האדם גרמה או סייעה להכחדה של מיני בעלי-חיים וצמחים רבים, בעיקר ביבשות ואיים שיושבו לראשונה על ידי הומו ספיינס ולא התקיימו בהם לפני-כן אוכלוסיות אדם ארכאיות. יש המעריכים שכבר בתקופה הפרהיסטורית תרמו ציידים-לקטים להכחדתם של רבים ממיני בעלי החיים הגדולים שנעלמו בסוף הפלייסטוקן וראשית ההולוקן[30]. למשל, לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה נכחדו שם 23 מתוך 24 המינים שמשקלם עלה על 44 ק"ג, ובכללם הדיפרוטודון, הפרוקופטודון, אריה הכיס והמגלניה. לאחר שהיגרו בני האדם הראשונים ליבשת אמריקה לפני כ-14 אלף שנה נכחדו שם מרבית היונקים במשקל מעל 100 ק"ג, ובכלל זה כל מיני הסוסים, בעלי החדק, עצלני הקרקע, ואף כמה טורפים גדולים דוגמת הסמילודון, האריה האמריקני והברדלס האמריקני. מידת תרומתו של האדם להכחדות של סוף הפליסטוקן, בהשוואה לגורמים אחרים כמו תמורות אקלים, שנויה במחלוקת במחקר בעיקר בגלל הקושי לתארך במדויק את היעלמות בעלי החיים הגדולים מחד גיסא, ואת העדויות הארכאולוגיות להגעת האדם מאידך גיסא[31]. לעומת זאת אין מחלוקת על ייחוס הכחדות ההולוקן להגירות האדם. לדוגמה, בניו זילנד נכחדו מספר מינים של עוף המואה ועיט האסטי לאחר שהגיעו לשם המאורים, ובמדגסקר נכחדו 8 מיני עוף הפיל, 17 מיני למוריים (ובכלל זה הלמור הענק), ושני מיני היפופוטמיים, לאחר שהגיעו לשם לראשונה בני אדם מאינדונזיה[32]. בתקופות היסטוריות, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע תיעד את הכחדתם של 784 מיני בעלי-חיים וצמחים מאז שנת 1500 לספירה, בכללם שור הבר, זברת הקואגה, הזאב הטסמני, פרת הים ועוף הדודו. האיגוד מעריך שמינים רבים מכך בהרבה נכחדו ללא תיעוד, וכן מגדיר כמעט 4000 מינים החיים כיום "בסכנה חמורה" להכחדה[33].

האדם אף מסוגל להשפיע על האקלים של כדור הארץ כולו. בשנים האחרונות, חוקרים במדעי האקלים גילו שהחקלאות והתעשייה של האדם העלו באופן ניכר את ריכוז פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים באטמוספירה, ומוערך ששינוי זה תרם באופן משמעותי להתחממות של פני כדור הארץ בשיעור ממוצע של כ-0.6 מעלת צלזיוס בעשרות השנים האחרונות.

אוכלוסיית האדם בכדור הארץ גדלה בקצב מהיר ביותר במאות השנים האחרונות

אוכלוסיית העולם מונה כיום 7.2 מיליארד בני אדם (נכון לראשית שנת 2015). ואולם מספר זה הוא תוצאת גידול כה מהיר במהלך מאות השנים האחרונות, עד כי יש המתארים אותו במונח התפוצצות אוכלוסין. במשך מרבית הפרהיסטוריה, אוכלוסיית העולם מנתה רק כמה עשרות אלפי בני-אדם [34]. לפני כמה אלפי שנים, המעבר מכלכלה המבוססת על ציד ולקט לכלכלה מבוססת על חקלאות אפשר לראשונה להגדיל באופן משמעותי את אוכלוסיית האדם, ובמשך מרבית ההיסטוריה נאמד גודלה בכמה עשרות או מאות מיליונים. לפני כמאתיים שנה, חידושי המהפכה התעשייתית וירידה בתמותת תינוקות כתוצאה מהשגי הרפואה גרמו לגידול דרמטי באוכלוסייה, אשר הגיעה למיליארד נפש בראשית המאה ה-19, לשני מיליארד נפש בראשית המאה ה-20, ולשבעה מיליארד נפש בראשית המאה ה-21. קצב גידול האוכלוסייה הגיע לשיאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 - כ-2.2% בשנה שפירושם הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 31 שנה. מאז ועד היום, אמצעי מניעה ושיטות נוספות לפיקוח ילודה סייעו להוריד מעט את קצב הגידול העולמי ל-1.3% בשנה, שפירושו הכפלת גודל האוכלוסייה מדי 54 שנים. תחזיות לגודל האוכלוסייה בשנים הבאות תלויות בתחזית לקצב הגידול: במרבית המדינות המפותחות בעולם כיום ירד קצב הגידול הטבעי לאפס ואף למטה מכך (היינו ירידה בגודל האוכלוסייה), ובהנחה שמדינות העולם השלישי תלכנה בעקבותיהן חוזה כיום ארגון האומות המאוחדות שאוכלוסיית העולם תתייצב בראשית המאה ה-22 על גודל של כ-10 מיליארד בני אדם[35].

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל ב-10,500 שנים לפני זמננו מופיעים במזרח הקדום כפרים חקלאיים גדולים. עם בתים, כלי חרס ושרידים של בעלי חיים וצמחים מבויתים. בתמונה: קנקנית נאוליתית מהתרבות הירמוכית בארץ ישראל, מכלי החרס הראשונים באזור.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרהיסטוריה

המונח פרהיסטוריה מתייחס לתולדות האדם בתקופה שקדמה להמצאת הכתב ולתעוד המאורעות. נהוג לפתוח אותה בהופעת הסוג אדם וכלי האבן המסותתים הראשונים, כ-2.5 מיליון שנה לפני זמננו במזרח אפריקה. התקופה הפרהיסטורית מסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים עם תחילת השימוש בכתב (בתקופות שונות במקומות שונים בעולם). לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים מאבן, עצם וחרס, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו.

האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם אירעה רובה ככולה בתקופה זו: ראשית הטכנולוגיה המתבטאת בסיתות כלי אבן, שימוש האדם הקדמון באש, התפתחות הציד של בעלי חיים גדולים, נדידת האדם הקדמון מחוץ לאפריקה ואכלוס העולם הישן ולאחר מכן אוסטרליה ואמריקה, הופעת המין האנושי המודרני מבחינה אנטומית ומבחינה התנהגותית יחד עם עדויות לאמנות ובעקיפין - לשפה, תודעה ופולחן, התיישבות הקבע ויצירת כפרים, ביות הצמחים ובעלי החיים, והופעת הקרמיקה וחרושת המתכת.

חלוקת הפרהיסטוריה האנושית משתנה ממקום למקום. באזור המזרח התיכון, אירואסיה וצפון אפריקה מקובל להבחין בין תקופת האבן לתקופות בהן החל עיבוד המתכת, כמו התקופה הכלקוליתית בקדמת אסיה ודרום אירופה, ותקופות הברונזה והברזל[36]. בתוך תקופת האבן מקובלת החלוקה לתקופה הפלאוליתית, בה בני האדם היו נוודים וקיימו אורח חיים של ציידים לקטים, והתקופה הנאוליתית, בה החל ייצור המזון (ביות הצמחים וחיות המשק) וההתיישבות בכפרי קבע חקלאיים. המעבר מהשלב הפלאוליתי לשלב הנאוליתי אירע (בהדרגה) בסביבות 11,500 שנים לפני זמננו בסהר הפורה, וכאלף עד 5000 שנים מאוחר יותר בדרום ומזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. ייצור המזון, עליו מתבססת הציויליזציה האנושית, הגיע לאזורים אחרים רק במהלך אלפיים השנים האחרונות (למשל לדרום אפריקה) ולאזורים אחרים, כאוסטרליה, לא הגיע כלל עד העת החדשה. במאה ה-20 ובמאה ה-21 עדיין מתקיימים בכמה אזורים נידחים בעולם קומץ של שבטי אדם החיים ללא כתב וחרושת מתכת, ואף ללא חקלאות, ומתוך המחקר אנתרופולוגי שלהם ניתן להסיק על אורח החיים בתקופות פרהיסטוריות[37].

התקופה הפלאוליתית התחתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התרבות הלומקוויאנית, התרבות האולדובאית, התרבות האשלית, התרבות האשלו-יברודית

זוהי התקופה הפרהיסטורית הקדומה והארוכה ביותר, ומקובל להגדירה החל מן העדויות הראשונות לכלי אבן מסותתים, כ-2.5 מיליון שנה לפני זמננו, ועד כ-250 אלף שנה לפני זמננו. האתרים הארכאולוגיים האופייניים לה שייכים לתרבות האולדובאית, המתאפיינת בסיתות נתזים פשוטים ומקצצים, ולאחריה לתרבות האשלית, המצטיינת בסיתות מוקפד יותר של אבני יד וטיפוסי כלים תקניים אחרים. תרבויות אלה נוצרו בידי מיני אדם שקדמו למין האנושי המודרני, בעיקר הומו הביליס באפריקה והומו ארקטוס שהתפשט גם למזרח התיכון, דרום-אירופה ודרום ומזרח-אסיה. לפני כ-600 אלף שנה, מאובני האדם המסווגים לראשונה על ידי חוקרים מסוימים כ"הומו ספיינס ארכאי", ועל ידי חוקרים אחרים כמין משלהם הומו היידלברגנסיס, עדיין מקושרים עם כלי אבן מן התרבות האשלית ותרבויות דומות. עדויות לשימוש קבוע באש נעשות נפוצות רק לקראת סופה של התקופה הפלאוליתית התחתונה, ועדויות משכנעות לקבורה, לפולחן ולאמנות נעדרות ממנה כמעט לחלוטין.

התקופה הפלאוליתית התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרבות המוסטרית

מקובל להגדיר תקופה זו מ-250 אלף ועד כ-45 אלף שנים לפני זמננו, בעיקר על פי השימוש הנרחב בתרבות המוסטרית ובתרבויות דומות לסיתות כלי צור דקים ומתוחכמים מכלי האבן האשלים. בתרבויות אלו השתמשו בתקופה זו בני-אדם מודרניים מבחינה אנטומית, שהופיעו באפריקה לפני כ-200 אלף שנה, אך גם הניאנדרטלים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובאירופה. בתקופה הפלאוליתית התיכונה שלטו בני-אדם באש וצדו פרסתנים גדולים כעניין שבשגרה. עם זאת, קיים ויכוח בין חוקרים אם בני-אדם אלו כבר היו מודרניים לחלוטין מבחינה קוגניטיבית, שכן עדויות לקבורה מכוונת וטקסית, לשימוש בצבע ולייצור חרוזים לקישוט הן עדיין נדירות מאוד בתקופה זו[38].

התקופה הפלאוליתית העליונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרבות האוריניאקית

תקופה זו מתאפיינת בתרבויות חומריות דוגמת התרבות האוריניאקית, שייצרו כלים משוכללים מאבן ואף מחומרים נוספים כגון עצם וקרן, וכן חרוזים משיני בעלי חיים, פריטי אמנות מגולפים בכשרון וציורי מערות מרהיבי-עין. בני-אדם מודרניים אנטומית היגרו מאפריקה והשתלטו בהדרגה על כל יבשות העולם (פרט לאנטארקטיקה), תוך דחיקת רגליהן של אוכלוסיות אדם ארכאיות כמו הניאנדרטלים, או הטמעתן לתוך האוכלוסיות המודרניות. האדם המודרני גם יישב אזורים שלא הייתה בהם מקודם נוכחות אנושית כלשהי: הגירה לגינאה החדשה ולאוסטרליה החלה ככל הנראה כבר לפני כ-45 אלף שנה, ולמרות המפלס הנמוך של פני-הים באותה תקופה חייבה טכנולוגיה כלשהי של סירות או רפסודות לחציית מצרי ים ברוחב עשרות קילומטרים. ההגירה מסיביר לאמריקה הצפונית, דרך הגשר היבשתי שחיבר באותה תקופה את מצר ברינג, החלה ככל הנראה לפני כ-17 אלף שנה, ולאחר כשלושת אלפי שנים נוספות התפשטו המהגרים עד קצה הדרומי של אמריקה הדרומית. הישגים מעין אלו מצביעים על כך שבני-האדם בתקופה הפלאוליתית העליונה כבר היו מודרניים לחלוטין, בעלי שפה מורכבת, תודעה וכישורי מחייה וטכנולוגיה זהים לאלו של ציידים-לקטים בני-ימינו.

המהפכה הנאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המהפכה הנאוליתית, חקלאות, ביות
אבני רחיים מן התקופה הנאוליתית לטחינה של גרעינים תוך סיבוב.

לפני כ-12 אלפי שנים החלו חברות אדם רבות לעבור בהדרגה מאורח-חיים המבוסס על ציד ולקט לאורח-חיים המבוסס על חקלאות. הסיבה העיקרית לשינוי זה הייתה ככל הנראה תמורה באקלים הגלובלי: סיום עידן הקרח של הפליסטוקן שהביא לעליית הטמפרטורות ומפלס פני הים, ולהעלמות רבים מן הקרחונים שכיסו את צפון איראסיה ואמריקה. בעלי-חיים רבים ששימשו כמזון לאדם התמעטו, או אף נכחדו לחלוטין עקב תמורות האקלים וציד אינטנסיבי. מצד שני, במקומות רבים איפשר האקלים החם והיבש יעילות מוגברת בגידול דגנים, אך גם כפה התיישבות לצד מקורות מים. המהפכה החלה בכמה מוקדים בלתי-תלויים ברחבי העולם - באזור הסהר הפורה בשנים 8,500 עד 9,500 לפנה"ס, אך באזורים אחרים, כגון מערב אפריקה ויבשת אמריקה, רק מאוחר הרבה יותר, בשנים 3,000 עד 4,000 לפנה"ס.

המהפכה התבססה על ביות מספר קטן יחסית של מיני בעלי חיים וצמחים, אשר שינו במשך הדורות את הפיזיולוגיה שלהם ואת התנהגותם בתהליך השבחה, מכוון או בלתי-מכוון, באמצעות ברירה מלאכותית, עד כי רבים מהם שונים כיום מאוד מאבותיהם הפראיים. הזאב המצוי יוצא-דופן בכך שביותו החל עוד לפני המהפכה הנאוליתית, וממנו הושבחו הגזעים הרבים של כלב הבית. מינים נוספים ושונים זה מזה בויתו באזורים גאוגרפים שונים: באזור הסהר הפורה בויתו החיטה והשעורה כצמחי זרעים למאכל, וכן עז הבר (שהפכה לעז הבית), בקר הבר (שהפך לבקר הבית), כבש המופלון (שהפך לכבש הבית) והערוד (שהפך לחמור הבית) כבהמות למאכל, חלב, צמר ועבודה. בערבות מרכז אסיה בוית סוס הבר (שהפך לסוס הבית) בעיקר לצורך עבודה ותחבורה, אך גם למאכל ולחלב. במזרח אסיה בוית צמח האורז, באמריקה המרכזית התירס, ובאמריקה הדרומית תפוח האדמה.

מרבית החוקרים כיום מגדירים את המהפכה הנאוליתית כאחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתולדות המין האנושי[39], שכן היא איפשרה לראשונה ייצור ואגירת כמויות גדולות של מזון ומוצרי יסוד אחרים, ותודות לכך גם מגורי קבע, עיור וניהול של קהיליות, מוסדות, ומיזמים גדולים. יכולת ארגון ותכנון לטווח ארוך התפתחה בכפרים ובערים לצורך משימות כמו תיחום חלקות שדה, הקצאת מי השקיה ותזמון הגידולים החקלאיים עם תחזית עונות השנה. במקביל לישובי קבע של איכרים הופיעו חברות חקלאיות של רועים נוודים, שביססו את כלכלתם על רעיית בהמות בית דוגמת עזים, סוסים, גמלים ואף איילי צפון, בעיקר באזורי ערבה ומדבר שחונים מדי לגידולים חקלאיים. השתלטות על מאגרי מזון, אדמה פורייה, מקורות מים ואזורי מרעה הפכה מניע עיקרי לפשיטות, למלחמות ולנדידות עמים, במיוחד בעיתות מחסור ורעב, למשל כתוצאה מבצורת, והביאה להקמת צבאות ולביצור ערים בחומות. חברות ציידים-לקטים עדיין המשיכו להתקיים, אך לעתים קרובות נדחקו בלחץ החברות החקלאיות הגדולות והמאורגנות יותר לאזורים שבהם קשה היה לקיים חקלאות, כגון יערות עבותים, מדבריות שחונים או ערבות קרח[40].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה
כתב יתדות שומרי, המאה ה-26 לפנה"ס.

המונח היסטוריה מתייחס לחקר תולדות האדם על פי תעוד המאורעות, ולכן גיל ההיסטוריה כגילו של הכתב. בסין סמלים שגולפו על שריון צבים תוארכו לתקופה של 6600 שנה לפנה"ס, אך הכתב הידוע הראשון שנעשה בו שימוש נרחב מתועד מ-3500 לפנה"ס לערך, והוא כתב היתדות של שומר העתיקה, שנחקק על לוחות חרס. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם. באופן מסורתי מחולקת ההיסטוריה לשלוש תקופות[41]:

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העת העתיקה

בעזרת הכתב הוקמו ערי מדינה ואף האימפריות הראשונות, בעיקר בעמקי הנהרות הגדולים: שומר והאימפריה האכדית בעמקי הפרת והחידקל; מצרים העתיקה בעמק הנילוס; תרבות עמק האינדוס בהודו; המדינות הסיניות הראשונות בעמקי הנהר הצהוב ונהר היאנגצה; האולמקים והמאיה במרכז אמריקה. ציוויליזציות אלו היו מבודדות זו מזו באופן חלקי או לחלוטין, עקב מגבלות התחבורה ביבשה ובים, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות שונות. סירות וספינות קטנות, מונעות במשוטים ובמפרשים פשוטים, איפשרו שיט חופים ואיכלוס נרחב של איים הסמוכים ליבשת, דוגמת איי הים התיכון, האיים הבריטיים ואיי יפן, אך לא היו מסוגלות לצלוח אוקיינוסים נרחבים, ורק האימפריות העשירות ביותר היו בעלות יכולת לסלול דרכים ציבוריות. רובה הגדול של האוכלוסייה הורכב מחקלאים שעסקו בייצור מזון, אך בערים בעיקר הופיעו גם מעמדות של בעלי מלאכה שונים, סוחרים, חיילים, פקידי ממשל וכוהני דת. המצאת שיטות מתקדמות יותר ויותר לעיבוד מתכות הייתה מפתח עיקרי לקידום טכנולוגיות חקלאות, מלאכה ובנייה. לפיכך נוהגים היסטוריונים לחלק את העת העתיקה במרבית חלקי העולם הישן לתקופת הברונזה ולתקופת הברזל. אך באמריקה, באוסטרליה ובאוקיאניה לא השתמשו כלל בברונזה או בברזל, וחלקים מאפריקה נכנסו לתקופת הברזל בלי לעבור דרך שלב הברונזה. לחופי הים התיכון, התקופה הקלאסית נחשבת למבשרת תרבות המערב.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ימי הביניים

באירופה מקובל לפתוח את ימי הביניים במאה החמישית לספירה בנפילת האימפריה הרומית המערבית בעקבות הגירות נרחבות של עמים. תפיסת ימי הביניים כעידן של אפלה ושקיעה משקפת בעיקר נקודת מבט של היסטוריונים אירופים, בעוד שבמזרח התיכון, בהודו, בסין, באפריקה ובאמריקה קמו בתקופה זו ציויליזציות ואימפריות גדולות ומפותחות כמו אלו של העת העתיקה. ציויליזציות אלו עדיין נבזזו ונכבשו מדי פעם על ידי שבטים ועמים בשוליהן, בעיקר רועים נוודים רוכבי סוסים מן הערבות של מרכז אסיה, אך בדרך-כלל הטמיעו את גלי הפלישה תוך דור או שניים. בין דרום ומזרח אסיה לבין אירופה, צפון ומזרח אפריקה התקיימו קשרי מסחר רופפים בים וביבשה, שבנוסף לתבלינים ולמשי הפיצו גם חידושים טכנולוגים כמו שיטת הספירה העשרונית, הדפוס, ואבק השרפה, ולעתים קרובות גם מגפות דוגמת המוות השחור. באוקיאניה, ספנים פולינזים יישבו את איי הוואי וניו זילנד, ובאוקיינוס ההודי יישבו ספנים מאינדונזיה את מדגסקר. אך אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה נותרו מנותקות מן העולם הישן, ושבטים קטנים באזורים מבודדים המשיכו להתקיים על ציד ולקט, לעתים בתוספת חקלאות פשוטה.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העת החדשה

את העת החדשה מקובל לפתוח בעידן התגליות האירופי במאה ה-16, אשר הוליך בסופו של דבר ליצירת קשר בין כל הציויליזציות של האנושות, וכתוצאה מכך לעידן הגלובליזציה הכלכלית, התרבותית והפוליטית. השיטה המדעית והמהפכה התעשייתית פותחו בתחילה בעיקר באירופה, ואיפשרו עיור נרחב ומעבר של מרבית האוכלוסייה מחקלאות לתעשייה ולמתן שירותים. התפתחויות אלו העניקו למדינות אירופה יתרונות טכנולוגים וכלכליים שאיפשרו לחלקן להשתלט על שטחים נרחבים בשאר היבשות, להתיישב בהן ולהשליט בהם את תרבות המערב, בתהליך האימפריאליזם והקולוניאליזם האירופי, אף כי תהליך זה נבלם בהדרגה עם סגירת הפער על ידי מדינות העולם השלישי. תנועות לאומיות זכו להצלחה גדולה, עד כי הממשל על כל השטחים המיושבים בכדור הארץ התחלק בין מדינות לאום שונות. ההתקדמות המדעית, הטכנולוגית והרפואית הביאה לעלייה ברמת החיים ולהארכת תוחלת החיים בעשרות שנים, בעיקר כתוצאה מירידה חדה בתמותת תינוקות, ועקב כך להכפלה של אוכלוסיית האנושות מדי כמה עשרות שנים. הלאומיות והגלובליזציה גררו גם עימותים גלובליים בין מדינות החל מן המאה ה-18, שהגיעו לשיאם בשתי מלחמות עולם במאה ה-20.

פסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – נפש, פסיכולוגיה

הנפש (במובנה המדעי של המילה, באנגלית mind) היא אוסף של תפקודים ותהליכים קוגניטיביים הכוללים מודעות, חשיבה, למידה, זיכרון, רגש ועוד. פסיכולוגיה היא התחום המדעי העוסק בחקר נפש האדם, ומדעי המוח חוקרים את הנפש כתולדה של תהליך עצבי המתרחש במוח. הבעיה הפסיכופיזית בפילוסופיה של הנפש עוסקת בשאלת היחס שבין הגוף והנפש.

בני-אדם מחשיבים את עצמם כעליונים על בעלי-החיים ברבים מהיבטי הנפש, ואף כייחודיים בכל עולם החי[42]. אמנם ייתכן שרבות מתכונות נפש האדם קיימות באופן כלשהו גם בבעלי-חיים, אך זהו נושא קשה למחקר משום שהחוקר האנושי אינו מודע לנפש יצורים אחרים באופן הבלתי-אמצעי שבו הוא מודע לנפשו שלו, ומשום שבעלי-חיים אינם יכולים לדווח על הנעשה בנפשם באותו אופן שבני-אדם יכולים לעשות זאת.

מודעות וקוגניציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעות עצמית היא יכולת האדם לבחינה והתבוננות של נפש עצמו: מחשבותיו, צרכיו ופעולותיו. מבחן זיהוי עצמי במראה משמש לעתים במחקר כראייה לקיומה של מודעות עצמית. תינוקות אדם מתייחסים בתחילה לבבואתם במראה כאל אדם אחר, אך בגיל 18 חודשים בממוצע הם לומדים לזהות בה את עצמם[43]. נושא קרוב הוא התאוריה של הנפש - היכולת להבין ולפרש את נפשם של בני-אדם ויצורים אחרים, ולייחס להם רגשות, מחשבות, כוונות ואמונות משלהם. ניסויים פסיכולוגים מראים שילדי אדם מפתחים בגיל שלוש עד חמש שנים את היכולת לייחס לבני אדם אחרים אמונות שונות מאלו של עצמם. היכולת למודעות עצמית והבנת נפש הזולת מאפשרות לבני-אדם לחזות את התנהגותם שלהם והתנהגות יצורים אחרים בסיטואציות שונות, ועל כן מהווה יתרון בקיום יחסים חברתיים תקינים.

מיניות ואהבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשיכה מינית בין בני-אדם יש תפקודים חברתיים חשובים בנוסף להזדווגות עצמה - היא עשויה לסייע ביצירת אינטימיות וקשרים רגשיים עמוקים, אשר בתורם מסייעים לבניית משפחה יציבה, ובאופן זה תורמים לגידול ילדים ואף נכדים. הנטייה המינית הנפוצה באדם היא הטרוסקסואלית - משיכה של זכרים לנקבות ונקבות לזכרים. אך כמו אצל פרימטים קרובים[44], נטיות מיניות הומוסקסואליות וביסקסואליות אינן נדירות.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרבות

תרבות היא מכלול המנהגים, הכישורים, הידע, האמונות, הערכים, ותפיסת העולם שהאדם רוכש בתוקף היותו חלק מהחברה. אנתרופולוגיה הוא התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית. כאשר מסבירים תכונות והתנהגות של בני-אדם מקובל להבדיל בין סיבות ביולוגיות, העוברות בתורשה או בדרכים אפיגנטיות, לבין סיבות תרבותיות, הנלמדות מן הסביבה והחברה. אך בפועל, מרבית תכונות האדם נקבעות על ידי פעולת גומלין מורכבת בין סיבות ביולוגיות ותרבותיות. למשל, דיבור והבנת שפה סימבולית משוכללת היא ככל הנראה יכולת ביולוגית ייחודית לבני-אדם המתאפשרת על ידי מוחם הגדול, ואף על ידי אזורי מוח ייחודיים כמו אזור ורניקה ואזור ברוקה, אך כל ילד לומד את השפה המדוברת בתרבות שבה הוא חי, ולא ילמד שפה כלל באם לא ייחשף אליה.

עם התפשטות האדם בתקופות פרהיסטוריות לרחבי יבשות כדור הארץ, חברות בני-אדם לעתים קרובות בודדו זו מזו למשך תקופות ארוכות, וכתוצאה מכך פיתחו תרבויות וציויליזציות רבות ושונות. בדוגמה המוכרת ביותר, אוכלוסיות יבשת אמריקה היו מבודדות כמעט לחלוטין מאוכלוסיות העולם הישן למשך כ-13 אלף שנה עד לגילוי אמריקה בתחילת העת החדשה[45]. במשך תקופה זו הן הגיעו באופן בלתי-תלוי להשגים תרבותיים מקבילים אבל שונים מהשגי העולם הישן, כמו חקלאות המבוססת על ביות הצמחים ובעלי-החיים המקומיים ביבשת אמריקה, פיתוח צורות כתב הירוגליפי ייחודיות משלהן, לוח שנה מבוסס תצפיות אסטרונומיות, ומתמטיקה הכוללת את מושג האפס. לעומת זאת הן לא פיתחו טכנולוגיות ברונזה וברזל ולא השתמשו בגלגל[46]. בעת החדשה, טכנולוגיות תחבורה ותקשורת הביאו לגלובליזציה תרבותית של האנושות המודרנית, אך להבדלים בין תרבויות מקומיות יש עדיין עוצמה רבה[47].

תרבויות שונות התפתחו בקצב שונה בתקופות שונות, למשל חלקן המשיכו לחיות בשבטים קטנים המתקיימים על ציד ולקט בלבד, בעוד שאחרות הקימו חקלאות, תעשייה וארגונים נרחבים. חוקרים והוגי דעות במהלך ההיסטוריה לעתים ניסו להסביר הבדלים כאלו בעליונותן הביולוגית של תרבויות שהם החשיבו כמתקדמות יותר. אך בני-אדם מתרבויות "נחשלות" לעתים קרובות מסתגלים לחיים בתרבויות ה"מתקדמות" תוך מספר דורות, מה שמקשה מאוד על הסברים גנטיים ותורשתיים. גישה אחרת מסבירה הבדלים כאלו באילוצים מקומיים, כמו חסרון בעלי-חיים מתאימים לביות באזורים מסוימים בעולם[48]. חקר הביולוגיה האנושית עדיין לא גילה תכונות גנטיות, אנטומיות או פיזיולוגיות העשויות להסביר באופן ביולוגי עליונות של תרבויות מסוימות על אחרות. למרות ההבדלים הרבים, תכונות תרבותיות מסוימות הן אוניברסליות ומופיעות בצורות שונות בכל החברות האנושיות בימינו.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שפה

שפה סמלית היא דרך תקשורת ייחודית לאדם, ולדעת רבים היכולת המגדירה אותו כאדם וסוד הצלחתו כמין[49]. שפה מבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות. הסמלים עשויים להיות מקודדים כאותות קוליים, כמו בשפת דיבור; כסמלים גרפיים כמו בכתיבה; כמחוות גוף כמו בשפת סימנים, או אף כאותות חשמליים המועברים ומפוענחים על ידי מכשירים שונים, כגון מחשבים. בהתאם לכך, הקליטה של השפה מתייחסת להבנה של מסרים, ויכולה להיעשות בשמיעה או בקריאה. הבלשנות היא התחום העוסק בחקר השפה והשימוש בה. סמנטיקה היא הענף המתמקד בחקר המשמעות של השפה.

כ-7,000 שפות טבעיות שונות מדוברות כיום על ידי בני-אדם[50]. השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%)[51]. שפות טבעיות מאורגנות במשפחות, כאשר השפות בתוך כל משפחה מפגינות דמיון ברור זו לזו, ובדרך-כלל מדוברות על ידי קבוצות אתניות הקרובות גאוגרפית זו לזו. לעתים אף ניתן לשחזר את השפה האם של שפות המשפחה אף על פי שהייתה מדוברת לפני המצאת הכתב, למשל את הפרוטו-שמית, השפה האם של כל השפות השמיות. ואולם שפות מתפתחות ומשתנות במהירות רבה מכדי לשחזר את השפה האם המשותפת של משפחות שונות, למשל את האם המשותפת של הפרוטו-שמית ושל הפרוטו-הודו-אירופית, ולכן בלשנים היסטוריים עדיין לא הצליחו להראות שכל השפות בעולם מקורן בשפה-אם אחת בלבד.

כל השפות הטבעיות המוכרות הן שפות משוכללות, העושות שימוש במשפטים המורכבים ממילים באמצעות חוקי תחביר[52]. באופן כללי, אפילו שפותיהם של שבטי ציידים-לקטים ה"פרימיטיבים" ביותר אינן פחותות במורכבותן מן השפות המדוברות בתרבויות חקלאיות ותעשייתיות[53]. כל בני-האדם רוכשים שפת דיבור אחת לפחות בינקותם ובילדותם המוקדמת, בגיל שנה עד שש שנים לערך. הם קולטים את השפות המדוברות בסביבתם הקרובה, בדרך-כלל ללא צורך בהוראה מיוחדת ובלי מאמץ נראה לעין, תוך מעבר בין אותם שלבים של רכישת שפה. בני-אדם מסוגלים ללמוד שפות נוספות גם בבגרותם, אך בגיל זה הלימוד דורש מהם מאמץ רב, ולעתים קרובות הם אינם רוכשים באופן מלא את המבטא והתחביר של השפות החדשות. קושי בהבנה הדדית הוא בין הסיבות העיקריות לחוסר שיתוף פעולה, לעוינות ואף לאלימות בין חברות אנושיות הדוברות שפות שונות. בדוגמה טיפוסית, בני יוון העתיקה ורומא העתיקה התייחסו לדוברי שפות אחרות בכינוי הגנאי הלעגני "ברברים", מצלול המדמה דיבור בשפה בלתי-מובנת (בדומה ל"ברבור", "גרגור" או "גמגום").

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחיתה על הירח היא בין ההשגים הטכנולוגים המזהירים של האנושות.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טכנולוגיה

ישנם בעלי-חיים נוספים פרט לאדם המשתמשים בכלים וכמה מהם אף משנים את סביבתם, כגון הבונה המקים סכרים. אצל שימפנזים נמצאו מסורות שימוש בכלים המועברות מדור לדור באמצעות חיקוי, כך שבכל קהיליה מתגבשת תרבות טכנולוגית שונה מאלו שבקהיליות אחרות. ואולם התרבות הטכנולוגית הועלתה לרמה שונה לחלוטין בסוג האדם. למשל, רק בני-אדם משתמשים תכופות בכלי אחד על מנת לייצר כלי אחר, ורק בני-אדם מדריכים את חבריהם וצאצאיהם באופן יזום ומאורגן בשימוש בכלים.

מיני אדם אחרים קדמו לאדם הנבון בסיתות כלי אבן (לפני כ-2.5 מיליון שנה) ובשימוש באש (לפני כ-800 אלף שנה). האדם הנבון ככל הנראה ירש מהם טכנולוגיות אלו מיד עם הופעתו. לפני כ-500 אלף שנה, בני אדם המסווגים על ידי חלק מן החוקרים כהומו ספיינס ארכאי השתמשו בכלי-אבן של התרבות האשלית, אותה תרבות בה השתמש הומו ארקטוס כבר כמיליון שנה קודם לכן. לפני כ-120 עד 55 אלף שנה, ממצאים ארכאולוגיים של האדם הנבון המודרני בארץ ישראל מקושרים עם כלי-אבן של התרבות המוסטרית, זהה לזו ששימשה את האדם הניאנדרטלי באותה תקופה. רק החל מן התקופה הפלאוליתית העליונה, תרבויות דוגמת התרבות האוריניאקית, המתבססות על סיתות משוכלל של כלי אבן ועצם, הן ייחודיות לאדם הנבון המודרני. המהפכה הנאוליתית התבססה על טכנולוגיות חקלאיות כמו השקייה, חרישה ודיש.

טכנולוגיות לעיבוד חומרים עומדות בבסיס הטכנולוגיה האנושית. כלים ממתכות שונות, חרס וזכוכית החליפו בתפקידים רבים את כלי האבן והעץ של התקופה הפלאוליתית. על-מנת לבודד ולהגן על עצמם מאיתני הטבע, בני-אדם פיתחו טכנולוגיות בנייה מעץ, אבן, לבני חימר ובטון, וטכנולוגיות לבוש, בתחילה מעור ופרווה, ולאחר מכן ארוג מסיבים טוויים כמו צמר, פשתן וכותנה.

לאורך הפרהיסטוריה, מקור האנרגיה היחידי כמעט שעמד לרשות האדם לצורך ביצוע עבודה היו שריריו. במהפכה הנאוליתית, ביות בקר, סוסים וחיות-בית אחרות איפשר לרתום גם את כוח השרירים שלהם לתחבורה, לעבודות שדה ולבנייה, וכן פותחו שיטות מוגבלות לניצול אנרגיית מים, כמו טחנת המים, ואנרגיית רוח, כמו בטכנולוגיית השייט באמצעות מפרש. רק בעת החדשה, המהפכה התעשייתית הביאה להפקה נרחבת של אנרגיה כימית לצורך ביצוע עבודה באמצעות מנועים, וכן לאגירה והולכה של אנרגיה באמצעות טכנולוגיית חשמל.

תחום מרכזי של הטכנולוגיה האנושית עוסק במידע - קידודו, תיעודו ועיבודו. שיטות כתב הירוגליפי פותחו באופן בלתי-תלוי בסהר הפורה ובדרום אמריקה, ואיפשרו ניהול ארגונים אנושיים גדולים ואף הקמת אימפריות. כתב אלפביתי הקל מאוד על לימוד הקריאה, וסייע להגדיל את שיעורי האוריינות ממיעוט זעיר של לבלרים מומחים בראשית ההיסטוריה למרבית האוכלוסייה ברוב החברות האנושיות בימינו. המצאת הספרה אפס והשיטה העשרונית תלויית המיקום לציון מספרים שיפרה מאוד את ביצועם של חישובים אריתמטים. המצאת הדפוס המודרני ייעלה בסדרי גודל הפצת ספרים, עתונים ומסמכים אחרים, ואיפשרה את המהפכה הטכנולוגית והמדעית בתרבות המערב בעת החדשה. המצאות הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב ורשת האינטרנט חוללו מהפכה בחיים ובמדע של המאה ה-20 וה-21.

מגדר, שארות ואתניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מגדר, שארות, אתניות

חלוקתם הביולוגית של בני-אדם לשני זוויגים - נקבות וזכרים - משתקפת גם בהבדלים תרבותיים בין מגדרי הנשים והגברים. תרבויות אנושיות רבות מייחסות להם מאפיינים ותפקידי מגדר שונים, כגון זהות מגדרית, מעמד חוקי, עיסוקים, תכונות אופי וסגנון לבוש שונה. בפרט, בכל החברות נשים נוטות יותר לעסוק בטיפול בילדים, בעוד שגברים נוטים יותר לעסוק בתפקידים קשים פיזית, מסוכנים או ציבוריים. כמעט כל החברות האנושיות הידועות הן פטריארכליות לפחות במידה מסוימת, ומעמד הגברים בהן גבוה בממוצע ממעמד הנשים, אף כי נשים מסוימות מצליחות לעתים להגיע למעמד הגבוה ביותר[54]. בתרבות המערב במאות השנים האחרונות, אידאלים פמיניסטיים הוליכו למאבק בעד שוויון הזדמנויות ונגד אפליית נשים.

כל החברות האנושיות מתארגנות בהתבסס על קשרי משפחה, כאלו המבוססים על קרבת דם, כמו בין אדם לצאצאיו, וכאלו המבוססים על קשר שאינו קשר דם כגון נישואין או אימוץ. במרבית החברות קיימים ערכים ומוסכמות שונים אשר מגדירים, על פי יחסי השארות בין בני-אדם, את תחומי האחריות שלהם ואת הדרישות החברתיות המצופות מהם. למשל, כמעט תמיד מצופה מן האם לטפל בילדיה ומן האב לפרנס את האם וילדיהם המשותפים. קשרי שארות לעתים קרובות מגדירים קבוצות השתייכות על פי מוצא משותף, כמו חמולות, שבטים, ואף קבוצות אתניות שלמות או עמים. קשרי נישואין לעתים יוצרים בריתות בין קבוצות השתייכות שונות. בנוסף, כמעט בכל החברות יש יחסי שארות הנחשבים כקרובים מכדי לאפשר נישואין, ויחסי מין בין שארים כאלו ייתפסו כגילוי עריות.

בני-אדם תכופות מתארגנים בקבוצות אתניות הגדולות בהרבה ממשפחות. סיבות נפוצות להגדרת קבוצה אתנית הן מוצא והיסטוריה משותפים, שפה משותפת, תרבות משותפת, דת משותפת וזהות לאומית. הגדרות ומאפיינים אתניים לעתים קרובות מוצדקים באמצעות סיפרים (נראטיבים) משותפים, המחזקים את תחושות הזהות וההשתייכות של בני אדם לקבוצות האתניות שלהם. עמים וקבוצות אתניות בדרך-כלל מקבילים לארגונים פוליטיים ברמות שונות, כמו ערי מדינה, מדינות ואומות.

ממשל ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – חברה, ממשל, פוליטיקה

אפילו חברות קטנות יחסית של בני-אדם הן מורכבות מכדי שיוכל פרט יחיד כלשהו למשול בהן לבדו, ולפיכך הן מצריכות מערכת מסועפת של בריתות והבנות לחלוקת הכוח הנקראת פוליטיקה. יתר-על-כן, חברות אנושיות רבות הן גדולות מכדי שיוכל מי מחבריהן להכיר ולזכור את כל שאר החברים, ולפיכך נוצר צורך במיסוד של תפקידים, ארגונים ונורמות חברתיות. במדינות, ממשל ניתן להגדרה כאמצעי הפוליטי לחוקק ולאכוף חוקים.

במשך הפרהיסטוריה וההיסטוריה הופיעו שיטות ממשל רבות ושונות בארגונים אנושיים. שבטים קטנים של ציידים-לקטים בדרך-כלל חיים במשטר שיוויוני יחסית, שכן בהיעדר ישובי קבע וחקלאות מוגבלת יכולתם לצבור רכוש ולאגור מזון. כפרים בחברות חקלאיות בדרך-כלל מונהגים על ידי מועצה של ראשי המשפחות, הבוחרים אדם אחד או יותר לעמוד בראשם. קואליציות גדולות יותר של שבטים או כפרים לעתים מתאחדות תחת משטר צ'יף, ערי מדינה ומדינות תחת מונרכיות, ומספר מדינות עשויות להתאגד יחד בבריתות, אימפריות ופדרציות. שליטים ואנשים בעמדות כוח נוטים לצבור זכויות, השפעה ורכוש, ולעתים קרובות להוריש אותם לצאצאיהם או לקרובי משפחה אחרים, תהליך המוביל ליצירת מונרכיה העוברת בירושה ואצולה מצד אחד, ומעמדות עניים ואף משועבדים מן הצד השני. על-מנת להגביל ולבקר את כוחם של שליטים ומוסדות שלטון, ולשמור על זכויות בסיסיות לכל אדם, קמו שיטות ממשל דמוקרטיות ורפובליקניות.

מסחר וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מסחר, כלכלה
קונים ומוכרים בשוק מחנה יהודה

מסחר הוא חליפין-מרצון של סחורות ושל שירותים. המנגנון שמאפשר את המסחר נקרא שוק. כלכלה היא הענף במדעי החברה העוסק ברכוש ובמסחר בו.

בחברות ציידים-לקטים ובחברות חקלאיות קדומות, המסחר היה סחר חליפין, כלומר החלפה ישירה של סחורות ושל שירותים, והשוק היה מקום פיזי שבו התנהל מסחר, לעתים בימי יריד. המסחר אפשר לבני-אדם להתמחות בעיסוקים שונים, ובאופן זה לחלק את העבודה ביניהם ביעילות רבה יותר. מסחר בין קהיליות עודד יחסי שלום ביניהן, וכתוצאה מכך גם החלפת ידע והפריה הדדית בין השקפות עולם שונות[55]. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על סחר חליפין באבן צור ובזכוכית געשית כבר בתקופה הפלאוליתית. המהפכה הנאוליתית הגדילה מאוד את עודפי המזון וצבירת הרכוש בקהיליות אדם, וכן שיפרה את אמצעי התובלה. נתיבי מסחר בינלאומי ידועים לראשונה מן האלף השלישי לפנה"ס, כאשר שומרים ממסופוטמיה סחרו עם תרבות עמק האינדוס בהודו[56].

במהלך ההיסטוריה הומצאו אמצעי-חליפין שונים, כגון כסףמטבעות, בשטרות ניר או באמצעים אחרים) ואשראי, אשר קידמו מאוד את יעילות המסחר תודות לאפשרות להפריד את פעולת הקנייה מפעולת המכירה ומקבלת שכר. על פי סברה מקובלת, צורות הכתב הראשונות התפתח ממערכות סימנים מוסכמות ששימשו לניהול חשבונות ולתיעוד בעלות ועסקאות. בעת החדשה, מהירותה של הקידמה הטכנולוגית והמדעית אפשרה גם צמיחה כלכלית מהירה, הגדלה ניכרת באשראי להשקעה ביוזמות חדשות, ושיפור עצום ברמת החיים.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דת

בממצאים ארכאולוגים בני למעלה מ-100 אלף שנה ממערת הגדי ומערת קפזה בישראל, כמו גם במערות שיושבו בידי האדם הניאנדרטלי באותה תקופה, ניתן לזהות לראשונה סימני קבורה טקסית מלווה במנחות קבורה, הרומזים על אמונה בחיים שלאחר המוות. צלמיות וציורי סלע מן התרבות האוריניאקית, לפני כ-30 אלף שנה, מתארים נשים שופעות גוף אשר ייתכן שהיו אלות פיריון, ויצורים שחציים אדם וחציים חיה, דוגמת הארי-אדם ממערת שטאדל, המצביעים על אמונה בעל טבעי. דת היא סוג של התארגנות חברתית ותרבותית אשר כוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האדם לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים וכתבי קודש המיועדים להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום, ואת משמעותם.

אנימיזם - האמונה בנשמות של חיות ואף של חפצים דוממים - נפוצה כיום אצל ילדים קטנים, וכן בתרבויות ציידים-לקטים. פוליתאיזם היא אמונה בריבוי אלים שהייתה נפוצה בתרבות המערב בימי-קדם, וגם כיום בדתות מזרח שונות כמו שינטו והינדואיזם. המונותאיזם - אמונה באלוהים אחד ויחיד - השתרש בתרבות המערב בעיקר עם הופעת הדתות האברהמיות: היהדות, הנצרות והאסלאם. דתות אחרות כגון קונפוציאניזם, זן בודהיזם וטאואיזם מדגישות פילוסופיה ודרך-חיים יותר מאשר אמונה באלים מסוימים.

אמנות, מוזיקה וספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אמנות, מוזיקה, ספרות
הקטנה (27 תמונות)

אמנות במובנו הרחב של המונח מתייחס ליצירה ולעיצוב של חפצים ופעילויות למען יופים או הרגשות שהם מעוררים, בנוסף או אף ללא תועלת חומרית כלשהי. רמזים ראשונים לחוש אסתטי ניתן למצוא כבר בעיצוב הסימטרי המוקפד של אבני יד מן התרבות האשלית שקדמו לאדם הנבון בלמעלה ממיליון שנה. תכשיטים לקישוט, בעיקר צדפים ושיני חיות מחוררים, מתגלים החל מן התקופה הפלאוליתית התיכונה, אך עדיין נדירים ביותר. רק החל בתקופה הפלאוליתית העליונה מתגלות בממצא הארכאולוגי מספר רב של יצירות אמנות פרהיסטורית מובהקות, כמו ציורי המערות ותגליפים המתארים בכשרון ובדיוק רב בעלי-חיים שונים, מאותה תקופה התגלו גם חלילים מגולפים מעצם המעידים על ביטוי מוזיקלי. אמנות נחשבת לצורת ביטוי אנושית אוניברסלית, וכל קהיליה אנושית כיום עוסקת בה באופן כלשהו.

בין צורות האמנות המוכרות ניתן למנות את האמנויות החזותיות והפלסטיות: ציור, פיסול ואדריכלות; אמנויות הבמה כגון מוזיקה, תיאטרון, ריקוד; וספרות כגון שירה וסיפורת. פיתוח טכנולוגיות חדשניות איפשר גם סוגי אמנות חדשים, כמו צילום וקולנוע. יכולת מיוחדת באומנות, מלאכת-יד או פעילות אחרת שיש לה שימוש מעשי, כגון קדרות, בישול או לחימה, עשויה להתעלות בעיני אנשים מסוימים לדרגת אמנות. צורות רבות של אמנות הן אופייניות מאוד לתרבות, לתקופה ולחברה שבהן נוצרו, ואנשים מתרבויות אחרות מתקשים להעריכן ללא הכרות עם הרקע וההקשר המתאימים; למשל הגשת תה, קיפול נייר ושליפת חרב עשויות להיות צורות אמנות בתרבות היפנית.

אמנות ממלאת תפקיד מרכזי בפעילויות ובתרבויות אנושיות. פולקלור שימש לאיחוד קהיליות אנושיות סביב סיפרים ומיתוסים מוכרים שהועברו מדור לדור. צורות שונות של אמנות משמשות לעורר רגשות, לבטא עמדות וליצור הזדהות בקהל אנשים, לעתים בשירות מטרות שונות כמו בטקסים לאומיים, צבאיים או דתיים, לעתים לצורך חינוך, בידור, או משיכה מינית, ולעתים רק לצורך ביטוי אישי של האמן היוצר. אמנים משתמשים באמנות כדי להפגין את היצירתיות שלהם ואת מיומנותם הוירטואוזית בכלים, בסגנון או בסוגה בהם הם מתמחים. יצירות מופת מסוימות זוכות להערכה ולהערצה כה רבות, עד כי לא ניתן עוד לרכוש אותן בכסף, הן מוצגות רק במוסדות ובאירועים מיוחדים, ונחשבות על ידי אנשים רבים כפסגת הישגי האנושות.

אלימות ומלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת האטום על נגסאקי קטלה לפחות 39 אלף בני אדם
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אלימות, מלחמה, רצח עם

אלימות היא התנהגות כוחנית הפוגעת בבני-אדם וביצורים אחרים, לעתים עד כדי גרימה למותם. להתנהגות אלימה בבני-אדם יש מאפיינים ביולוגים שנמצאו גם אצל בעלי חיים, כמו נטייה להיכנס למצב הפיזיולוגי המוכר במונח הילחם או ברח. עם זאת, התנהגות אלימה בבני-אדם מושפעת מאוד מן התרבות שלהם. בני-אדם הם כמעט היחידים בעולם החי אשר מתכננים, בונים, מתאמנים ומשתמשים בכלי נשק - מכשירים ייעודיים לפגיעה בבני-אדם וביצורים אחרים. כלי נשק עמדו לעתים קרובות בחזית הפיתוח הטכנולוגי, למשל הקשת הייתה בין המכשירים הראשונים שאצרו ושחררו אנרגיה אלסטית; טכנולוגיות להפקה וחישול ברונזה, ברזל ופלדה פותחו במידה רבה לייצור נשק קר ושריון גוף; מרכבת הקרב הייתה בין השימושים הראשונים של הגלגל בעל החישורים וסוס הבית; כלי ירייה מבוססי אבק שריפה היו השימוש הנפוץ הראשון שהמיר אנרגיית בעירה לביצוע עבודה מכנית; והפצצה הגרעינית הייתה השימוש הראשון לאנרגיה גרעינית.

אלימות פיזית נגד בני אדם אחרים משמשת להשגת רווח חומרי, לענישה, להבעת רגשות, ליישוב סכסוכים וחילוקי דעות, ואף כשעשוע סדיסטי. הלגיטימיות החברתית והתרבותית של אלימות תלויה בהקשר שלה. מאז ימי הביניים עברו חברות אנושיות רבות תהליך מתועד של תירבות, וכיום מדינות רבות בעולם מוקיעות ומגנות אלימות, מחוקקות חוקים ומקבלות תקנות בינלאומיות כנגדה. אך גם בחברות כאלו אלימות נתפסת במקרים מסוימים כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או בארגונים רשמיים של משטרה וצבא שהוסמכו על ידי הממשל לאכוף את שלטונו וחוקיו.

בדומה למרבית שאר צורות ההתנהגות של בני-אדם, גם האלימות שלהם לעתים מאורגנת בקבוצות גדולות. מלחמה היא מאבק אלים וחמוש בין ארגונים אנושיים גדולים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, המנוהל במטרה להכניע את הצד שכנגד, להכתיב לו את דרישות שונות, לשלוט בטריטוריה ובאוכלוסייה שלו, ובמקרים קיצוניים אף להשמידו כליל. ניסיון מכוון ומאורגן להשמיד קבוצה חברתית מובחנת, כגון לאומית, אתנית או דתית, נקרא רצח עם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הגיע מספר ההרוגים במלחמות לשיא של עשרות מיליונים, בעיקר במלחמות העולם הראשונה והשנייה. ואולם תקופה זו גם התאפיינה בעלייה דרמטית בגודל אוכלוסיית העולם. כאשר מתייחסים למספר ההרוגים כאחוז מתוך האוכלוסייה או מכלל מקרי המוות, ניתן להעריך כי לאורך ההיסטוריה הייתה ירידה הדרגתית בשיעורי פשע אלים ומלחמה, ועשרות השנים האחרונות הן מן השלוות הידועות בהיסטוריה[57].

מתמטיקה, פילוסופיה ומדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מתמטיקה, פילוסופיה, מדע

תרבויות אנושיות עוסקות באופן מאורגן בחקר העולם, בחיפוש אחר תבניות וסדירויות במציאות, באגירת ידע ובארגונו, בהכללה שלו לעקרונות מופשטים ואוניברסלים, ובהנחלתו לדורות הבאים.

המתמטיקה התפתחה ממנייה, חישוב, מדידה והתווית צורות גאומטריות, ומטרתה בניית הכללות מופשטות וכלליות יותר ויותר, כמו מספרים מסוגים שונים. תרבויות חקלאיות עתיקות, כמו תרבויות שומר ומצרים העתיקה, השתמשו במתמטיקה כבר לפני למעלה מ-5,000 שנים כדי לעקוב אחר עונות השנה, לתכנן מבני ענק ולערוך חישובי מס ומסחר. במקביל התפתחה הפילוסופיה לחקר ביקורתי של מושגי יסוד בהכרה האנושית, כמו קיום, מציאות, היגיון, וסיבתיות. הלוגיקה, שהתפתחה בעיקר ביוון העתיקה, היא שיטה מסודרת להיסק מתוך ידע קיים באמצעות אינדוקציה ודדוקציה.

עד העת החדשה לא הייתה הבחנה ברורה בין מדע לבין תחומים מטאפיזיים כמו מיתוס, דת, פילוסופיה, ופסאודו מדע[58]. השיטה המדעית פותחה לבחינה מסודרת של השערות על ידי עימותן עם תוצאות ניסויים מדעיים ותצפיות, ולניסוח חוקי טבע ותאוריות מדעיות. הצלחתה הגדולה הובילה למהפכה המדעית, העומדת בבסיס ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית המואצת של האנושות במאות השנים האחרונות[59]. המדע המודרני חוקר את היקום, כדור הארץ, החיים והמוח.

האדם בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא האדם בדתות, מיתוסים ופולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריאת העולם

סיפורים על מוצא האדם מהווים חלק חשוב במרבית דתות העולם, במיתוסים ובפולקלור של עמים שונים[60]. ביהדות ובנצרות, על פי הכתוב בספר בראשית, האל ברא את הגבר והאשה הראשונים בצלמו[61]. הוא יצר את האדם מאדמה ו"נפח באפיו נשמת חיים"[62]. גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו[63]. בריאת בני האדם הראשונים מאדמה, בוץ או חימר היא מוטיב נפוץ במיתולוגיות של עמים שונים, למשל האל אולגן במיתולוגיה של עמים אלטאים, והעורב, האל הבורא במיתולוגיה האינואיטית, לשו את בני האדם הראשונים מחימר. האל הבורא במיתולוגיה המלגשית ראה את בתו עושה בובות קטנות מחימר, והן מצאו חן בעיניו כל כך שהוא נפח בהן רוח חיים. במיתולוגיה העתיקה ביותר המוכרת כיום - המיתולוגיה השומרית - האל אנכי לש את בני האדם הראשונים מחימר בעת שהיה שיכור, ובכך מוסברות חולשותיו וצרותיו הרבות של המין האנושי. לא תמיד הגבר הוא שנברא ראשון – בכמה גרסאות של המיתולוגיה המאורית האל טאנה לש קודם את האשה הראשונה מחימר אדום[64].

במיתולוגיות אחרות בני-אדם נבראו מחומרים שונים, למשל הבוראים במיתולוגיה המלנזית ובמיתולוגיה הנורדית יצרו את בני האדם הראשונים מעצים, והבורא במיתולוגיה של סמואה יצר אותם מתולעים[65]. על פי המיתוס הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את המפלצת תיאמת יצרו את האדם מגופתו של משרתה, קִינְגוּ. במיתולוגיה של האפאצ'ים האל האקטקין ברא את בעלי-החיים מחימר, והם ביקשו ממנו לברוא יצור נוסף אשר יגן עליהם למקרה שהאל ינטוש את העולם. האל ברא את האדם הראשון בצלמו מחומרים שאספו החיות השונות – הדם מאוכרה אדומה, העצמות מסלעים, העור מאלמוגים וכדומה, ונשף בו רוח חיים[66].

בסוג אחר של סיפורי בריאה, בני האדם הראשונים לא עוצבו בדקדקנות אלא צמחו מתוך יסוד ראשוני או אלוהי. במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנוט אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם, האל הבורא, דאג להם ושלח את עינו רואת-הכול כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לבני האדם הראשונים[67].

מיתולוגיות רבות מספרות על בריאת האדם במספר שלבים, שכן האלים הבוראים נוטים להתחרט ולהשמיד את נסיונותיהם המוקדמים, תכופות באמצעות מבול או אסונות טבע דומים. במיתולוגיה של האינקה, האל הבורא וירקוצ'ה ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם, כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר בני-אדם, אך כעבור מספר שנים השמיד גם אותם, כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש וירקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב הוא גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוא הוסיף אליהם גם את בעלי החיים. לאחר הבריאה, הצהיר וירקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא שיש לעבדו לנצח, ונעלם אל תוך הים.

מקורות עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Steven Pinker: The Better Angels of Our Nature, Viking Books, 2011
  • Jonathan Marks "What it means to be 98% chimpanzee - apes, people and their genes" University of California Press, Berkeley
  • Bjørn Lomborg, "The Skeptical Environmentalist - Measuring the Real State of the World", Cambridge University Press, Cambridge, UK, 2001
  • Peter M. Kappeler & Joan B. Silk (Editors), "Mind the Gap - Tracing the Origins of Human Universals", Springer-Verlag, Berlin, Heidelberg, 2010, ISBN 978-3-642-02724-6
  • David Leeming, Creation myths of the world : an encyclopedia, ABC-CLIO, LLC, Santa Barbara, California, 2010 (2nd Ed.). ISBN 978-1-59884-174-9
  • United Nations, The Millennium Development Goals Report 2015.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדם בבסיסי נתונים ביולוגיים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למונח "תבוניות" (אנגלית: sapience) אין הגדרה מוסכמת על הכל, ובפועל משתמשים בו לציין רמה של תבונה או אינטליגנציה הדומה לזו של בני-אדם
  2. ^ למשל: "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות", ספר בראשית, פרק ו'
  3. ^ למשל: "מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו" ספר תהילים, פרק ח'
  4. ^ לא ברור אם השם נטבע ראשון או המונח. המילה אנוש קרובה ל"נש" בארמית ול"אנס" בערבית, שמשמעותם "איש", וגם בעברית ל"איש" ול"אישה" ברבים בדרך-כלל נוספת האות נ' - "אנשים" ו"נשים". בארמית "בר-נש" פירושו "בן-אנוש". רוביק רוזנטל‏, אנושות, באתר "הזירה הלשונית", 28 באוקטובר 2014.
  5. ^ Harvati, Katerina, et al., The Later Stone Age calvaria from Iwo Eleru, Nigeria: morphology and chronology., PLoS One, e24024, 2011
  6. ^ McDougall I. et al. (2005) "Stratigraphic placement and age of modern humans from Kibish, Ethiopia" Nature. Vol. 433, pp. 733-736; doi:10.1038/nature03258
  7. ^ Hawks, J. et al. (2007) "Recent acceleration of human adaptive evolution" Proceedings of the National Academy of Sciences. Vol. 104 (52), pp.20753-20758 DOI: 10.1073/pnas.0707650104
  8. ^ Mathieson I. et al. (2015) "Genome-wide patterns of selection in 230 ancient Europeans" Nature. doi:10.1038/nature16152
  9. ^ Ingram, C. J. et al. (2009) "Lactose digestion and the evolutionary genetics of lactase persistence" Human Genetics. Vol. 124 (6), pp. 579-591. DOI: 10.1007/s00439-008-0593-6
  10. ^ Tishkof, A. S. (2006) "Convergent adaptation of human lactase persistence in Africa and Europe'" Nature Genetics. Vol. 39, pp. 31 - 40; doi:10.1038/ng1946
  11. ^ Perry, G. H. et al (2007). Diet and the evolution of human amylase gene copy number variation. Nature genetics, 39, 1256 - 1260.
  12. ^ השערת הקוף המימי רואה בכך שריד להתאמה של אבות קדמונים של האדם לסביבה מימית למחצה, אך הראיות לקיומה של סביבה כזו קלושות, וההשערה אינה מקובלת על מרבית הפלאואנתרופולוגים
  13. ^ Lynette A. Jones & Susan J. Lederman, Human Hand Function, Oxford University Press, USA, 2006, p.12
  14. ^ Norrgard, K. & Schulz, J (2008) "Using SNP Data to Examine Human Phenotypic Differences" Nature Education . Vol. 1(1), p. 85
  15. ^ קצב המוטציות שונה באזורים שונים בגנום, וערכו הממוצע המדויק על פני הגנום כולו עדיין שנוי במחלוקת במחקר הגנטיקה, כאשר המדידות המעודכנות נעות בין 70 ל-130 לדור.
    Kong, A. et al. (2012) "Rate of de novo mutations and the importance of father’s age to disease risk" Nature . Vol. 488, pp. 471–475; doi:10.1038/nature11396
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Jorde, B. L. and Wooding S. P. (2004) "Genetic variation, classification and 'race'" Nature Genetics. Vol. 36, pp. S28 - S33; doi:10.1038/ng143
  17. ^ Long, J. C. and Kittles, R. A. (2003) "Human Genetic Diversity and the Nonexistence of Biological Races" Human Biology. Vol. 75, pp. 449-471
  18. ^ Hey, J. (2010) "The Divergence of Chimpanzee Species and Subspecies as Revealed in Multipopulation Isolation-with-Migration Analyses" Molecular Biology and Evolution. Vol. 27, pp. 921-933; doi: 10.1093/molbev/msp298
  19. ^ Gonder, M. K. et al. (2011) "Evidence from Cameroon reveals differences in the genetic structure and histories of chimpanzee populations" Proceedings of the National Academy of Sciences. DOI: 10.1073/pnas.1015422108
  20. ^ 20.0 20.1 בשוודיה, המדינה הראשונה שבה תועדו שיעורי תמותה, מתו כ-20% מן התינוקות במאה ה-18, ורק 0.4% בסוף המאה ה-20.
    Lomborg, The Skeptical Environmentalist, p.54
  21. ^ שיעור הניתוחים הקיסריים נאמד בכ-33% מן הלידות בארצות הברית, כ-46% בסין, וכ-19% בישראל
  22. ^ בתלמוד, בקוראן ובכתבי אריסטו מומלץ להניק עד גיל 2–3 שנים, ובכמה חברות ציידים לקטים בנות זמננו מקובל להניק עד גילאי 3–5 שנים
  23. ^ הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 89-90
  24. ^ במחקר על שבטי ציידים-לקטים החיים בימינו, בממוצע 43% מן הילדים מתו לפני הגיעם לגיל 15, רובם ממחלות.
    M. Gurven and H. Kaplan (2007) Longevity Among Hunter-Gatherers: A Cross-Cultural Examination, Population and Development Review, 33(2), pp. 321–365, DOI: 10.1111/j.1728-4457.2007.00171.x.
  25. ^ למשל, מגפת המוות השחור קטלה כ-25% מן האוכלוסייה באירופה, ו-70% בכמה מן הערים. ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה, פרק 11.
  26. ^ לדוגמה, יש המעריכים שכ-95% מאוכלוסיית האינדיאנים שחיו באמריקה בעת גילוייה על ידי כריסטופר קולומבוס מתו ממגפות שהביאו הפולשים מאירופה, בעיקר אבעבועות שחורות, ראו ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה, פרק 3. הערכות אחרות נוקבות באחוזים פחות גבוהים כמו 50%. המחלוקת נובעת בעיקר מן הקושי לאמוד את גודל אוכלוסייתה של אמריקה לפני בואו של קולומבוס, אך אין מחלוקת שהמגפות היו גורם התמותה העיקרי
  27. ^ דו"ח ארגון הבריאות העולמי, 2004
  28. ^ אתר האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע מונה לא פחות מ-36 בתי-גידול של המין הומו ספיינס
    http://www.iucnredlist.org/details/classify/136584/0
    לשם השוואה, האתר מונה 35 בתי-גידול של העורב האירופי, אך כולל בהם גם את בתי הגידול של העורב האפור אשר כיום נחשב על ידי רבים כמין נפרד. האתר מונה גם 21 בתי-גידול לחולדה המצויה, 20 לנמר, 19 לעכבר המצוי, 18 לדרור הבית ו-16 לזאב האפור
  29. ^ W.F. Lawrance, Habitat destruction: death by a thousand cuts. in: Conservation Biology for All, eds. Navjot S. Sodhi and Paul R. Ehrlich, Oxford University Press, 2010
  30. ^ Sandom, C., Faurby, S., Sandel, B., & Svenning, J. C. (2014). Global late Quaternary megafauna extinctions linked to humans, not climate change. Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences, 281(1787), 20133254.
  31. ^ Wroe, S., Field, J. H., Archer, M., Grayson, D. K., Price, G. J., Louys, J., ... & Mooney, S. D. (2013). Climate change frames debate over the extinction of megafauna in Sahul (Pleistocene Australia-New Guinea). Proceedings of the National Academy of Sciences, 110(22), 8777-8781.
  32. ^ סיכום של נושא הכחדות הפליסטוקן וההולוקן ניתן למצוא אצל הררי, התומך בייחוס ההכחדה לאדם. קיצור תולדות האנושות, עמ' 70-79
  33. ^ Extinction crisis continues apace
    International Union for Conservation of Nature. 3 November 2009. Retrieved 30 March 2015
  34. ^ על פי המגוון הגנטי בין בני אדם מכל העולם נאמד גודל האוכלוסייה המתרבה שלהם בין 5,000 ל-15,000 נפש לדור במשך מרבית מיליון השנים האחרונות, ולאומדן זה יש להוסיף את חלק האוכלוסייה שאינו משאיר צאצאים.
    Li ., H & Durbin, R. (2011) "Inference of human population history from individual whole-genome sequences" Nature . Vol. 475, pp. 493-496; doi:10.1038/nature10231
  35. ^ זוהי התחזית הבינונית והסבירה ביותר של האו"ם. התחזית הגבוהה של האו"ם היא ל-16 מיליארד בני-אדם בראשית המאה ה-22, והתחזית הממעיטה ל-6 מיליארד:
    UN 2004 projections, p. 13
  36. ^ במזרח הקדום כבר יש כתב בתקופות הברונזה והברזל, ועל כן הן נחשבות לתקופות היסטוריות באזור זה.
  37. ^ תיאור ודיון מפורט באורחות חייהם של ציידים-לקטים בני-ימינו ניתן למצוא בספרו של ג'ארד דיימונד "העולם עד אתמול".
  38. ^ Klein, R. G. (2008). Out of Africa and the evolution of human behavior. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 17(6), 267-281.
  39. ^ המהפכה החקלאית היא השנייה בשלוש המהפכות המגדירות את תולדות האנושות אצל הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 104-109
  40. ^ הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 94
  41. ^ חלוקה זו משקפת בעיקר את תולדות אירופה. הררי מחלק את תולדות האנושות על פי המהפכה הלשונית, המהפכה החקלאית והמהפכה המדעית, מתוכן רק השלישית ארעה בזמנים היסטוריים
  42. ^ למשל, הפילוסוף רנה דקארט סבר שבניגוד לבני-אדם, בעלי-חיים הם מכונות חסרות נפש.
  43. ^ בין בעלי החיים הספורים שהוכיחו גם הם יכולת לזהות את עצמם במראה נמצאים שימפנזים מצוייים וננסיים, פילים ודולפינים.
  44. ^ יחסי מין הומוסקסואלים נפוצים אצל קופים וקופי אדם שונים, ובייחוד אצל השימפנזה הננסי, אחד משני המינים החיים הקרובים ביותר לאדם.
  45. ^ הועלו השערות לגבי אנשים מן העולם הישן אשר חצו את האוקיינוס האטלנטי בעת העתיקה והשפיעו על תרבויות אמריקה, אך עדויות להגירה כזו אינן ידועות. בסביבות שנת 1000 לספירה, ויקינגים מאיסלנד יסדו מושבה בצפון אמריקה, אך ימיה היו קצרים ולא ידועה השפעה שלה על הילידים.
  46. ^ ה"ניסוי" האמריקני בתרבות מקבילה נידון בפירוט בספרו של ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה, פרק 2.
  47. ^ התחזית שמאבק בין תרבויות יהיה המקור העיקרי לסכסוכים במאה ה-21 מוצגת בספר התנגשות הציביליזציות של סמואל הנטינגטון. מנגד חוזה הספר קץ ההיסטוריה והאדם האחרון של פרנסיס פוקויאמה את השתלטות התרבות המערבית הדמוקרטית והליברלית על האנושות כולה.
  48. ^ גישה זו מיוצגת בספרו של ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה.
  49. ^ למשל, הררי מתייחס להופעת השפה במונח "המהפכה הלשונית", הראשונה בשלוש המהפכות המגדירות לדעתו את תולדות האנושות, קיצור תולדות האנושות, עמ' 11–70, וכן לדעת דויטשר השפה היא ההמצאה החשובה ביותר של האנושות וזו שעושה אותנו לבני אדם, גלגולי לשון, עמ' 8
  50. ^ המספר המדויק תלוי בהגדרת ההבדל בין שפות וניבים. בשנת 2015 קיטלג אתר האינטרנט "אתנולוג" 7,102 שפות וניבים
  51. ^ U.S. Census Bureau - World POPClock Projection
  52. ^ יוצאות מכלל זה הן רק שפות פידג'ין חדשות שבהן התחביר נוטה להיפגע, אך גם שפות כאלו מתפתחות במהירות, ותוך דור או שניים הופכות לשפות קריאוליות בעלות תחביר משוכלל.
  53. ^ גיא דויטשר מציין כי "שבטים קטנים, החיים מבחינה מעשית בתקופת האבן, דוברים שפות שבהשוואה למבנים המורכבים שלהן לטינית ויוונית נראות כמשחק ילדים", ומצטט את הבלשן האמריקאי אדוארד ספיר "ככל האמור במבנים לשוניים, אפלטון הולך יד ביד עם רועה החזירים המקדוני, וקונפוציוס עם צייד הראשים של אסאם" גלגולי לשון, עמ' 23-22.
  54. ^ מתועדות דוגמאות ספורות של חברות אנושיות מטריארכליות יותר, כגון המוסואו בסין ושבט הנאבאחו באמריקה הצפונית. בחברות כאלו נשים תפקדו כראשות המשפחות ובעלות הרכוש
  55. ^ הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 178
  56. ^ הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 179
  57. ^ סקירה מפורטת של שיעורי האלימות בתולדות האנושות, והטענה לגבי ירידה, מופיעה בספרו של סטיבן פינקר The Better Angels of Our Nature
  58. ^ עוד במאה ה-17 עסקו כמה מגדולי המדענים, כמו יוהנס קפלר ואייזיק ניוטון, גם באסטרולוגיה ואלכימיה
  59. ^ הררי רואה את "המהפכה המדעית" כאחרונה מבין שלוש המהפכות שעיצבו לדעתו את תולדות האנושות.
  60. ^ David Leeming, Creation myths of the world : an encyclopedia, p. 5.
  61. ^ לפי סיפור הבריאה הראשון, בראשית א, כז
  62. ^ לפי סיפור הבריאה השני, בראשית ב, ז
  63. ^ הקוראן, סורה 32, 6, 8
  64. ^ David Leeming, Creation myths of the world : an encyclopedia, p. 11.
  65. ^ David Leeming, Creation myths of the world : an encyclopedia, p. 11.
  66. ^ David Leeming, Creation myths of the world : an encyclopedia, p. 43.
  67. ^ Geraldine Pinch, Handbook of Egyptian Mythology, ABC-CLIO, Santa Barbara, 2002, ISBN 1-57607-242-8, pp. 66-67