אב הזמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איור של אב הזמן, ניו אורלינס 1910

אַב הַזְּמַן (ידוע גם בכינוי סַבָּא זְמַן) הוא האנשה של הזמן. דמותו מוצגת בדרך כלל כקשיש מזוקן, לבוש גלימה הנושא עמו שעון חול[1] או מכשיר מדידת זמן אחר, כסמל לתנועה המתמדת של הזמן, וכן חרמש[1], הקושר בין התנועה המתמדת של הזמן למוות, אשר הוא בלתי נמנע. לעיתים הוא מופיע יחד עם תינוק השנה החדשה, כדימוי לשנה החולפת המפנה את מקומה לשנה הבאה.

דמות אבא־זמן נתקשר במיתולוגיה היוונית עם הטיטאן קרונוס (כרונוס. ביוונית, χρόνος="זמן") הוא גם שמו של אל החקלאות בתרבות זו, ובמיתולוגיה הרומית הוא סטורנוס.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של אב הזמן במרכז מזרקת הזמן שבשיקגו

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסדרת הספרים דברי ימי נרניה דמותו של אב הזמן מופיעה בספר "כס הכסף", שבה הוא מוצג כיצור חי ענק הישן מתחת לפני ממלכת נרניה. מצוין בספר כי אב הזמן צפוי להתעורר בקץ הימים, מה שאכן קורה בהמשך העלילה בספר "הקרב האחרון".
  • בספר שומר הזמן של מיץ' אלבום, אב הזמן הוא האדם שהמציא את השעון הראשון, ואת עצם הרעיון של ספירת הזמן. המתנה אותה הוא מנסה להעניק לעולם הופכת לגורם סבל, מכיוון שמאותו רגע בני האדם מודעים לזמן החולף וחשים בחסרונו. לכן נענש אב הזמן, ונכלא במערה למשך אלפי שנים, בהן הוא נאלץ לשמוע את תחינותיהם של בני האדם בכל הדורות המשוועים לזמן.

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אב הזמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Father time - Definition and More from the Free Merriam-Webster Dictionary". בדיקה אחרונה ב-6 באוקטובר 2014.