קלונימוס הזקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קָלוֹנִימוּס בן יצחק הזקן היה מגדולי חכמי יהדות אשכנז בסוף המאה ה-11, בן למשפחת קלונימוס.

היה בן לאחת המשפחות המיוחסות באשכנז, מצאצאי רבי אבון הגדול. אביו רבי יצחק היה בנו של רבי אליעזר הגדול בן יצחק בן יהושע בן רבי אבון הגדול. סבו, רבי אליעזר הגדול, התייתם בצעירותו וגדל בבית קרובו, רבי שמעון ממגנצא, נכדו של רבי אבון, מגדולי פייטני אשכנז.[1]

רבי קלונימוס למד אצל אביו רבי יצחק, שהעביר לו מסורות ומנהגים שקיבל רב מפי רב. רוב חייו ישב במגנצא עד לגזירות תתנ"ו (1096), אז עבר לשפיירא, מקום מגורי בנו רבי יהודה, ושם נפטר בשנת ד'תתפ"ו (1126). רבי אלעזר מגרמייזא (בעל הרוקח) מתאר את הצלתו מגזירות תתנ"ו: "ושם [=מגנצא] פרו וישרצו וירבו במאד מאד. עד אשר פקד ה' שם חרון אפו על קהילות הקדש בשנת תתנ"ו, ושם גוענו אבדנו כולנו אבדנו, זולתי מתי מספר שנשארו מקרובינו עם רבינו קלונימוס הזקן"[2] על פטירתו מסופר שהייתה העיר במצור ולא יכלו לקוברו, ועל כן הניחהו בארון ושמו אותו במקוה שבעיר, וכשהוסר המצור לקחו את ארונו לקברות אבותיו במגנצא.[3]

פסקיו ומנהגיו של רבי קלונימוס הובאו ב"ספר הפרדס" ובספרים נוספים מבית מדרשו של רש"י, [4] וכן הוא מוזכר בתוספות[5] וספרי פוסקים אחרים. תשובה אחת ממנו נדפסה בין תשובות המהר"ם מרוטנבורג.

מלבד גדולתו בתורה היה בקי בתורת הנסתר, והרבה מתורת הקבלה של חכמי אשכנז נמסר בשמו. בנו היה רבי שמואל החסיד, אביו של רבי יהודה החסיד, מייסדי חסידות אשכנז. רבי אלעזר מגרמיזא, תלמידו של רבי יהודה החסיד וקרוב משפחתו, מתאר את השתלשלות "סוד תקון התפילה". על פי תיאורו רבנו קלונימוס לימד את סודות התפילה לרבי אלעזר החזן משפירא, כיון שבנו, רבי שמואל, היה עדיין צעיר בשעת פטירתו. לאחר שבגר רבי שמואל העביר לו רבי אלעזר החזן את מה שקיבל מרבי קלונימוס והוא העביר אותם לבנו רבי יהודה החסיד שמסר אותם לרבי אליעזר מגרמייזא.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו גם: שו"ת מהרש"ל, סימן כט. רבי אלעזר מגרמייזא (בעל הרוקח), פירושו לסידור (המקורות מובאים במאמרו של ירמיהו מלחי, ראשוני משפחת קלונימוס (הסב, האב והנכד) והגירתם מלוקה - למגנצה, שנתון "שאנן", כרך יא, תשס"ו )
  2. ^ 2.0 2.1 רבי אלעזר מגרמייזא (בעל הרוקח), פירושו לסידור
  3. ^ הרא"ש הביא מקרה זה במסכת מועד קטן ולמד ממנו הלכה למעשה בהלכות אבלות. ראו גם: שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ה, סעיף ג'.
  4. ^ ראו בפירוש רש"י במסכת ביצה דף כד עמוד ב' שרש"י מזכירו בכבוד
  5. ^ ראו למשל: תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ז, עמוד ב'