קרב גזאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב גזאלה
מערכה: המערכה במדבר המערבי
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Bundesarchiv Bild 101I-784-0246-22A, Nordafrika, Rommel im Befehlsfahrzeug "Greif".jpg
פאנצר Mk 3 ורכב פיקוד במדבר לוב בעת קרבות גזאלה
תאריך התחלה: 26 במאי 1942
תאריך סיום: 21 ביוני 1942
משך הסכסוך: 3 שבועות ו-6 ימים
קרב לפני: מבצע צלבן
קרב אחרי: קרב אל-עלמיין הראשון
מקום: גזאלה, ליד טוברוק, לוב
32°08′43″N 23°21′27″E / 32.145277777778°N 23.3575°E / 32.145277777778; 23.3575 קואורדינטות: 32°08′43″N 23°21′27″E / 32.145277777778°N 23.3575°E / 32.145277777778; 23.3575 
תוצאה: ניצחון לכוחות הציר‏[1]
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

110,000 חיילים
‏ 843 טנקים

90,000 חיילים
560 טנקים

אבידות

50,000 הרוגים, פצועים ושבויים‏[2]
‏ 1,188 טנקים‏[3]

גרמניה: 3,360 בסך הכל
איטלקים:פחות מהגרמנים
400 טנקים נהרסו או נפגעו‏[4]

  1. ^ לאחר התבוסה הכריז צ'רצ'יל: "זו הייתה אחת המכות הקשות ביותר שאני זוכר מהמלחמה. לא רק חמורה הייתה ההשפעה מבחינה צבאית, אך היא גם השפיעה על המוניטין של הצבא הבריטי".
  2. ^ 35,000 נשבו בטוברוק.
  3. ^ הבריטים קיבלו במהלך הקרב תגבורת של כמה מאות טנקים. טנקים רבים שנפגעו לא יכלו להיחלץ מאחר שהארמייה השמינית נסוגה. הבריטים איבדו למעשה את כל טנקיהם, מלבד כמה שחולצו.
  4. ^ המספר המדויק איננו ידוע. במהלך הקרב נפלה מצבת הטנקים התקינים מבצעית של כוחות הציר למתחת ל-100. מספר ניכר של טנקים תוקן במהלך ואחרי הקרב.

בקרב גזאלה (26 במאי -21 ביוני 1942), שהוא אחד הקרבות העיקריים במערכה במדבר המערבי, הביסו הכוחות הגרמנים-איטלקיים בפיקודו של ארווין רומל את הארמייה השמינית של חבר העמים הבריטי, בפיקוד ניל ריצ'י, אשר החזיקה במערך עמדות מבוצר, שנודע בשם קו גזאלה, ולאחר מכן כבשו את נמל טוברוק האסטרטגי שבחוף המזרחי של לוב. למרות שהכוחות הבריטיים נהנו מעדיפות כמותית ואיכותית ניכרת על כוחותיו של רומל, הם ספגו במהלך הקרב את תבוסתם הקשה ביותר במהלך המערכה בזירת הלחימה בצפון אפריקה, ואיבדו עשרות אלפי חיילים, מתוכם למעלה מ-40 אלף שבויים.

ערב הקרב החזיקה הארמייה השמינית בקו הגנה מבוצר שכונה בשם "קו גזאלה" ממערב לנמל טוברוק, לאחר שנאלצה לסגת מרוב שטח בליטת קירנאיקה בראשית שנת 1942. ב-26 במאי התקיפו כוחותיו של רומל מהמערב. בתחילה פרצו בגזרה הדרומית של החזית, אל תיבת ביר חכים, בה החזיקו כוחות צרפת החופשית בפיקודו של הגנרל פייר קניג. לאחר מכן התברר כי רומל הקצה חלק ניכר מכוחותיו למבקע לכיוון צפון מערב, לטוברוק. ביר חכים החזיקה מעמד עד 11 ביוני, ואז ביצעו הצרפתים נסיגה סדורה מזרחה לשם חבירה לכוח העיקרי. רומל המשיך במתקפה, כבש את מצודת טוברוק ב-21 ביוני, ורדף אחר הארמייה השמינית עד שזו הצליחה להיערך מרחק רב מזרחה, בקו אל-עלמיין. בקרב אל-עלמיין הראשון שהתקיים ביולי 1942, נבלם רומל.

הקרב על קו גזאלה, והנסיגה הבריטית שלאחריו, כמו גם נפילת טוברוק, וההתקדמות עד מעבר לגבול המצרי, היוו ניצחון משמעותי של רומל על הארמייה השמינית. רומל קודם לדרגת גנרל-פלדמרשל ואילו ריצ'י, שעמד בראש הארמייה השמינית, הודח, ואוקינלק לקח לידיו את הפיקוד על הארמייה באופן אישי. ניצחונו זה של רומל עורר את החשש כי יביס את הכוחות הבריטים במצרים, וימשיך מזרחה, לארץ ישראל, חשש שהביא את אנשי היישוב בארץ לתכנן תוכניות מגננה נואשות, בתקופה שכונתה מאתיים ימי חרדה. חשש זה הוסר רק בחודש נובמבר 1942, עת הובס רומל בקרב אל-עלמיין השני.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה במדבר המערבי, 1941-2.
המתקפה השנייה של רומל, 1941-1942

התקדמות כוחותיו של רומל מאל-עגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההצלחה של מבצע צלבן בשלהי 1941, הדפה הארמייה השמינית את כוחות הציר מקירנאיקה ואילצה את רומל לסגת לעמדות ההגנה החזקות שהכין באל עגילה. אולם 800 הקילומטרים שעברו כוחות חבר העמים הבריטי מתחו את קווי האספקה שלהם, ובינואר 1942 הם דלדלו את מספר חייליהם בחזית על מנת שאלו ייבנו קווי תקשורת ואספקה שיאפשרו את המשך הדחיפה מערבה לעבר טריפוליטניה. בינתיים קיבל רומל תגבורת של חיילים וטנקים, וב-21 בינואר שלח שלושה טורי שריון שמטרתם לבצע סיור טקטי. לאחר שהסיור נתקל בקווים מדוללים, החליט רומל לתקוף, וב-28 בינואר כבש את בנגזי וב-3 בפברואר את טימימי, והמשיך קדימה לעבר הנמל המבוצר של טוברוק על חוף הים התיכון.

התחפרות הארמייה השמינית בקו גזאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין גזאלה וטימימי (מעט מערבה לטוברוק) הצליחה הארמייה השמינית לרכז את כוחותיה באופן מספיק כדי להסתובב ולהילחם. ב-4 בפברואר נעצרה ההתקדמות של רומל, וקו החזית שהשתרע מגזאלה על החוף (48 ק"מ מערבה לטוברוק) עד המבצר הטורקי העתיק בביר חכים, כ-80 ק"מ דרומית לגזאלה, התייצב.

'קו גזאלה' התבסס על שורת מתחמים מבוצרים (שכונו "תיבות"), שחוברו זה לזה באמצעות שדות מוקשים עמוקים. הפערים בין ה"תיבות" כוסו באש ארטילרית, והוגנו על ידי כוחות ניידים. אורכו של הקו היה כ-72 קילומטרים, הנקודה הצפונית בו הייתה גזאלה על חוף הים, והדרומית הייתה "תיבת" ביר חכים שאוישה על ידי כוחות צרפת החופשית.

הכנת הצבאות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הארמייה השמינית, ניל ריצ'י, יחד עם פקודיו.

בתחילת האביב התרכזו שני הצבאות בבניית האספקה וכוח הטנקים שלהם, כאחד מהלקחים של הלוחמה במדבר בשנתיים שחלפו. בנוסף לכך, החלו דיוויזיות השריון הבריטיות להצטייד בטנקי M3 גרנט בעלי תותח בקוטר 75 מ"מ בדומה לפנצר 4 הגרמני, ושיפרו את היכולת לתקן במהירות את כליהם במהלך הקרב, תחום שבו הצטיינו הגרמנים. מלבד זאת, הבריטים גם ארגנו מחדש את התיאום בין החי"ר לארטילריה, ומפקד חיל האוויר במזרח התיכון ארתור טדר הציג אסטרטגיה חדשה שהתמקדה בסיוע לחיילים התוקפים בקרקע, במקום בהשמדת חיל האוויר של האויב.

באותו זמן החל רומל לבנות את קווי האספקה שלו במהירות. הוא היה מודע ליתרון שהיה לו בקו האספקה הקצר שאפשר לו לקבל אספקה בקצב מהיר יותר מזה של אוקינלק, שהיה תלוי בנתיב אספקה באורך 23,000 קילומטרים שנאלץ להקיף את אפריקה בדרך הים, וידע שעליו לתקוף לפני שהארמייה השמינית תהיה מוכנה. בסוף מאי היה רומל מוכן. מולו ניצבו בקו גזאלה הדיוויזייה הדרום-אפריקאית הראשונה ליד החוף, דיוויזיית הח"יר ה-50 (נורת'מברלנד) משמאלה, והבריגדה הראשונה של צבא צרפת החופשית משמאל בביר חכים. דיוויזיות השריון הבריטיות ה-1 וה-7 חיכו מאחורי קו ההגנה הראשי כעתודה ניידת להתקפות נגד. הדיוויזיה הדרום אפריקאית השנייה שימשה כחיל המצב בטוברוק ואילו הדיוויזיה ההודית ה-5 (שהגיעה באפריל כדי להחליף את דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה-4) הוחזקה כעתודה.

תוכניתו של רומל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניתו של רומל ל'מבצע ונציה' (כפי שנקראה תוכנית ההתקפה בפי הגרמנים) הייתה לבצע תנועת איגוף עם השריון מדרום לתיבת ביר חכים. משמאל למערך שלו תנטרל דיוויזיית השריון האיטלקית אריאטה את תיבת ביר חכים, ומימינם יתקדמו דיוויזיות השריון הגרמניות ה-21 וה-15 צפונה מאחורי קווי ההגנה של הארמייה השמינית ויתקפו וישמידו את השריון הבריטי, וינתקו את הדיוויזיות בקו גזאלה. הרחק בימין המערך התוקף תתקדם הדיוויזייה הקלה ה-90 הגרמנית לאל-אדם מדרום לטוברוק, כדי לפגוע בקווי האספקה לקו גזאלה וכדי לבלום תגבורות אפשריות שיגיעו לאזור טוברוק.

בינתיים החלק השני של הקורפוס ה-20 הממונע האיטלקי, הדיוויזיה האיטלקית הממונעת ה-101 'טרייסטה' תפתח רווח בשדה המוקשים מצפון לתיבת ביר חכים ליד תיבת סידי מופתח כדי ליצור נתיב אספקה לשריון. רומל צפה שכוחותיו יכבשו את אל-עדם, אל-דודה וסידי רזג עד רדת החשכה, וכמו כן גם את תיבת הביצורים 'גשר האבירים', כ-40 קילומטרים צפונית-מזרחית לביר חכים. לאחר מכן הוא יהיה בעמדה להתקדם עם השריון שלו למחרת היום מערבה כנגד קווי ההגנה של הארמייה השמינית בין גזאלה לאלם-חמזה, ולחבור לקורפוסים ה-10 וה-21 האיטלקיים שיתקפו ממערב.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה של רומל.

רומל מבצע תנועת איגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 14:00 ב-26 במאי, הקורפוסים ה-10 וה-21 האיטלקים שיגרו התקפה חזיתית על מרכז קו גזאלה, שקודמה בהרעשה ארטילרית כבדה. בניסיון להטעות את בעלות הברית צורפו למתקפה אלמנטים מארמיית השריון אפריקה ומהקורפוס ה-20 האיטלקי כדי לעורר את הרושם כי כל כוחות הציר מעורבים במתקפה. אלה תוגברו ביחידות ניידות נוספות שהתקדמו צפונה לעבר נקודת המתקפה. אולם באותו ערב, בחסות החשיכה, שבו כל הכוחות הללו חזרה לנקודות הריכוז שלהם בקצהו הדרומי של קו גזאלה.

בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת היום, רומל הוביל באופן אישי אלמנטים מארמיית השריון אפריקה - קורפוס אפריקה, הקורפוס הממונע ה-20 האיטלקי, והדיוויזייה הקלה ה-90 הגרמנית - בתנועת איגוף מבריקה אך מסוכנת באזור הקצה הדרומי של קו ההגנה של בעלות הברית, כשהוא דוחף קדימה לעבר שדות המוקשים של האויב כדי להגן על אגפיו ועורפו.

תוכניתו של רומל החלה להשתבש בביר חכים. הדיוויזיות האיטלקיות 'אריאטה' ו'טרייסטה' מהקורפוס ה-20 ואלמנטים מדיוויזיית הפנצר ה-21 התעכבו במשך שלוש שעות על ידי הבריגדה הממנועת ההודית ה-3 (מהדיוויזייה המשוריינת השביעית) שהתחפרה כ-6 ק"מ דרומית-מזרחית לביר חכים, וספגו אבידות כבדות לפני שעלה בידם להביסה. תיבת ביר חכים, שאוישה על ידי הבריגדה הראשונה של צבא צרפת החופשית תחת פיקודו של מארי-פייר קניג, הפכה להיות בעיה קשה מששיער רומל, ודיוויזיית אריאטה כשלה בכיבוש התיבה תוך שהיא סופגת אבידות כבדות מתותחי ה-75 מ"מ הצרפתיים‏[1].

מזרחה משם, דיוויזיית הפנצר ה-15 תקפה את הבריגדה המשוריינת ה-4 (מהדיוויזייה המשוריינת השביעית) שקיבלה פקודה לנוע דרומה כדי לסייע לבריגדות ההודית ה-3 וה-7 הממונעות, ותוך כך הסבה אבידות כבדות לכוח המגן, אולם גם ספגה אבידות ניכרות, כשהיא מופתעת מהטווח ומהעוצמה של תותחי ה-75 מ"מ על טנקי הגרנט שזה עתה הגיעו. הבריגדה המשוריינת ה-4 נסוגה לעבר אל-עדם והעבירה את הלילה ליד בסיס האספקה בלחמד מזרחה לאל-עדם.

עד שעות הבוקר המאוחרות התקדמו יחידות השריון של כוחות הציר יותר מ-40 קילומטרים, אך בצהרי היום נעצר המומנטום שלהם לאחר שהם נתקלו בדיוויזייה המשוריינת ה-1, והחליפו איתה מהלומות שהסבו אבדות לשני הצדדים.

בקצהו הימני להתקדמות של כוחות הציר, הדיוויזייה הקלה ה-90 תקפה את הבריגדה הממונעת ה-7 ברטמה (Retma) ואילצה אותה לסגת מזרחה לעבר ביר אל-גובי. לאחר שחידשה את התקדמותה לעבר אל-עדם, הקלה ה-90 נתקלה במטה הפיקוד של הדיוויזייה המשוריינת ה-7 ליד ביר-ביוד (Bir Beuid), הפיצה את אנשיה ושבתה מספר קצינים בעלי עמדות מפתח ביניהם מפקד הדיוויזיה, בריגדיר פרנק מסרווי, שהעמיד פנים כי הוא רק משרת, והצליח להימלט. למרות זאת, הפגיעה במפקדה גרמה לכך שהדיוויזיה הייתה ללא פיקוד למשך היומיים הבאים.

כמתוכנן, הדיוויזייה הקלה ה-90 הגיעה לאזור אל-עדם בשעות הבוקר וכבשה מספר בסיסי אספקה. בעלות הברית הגיבו באיטיות אך בשעות הצהריים הייתה לחימה כבדה. למחרת היום נשלחה הבריגדה המשוריינת ה-4 לאל-עדם והניסה את הדיוויזייה הקלה ה-90 חזרה לדרום-מערב.

קרב השריון המשיך להתחולל עוד כשלושה ימים ויחד עם עמידתם של המגינים בביר חכים, ארמיית השריון אפריקה מצאה עצמה לכודה באזור הנקרא "the Cauldron", עם ביר חכים מדרום, טוברוק מצפון, שדות המוקשים הנרחבים של בעלות הברית ממערב, ותקיפות מצד השריון של בעלות הברית מצפון וממזרח. מצב האספקה של רומל בערב ה-31 במאי נהיה לנואש. דיוויזיית הפרשים המשוריינת 'אריאטה', שתפקידה היה להגן על עורף הגרמנים, הדפה התקפות חוזרות ונשנות של הבריגדות הבריטיות המשוריינות ב-29 במאי, ובמשך השבוע הראשון של יוני.

מתוך תיאור גרמני של הקרבות:

"במהלך עשרת הימים הראשונים להתקפתנו כנגד הצרפתים הבריטים נשארו רגועים בצורה מדהימה. דיוויזיית 'אריאטה' לבדה הותקפה על ידיהם ב-2 ביוני, אולם היא הצליחה להגן על עצמה בעקשנות. לאחר מתקפת נגד מידי דיוויזיית הפאנצר ה-21 המצב שם חזר להיות שקט"‏[2].

ארמיית הפנצר אפריקה שומרת על היוזמה ב"קלחת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהוא מוצא עצמו לכוד בין שדה המוקשים נרחב ובין התנגדות בריטית עקשנית, ומנותק מקווי האספקה שלו, מצבו של רומל החל להיות מסוכן. אולם, מוקדם ב-29 במאי הצליחו לחדור רכבי אספקה, המסתייעים בדיוויזיות האיטלקיות 'אריאטה' ו'טרייסטה' תחת אש כבדה דרך שדה המוקשים מצפון לביר חכים, ולהעביר את האספקה החיונית כל כך לכוחות הלכודים ובכך אפשרו לרומל להחזיר אליו את שלוותו‏[3]. ב-30 במאי הוא תקף מערבה לעבר קווי החזית המקוריים שלו עצמו במטרה להקים ראש גשר בצדו המזרחי של שדה המוקשים ולחבור אל אלמנטים מהקורפוס האיטלקי ה-10 שהיה עסוק בטיהור נתיב בשדה המוקשים ממערב. במהלך התקפותיו מערבה ביומיים הבאים, השמיד רומל את בריגדת החי"ר ה-150 מהדיוויזיה ה-50 הבריטית בתיבת סידי מופתח, וכתוצאה נוצרו שני פערים בשדה המוקשים שפתחו לו נתיב אספקה ישיר ופיצלו את חזית בעלות הברית לשניים.

בערבו של ה-1 ביוני, שלח רומל את הדיוויזיה הקלה ה-90 ואת דיוויזיית 'טרייסטה' דרומה כדי לחדש את המתקפה על ביר חכים שממנה יצאו קבוצות פשיטה שהטרידו ללא הרף את קווי האספקה שלו. גם המתקפה הזו נכשלה והמאבק על ביר חכים עתיד היה להימשך למשך 10 ימים נוספים.

אוקינלק מצדו, שלא היה מודע לבעיות האספקה הקשות של רומל אך נתמך על השערות מודיעיניות אופטימיות מדי על מספר האבדות בשריון שהוסבו לגרמנים, דחק בריצ'י לנצל את העדרותו של השריון הגרמני ולשגר התקפת נגד לאורך החוף כדי להבקיע לטמימי ולמחילי. אולם ריצ'י היה מודאג עקב החשיפה של טוברוק והתרכז בהבאת תגבורות לתיבת אל-אעדם וביצירת תיבות הגנה חדשות למול הפערים שנוצרו בשדה המוקשים.

ב-5 ביוני, הארמייה השמינית שיגרה סוף כל סוף את מתקפת הנגד שלה אך ליריביה היו מספר ימים להתכונן לכך ובצפון הקורפוס ה-13 נעצר בלי שהתקדם כלל. ההתקפה שבוצעה על ידי הדיוויזיות ה-7 וה-5 באגף המזרחי של "הקלחת" הצליחה תחילה, אולם מרכזי ההגנה של כוחות הציר היו מערבה משציפו וכך כשהבריגדה המשוריינת ה-22 ניסתה להתקדם היא נתקלה באש כבדה ונבלמה. עם שחר הצטרפה בריגדת הטנקים ה-32 למתקפה כשהיא מתקדמת מצפון, אך גם עליה הונחתה אש כבדה שחיסלה כ-50 מתוך 70 הטנקים שלה.

בשעות הצהריים המוקדמות של ה-5 ביוני, החליט רומל לתקוף מזרחה עם 'אריאטה' ודיוויזיית הפנצר ה-21 וצפונה לעבר התיבה בגשר האבירים בעזרת אלמנטים מדיוויזיית הפנצר ה-15. הדחיפה מזרחה לעבר ביר אל-חאטמט פיזרה את מטה הפיקוד הטקטי של שתי הדיוויזיות הבריטיות וכמו כן גם את מטה הפיקוד של הבריגדות ה-9 וה-10 ההודיות. הפיקוד והשליטה של הכוחות התמוטט לחלוטין. הבריגדה המשוריינת ה-22, אשר איבדה 60 מסך 156 טנקיה, נאלצה לסגת משדה הקרב בעקבות התקפות מחודשות מדיוויזיית הפנצר ה-15. מההתקפה של בעלות הברית נותרו ב"קלחת" שלושה גדודי חי"ר הודים, רגימנט סיור וארבעה רגימנטי ארטילריה. ללא גיבוי מצד השריון הן נדרסו על ידי האויב בזו אחר זו.

רומל המשיך לשמור על היוזמה, בנה את כוחו בקלחת ושלח התקפות כנגד נקודות כוח של האויב. בין ה-6 ל-8 הוא שלח התקפות נוספות על ביר חכים, אך למרות שהמתחם ההגנתי צומצם הצליחו המגינים הצרפתים להחזיק מעמד ולגבות מחיר כבד מהאויב בעזרת תותחיהם ובסיועם של יחידות מהבריגדה הממונעת ה-7 והבריגדה ההודית ה-29, אשר הטרידו פעם אחר פעם את קווי התקשורת של האויב. כשהם מתוגברים בקבוצות קרב נוספות, כוחות הציר תקפו פעם נוספת ב-9 ביוני, כשהם מבקיעים סוף סוף את ההגנות למחרת היום. באותו זמן הורה ריצ'י לכוחות הצרפתיים להתפנות מעמדותיהם שבהם לא ניתן היה להחזיק יותר. למרות שהיה מכותר, הצליח גנרל קניג למצוא פערים בעמדות האויב דרכם הוא נסוג, ואחר כך חבר אל יחידות תובלה מהבריגדה הממונעת ה-7 כ-8 קילומטרים מערבה. כ-2,700 (כולל 200 פצועים) מתוך 3,600 החיילים שהיו בחיל המצב הצליחו להגיע לביר חכים. כשהשתלטה הדיוויזיה הקלה ה-90 על העמדה ב-11 ביוני, היא שבתה רק 500 צרפתים, רובם פצועים אשר נבצר מהם לנוע.

השריון הבריטי מובס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 ביוני ביצע רומל דחיפה לעבר אל-אעדם בעזרת דיוויזיית הפנצר ה-15 והדיוויזיה הקלה ה-90 ולמחרת היום אילץ את בריגדת המשמר ה-201 לסגת מתיבת גשר האבירים לעבר טוברוק. הבריגדה ה-29 ההודית הדפה התקפה על תיבת אל-אעדם ב-12 ביוני, אך משמאלה הבריגדות המשוריינות ה-2 וה-4 נדחפו 6.5 קילומטר אחורנית על ידי דיוויזיית הפנצר ה-15 ונאלצו לנטוש את טנקיהם הפגועים בשדה הקרב. ב-13 ביוני, דיוויזיית הפנצר ה-21 התקדמה ממערב כדי להצטרף לתקיפה, כשהיא נתקלת בבריגדה המשוריינת ה-22. פעם נוספת הציג קורפוס אפריקה את העליונות הטקטיקת שלו בשולבו במתקפה טנקים ותותחי נ"ט. רומל, שהסתייע רבות במודיעין שנמסר לו על ידי יירוט שדרי הרדיו של בעלות הברית, שלח התקפות שריון כנגד יחידות הקוראות לעזרה. בסוף היום, כוח הטנקים הבריטי הדלדל מ-300 טנקים ל-70, וקורפוס אפריקה שלט על קו עמדות דומיננטי שהיווה איום חמור לא רק על טוברוק אלא גם על ניתוק הקורפוס ה-8 בקו גזאלה. בתום יום הקרבות ב-13 ביוני, בריגדת המשמר נטשה את תיבת גשר האבירים שהייתה למעשה מוקפת. בעקבות התבוסות הללו, ה-13 ביוני נודע ברחבי הארמייה השמינית כ"יום שבת השחור".

הארמייה השמינית נסוגה מקו גזאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 ביוני אישר אוקינלק לריצ'י לסגת מקו גזאלה. עמידתם של המגינים באל-אעדם ובשתי התיבות השכנות הייתה איתנה והדיוויזיה ה-1 של דרום אפריקה הצליחה לסגת דרך כביש החוף ללא פגע. מאחר שהכביש לא יכל להכיל שתי דיוויזיות במקביל נאלצו שתי בריגדות מהדיוויזיה ה-50 למצוא דרך חלופית. הם לא יכלו לסגת ישירות ממזרח בגלל נוכחות שריון האויב, לכן הם תקפו דרום מערב כשהם פורצים דרך קווי הדיוויזיות האיטלקיות 'ברשיה' ו'פאביה' ומשם נעו דרומה לעבר המדבר לפני שפנו מזרחה ונעו חזרה לשטחים ידידותיים.

היה זה ברור לאוקינלק כי לונדון לא תשקול נסיגה לעמדות ההגנה החזקות מסביב לגבול מצרים-לוב. לכן הורה לריצ'י ב-14 ביוני להחזיק בקו המשתרע מדרום מזרח לאקרומה (מערבה מטוברוק) דרך אל-אעדם וביר אל-גובי. אולם, בערבו של ה-15 ביוני העמדה בנקודה 650 נדרסה ולמחרת היום המגינים בנקודה 187 אולצו להתפנות בגלל מחסור באספקה. במהלך היום היו גם התיבות באל-אעדם ובסידי רזג נתונות ללחץ כבד מידי קורפוס אפריקה, וב-17 ביוני ננטשו שניהם, ובכך אבד הסיכוי למנוע את כיתור טוברוק בידי כוחות הציר. ריצ'י, אשר הורה לארמייה השמינית לסגת מעמדות ההגנה במרסא מטרוח, כ-160 קילומטרים מזרחית לקו החזית, הותיר את טובורק להחזיק מעמד ולאיים על קווי התקשורת של כוחות הציר, בדומה לשהתרחש ב-1941.

טוברוק נופלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסירים בריטים בטוברוק.

מפקדו של הקורפוס ה-13, וויליאם גוט, מינה את מפקדה של הדיוויזיה הדרום האפריקנית השנייה הנדריק קלופר למפקד חיל המצב בטוברוק. מלבד שני הבריגדות של הדיוויזיה הדרום האפריקנית, לפיקודו עמדו גם בריגדת המשמר הממונעת ה-201, בריגדת החי"ר ההודית ה-11, בריגדת הטנקים ה-32 ובריגדת הנ"מ ה-4. אומנם טוברוק כבר החזיקה מעמד במצור שנמשך 9 חודשים לפני ששוחררה במבצע צלבן שנערך בדצמבר 1941, אולם הפעם חיל הים המלכותי לא יכל להבטיח כי יצליח להעביר אספקה לכוחות הנצורים. אוקינלק מצדו, לא ראה חשיבות בהחזקת טוברוק וכבר אמר לריצ'י כי הוא לא מתכוון להחזיק בה בכל מחיר. יתרה מזאת, בפברואר 1942 הגיעו הצבא, חיל הים ומפקד חיל האוויר בקהיר להחלטה כי אל לטוברוק לעמוד במצור נוסף. ב-21 ביוני 1942, נפלה טוברוק עת נכנעו 35,000 חיילי הברית לכוחות הציר.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילדמרשל רומל ליד נמל טוברוק.

מיד לאחר כיבוש טוברוק קודם רומל לדרגת פילדמרשל. לעומתו, ריצ'י, שעמד בראש הארמייה השמינית הודח בעקבות ההפסד בגזאלה ונפילת טוברוק, כשאוקינלק לוקח לידיו את הפיקוד על הארמייה באופן אישי.

משכבשה את טוברוק, התקדמה ארמיית הפנצר אפריקה לעבר מצרים. אוקילנק הרוויח זמן בכך שנמנע מעימות ישיר עם רומל, ובמקום זאת הטריד את כוחות הציר בעזרת קבוצות קרב קטנות אך חזקות. הוא גמר אומר לנטוש את העמדה במרסה מטרוח מאחר שאגפה הימיני הפונה לדרום היה חשוף. הוא החליט לסגת עוד כ-160 קילומטרים מזרחה ליד אל-עלמיין, היכן שהמדרונות התלולים של שקע קטארה פסלו אפשרות של תנועת שריון באגפו הדרומי.

על אף הניצחון, לא היה תחליף לאבידות השריון של כוחות הציר. היחלשות דיוויזיות הפנצר בתום הקרב פגעו קשות בקורפוס אפריקה. כתוצאה, רומל לא היה מסוגל לנצל את ניצחונו. יתרה מזאת, האספקה הניכרת של טנקים אמריקאים הבטיחה לבריטים עליונות מספרית למשך שארית המערכה בצפון אפריקה.

רומל ביצע מספר התקפות על קו עלמיין בין ה-30 ביוני ל-1 ביולי במה שנודע כקרב אל עלמיין הראשון, אך התקפותיו נבלמו. על אף הצלחתו של אוקינלק בעצירת התקדמות כוחות הציר בעלמיין, צ'רצ'יל איבד את אמונו בו. הוא אומנם הציג יכולת טובה כמפקד ארמייה, אך מינה מספר קצינים בכירים שהוכחו כבלתי מתאימים לתפקידם. הוא ציפה מניל ריצ'י, שהיה אך בעל ניסיון כמפקד דיוויזיה, לפקד על ארמייה; הוא העביר מתפקידו את מפקד השריון המנוסה ביותר של הארמייה השמינית, ויליאם גוט, מהפיקוד על הדיוויזיה המשוריינת ה-7 לקורפוס ה-13, שהיה מערך של חיל רגלים; עוד הוא מינה את פרנק מסרוויי שחסר ניסיון בפיקוד על מערך שריון למפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-7.

מצבם של כוחות הציר לאחר קרב גזאלה לא נעלם מעיניו של רומל. האחרון כתב ביומנו ב-4 ביולי: "כוחותינו תשושים". ב-5 ביולי תיאר רומל את המצב כקריטי; ב-17 ביולי אמר, "האויב, אשר לו עליונות בעיקר בחי"ר, בולע יחידה איטלקית בזו אחר זו. הגרמנים חלשים מכדי להגן על עצמם. אני יכול להתייפח!"‏[4]. בחודש אוגוסט הוחלף אוקינלק על ידי הגנרל הרולד אלכסנדר כראש פיקוד המזרח התיכון, וכראש הארמייה השמינית מונה במקומו מפקד הקורפוס ה-13 של הארמייה השמינית, הגנרל ויליאם גוט. לאחר שגוט נהרג בתאונה אווירית בדרכו לקחת פיקוד על הארמייה, מונה במקומו הגנרל ברנרד מונטגומרי.

בליל ה-14-13 בספטמבר 1942 נעשה ניסיון נחיתה אמפיבי בטוברוק על ידי כוחות בריטים, ניו-זינלדים ורודזים (מבצע הסכמה). מטרת המבצע הייתה לשחרר לא פחות מ-16,000 חיילים בריטים שבויים מידי האיטלקיים, שבעלות הברית האמינו כי לא יתנגדו יתר על המידה. כוח הפשיטה כשל לנוכח אש כבדה שנורתה מסוללות החוף האיטלקיות שהטביעו את המשחתת סיק (HMS Sikh), ולנוכח ההתנגדות של הגדוד האיטלקי שהוצב במקום. משהחל המבצע להתמוטט וכוח הפשיטה נסוג, הטביעו מפציץ גרמני מסוג יונקרס Ju 88 את הסיירת הקלה קובנטרי ומטוס קרב איטלקי מדגם C.200 את המשחתת זולו. סך הנפגעים של הכוח התוקף הבריטי במהלך המבצע כללו 280 אנשי חיל הים, 300 נחתים ו-160 חיילים הרוגים, פצועים ושבויים.

מצבת הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקוד המזרח התיכון (אוקינלק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה השמינית (ריצ'י)

הקורפוס ה-13 (ויליאם גוט)

  • הדיוויזיה הדרום אפריקנית הראשונה (דן פינאר)
    • בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-1
    • בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-2
    • בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-3
  • הדיוויזיה הדרום אפריקנית השנייה (הנדריק קלופר)
    • בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-4
    • בריגדת החי"ר הדרום אפריקנית ה-6
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-9
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-11
  • דיביזיית חיל הרגלים החמישים מנורת'מברלנד (ויליאם רמסדן)
    • בריגדת החי"ר הבריטית ה-150
    • בריגדת החי"ר הבריטית ה-151
    • בריגדת החי"ר הבריטית ה-69
  • הבריגדה הפולנית העצמאית
  • בריגדת הטנקים ה-1
  • בריגדת הטנקים ה-32

הקורפוס הבריטי השלושים (צ'ארלס נורי)

  • הדיוויזיה המשוריינת ה-1 (הרברט למסדן)
    • הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-2
    • הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-22
    • בריגדת המשמר הממונעת ה-201
  • הדיוויזיה המשוריינת ה-7 (פרנק מסרווי)
    • הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-4
    • הבריגדה הבריטית הממונעת ה-7
    • הבריגדה ההודית הממונעת ה-3
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-29
    • הבריגדה ה-1 של צבא צרפת החופשית (קניג)

כוחות עתודה

  • הדיוויזיה ההודית ה-5
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-10
    • הבריגדה ה-2 של צבא צרפת החופשית
  • דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה-10
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-20
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-21
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-25
  • בריגדת החי"ר ההודית ה-11
    • הבריגדה המשוריינת הבריטית ה-1
    • בריגדת החי"ר ההודית ה-5

כוחות הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמיית השריון אפריקה (ארווין רומל)

קבוצת קריוול (לודוויג קריוול)

  • הקורפוס האיטלקי ה-10
    • דיוויזיית חיל הרגלים ה-60 האיטלקית 'סברתה'
    • הדיוויזיה הממונעת ה-102 האיטלקית 'טרנטו'
  • הקורפוס האיטלקי ה-21
    • דיוויזיית חיל הרגלים ה-17 האיטלקית 'פאביה'
    • דיוויזיית חיל הרגלים ה-27 האיטלקית 'ברשיה'
    • בריגדת הרובאים ה-15 הגרמנית (הופרדה מהדיוויזיה הקלה ה-90)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך תיאור הקרב מהזווית של דיוויזיית 'אריאטה' Avalanche Press website Ariete at Gazala.
  2. ^ מתוך German Experiences in Desert Warfare During World War II, Volume II
  3. ^ על פי המאמר "Battle of Gazala and the Cauldron". Archived from the original on 2012-07-22. , מאת איאן פטרסון.
  4. ^ Marshall, Charles F. (2002) [1994]. The Rommel Murder:The Life and Death of the Desert Fox. Mechanicsburg PA: Stackpole Books. עמ' 79-78