מקס ליברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקס ליברמן
Max Liebermann
Max Liebermann Selbstbildnis mit Pinsel.jpg
לידה 20 ביולי 1847
ברלין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בפברואר 1935 (בגיל 87)
ברלין, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אימפרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על יצחק ישראלס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים אזרח כבוד של ברלין
דרגה 3 במסדר העיט האדום
מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות
מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מקס ליברמן בחדר עבודתו עם תמונתו "פאול פון הינדנבורג", בשנת 1927
אבן נגף לזכרה של מרתה, ליד ביתם המשותף בברלין

מקס ליברמןגרמנית: Max Liebermann;‏ 20 ביולי 1847 - 8 בפברואר 1935), צייר ופסל יהודי-גרמני. יצירותיו השתייכו לזרם האימפרסיוניזם.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן היה בן למשפחת סוחרים יהודים גרמנים אמידים. יהדות גרמניה הזדהתה עוד בשנת 1848 עם הליברליזם הגרמני, שהיה בקו עליה. ליברמן הצעיר, אחד מבני דור זה, גילם שילוב של תרבות גרמנית, יהודית ואירופית כאחד. הוא החל את לימודיו במשפטים ובפילוסופיה, וב-1869 החל את לימודיו בציור וברישום, תחילה בוויימאר, ומ-1872 בפריז, שם הכיר את הריאליזם הרומנטי ואת ציור אסכולת ברביזון. בשנים 1876-1877 התגורר בהולנד שבה נהג לבקר מדי שנה. הולנד השפיעה על ציורו שנעשה חופשי וספונטני, וציוריו מתקופה זו עשויים בחושניות עזה ונחשבים משיאי יצירתו.

בשנת 1878, נסוג ליברמן מהשפעות הולנד ובתמונתו הריאליסטית המובהקת, "ישו בין החכמים במקדש", צייר את פנים בית הכנסת של אמסטרדם, ללא כל רגש דתי. לאחר שהייה במינכן, חזר ליברמן בשנת 1884 לברלין. רק לאחר כעשרים שנה, בשנת 1902, העלה ליברמן נושא מקראי בציירו את "שמשון ודלילה" במשיכות מכחול עזות ואקספרסיביות ובלוח צבעים עשיר. רק בתקופת זקנתו המופלגת הצליח ליברמן להביע רגש קל בנושאים הדתיים. במאי 1884 התארס עם אחותו של גיסתו, מרתה מרקוואלד, ילידת 1857. ב-14 בספטמבר התקיימה החתונה לאחר המעבר מהמינכן לברלין. הדירה המשותפת הראשונה של בני הזוג שכנה בקצה הצפוני של שכונת טירגארטן.

ליברמן נהג לצייר ציורים המתעדים את חיי הכפר, דמויות איכרים, את עבודתו ואת חייו האישיים. בברלין, מ-1884 ואילך, נחשב לאחד מהאמנים החשובים של האימפרסיוניזם הגרמני. רישומיו נעשו נמרצים יותר, לוח צבעיו עשיר וציורו ריאליסטי. הוא זכה למעמד רם והיה מקץ זמן קצר לבר-סמכא העליון של גרמניה בשאלת מהותה והתפתחותה של האמנות הצרפתית. בברלין התפרסם ליברמן בעיקר כצייר דיוקנאות. ציוריו קרובים בסגנונם וברוחם לעבודותיו של אדוארד מאנה, בהן ידע לאחד מלאכה מושלמת עם ניתוח פסיכולוגי מעמיק. ליברמן היה גם אמן גרפיקה חשוב ביותר. ביצירותיו המאוחרות שימשו החיים הבורגניים וגינתו באזור ונזה, מוטיבים מרכזיים בציוריו.

בעזרת הכסף הרב שירש מאביו, רכש ליברמן אוסף נכבד של יצירות אימפרסיוניסטיות צרפתיות. משנת 1899 ועד 1911 ליברמן, יחד עם לוביס קורינת ומקס סלפוגט, הוביל תנועה אוונגרדית שנקראה "הזֶצֶסיון הברלינאי" שקראה תיגר על הממסד האמנותי של תקופתו. החדשנות של חברי הקבוצה התבטאה בהתקדמות אף מעבר להבעה האימפרסיוניסטית, ופתחה את הדרך לאקספרסיוניזם הגרמני. ב-1910 עברה המשפחה לבית הקיץ (כיום, "וילה ליברמן") לחופי אגם ואנזה.

בשנת 1920 התמנה ליברמן לנשיא האקדמיה הפרוסית לאמנות. בשנת 1932 התפטר לאחר שנאסר עליו להציג את יצירותיו, בגלל היותו יהודי.

ליברמן, שהיה עד לעליית הנאצים בגרמניה, הגיב למראה הנאצים הצועדים את מצעד הניצחון לרגל עליית היטלר לשלטון, כך: "לא אכלתי את הכמות המספקת שאותה הייתי רוצה להקיא". באוגוסט 1885 נולדה בתם היחידה של בני הזוג ליברמן, מריאנה הנרייטה קאטה, בקיצור קתה. בתקופה זו כמעט ולא צייר - הוא הקדיש את עצמו לחלוטין לתפקיד האב.

ליברמן נפטר בשנת 1935 בברלין ונקבר בה. במרץ 1943 אשתו, מרתה, ביודעה שהיא אמורה להשלח לאושוויץ, נטלה מנת יתר של כדורי שינה ומתה בבית החולים היהודי בברלין.

ביתו של ליברמן בואנזה שופץ בשנת 2003 ולאחר שלש שנים, ב-30 באפריל 2006, נפתח לקהל כמוזאון אומנות המציג את ציורי הגן, הפסטלים והרישומים שלו.

אחד מציוריו, "גן בוואנזה", שנרכש על ידי איש העסקים מאקס קאסירר, הוחרם על ידי הנאצים בשנת 1941. לאחר המלחמה הגיע הציור למוזיאון ישראל ובשנת 2013 הושב הציור ליורשו של קאסירר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על הדמיון בציור, שלושה מאמרים, מתורגמים בידי מרדכי נרקיס, יוצאים לאור על ידי מוסד ביאליק וקרן בצלאל על שם זיגמונד ב’ זוניבורן, ירושלים, 1945.
  • מאקס ליברמאן, 32 תמונות בצירוף מבוא וביאורים, עברית - אביגדור המאירי, תל אביב, 1952.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס ליברמן בוויקישיתוף
סנדלריה (1881).