אדואר ברנדון
 | |
| לידה |
3 ביולי 1831 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
20 במאי 1897 (בגיל 65) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Jacques Émile Édouard Brandon |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות |
| חתימה |
 |
  | |
ז'אק אמיל אדואר ברנדון (בצרפתית: Jacques Émile Édouard Brandon; 3 ביולי 1831 - 20 במאי 1897), ידוע כאדואר בנדון, היה אמן יהודי-צרפתי שנודע במיוחד בציוריו בנושאים יהודיים.
רוב המקורות מפרטים את מקום הולדתו כפריז, אם כי יש המציינים את בורדו או ליסבון. הוא חתם על ציוריו "אד. ברנדון", ושמו המלא ניתן בדרך כלל כז'אק אמיל אדואר ברנדון, אך גם כז'אקוב אמיל אדואר פריירה ברנדון.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו היה אלי פרירה-ברנדון, איש כספים פריזאי אמיד, אם כי מספר מקורות מתארים אותו כסוחר אמנות. משפחתו הייתה מצאצאי גירוש פורטוגל וישבה בבאיון.[1] ברנדון החל בלימודיו ב-בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז ב-1849, והיה תלמידם של אנטואן אלפונס מונפורט, פרנסואז אדוארד פיקו וז'אן בטיסט קמיל קורו. ברנדון וקורו התכתבו לעיתים קרובות ונשארו קרובים לאורך כל חייו של קורו.[2]
ב-1856 ברנדון עבר לרומא, שם שהה עד 1863. בזמן שהותו שם הוא התוודע לאדגר דגה, ובשנים מאוחרות יותר הם אספו זה את יצירותיו של זה. [3] במהלך שהותו ברומא ההתמקדות האמנותית שלו הייתה בכנסיית סנטה בריג'ידה שנמצאת בפיאצה פרנסה. הוא עיטר חדר בו התגוררה בריגיטה הקדושה משוודיה (1303–1373), וקישט אותו במגוון ציורים ויצירות אמנות אחרות. [4] כמה מהם הוצגו בסלונים הפריזאיים במהלך שנות ה-60, כולל הקנוניזציה של ברידג'ט הקדושה ב-1861 והמיסה האחרונה של ברידג'ט הקדושה ב-1863. הוא זכה במדליות בסלון ב-1865 וב-1867.
כאמור, ברנדון היה ממשפחה יהודית-ספרדית, ולאחר שובו לפריז ב-1863 התמקד בעיקר בנושאים יהודיים. רבים מציוריו המאוחרים יותר הציגו רבנים ובתי כנסת; דוגמה אחת היא Scene in a Synagogue (1868–1870), כעת באוסף של מוזיאון פילדלפיה לאמנות.
על פי הזמנתו של דגה, ברנדון הציג חמישה ציורים בתערוכת 1874 שלימים נודעה בתור התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה. [5] שלוש מהעבודות שדגה הציג בתערוכה ההיא היו בבעלותו של ברנדון. [6]
בפריז עבד ברנדון בשיתוף פעולה הדוק עם האמן האירי נתנאל הונה הצעיר, שהתגורר עם ברנדון. [7]
בשנת 1890 ברנדון הציג 17 תמונות בסלון שאמפ דה מארס בפריז. [8] משתתפים נוספים בתערוכה היו פייר פובי דה שאבאן, מקס ליברמן, וג'ון סינגר סרג'נט.
ברנדון היה חלק משלישייה של ציירים יהודים בפריז של סוף המאה התשע עשרה, יחד עם אלפונס לוי ואדואר מויס.
ברנדון מת בפריז ב-20 במאי 1897. האוסף האישי שלו, הכולל 176 יצירות אמנות, כולל ציורים של קורו וז'אן -אוגוסט-דומינקה אינגרס, נמכר ב-13–14 בדצמבר 1897 בבית דרואו(Hotel Drouot). [9] ליאון רוז'ה-מילה (1859–1928) רכש מספר יצירות, שחלקן נמצאות כעת במוזיאון לאמנות והיסטוריה של היהדות בפריז. [10]
יצירותיו היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודות של ברנדון מוצגות כיום במכון ספרטוס ללמידה ומנהיגות יהודית בשיקגו, [11] המוזיאון היהודי בניו יורק, [12] מוזיאון פילדלפיה לאמנות, [13] מוזיאון וולטרס לאמנות [14] בבולטימור; מוזיאון בוסטון לאמנויות יפות ; [15] הגלריה הלאומית לפורטרטים [16] בלונדון; הגלריה הלאומית של אירלנד בדבלין; מוזיאון ברסט בברסט, צרפת; ארמון האמנויות היפות של ליל; ה־Musée départemental de l'Oise בבואה, צרפת; מוזיאון האמנות וההיסטוריה של היהדות בפריז; המוזיאון המלכותי לאומנות יפה באנטוורפן, בלגיה; מוזיאון יהודי בלגיה בבריסל, בלגיה וומוזיאון תל אביב לאמנות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גולדמן-אידה, בת שבע, "פנים בית כנסת מאת דוארד ברנדון", סקירה שנתית של מוזיאון תל אביב לאמנות 6 (1996-1997): 62-72.
- גודמן, סוזן תומרקין וריצ'רד איי כהן. הופעת האמנים היהודים באירופה של המאה התשע-עשרה . ניו יורק: המוזיאון היהודי, 2001.
- גוזאני, טל, "תמונות וזהות יהודית: שלושה אמנים יהודים בצרפת של המאה התשע-עשרה", יהדות 50, מס'. 3 (קיץ 2001): עמ'. 307.
- קלייבלט, נורמן. אוצרות המוזיאון היהודי . ניו יורק: ספרי היקום, 1986.
- לובשטיין, דומיניק. "ברנדון, אדוארד (ג'ייקוב-אמיל-אדואר-פריירה) ." Allgemeines Künstler-Lexikon: Die Bildenden Künstler aller Zeiten und Völker . מינכן ולייפציג, KG Saur, 1996.
- סון, יוסף . "ברנדון, ג'ייקוב אמיל אדואר ." האנציקלופדיה היהודית . ניו יורק ולונדון, Funk and Wagnalls, 1907.
- טבלאות, אקוורליים, אטיודים, פרסומים של ברנדון: טבלאות עתיקות ועכשוויות, אקוורליות ותזורים לבאשלייר, קורוט, א. דלקרואה, אינגרס, לגרו, דה מונפורד, לואיאר ... פריז: Hôtel Drouot, 1897.
- תייר, אדולף. ""ברנדון (ג'ייקוב-אמיל-אדואר) . " אנציקלופדיה לה גרנדה: Inventaire raisonné des sciences, des lettres et des arts . פריז, ה' למירו, 1888-1889.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Maya Balakirsky Katz, Revising Dreyfus (Leiden, Boston: Brill, 2013), p. 288
- ^ Alfred Robaut, L'Oeuvre de Corot (Paris: Leonce Laget, 1965), pp. 165–168
- ^ Ann Dumas, The Private Collection of Edgar Degas (New York: Metropolitan Museum of Art, 1997), p. 298
- ^ Maria Antonietta De Angelis, Santa Brigida (Rome: Istituto Nazionale di Studi Romani, 1991), pp. 183–188
- ^ Norman Kleeblatt, Treasures of the Jewish Museum (New York: Universe Books, 1986), p. 162
- ^ Ian Dunlop, Degas (London: Thames and Hudson, 1979), p. 95
- ^ "Brandon (Jacob-Emile-Edouard)," Dictionnaire général des artistes de l'école française. Paris, Libraire Renouard, 1882, p. 160
- ^ "The Champ De Mars Salon". Times. London. 15 במאי 1890. p. 5.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lobstein, Dominique. "Brandon, Edouard (Jacob-Emile-Edouard-Pereijra)." Allgemeines Künstler-Lexikon: Die Bildenden Künstler aller Zeiten und Völker. München and Leipzig, K.G. Saur, 1996, v. 13 p. 627
- ^ "Musée d'Art et d'Histoire du Judaïsme". נבדק ב-6 פבר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Raising of the Law in the Portuguese Synagogue of Amsterdam". Spertus Institute Collection Highlights. נבדק ב-6 פבר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Jewish Museum". The Jewish Museum. נבדק ב-6 פבר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Search: brandon". philamuseum.org. נבדק ב-6 פבר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Portuguese Synagogue at Amsterdam | The Walters Art Museum". Online Collection of the Walters Art Museum. נבדק ב-6 פבר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Smee, Sebastian (29 בינואר 2020). "Tiny Painting, Big Book". The Washington Post. נבדק ב-22 בפברואר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Jacques Emile Edouard Brandon - National Portrait Gallery". www.npg.org.uk. נבדק ב-6 פבר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה)