אוגו קאוואלרו
 | |
| אוגו קאוואלרו | |
| לידה |
20 בספטמבר 1880 קזאלה מונפראטו, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| התאבד |
12 בספטמבר 1943 (בגיל 62) פראסקאטי, הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית  |
| מדינה |
ממלכת איטליה  |
| השכלה |
Military Academy of Modena |
| השתייכות |
.svg){kind=small} הצבא המלכותי האיטלקי |
| תקופת הפעילות | 1900–1943 (כ־43 שנים) |
| דרגה | גנרלה |
| תפקידים בשירות | |
| רמטכ"ל הצבא האיטלקי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה האיטלקית-עות'מאנית מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
אוגו קאוואלרו (באיטלקית: Ugo Cavallero; נולד ב-20 בספטמבר 1880 בקזאלה מונפראטו, ממלכת איטליה (כיום באיטליה) - מת ב-12 בספטמבר 1943 בפראסקאטי, הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית) היה גנרל בצבא המלכותי האיטלקי, שלחם בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאוואלרו נולד בשנת 1880, בעיר קזאלה מונפראטו שבממלכת איטליה, למשפחת אצולה. הוא למד בבית ספר צבאי, ובשנת 1900 הולה לדרגת לוטננט שני. לאחר מכן למד בקולג' והשלים בשנת 1911 תואר במתמטיקה. בשנת 1913 לחם בהצטיינות בצבא המלכותי האיטלקי במהלך הקרבות בלוב במלחמה האיטלקית-עות'מאנית, וזכה ב"מדליית הארד על גבורה בקרב". בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הועבר לשרת במטכ"ל האיטלקי. הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל, והפך לראש משרד המבצעים של הפיקוד האיטלקי. הוא השתתף בתכנון קרב הנהר פיאווה ביוני 1918, וקרב ויטוריו ונטו ארבעה חודשים לאחר מכן. שני הקרבות החזירו לאיטליה את יוקרתה האבודה ותרמו להוצאתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית מהמלחמה. במהלך המלחמה גם רכש לו קאוואלרו אויבים מושבעים בדמות פייטרו באדוליו וגליאצו צ'אנו, השניים המשיכו להיות יריבים לו עד סוף חייהם.
בשנת 1919 פרש קאוואלרו מהצבא, אולם חזר אליו בשנת 1925, ומונה לסגנו של שר המלחמה בניטו מוסוליני. הוא שימש גם כחבר בסנאט האיטלקי, והועלה בשנת 1927 לדרגת מייג'ור גנרל. שנה לאחר מכן עזב שוב את הצבא, ונכנס לעולם העסקים. בשנת 1937 הצטרף לצבא בפעם השלישית והאחרונה. הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל, בשנת 1938 מונה למושל מזרח אפריקה האיטלקית.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאוואלרו הועלה לדרגת גנרל בשנת 1940. בדצמבר של אותה שנה, לאחר שהצטרפה איטליה למלחמת העולם השנייה, הדיח מוסוליני את באדוליו ממשרת הרמטכ"ל, בשל העובדה שבאדוליו לא חשש למתוח ביקורת על הדרך בה מנוהלים הקרבות במזרח אפריקה וביוון קאוואלרו מונה לרמטכ"ל במקומו. זמן קצר לאחר מינויו, נשלח קאוואלרו לאלבניה, שם הצבא היווני החל להבקיע את ההגנות האיטלקיות. במהלך ינואר 1941 נבנה כוח עצום באלבניה. מוסוליני הגיע אישית לפקח על הלחימה, אך הצבא האיטלקי לא יצא למתקפה כוללת במהלך שלושת השבועות שבהם שהה שם. התעמולה האיטלקית טענה כי הצבא היווני הושמד ב"קרב הגדול והעקוב מדם שבכל העת החדשה", וחדל מלהתקיים.[1] מה שלא היה נכון, ועל אף שהצבא האיטלקי היה ביתרון מספרי, הרי שחייליו היו חסרי מוטיבציה וציודו היה גרוע, בעוד היוונים היו חדורי ביטחון ונחושים להגן על מולדתם. ב-9 במרץ יצא קאוואלרו למבצע "פרימוורה" (אביב), מתקפה כוללת לאורך כל החזית. בתוך שעתיים נורו 100,000 פגזי ארטילריה, והעמדות היווניות הופגזו מהאוויר. שלושה קורפוסים איטלקיים, המורכבים מ-12 דיוויזיות, ניסו להבקיע אל מול כוח יווני שווה ערך לארבע דיוויזיות. קאוואלרו, צפה בכוחות המתקדמים יחד עם מוסוליני, ופיקח על המבצע מקרוב ובאופן אישי.[2] אולם לאחר 48 שעות התברר כי מדובר בכישלון צורב. מוסוליני סירב לדרישתו של קאוואלרו להפסיק את המתקפה, גם אל מול אלפי אבדות. רק לאחר כשבוע של לחימה, משהתברר כי האבדות האיטלקיות במתקפה מגיעות ל-12,000 נפש, הורה מוסוליני על נטישת המתקפה, ועזב את אלבניה בחזרה לאיטליה. הכשלונות הכריחו את היטלר להורות לוורמאכט להתערב בנעשה, ותוך זמן קצר נכנעה יוון.
כראש המטה הכללי האיטלקי, נאלץ קאוואלרו לעבוד מקרוב עם גנרלים גרמנים. הוא היה מיודד עם אלברט קסלרינג, אולם היו לו חילוקי דעות עם ארווין רומל. לאחר קרב גזאלה במאי 1942, טען רומל שיש ליזום התקפה גרמנית-איטלקית משותפת נגד מצרים. קאוואלרו התנגד לתוכנית, והציע במקום ליזום פלישה למלטה, לכבוש אותה וכך לאפשר העברת תגבורות ואספקה לכוחות הציר באפריקה. לאחר שהועלה רומל לדרגת גנרל-פלדמרשל, הועלה קאוואלרו לדרגת "מרשלו" המקבילה, כדי שלרומל לא יהיה יתרון על פניו. קאוואלרו התנגד לפיזור הצבא האיטלקי בזירות שונות (מזרח אפריקה, צפון אפריקה וברית המועצות), אולם לא העז להתנגד לדעתו של מוסוליני בנושא. בינואר 1943, בעקבות השמדתו המוחלטת של הצבא האיטלקי באפריקה, והכשלונות האיטלקיים במזרח, הורה מוסוליני על החלפתו של קאוואלרו בוויטוריו אמברוסיו. לאחר שממשלת מוסוליני הופלה בידי המלך והמועצה הפשיסטית העליונה, הורה מנהיג איטליה החדש באדוליו, שכאמור היה אויב וותיק של קאוואלרו, על מעצרו. הוא שוחרר ממעצר בספטמבר 1943, בעקבות הקמת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית. זמן קצר לאחר מכן הוצע לו תפקיד הרמטכ"ל של הצבא החדש בידי ידידו הגנרל הגרמני אלברט קסלרינג.
ב-12 בספטמבר של אותה שנה, אכל קאוואלרו ארוחת ערב עם קסלרינג בבית מלון בעיר פראסקאטי, השניים דנו במיניו של קאוואלרו כרמטכ"ל, אולם קאוואלרו דחה את ההצעה בנימוס. בבוקר המחרת הוא נמצא ירוי בחדרו שבבית המלון, נסיבות המוות אינן ברורות עד ימינו, יש הטוענים שהתאבד, ויש הטוענים שהגרמנים רצחו אותו לאחר שאיבדו עניין בו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוגו קאוואלרו באתר Dizionario Biografico degli Italiani (באיטלקית)
- אוגו קאוואלרו באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה (באנגלית)
- אוגו קאוואלרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)