אה"מ ג'ופיטר (1895)

אה"מ ג'ופיטר

אה"מ ג'ופיטר
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי
סדרה	מג'סטיק
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Clydebank Engineering and Shipbuilding Co.
תחילת הבנייה	26 באפריל 1894
הושקה	18 בנובמבר 1895
תקופת הפעילות	8 ביוני 1897 – פברואר 1919 (כ־21 שנים)
אחריתה	נמכרה לגריטה ב-15 בינואר 1920
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	16,320 טון
אורך	128 מטר
רוחב	23 מטר
שוקע	8.2 מטר
מהירות	16 קשרים
גודל הצוות	672 איש
טווח שיוט	13,000 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	8 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 10,000 כוחות סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
שריון	שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 64–114 מ"מ, ברבטות – 356 מ"מ, מגדל הניווט – 356 מ"מ
חימוש	4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 16 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 12 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), 5 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ)

אה"מ ג'ופיטר הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי מסדרת מג'סטיק. היא נכנסה לשירות בשנת 1897, ושובצה לצי התעלה עד 1905. לאחר שיפוץ, היא הוכנסה זמנית למילואים לפני שחזרה לשירות בצי התעלה בספטמבר 1905. בשנת 1908 לאחר שהתיישנה בעקבות הופעתן של אוניות המערכה הדרדנוט, היא חזרה שוב למילואים, הפעם עם צי הבית. לאחר שיפוץ נוסף, היא שירתה כספינת אימונים לתותחנים ב-1912.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירתה ג'ופיטר עם צי התעלה ולאחר מכן כספינת שמירה על נהר הטיין. היא נשלחה לרוסיה בפברואר 1915 כדי לשמש כשוברת קרח, ופינתה נתיבים לארכנגלסק בזמן ששוברת הקרח הרגילה עברה שיפוץ. היא עברה שיפוץ משלה מאוחר יותר ב-1915 ולאחר שסיימה, הועברה לסיירת תעלת סואץ. היא חזרה לאנגליה בסוף 1916, ובילתה את שארית המלחמה ב-דבונפורט. היא נגרטה ב-1920.

תכנון

תרשים של אה"מ ג'ופיטר

ג'ופיטר הייתה באורך כולל של 421 רגל (128 מטרים), רוחב של 75 רגל (23 מטרים) ושוקע של 27 רגל (8.2 מטרים). הדחק האונייה היה עד 16,060 טונות ארוכות (16,320 טונות) במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני מנועי קיטור תלת דרגתיים של 3 צילינדרים, המונעים על ידי שמונה דוודי צינורות אש גליליים על בסיס פחם. עד 1907–1908, היא הונעה מחדש עם דגמים המופעלים על ידי נפט. המנועים שלה סיפקו מהירות מרבית של 16 קשרים (30 קמ"ש) במהירות של 10,000 כוחות סוס (7,500 קילוואט). האונייה נחשבה לאוניית ים טובה עם גלגול קל ויכולת הפלגה טובה, למרות שסבלה מצריכת דלק גבוהה. היה לה צוות של 672 קצינים ומלחים.

האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי BL 12 אינץ' (305 מ"מ) Mk VIII בצריחים עם תותחים, אחד מקדימה ואחד מאחורה. הצריחים הונחו על ברבטות בצורת אגס; לשש מאחיותיה היה אותו סידור, אבל לאחיותיה סיזאר ואילוסטריוס ולכל סדרות אוניות המערכה הבריטיות העתידיות היו ברבטות עגולות. מארס גם נשאה סוללה משנית של 12 תותחים QF 6 אינץ' (152 מ"מ)/40 קליבר. הם היו רכובים בקזמטים בשני סיפוני תותחים באמצע האונייה. היא גם נשאה 16 תותחי QF 12 פאונד ו-12 תותחי QF 2 פאונד להגנה מפני סירות טורפדו. היא הייתה מצוידת גם בחמישה צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ), שארבעה מהם היו שקועים בגוף האונייה, כשהאחרון היה במשגר מותקן על הסיפון.

לג'ופיטר ולשאר האוניות בסדרה שלה הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מ"מ) מפלדת הארווי, שאיפשר הגנה שווה עם עלות נמוכה יותר במשקל בהשוואה לסוגי שריון קודמים. זה איפשר לג'ופיטר ולאחיותיה חגורת שריון עמוקה וקלה יותר מאשר אוניות מערכה קודמות ללא אובדן הגנה. הברבטים לסוללה הראשית היו מוגנים עם שריון בעובי 14 אינץ' (356 מילימטרים), ולמגדל הניווט היה אותו עובי פלדה בצדדים. הסיפון המשוריין של האונייה היה בעובי 2.5–4.5 אינץ' (64–114 מילימטרים).

היסטוריית שירות

ג'ופיטר הונחה על ידי J & G Thomson, Clydebank בקליידבנק ב-26 באפריל 1894 והושקה ב-18 בנובמבר 1895. בפברואר 1897 היא הועברה למספנת צ'טם, שם הושלמה במאי 1897. היא נכנסה לשירות ב-8 ביוני 1897 במספנת צ'טם לשירות בצי התעלה. היא נכחה הן בסקירת הצי בספיטהד לרגל יובל היהלום של המלכה ויקטוריה ב-26 ביוני 1897 והן בביקורת צי ההכתרה עבור המלך אדוארד השביעי ב-16 באוגוסט 1902. קפטן ג'ון דורנפורד מונה למפקד האונייה באוקטובר 1899, ואחריו קפטן סר ארצ'יבלד ברקלי מילן מדצמבר 1900. במרץ 1901 היא ביקרה בקורק. בשנה שלאחר מכן היא הייתה חלק משייטת שביקרה בנאפפליו ובמפרץ סודה בכרתים לתמרונים משולבים בין ציי התעלה והים התיכון בספטמבר ובאוקטובר. קפטן סר ריצ'רד פור מונה למפקד האונייה בדצמבר 1902. ב-1 בינואר 1905, צי התעלה הפך לצי האטלנטי החדש, מה שהפך אותה ליחידת הצי האטלנטי. היא הושבתה בצ'טם ב-27 בפברואר 1905 כדי לעבור שם שיפוץ, ושירות הצי האטלנטי שלה הסתיים כשהיא יצאה מהשיפוץ והופקדה בצ'טם בעתודה בפורטסמות' ב-15 באוגוסט 1905. ג'ופיטר נכנסה לשירות בצי התעלה החדש ב-20 בספטמבר 1905. שירות זה הסתיים ב-3 בפברואר 1908 כאשר היא הושבתה. בשלב זה, יופיטר כבר הוצאה משירות הקו הקדמי של אוניות המערכה על ידי אוניות המערכה הדרדנוטים החדשות שנחנכו על ידי אה"מ דרדנוט בשנת 1906.

ב-4 בפברואר 1908, ג'ופיטר הוכנס מחדש לשירות מילואים בפלגת פורטסמות' של צי הבית החדש עם צוות שלדי. היא הייתה אוניית הדגל של הפלגה מפברואר עד יוני 1909 ומאוחר יותר אוניית הדגל של סגן מפקד הפלגה השלישית, צי הבית. במהלך שירות זה, היא עברה שיפוצים בפורטסמות' בשנים 1909–1910, במהלכו קיבלה ציוד בקרת אש עבור הסוללה הראשית שלה, ובשנים 1911–1912. מיוני 1912 עד ינואר 1913 היא שירתה כספינת אימונים לימי ירי בנור. בינואר 1913 היא הועברה לצי השלישי, והתבססה במספנת פמברוק ובדבונפורט.

מלחמת העולם הראשונה

ג'ופיטר במלטה בדרך לסואץ, מרץ 1915

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, הועברה ג'ופיטר לשייטת אוניות המערכה השביעית של צי התעלה. במהלך שירות זה, היא חיפתה על מעבר חיל המשלוח הבריטי מאנגליה לצרפת בספטמבר 1914. בסוף אוקטובר 1914, ג'ופיטר שובצה לשרת לצד אוניית האחות שלה מג'סטיק כספינת שמירה בנור. ב-3 בנובמבר 1914, ג'ופיטר ומג'סטיק עזבו את נור והחליפו את האוניות האחיות שלהן הניבאל ומגניפיסנט מתפקיד ספינת השמירה על ההאמבר. בדצמבר 1914, עברה ג'ופיטר לשמירה על הספינות בטיין. ב-5 בפברואר 1915, ג'ופיטר נותקה ממשימת ספינת השמירה שלה לשרת זמנית כשוברת קרח בארכנגלסק, רוסיה, בזמן ששוברת הקרח הרגילה שם הייתה בשיפוץ. בתפקיד זה, ג'ופיטר עשתה היסטוריה בכך שהפכה לאונייה הראשונה אי פעם שעברה דרך הקרח אל ארכנגלסק במהלך החורף; הגעתה לפברואר הייתה המוקדמת ביותר בהיסטוריה לשם, אם כי חרטומה ניזוק קשות מהמסע.

ג'ופיטר עזבה את ארכנגלסק במאי 1915 כדי לחזור לצי התעלה, והושבתה בבירקנהד ב-19 במאי 1915. לאחר מכן היא החלה בשיפוץ על ידי קאמל לירד שם שנמשך עד אוגוסט 1915. השיפוץ שלה הושלם, וג'ופיטר הוכנסה לשירות מחדש בבירקנהד ב-12 באוגוסט 1915 לשירות בים התיכון בסיירת תעלת סואץ. ב-21 באוקטובר 1915 היא הועברה לים האדום כדי להיות ספינת שמירה בעדן ואוניית הדגל של מפקד סיירת הים האדום. היא הוחלפה בתפקיד אוניית הדגל על ידי ספינת תובלת הכוחות RIM נורת'ברוק של הנחתים המלכותיים ההודים ב-9 בדצמבר 1915 וחזרה לסיירת תעלת סואץ לשירות בים התיכון. זה נמשך מאפריל עד נובמבר 1916, עם נמל בית בפורט סעיד, מצרים.

ג'ופיטר עזבה את מצרים ב-22 בנובמבר 1916 וחזרה לבריטניה, שם הושבתה בדבונפורט כדי לספק צוותים לכלי שיט נגד צוללות. היא נשארה בדבונפורט עד אפריל 1919, בשימוש כספינת שירות מיוחדת וספינת סיור מסייעת עד פברואר 1918, אז שוב הושבתה. לאחר מכן היא הפכה לספינת בסיס. באפריל 1919, ג'ופיטר הפכה לאונייה הראשונה מסדרת מג'סטיק שהוכנסה לרשימת הפירוק. היא נמכרה לגריטה ב-15 בינואר 1920, וב-11 במרץ 1920 נגררה מצ'טם לבלית' לגריטה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אה"מ ג'ופיטר בוויקישיתוף