אבל השיטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת נדודי בני ישראל במדבר משנת 1641

אָבֵל הַשִּׁטִּים היא עיר מקראית הנזכרת בספר במדבר.[1]

אזכורים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי תחנתם האחרונה של בני ישראל בנדודיהם במדבר. משם שלח יהושע בן נון את המרגלים ככתוב "לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ"[2]

על פי הכתוב במקרא חנו בני ישראל לפני כניסתם לארץ בין שני המקומות ככתוב : "וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב."[1] השיטים נזכרת גם בספר מיכה. הפסוק בספר מיכה "מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל",[3] מוסב אל הפועל המופיע בתחילת הפסוק "עַמִּי, זְכָר-נָא". יש הסוברים כי הנביא קורא לזכור את קורות בני ישראל בשיטים שהיא תחנתם האחרונה של בני ישראל במסעם במדבר, ועד הגלגל, שהיא תחנתם הראשונה בכניסה לארץ בעבר הירדן. לדעת אחרים מקומות אלו מסמלים מעבר חיי נדודים במדבר להתיישבות קבע בארץ ישראל. יש הטוענים כי השיטים הנזכרת בספר מיכה יש בה רמז לחטא בעל פעור שהתרחש בשיטים. לדעת שמואל ורגון יש לראות בהיגד "מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל", מריזם אשר כוונתו לשלמות ההיקף בו חנו בני ישראל למרות הקרבה בין שני המקומות.[4]

זיהוי המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי בייקר טריסטראם, מזהה את אבל השיטים עם תל כפרין.[5] לדעת שמואל אחיטוב יש לזהות את אבל השיטים עם תל כפרין או עם תל אל-חמאם בקרבתו. בשני המקומות הייתה קיימת התיישבות בתקופה כנענית ובתקופה ישראלית.[6] לדעת יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים, אבל (Άβίλη) היא אבל השיטים, הנזכרת בספר במדבר.[7] בן מתיתיהו כותב כי המרחק ממנה אל הירדן הוא: "60 ריס".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק מ"ט
  2. ^ ספר יהושע, פרק ב', פסוק א'
  3. ^ מיכה, ו, ה
  4. ^ שמואל ורגון, ספר מיכה: עיונים ופירושים, רמת גן, בר-אילן, 1994, עמ' 175-174.
  5. ^ הנרי בייקר טריסטראם, מסע בארץ ישראל: יומן 1864-1863, ירושלים, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 385.
  6. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 82
  7. ^ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ספר חמישי, א', א', ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 413.
קודמת:
הרי העברים
נדודי בני ישראל במדבר הבאה:
אבל השיטים