אבון הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רַבִּי אַבּוּן הַגָּדוֹל (בכתב לטיני: Abun; נפטר סביב שנת ד'תש"ל 970[1] היה רב, מגדולי יהדות צרפת במאה ה-10. פעל במקביל לרב שרירא גאון מגאוני בבל.

התפרסם כגדול בתורה וכעשיר מופלג, צאצא של רבי יוסף הזקן בן רבי שמעון מלה מאן[2], שמיוחסות לו אזהרות "אתה הנחלת".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אבון הגדול היה אבי משפחת אבון, מהמשפחות החשובות בראשית ימי הראשונים באשכנז. היו בעלי תפקיד מפתח ביצירת חסידות אשכנז ורבים מהם כונו "חסידים":

בניו היו רבי יצחק חסיד ורבי יהושע חסיד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"א), עמ' 88.
  2. ^ ולא מאנש. ראו: זאב יעבץ, תולדות ישראל, י, תל אביב: אחיעבר, תרצ"ב. עמ' 128 הערה 13.