שמעון בן יצחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי שמעון בן יצחק בן אבון ממגנצא (רבי שמעון הגדול, 950~ - 1020~) היה רב, מקובל, שתדלן[1] ופייטן. חברו של רבנו גרשום מאור הגולה. כונה "הגדול" בשל גדולתו בכל תחומי התורה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שמעון הגדול היה מאחת המשפחות המיוחסות שבאשכנז, נכדו של רבי אבון הגדול, והיה תלמיד של רבי משולם בר קלונימוס. בספר אור זרוע מופיע כי רבי משולם הפנה אליו דין תורה, אך רבי שמעון לא רצה להכריע בו מפאת גילו הצעיר. ככל הנראה, היה עניו גדול. הן בפיוטיו הוא דן רבות במידת הענווה, וניתן לראות זאת גם מהעובדה, שאף על פי שהיה מבוגר מרבינו גרשום, כאשר התמנה רבינו גרשום לרבה של מגנצא, לא הקפיד על כך, וביניהם שררה ידידות, עד כמה שניתן ללמוד מן המקורות. מכל קדמוני אשכנז, נקשרו לו הכתרים הרבים ביותר, כצדיק, מלומד בנסים, קדוש ועוד.

רבי שמעון הצטיין בתורת הנגלה וכן בתורת הסוד. צהר לידיעותיו בחכמה זו ניתן לראות בפיוטיו.

בפנקס הזכרת נשמות של קהילת מגנצא נזכר ”רבנו שמעון בר יצחק שטרח בעבור הקהילות והאיר עיני הגולה בפיוטיו“.[1]

על פי אגדה עממית, בנו אלחנן שנחטף בגיל קטן והושם במנזר, הוא האפיפיור אינוקנטיוס השני,[2] שלאחר שגילה את זהותו האמיתית, נטש את הנצרות ולאחר כמה שנים נרצח על ידי הצלבנים. אגדה זו ככל הנראה אין לה מקורות ברורים, וגם הכרונולוגיה לא מתאימה - מסע הצלב הראשון היה למעלה משבעים שנה לאחר פטירתו של רבי שמעון.

מתלמידיו היה ככל הנראה רבי יקר, אביו של רבי יעקב בר יקר,[3] וכן רבי אליעזר הגדול בן יצחק.[4]

רבי יחיאל היילפרין מביא בשם ספר ישן נושן שרבי שמעון מת ג' ימים קודם גזרות תתנ"ו[5].

פיוטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שמעון היה ממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית, והיה מהפייטנים האשכנזים היחידים שכתבו קדושתאות, הסוג הנכבד ביותר בפיוט. פיוטים רבים שלו הוכנסו למחזור האשכנזי, ביניהן קרובות מקיפות לראש השנה,[6] לשבועות,[7] ולשביעי של פסח.[8] בנוסף, כתב מספר רב של סליחות, שכמה מהן נאמרות על פי מנהג האשכנזים בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה. בין פיוטיו פיוטים שהושפעו מהקבלה. מפיוטיו לימים הנוראים - הוא חיבר את הקרובה - כלומר, כל הפיוטים לחזרת הש"ץ של שחרית - ליום שני של ראש השנה. קרובה זו כוללת "מלך עליון אמיץ המנשא", וכן "שמו מפארים עדת חבלו, ונערץ באראלי קדש הלולו" שבו חתם את שמו בכל שורה ושורה (פזמונים לפיוט "אדר והוד").

בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, "מטה יהודה" על זמירות שבת, כתב שרבי שמעון הגדול מוזכר במדרש (...) שהיה פייטני.

אחד מפיוטיו הוא זמר לשבת המתחיל במילים "ברוך ה' יום יום", העוסק בארבע הגלויות ובגאולה, בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים:

נסגרתי לאדום ביד רעי מדני,

שבכל יום ויום ממלאים כרסם מעדני,

עזרתו עמי לסמוך את אדני...

וציפייה לגאולה קרובה:

בבאו מאדום חמוץ בגדים,

זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים,

ויז נצחם על מלבושו להאדים...

יש שייחסו לו את האזהרות הפותחות במילים "אתה הנחלת", אמנם כיום מקובל שהם נכתבו לפני זמנו.

גם לאחר מותו נשמר זכרו בקרב גדולי אשכנז ביניהם ר' יצחק בן משה והמהרש"ל המזכירים אותו בכתביהם.

קטעים שהולחנו מפיוטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליחה שכתב רבי שמעון[9] היוותה חלק מהמלים לשיר "תורה הקדושה" של הזמר החסידי מרדכי בן-דוד.

השיר "ועתה בנים שירו למלך" שהולחן על ידי הרב הלל פלאי, לקוח ממורכב משני טורים לא-רצופים מתוך האופן של רבי שמעון לחג השבועות.

חלק מפיוטי הדברות בקדושתא לחג השבועות שחיבר רבי שמעון, הפותח "לא תחמוד", הולחן בידי יוסל'ה רוזנבלט בקטע חזנות שזכה לביצועים רבים.

שני הבתים האחרונים בסליחה לתענית אסתר "אתה האל עושה פלאות" - "קנא לשמך" "וכעשותך נוראות", בוצעו על ידי אברהם פריד באלבומו "אני מאמין" במנגינת ידיד נפש. לחן נוסף הוא לחנו של יוסי גרין שבוצע באלבומו "התו השמיני" בדואט עם יצחק מאיר הלפגוט.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר עדינות - מובא בספר "דן ידין" של ר' שמשון מאוסטרופולי[10] שר' שמעון הגדול כתב ספר "עדינות" וכתב שם מקורו של הספר הוא מעזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה, החיד"א בשם הגדולים הביא הדברים, והבין שהכוונה לרבי שמעון הגדול מחכמי לותיר,[11] כלומר לרבי שמעון בן יצחק. אמנם, יש משערים שהכוונה לשמעון הצדיק.[12]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אברהם ברלינר, ‏קבץ על יד שנה שלישית, באתר HebrewBooks
  2. ^ ד"ר ערן הכהן, מאמר אורח, היהודי שהפך לאפיפיור: הסיפורים מאחורי הסליחות
  3. ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ט), עמ' 96, ע"פ רש"י, מסכת שבת, דף פ', עמוד ב', ד"ה עד כאן.
  4. ^ גרוסמן, עמ' 94.
  5. ^ יחיאל היילפרין, ‏סדר הדורות חלק א, באתר HebrewBooks
  6. ^ דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק א (ראש השנה), עמ' 87 ואילך.
  7. ^ יונה פרנקל, מחזור שבועות, ירושלים תש"ס, עמ' 230 ואילך.
  8. ^ יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' 479 ואילך.
  9. ^ [1]
  10. ^ ספר קרניים/יג
  11. ^ שם הגדולים (קרענגיל)/חלק ב/ע#ספר עדינות
  12. ^ תולדות חכמי תונס, עמ' קנב