אדן שולהוף
 | |
| לידה |
20 במרץ 1896 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1978 (בגיל 81) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| תפקידים |
רופא, בלנאולוג, ראומטולוג, רדיולוג |
| צאצאים |
קאטו רניי |
  | |
אדן שולהוף (בהונגרית: Schulhof Ödön; בודפשט, 20 במרץ 1896 – בודפשט, 2 בפברואר 1978) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי, ראומטולוג, בלנאולוג ורדיולוג, קנדידט (דוקטורט קטן-.CSc) למדעי הרפואה, אחיו למחצה של וילמוש שולהוף (1874–1944), רופא ספא, בלנאולוג וראומטולוג. פרופסור באוניברסיטה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדן שולהוף נולד במשפחה יהודית כבנם של שמואל סלומון שולהוף (1848–1913) עובד בורסה ושל גיזלה אמסטר (1856–1899).[1] הוא איבד את הוריו בגיל צעיר, ולאחר מכן גודל על ידי אחיו למחצה וילמוש. שולהוף עבר את בחינות הבגרות בגימנסיה הממלכתית הריאלית הראשית ברובע 2 בבודפשט (1913). שירת כחייל במלחמת העולם הראשונה, וכמועמד לקצונה של גדוד חי"ר 32 נפצע קשה בחזית המזרחית (הרוסית). אחרי המלחמה המשיך את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). לאחר מכן עסק במחקר בלנאולוגי-ראומטולוגי. הוא הפך למתמחה במרפאה הפנימית מספר 1.[2] בתקופת רפובליקת הסובייטית ההונגרית נבחר למזכיר האיגוד על ידי עמיתיו ולכן נאלץ לעזוב את הונגריה לאחר קריסת הרפובליקה. בין השנים 1919–1923 עבד במחלקות האורתופדיות והרדיולוגיה בברלין בירת גרמניה. לאחר חזרתו הביתה עבר להתגורר בהוויז כמו אחיו, שם ניצל את לימודיו ויישם אותם בעבודתו במכון זנדר כרדיולוג וכמנהל הפיזיותרפיה. בנוסף לתפקידיו במכון, היה לו גם פרקטיקה פרטית. מחוץ לעונת הספא עבד בבודפשט. מ-1923 עד 1928 עבד במכון האורתופדי של "הליגה הלאומית להגנה על ילדים", ולאחר מכן מ-1928 עד 1932 במחלקת הרנטגן של פוליקליניקת Charité. בשנות ה-30, הוא צבר מוניטין בינלאומי עם צילום הרנטגן של מפרק בעצה שלו, (מפרק העצה הוא המפרק הממוקם בין שני להבי הירך והאגן, שתפקידו העיקרי הוא לייצב את האגן ולהחזיק את עמוד השדרה דרך מערכת רצועות בצורת "V") שפיתח עם טיוודאר בארשון, רדיולוג בבית החולים היהודי של הקהילה היהודית של פשט (כיום שמו המרכז הרפואי הלאומי) בשנת 1932. הוא עבר לסנטוריום הפארק, שם עמד בראש המחלקה לפיזיותרפיה עד 1944. בשנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה ירד למחתרת והסתתר. בניגוד לאחיו הוא נשאר בבודפשט, וכך נמנע מממנו הגירוש למחנות ההשמדה.
לאחר המלחמה חזר להוויז, שם הופקד על הניהול הרפואי של הספא. בשנת 1946 הוסמך כפרופסור חיצוני (לא חלק מהסגל) בתחום "הפתולוגיה והרפואה של מחלות ראומטיות". ב-1948 נבחר לסגן מנהל מינהל המרחצאות הלאומי. בשנה שלאחר מכן הקים את המכון הלאומי לבלנאולוגיה והפך למנהלו הראשון. ב-1951 נוסד "המכון הלאומי לראומטיזם ופיזיותרפיה" (ORFI) - הוא ניהל גם את המכון המדעי הזה עד לפרישתו ב-1973 ומשנת 1974 שימש כיועץ למכון.
מ-28 ביוני 1948 היה חבר ב"אגודה ההונגרית להידרולוגיה". הוא השתתף בעבודת הוועדה למי מרפא שהוקמה ב-1949, לאחר מכן הפך לנשיא הראשון של המחלקה הבלנאולוגית שהוקמה ב-15 במאי 1952. בין השנים 1950 לבין 1968 היה חבר בוועדת המערכת של "העלון ההידרולוגי". בין השנים 1951–1969 פרסם 71 מאמרים מדעיים, היה שותף בכתיבת 13 ספרים וכתב 3 ספרים עצמאיים.
אשתו הראשונה הייתה רנה יאהודה (1901–?), בתם של אדולף יאהודה ותרז בראון, לה נישא ב-9 בספטמבר 1923 בבודפשט. [3] הם התגרשו ב-1946. אשתו השנייה הייתה ד"ר מגדה אלטאי (1899–1977) רופאה ראשית, שהייתה אחותה הצעירה של מרגיט אלטאי. בתו קאטו רניי (1924–1969), הייתה מתמטיקאית, פרופסור חבר באוניברסיטה, אשתו של אלפרד רניי.
כתביו ומחקריו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בדיקת רנטגן של מחלות מפרקים. Budapesti Orvosi Újság, 1922, 24.
- על היישום הרפואי של גלי רדיו קצרים. רפואה, 1935, 12–13.
- השפעת עומסי יתר ומחסור הנגרמים כתוצאה ממלחמה ומצור על מחלות ראומטיות דלקתיות. כתב עת לרופאים, 1945, 4.
- להילחם נגד שיגרון כמחלה עממית. כתב עת לרופאים, 1946, 1.
- רגישות לסטרפטוקוקוס של חולים עם דלקת מפרקים כרונית. כתב עת לרופאים, 1946, 23.
- איזה חולה ראומטי עלינו לשלוח לספא? כתב עת לרופאים, 1947, 18.
- מה אנחנו יכולים לצפות מנקודת מבט רפואית מהמקורות הרפואיים החדשים שלנו? עלון הידרולוגי, 1949, 3–4.
- הבעיות של מכוני ספא הונגריים בתוכנית החומש. כתב עת הידרולוגי, 1952, 5–6, 226–228. הוא.
- כאבים ראומטיים. בודפשט, 1952
- כיצד להגן מפני שיגרון. בודפשט, 1952
- שימוש רפואי במי המרפא המינרליים של אזור התעשייה של בורשוד וסביבתה. Hydrologic, 1952, עמ' 9–10, 360–367. הוא.
- אפשרויות טיפול בהפרעות ראומטיות בהרי מצ'ק. כתב עת הידרולוגי, 1953, 11–12.
- שיטות מחקר חדשות של מטאורולוגיה רפואית ואקלימטולוגיה. עלון של המחלקה למדעים טכניים של האקדמיה ההונגרית למדעים. 10.3.1953, 639–643. הוא.
- מקרים של שברים ספונטניים סימטריים (עם נוספים. שבועון רפואי, 1954, 18.
- אודות טיפול ACTH בחולים עם דלקת מפרקים כרונית. עם לאסלו באקוש, פטר פורגאץ' ולאסלו האיידו. שבועון רפואי, 1955, 2.
- על הרחבת האינדיקציות של הבלנאולוגיה. עלון הידרולוגי, 1955, 7–8, 241–244. הוא.
- עשר שנים של בלנאולוגיה הונגרית. עלון הידרולוגי, 1955, 3–4, 87–90. הוא.
- מחקרים על תגובות כלי דם היקפיות. אמסטרדם, 1956
- מים מינרליים ומרפאים של הונגריה . בודפשט, 1957
- בדיקת כריכה משלימה של חולים ראומטיים עם אנטיגנים של רקמות. עם לאסלו באקוש, יאנוש סילארד ודיולה ויידה. שבועון רפואי, 1958, 31.
- השימוש באיזוטופים רדיואקטיביים במחקר בלנאולוגי. עיתון הידרולוגי, 1959, 5.
- גורמים רפואיים של הוויז. וספרם, 1960
- הסכנות של ניצול יתר של מי מרפא חמים מנקודת מבט של ספא. עלון הידרולוגי, 1962, 3.
- ד"ר זולטן דלמאדי. הספד. עלון הידרולוגי, 1962, 3.
- חשיבות ושיטות שיקום של חולי שיגרון תנועתי. שבועון רפואי, 1962, 25.
- ניסיון בטיפול בחולי גאוט. עם גזה גאשפארדי ומרגיט וידה. שבועון רפואי, 1964, 17.
- ראומטולוגיה של פרקטיקה רפואית. בודפשט, 1966
- על תפקידם המרפא של מי מרפא. עלון הידרולוגי. 1/7/1967, 48–50. הוא.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רופא דגול (1952)[4]
- מדליית הזיכרון של פרנץ שאפארזיק (1958)
- עיטור מסדר הכשרון של העמל דרג זהב (1967)
- מדליית זיכרון לאיוש שטיינר (1971)
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגודה ההונגרית לבלנאולוגיה הנפיקה מדליה לזכרם של האחים שולהוף, ומעניקה מדי שנה את הפרס הקרוי על שמם לראומטולוג ראוי. ב-22 במרץ 1996 ארגנו האגודה ההונגרית לראומטולוגים והאגודה ההונגרית לבלנאולוגיה מושב הרצאות חגיגי, ובמסגרת זו, ד"ר גזה באלינט, מנכ"ל ORFI באותה תקופה, חנך את הלוח לזכרו של אדן שולהוף בספא סנט לוקאץ'. בספטמבר 2002 נחנך שלט לכבודו בבית החולים השגרוני סנט אנדראש בהוויז.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי)
- Gergely András: Jeles magyar zsidó orvosok lexikona. Budapest, Makkabi, 2001. (אנדראש גרגיי: רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001)
- Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- "Schulhof Ödön". Hidrológiai Közlöny. 59 (3): 97–98. 1979. עלון הידרולוגי. 1979. אדן שולהוף)
- Dr. Dobos Irma (1996). "Emlékezés dr. Schulhof Ödönre, születése 100. évfordulóján". Hidrológiai Tájékoztató (1): 8–9. (100 שנה להולדתו של אדן שולהוף)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Magyar orvoséletrajzi lexikon. Összeáll. Kapronczay Károly–Közrem. Tóth Magda. Budapest: Mundus Magyar Egyetemi Kiadó. 2004. ISBN 963-950-132-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי רפואי)
- Új magyar életrajzi lexikon V. (P–S). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2004. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség házassági akv. 520/1888. folyószáma alatt". נבדק ב-2022-09-25.
- ^ Hivatalos Közlöny, 1919. február 1. (27. évfolyam, 9. szám)
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest V. kerületi polgári házassági akv. 577/1923. folyószáma alatt". נבדק ב-2022-09-25.
- ^ "Száz orvost tüntettek ki". Magyar Nemzet. 1952-07-02.