זיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זיבה
Gonococcal ophthalmia neonatorum.jpg
תינוק עם דלקת לחמיות חריפה כתוצאה מהידבקות במחלת הזיבה במהלך המעבר בתעלת הלידה
שם בלועזית Gonorrhea
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/782913 
MeSH D006069
MedlinePlus 007267

זיבהלועזית: גונוריאה, Gonorrhoea) היא מחלת מין הפוגעת בעיקר באיברי המין ובשופכה, אך במקרים מסוימים גם באיברים נוספים הכוללים ריריות, דוגמת: הלוע והעיניים. הגורם למחלה הוא החיידק Neisseria gonorrhoea.

כרזה המזהירה מפני הידבקות בעגבת וזיבה מתקופת מלחמת העולם השנייה
פרסומת לפניצילין כתרופה לזיבה, 1944

תסמיני המחלה מתפתחים לרוב תוך יומיים עד חמישה לאחר ההדבקה (אם כי ישנם מקרים שבהם התסמינים מופיעים רק כעבור מספר חודשים), וכוללים כאב בזמן הטלת השתן, הפרשת מוגלה מן הפין, הנרתיק, או הגרון, וכן דלקת בצוואר הרחם ודימום בפי הטבעת. ללא טיפול עלולה הדלקת להתפשט דרך מערכת המין של האישה ולגרום לדלקת החצוצרות ואף לעקרות או הריון חוץ-רחמי; אצל הגבר היא עלולה לגרום להיצרות השופכה ודלקת בלוטת הערמונית. סיבוכים מאוחרים של המחלה כוללים דלקת מפרקים, דלקת שסתומי הלב ודלקת הלחמית.

כמו כן יש לציין כי בקרב אישה החולה בזיבה, אשר נמצאת בהריון, עלולה המחלה לעבור לתינוק בזמן מעברו בתעלת הלידה ולגרום אצלו לדלקת בלחמיות, אשר ללא טיפול עלולה לגרום לפגיעה בראייה ואף לעיוורון.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נהוג להשתמש במספר שיטות לזיהוי החיידק, הן מולקולריות והן שיטות של בקטריולוגיה קלאסית:

הטיפול במחלה הוא באמצעות נטילת אנטיביוטיקה. בעבר השתמשו לצורך כך בתרופות מקבוצת הפניצילין, אך לאור הופעתם של חיידקים עמידים בפני פניצילין ונגזרותיו, משתמשים כיום בתרופות מקבוצת הצפלוספורין.

במסורת היהודית קיימת תופעה בעלת שם זהה לזיבה אך תסמיניה שונים. אין היא נחשבת למחלה כלל ועיקר, והיא אינה מועברת על ידי מגע מיני. וכאשר חולה בה אדם מהעם היהודי, אזי היא סימן לטומאה וגורמת לחולה בה להיחשב כאב הטומאה. להרחבה עיין בערך טומאה וטהרה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי