אוגינו גינקו

אוגינו גינקו
荻野吟子
לידה	4 באפריל 1851; קומאגאיה, יפן
פטירה	23 ביוני 1913 (בגיל 62); טוקיו, יפן
מקום קבורה	בית הקברות זושיגאיה
מקום לימודים	אוניברסיטת אוצ'אנומיצו

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אוגינו.

אוגינו גינקו (ביפנית: 荻野吟子‏, 4 באפריל 1851 – 23 ביוני 1913) הייתה הרופאה הראשונה ביפן שהוסמכה לעסוק ברפואה מערבית.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגינו גינקו נולדה בטוואראסה (כיום במחוז סאיטאמה), הצעירה מבין שני אחים וחמש אחיות^[1].

היא נישאה בשנת 1867 בגיל 16, בנישואים מאורגנים, לקניצ'ירו אינאמורה. היא התגרשה מבעלה ב-1870, לאחר שנדבקה ממנו בזיבה. לגירושים הייתה השפעה גדולה על חייה, משום שעל פי הנורמות החברתיות באותה עת ביפן, היא גרמה בושה גדולה למשפחתה. נשים גרושות נחשבו למופקרות, ונשים שלקו במחלת מין נחשבו לזונות^[2].

בגלל מחלת הזיבה היא נזקקה לטיפול אצל רופאים גברים, דבר שגרם לה לבושה ולמבוכה רבה, והיא החליטה ללמוד רפואה כדי שתוכל לעזור לנשים בנסיבות דומות, כך שלא יזדקקו לשירותי רפואה מגברים, וכן לקדם את זכויות האישה ביפן.

בשנת 1873 עברה להתגורר בטוקיו, וסיימה את לימודיה התיכוניים בהצטיינות. בשנת 1880 התקבלה לבית ספר פרטי לרפואה בבונקיו. בבית ספר זה למדו אז רק גברים, והיא הייתה האישה הראשונה שהתקבלה ללימודים במוסד. סיימה את לימודיה בשנת 1882, אך לא יכלה לגשת למבחני ההסמכה, כי על פי הנהלים דאז רק גברים הורשו לעסוק ברפואה. לאחר מסע שכנועים שונו הנהלים בשנת 1885, ואז היא הורשתה לגשת למבחני ההסמכה ואושר לה לעסוק ברפואה.

היא הפכה לרופאה הראשונה ביפן שמוסמכת לעסוק ברפואה מערבית, ופתחה בית חולים לנשים בטוקיו. היא שימשה השראה לנשים רבות שהלכו בעקבותיה, למדו רפואת נשים ופתחו מרפאות לבריאות האישה. במקביל לעבודתה לימדה באוניברסיטה נוצרית במינאטו, והתקרבה לנצרות. בזמנה הפנוי עסקה בצדקה ובפעילויות דת.

בשנת 1890 נישאה אוגינו ליוקיושי שיקטה, נוצרי פרוטסטנטי. הם אימצו את בנה של אחותו של בעלה, שנפטרה כתוצאה מסיבוכים בלידה, ובשנת 1894 עברו לגור בהוקאידו, שם ניהלה מרפאה.

בשנת 1906, לאחר שבעלה מת מצדרת, חזרה אוגינו לטוקיו, שם ניהלה בית חולים, ובזמנה הפנוי הייתה מיסיונרית נוצרית וקידמה פעילויות דת.

אוגינו מתה מטרשת עורקים בטוקיו ב-23 ביוני 1913, בגיל 62. נקברה בבית הקברות זושיגאיה ברובע טושימה, טוקיו. היא נחשבת לאחת הדמויות החשובות ביותר בתחום המדע בתקופת מייג'י.

הישגיה בתחום הטיפול בזיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אוגינו גינקו חלתה בזיבה, בגיל 16, היא פנתה לרופא שהתמחה ברפואה סינית, שטיפל בה באמצעות צמחי מרפא. תרופות אלה עזרו במקצת, אך לא ריפאו אותה. היא פנתה לרופא אחר, שטיפל בה באמצעות רפואה מערבית. אוגינו התרשמה עמוקות משיטות הטיפול המערביות, שנחשבו לחדשניות והתבססו על ניסויים מדעיים ותוצאות מוכחות. זו הייתה גישה שבדרך כלל לא ננקטה ברפואה הסינית. לדוגמה, ניתוחים הכוללים חיתוך של רקמות חיות בגוף אדם נאסרו כליל ברפואה הסינית המסורתית.

כמו כן היא שמה לב שרוב הרופאים נקטו בגישה יהירה כלפי החולים, דבר שגרם לטעויות באבחון הרפואי. כאשר הוסמכה כרופאה היא נקטה בגישה יותר אמפתית, ונהגה לקחת בחשבון את נקודת המבט וההיסטוריה הרפואית של החולה, על מנת לספק אבחנה מדויקת יותר.

קידום זכויות האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגינו גינקו חיה בתקופת מייג'י, בה יפן נפתחה לעולם המערבי ואימצה בהדרגה רעיונות ליברליים, בהם זכויות האישה. בבית הספר התיכון בו למדה בטוקיו היה נהוג לקצר את שמות הנשים, כדי שהמורים יוכלו לתת להן פקודות ביתר קלות, אך אוגינו גינקו בחרה דווקא להאריך את שמה, משמה המקורי "גין" לשם הארוך יותר "גינקו".

בבית הספר התיכון זכתה להערכת מוריה, שעזרו לה להתקבל לבית הספר לרפואה, שעד אז היה פתוח לגברים בלבד. אולם עם סיום לימודיה בשנת 1882 ממשלת יפן לא אפשרה לה לגשת לבחינות ההסמכה, שהיו אף הן מיועדות לגברים בלבד. היא פרסמה עצומות ושלחה מכתבים כדי לשנות את מדיניות זו, וזכתה לתמיכה מרופאים יפנים בעלי השפעה, שתמכו בזכויות האישה^[3]. לבסוף ניצחה במאבק זה, ובשנת 1885 הוסמכה לעסוק ברפואה, והיוותה השראה לנשים רבות ביפן שהלכו בדרכה.

אוגינו פרסמה מאמרים רבים בנושאי רפואה ובריאות. היא נודעה במאמרה "העבר והעתיד של רופאות נשים ביפן", שהתפרסם בשלושה חלקים באוקטובר 1893. היא דגלה בפתיחת האוניברסיטאות לכלל הנשים, וסברה שבקהילות שבהן נשים חשות חוסר נוחות בקרב גברים יש לפתוח אוניברסיטאות לנשים.

פעולותיה נחשבות לאבני דרך במאבק לקידום זכויות האישה ביפן.