אדריכלות ממלוכית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עיטור גאומטרי אופייני (תורבת תורכאן ח'טון)

האדריכלות הממלוכית היא הסגנון האדריכלי של מבנים מונומנטליים ומבני דת ברחבי הסולטנות הממלוכית, אשר שלטה במרחב המזרח התיכון בין השנים 12501517. האדריכלות הממלוכית באה לידי ביטוי בעיקר בקהיר, דמשק וירושלים.

סוגי המבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרון גומחת הכניסה של ארמון הגבירה טונשוק. ניתן לראות שימוש באבלק, עיטורי נטיפות (מוקרנס) ועיטורים גאומטריים
  • מדרסה - המבנה הממלוכי הייצוגי העיקרי הוא המדרסה, מרכז לימוד דתי. המבנה המסורתי כמעט בכל המדרסות הוא חלל מרכזי (מקורה או פתוח) ממנו מתפצלים ארבעה אולמות-לימוד (איוָואנים), כנגד ארבע אסכולות השריעה. הכניסה למדרסה נעשית מן הרחוב, דרך מעבר צר אל החלל המרכזי. בקיר הקיבלה, כלומר הקיר הפונה לכיוון התפילה (לכיוון מכה), ממוקמת גומחת-תפילה (מחראב) מעוטרת כשער בזעיר-אנפין (ראו להלן).

למדרסה שתי קומות או יותר, כאשר בקומות העליונות היו מגורים לתלמידים, למשפחת מקדישי המרדסה ולצליינים נכבדים. בקהיר למדרסה נבנו גם צריחים, מנהג זה לא נפוץ בירושלים ודמשק.

  • ח'אן, ח'נקה, רִבאט - אכסניות לעוברי דרכים וצליינים. הח'אן הוא מבנה במימון ויזמה שלטונית שהוקם עבור סוחרים, פקידי ממשל ועוברי-דרכים. רבאט היא אכסניה במימון פרטי המיועדת כהקדש (וקף) עבור צליינים, במקרים רבים הוקדש רבאט בידי יוצאי עיר מסוימת עבור עולי רגל שמוצאם באותה עיר או אזור. ח'נקה היא אכסניה מיוחדת לדרווישים צופים. ככלל, כל המבנים הללו בנויים כשורת חדרים, לעתים דו-קומתית, המקיפה חצר פנימית. שורת החדרים בקומה הראשונה מחוברת על ידי ארקדה ובקומה השנייה בנויה מרפסת. ח'אן מחוץ לעיר יהיה מוקף חומה ובפינתו הדרומית יהיה מסגד קטן (ר' למשל ח'אן ג'וב יוסף או חנות תגרים על דרך הדואר). חצר הח'אן גדולה יותר מחצר האכסניות האחרות ושימשה למסחר, בה ורק בה, יכלו סוחרים נוכרים לסחור. בח'אן שכנו גם משרדי גביית מס. ההכנסות מהאכסניות שימשו למימון מוסדות דת.
  • תורבה, מבנה קבורה - מבנה הקבורה לנכבדים הממלוכיים הוא מבנה קובייתי שבראשו כיפה הנישאת על תוף. בתוך המבנה ניצבות מצבות מאורכות, המקושתות בפינותיהם בבולבוסי אבן. בקיר התורבה קבועים בדרך כלל שני חלונות גדולים במפלס הרחוב, המאפשרים לקהל העובר לראות את הקברים, לחלוק כבוד לנפטרים ולהאזין לדרשן הקורא בקוראן בתוך המבנה, מול החלון, במימון משפחת הנפטר להעלאת נשמות המתים ולזיכוי הרבים. נכבדים רבים (גם נשים כתורכאן ח'תון והגבירה טונשוק) בחרו להיקבר סמוך להר הבית בירושלים.
  • מסגדים וצריחים - הממלוכים לא בנו מסגדים רבים, אולם האמור לגבי עיטור המדרסות תקף גם לגבי עיטורם של מסגדים. הצריחים הממלוכיים נחלקים לשני טיפוסים: הסורי, המרובע והמצרי, הבנוי ממספר שלבים בדרך כלל בסיס מרובע וצריח עיקרי גלילי המעוטר במרפסות. בצריחים מונומנטליים גם בדגם הסורי נמצא מרפסת בשליש העליון (ראו למשל בצריחי הר הבית, שכולם, פרט לצריח שער השבטים הם מהטיפוס הממלוכי הסורי).

מילון עיצובי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרסת התשטמוריה - מוקרנס, jogglers (תשליב אבנים במשקוף) ואבלק. כמו כן שימו לב לדלת עם המסמרים והמקוש

את האדריכלות הממלוכית מאפיין מילון פריטי עיצוב מצומצם יחסית ואופייני מאד. עם זאת, המבנים השונים אינם דומים זה לזה. תוך שימוש באותם פריטי עיצוב מושג עושר צורני רב. בדרך כלל חזית המבנה מעוטרת ומפוארת, ובייחוד הפתח הראשי.

במרחב העירוני (כמו בעיר העתיקה בירושלים) נבנו המבנים צמודים זה לצד זה לאורך הרחובות, כאשר הם יוצרים כעין חזית-חומה וחושפים אל הרחוב רק קיר אחד. מאחורי החזית משתרעת חצר פנימית רחבה אליה פונים החלונות והכניסות לחללים השונים. כיוון שאל הרחוב פונה חזית המבנה ושערו, החזית והשער מעוטרים בפאר רב.

השער של המבנה המונומנטלי (למשל, המדרסה) שקוע בגומחה גבוהה ומחודדת וחללו נקרא "פורטל". הפורטל מעוטר באלמנטים הבאים, מלמעלה למטה:

  • חצי-כיפה קעורה כלפי פנים כקונכייה, לרוב מחורצת פלחים-פלחים.
  • חצי הכיפה מקושטת בנטיפי אבן מדורגים הנקראים "עיטור נטיפות" או "מוּקָרְנָס". זהו עיטור שמקורו באדריכלות הפרסית-סלג'וקית. בעלי המלאכה שהתקינו את המוקרנס היו אומנים נודדים. הם חתמו על יצירותיהם במקום נסתר ואנו מכירים כמה מהם בשמם. עומק המוקרנס (מספר שורות הנטיפים) מעיד על עושר המבנה ופארו. יש מבנים ובהם 15 שורות מוקרנס (הדבר קשור כמובן גם לעומק הפורטל).
  • טבלת אבן ובה כתובת הקדשה מסולסלת שבה האותיות הערביות מהוות קישוט בפני עצמו. הטקסט מעיד על תפקיד המבנה, שם הבונה, שנת הבניה ופסוקים מהקוראן. העיטור משלב מקלעות אבן מפותלות בתבנית גאומטרית או צורות מן הצומח המשתלבים בכתב הערבי בצורת ערבסקה. גודל הטבלה, רמת עיטורה ולעתים "גלישה" של הכתוב אל הצדדים מעידים על עושר המבנה ופארו.
  • לרוב ישולב בכתובת ההקדשה רנכ (رنك, הסמל המשפחתי) של המקדיש.
  • משקוף הדלת בנוי תשליב אבנים (jogglers) - אבנים משתלבות בשני צבעים שונים ובצורות גאומטריות דמויות-עלים כאשר אחת היא תשליל (נגטיב) של השנייה.
  • מזוזות הפתח בנויות בתשליב אבלק - לרוב נעשה שימוש באבלק המשלב אבנים לבנות ושחורות או אדומות לסירוגין. אין ספק שהאבלק הוא המאפיין הבולט ביותר של האדריכלות הממלוכית המונומנטלית. במבנים צנועים יחסית האבלק מוגבל למזוזות הפתח, ובמפוארים הוא מקיף את כל קיר החזית הפונה אל הרחוב.
  • משני צידי הפתח נבנו שני ספסלי אבן נמוכים (מצטבא), לטובת שומרי המבנה ועוברי-אורח. במבנים ממלוכיים דלים ניתן לזהות את היותו של המבנה ממלוכי לפי ספסלים אלו.
  • דלתות המבנה הן דלתות עץ כבדות, מצופות בברזל. הברזל מוצמד לדלת העץ על ידי מסמרים בעלי ראש רחב, המסודרים בתבנית קישוטית. לרוב צבועה הדלת ירוק או אפור. לעתים שרדו במרכז הדלתות מקושים מעוצבים (כמו במדרסת הטשתמוריה).

אלמנטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיטורים, כתובת הקדשה, סורגים ממלוכיים ואבלק במזוזות בתורבת טורקאן ח'תון
אוסף אלמנטים בבית השער של מדרסת אשרפיה שעל הר הבית: מוקרנס, אבלק, תשליבי אבנים גאומטריים וחלון שבכה
פיתוחי אבן משולבים בתשליב גאומטרי במשקוף בית השער של מדרסת אשרפיה
שער מוכרי הכותנה, מבט מהר הבית אל שוק הכתנים, ניתן להבחין באבלק שחור-לבן, במוקרנס ובכיפה מרכזית בצורת תלתן
  • חלונות וסורגים - במדרסות, כאמור, החלונות אינם פונים אל הרחוב במפלס הרחוב אלא לחצר הפנימית, אולם במבני קבורה (ובמקרים בהם החלל הצמוד לפתח במדרסה משמש כחלל קבורה) יפנו אל הרחוב חלונות מלבניים גדולים אופייניים מאד. החלונות מחופים בסורגים ממלוכיים - סורגי ברזל עבים ועגולים הערוכים בתבנית שתי וערב, כאשר המוטות האנכיים מושחלים דרך המוטות האפקיים עם גולות תפוחות בחיבורים. מאחורי הסורגים נסגר החלון בשבכת עץ (משרביה).
  • מסגרת משוננת - במקרים מסוימים מוקפת חזית המבנה בתבליט עיטורי משונן סביב לשולי המבנה (למשל בתורבת הגבירה טונשוק).
  • שימוש משני - הממלוכים נטו לעשות שימוש בחלקי מבנים קדומים, במיוחד מבני שיש ובמיוחד ממקור צלבני, כעונש לכופרים. הם לא נטלו עמודים או חלקים שלמים אלא עיצבו אותם כך שיתאימו לצרכיהם ויצרו מהם אריחים, אבנים משתלבות לעיטור משקופים וכדומה.
  • כרכובים - כרכובי-תמיכה מסוגננים מאבן, התומכים מרפסת במבנה דו-קומתי. לדוגמה כרכובי תמיכת המרפסות בחאן אל-סולטאן.

קשתות וקירוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קשתות - הקשתות הממלוכיות הן מחודדות. במקרים מסוימים יצרו קשתות בצורת תלתן בעל שלושה ואף חמישה עלעלים. הם השתמשו בתכסיסים קונסטרוקטיביים כך שלמעשה קשתות-מקלות נושאות את משקל המבנה ולא המבנה העיטורי הנאה.
  • כיפות תוף - הכיפה הממלוכית הקלאסית היא כיפה בתבנית חצי-כדור על גבי תוף (הגבהה גלילית). המעבר הפנימי בין הגג לתוף מעוצב כשורת נטיפי מוקרנס בקשת זווית או מבנה של פירמידות (בדגם המצרי). רוב הכיפות מבוססות על מתומן וקשתות זווית עם מוקרנס, ולא על בסיס פנדנטיבה כפי שנעשה באדריכלות הביזנטית והאירופית של התקופה המקבילה.
  • קירוי קשתות - הקירוי הפנימי נעשה בקמרונות שונים ומגוונים, החל בקשתות פשוטות (כמו בשוק הכתנים וכלה במבנה של קשתות מצטלבות היוצרות בהיפגשן מתומן (שהושאר לעתים פתוח, כעין חלון-גג).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M.H. Burgoyne, Mamluk Jerusalem, An Architectural Study, 1987 ISBN 978-0905035338
  • יוסף דרורי, ירושלים בתקופה הממלוכית ו-אדריכלות ממלוכית בירושלים, בתוך: אלי שילר (עורך), תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה התעות'מאנית, אריאל 83-84, 1992. ע"מ 169-206
  • עפרה רגב, ממלוכ כי ימלוך, בתוך אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשנ"ז (1996) ע"מ 142-153
  • דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, הבניה בעיר העתיקה, עמ' 57-77
  • דן בהט, מבנים ממלוכיים בירושלים, המחלקה לחינוך של יד בן צבי, 1975

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]