לדלג לתוכן

אדמתי (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמתי
My land
נביל עיוש מציג בפני צעיר ישראלי ראיון עם תושב מחנה פליטים בלבנון
נביל עיוש מציג בפני צעיר ישראלי ראיון עם תושב מחנה פליטים בלבנון
בימוי נביל עיוש
הופק בידי

French connection Films,

Les Films du Nouveau Monde, Ali n’ Productions
צילום וואדג'י אליאן, דניאל גל
מדינה צרפת, מרוקו
הקרנת בכורה 8 בפברואר 2012
משך הקרנה 82 דקות
שפת הסרט צרפתית, ערבית, עברית, אנגלית
סוגה סרט תיעודי
https://www.frenchcx.com/portfolio/my-land
דף הסרט ב־IMDb

אדמתיערבית: أرضي) הוא סרט תיעודי משנת 2011 בבימויו של נביל עיוש. הסרט צולם במהלך 2010, והיה סרטו התיעודי הראשון. מטרתו הייתה ליצור דו-שיח, בתיווך מצלמה, בין פליטים פלסטינים מהכפרים סעסע, ספוריה וצפצאף המתגוררים עדיין במחנות פליטים בלבנון, לבין צעירים ישראלים המתגוררים ביישובים שקמו על חורבות הכפרים מהם ברחו או גורשו במלחמת העצמאות[1].

עיוש אמר שרצה שהישראלים "ישמעו את הפלסטינים שגרו פעם במקום בו הם גרים עכשיו." הוא היה מודע לכך שגם הצעירים, כמו הפליטים הפלסטינים שראיין, מרגישים זיקה עמוקה למקום בו נולדו וגדלו. אבל ללא זיכרון, הוא מאמין, הם נידונו לחיות בהכחשה וללא יכולת להסביר מה קושר אותם לאדמתם[2].

הסרט נפתח עם קריינות של עיוש עצמו, המסביר את זיקתו לנושא הסרט והשפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני על חייו[2]:

נולדתי בצרפת בשנת 1969 לאב מרוקאי מוסלמי ולאם יהודיה ממוצא תוניסאי. מבחינת הקהילה היהודית הייתי פרי נישואים שלא זכו להכרה [...] במרוקו, הייתי "הבן של היהודיה". כל זה לא השפיע עלי כמו שהשפיעו השיחות הקבועות בין בני המשפחה על הסכסוך במקום רחוק מאוד מארצי בין שני עמים הנלחמים על אותה אדמה.

נביל עיוש, "אדמתי" (צרפת-מרוקו, 2011)

המשכו של הסרט, ועיקרו, הוא תגובת הצעירים הישראלים לראיונות בהם צפו. עיוש לא נוכח עוד בסרט מלבד לצורך הצגת השאלות, דרך מתורגמנית, במטרה להבין מהם מה קושר אותם לאדמתם.

ערין הווארי אמרה כי עיוש עשה כמיטב יכולתו להימנע מדרמטיזציה, אבל המראות במחנות הפליטים שנקלטים במצלמתו מעידים על מצב של "זמניות"[3].

איזבל רנייה אמרה כי הסרט "מנסה ליצור דיאלוג בין גולים פלסטינים ובין ישראלים" וייחודו הוא במגוון נקודות המבט של הצעירים הישראלים, בעוד שהחוויה שמתארים הקשישים הפלסטינים נוטה להיות הומוגנית יותר[4].

פרנסואה-גיום לוריין כתב כי הסרט מלמד כי הסכסוך הישראל-פלסטיני הוא "קונפליקט של זיכרונות, בין חרטה לשיכחה."[5]

הכרה ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים התיעודים Ramdam בבלגיה (צר').
  • פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הים תיכוניים בתטואן בשנת 2012
  • פרס חביב הקהל בפסטיבל Cinéalma בניס 2011
  • פרס עריכה ופסקול מקורי בפסטיבל הסרטים הלאומי בטנג'יר 2011
  • פרס העיתונאים בפסטיבל הסרטים הערבים Faemack 2011
  • בחירה רשמית בפסטיבלים מונטפלייה (אנ'), Namur ופסטיבל סרטי פלסטין בבוסטון (אנ') 2011

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תקציר (בצרפתית) (ארכיון)
  2. ^ 1 2 הערות הבמאי (בצרפתית) (ארכיון)
  3. ^ לא יהיה שקט ולא תהיה שלווה - העוקץ, באתר העוקץ, ‏2 במאי 2012
  4. ^ Isabelle Regnier, "My Land" : faire surgir une parole impossible, Le Monde, ‏2 בינואר 2012 (בצרפתית)
  5. ^ François-Guillaume Lorrain, "My Land" - OEuvre de mémoire, Le Point, ‏2 בינואר 2012 (בצרפתית)