אבון הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רַבִּי אַבּוּן הַגָּדוֹל מִמָּגֶנְצָא (בכתב לטיני: Abun; סביבות ד'ת"ש) היה רב ופוסק הלכה, מגדולי יהדות צרפת במאה ה-10. פעל במקביל לרב שרירא גאון מגאוני בבל.

התפרסם כגדול בתורה וכעשיר מופלג, צאצא של רבי יוסף הזקן בן רבי שמעון מלה מאן[1], מחבר אזהרות "אתה הנחלת".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אבון הגדול היה אבי משפחת חסידי אשכנז, שני בניו וחלק מצאצאיו כונו "חסידים":

בניו היו רבי יצחק חסיד ורבי יהושע חסיד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ולא מאנש. ראו: זאב יעבץ, תולדות ישראל, י, תל אביב: אחיעבר, תרצ"ב. עמ' 128 הערה 13.