אוהד אלימלך
 | |
| אוהד אלימלך, 2019 | |
| לידה |
2 ביוני 1975 (בן 48) נהריה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| ידוע בשל |
מ.ק. 22 עיצוב גרפי |
| השכלה | המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה |
| תקופת הפעילות | מ-2002 |
|
www | |
  | |
אוהד אלימלך (נולד ב-2 ביוני 1975) הוא אמן רב-תחומי, במאי, עורך, צלם, אנימטור, מעצב, מרצה ומעצב גרפי ישראלי החי ועובד בתל אביב. בשנת 2004 יצר ביחד עם אסף הראל וירון ניסקי ודורון צור את סדרת האנימציה עטורת הפרסים, מ.ק. 22. כמו כן, עיצב אלימלך כרזות, הזמנות למסיבות רבות בעיר, עיצב עטיפות אלבומים ויצירותיו הוצגו במספר גלריות.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוהד אלימלך נולד בנהריה ב-2 ביוני 1975, ליוסי ושושנה אלימלך, מורה וגננת. הוא הצעיר מבין שלושה אחים. ב-1989 החל את לימודיו בבית הספר לקציני ים בעכו. ב-1993 התגייס לחיל הים ושם שירת במשך ארבע שנים. בתקופת הצבא עבר אלימלך להתגורר בחיפה ועם תום שירותו החל ללמוד במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה ובמקביל החל לתקלט במועדון ה"סיטי הול" (לשעבר "העיר השנייה").
בשנת 2002 סיים את לימודיו בעיצוב במחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.[1]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיו בשנת 2002, החל אלימלך ליצור ולעבוד עם מגוון אמצעי מדיה שונים תוך שהוא מקבל השראה ממגוון עולמות. בעבודתו הוא משלב צילומים, איורים, סריקות של חומרים וטקסטורות אותם אסף מהנוף העירוני ועיבד במחשב.
בשנת 2004 יצר ביחד עם אסף הראל וירון ניסקי ודורון צור את סדרת האנימציה עטורת הפרסים, מ.ק. 22.
ב-2006 העלה תערוכה בשם "חרדות בספק" שהייתה תערוכת היחיד הראשונה שלו. בתערוכה הוצגו שתי סדרות ושתי עבודות בודדות העוסקות בגוף כאובייקט בלתי נפרד מהעיר, שילוב חלקי מכונה שהופכים ליחידה אורגנית אחידה המנסה להסתגל לסביבה החדשה הנרקמת.[3]
ב-2009 עיצב את כרזת יום העצמאות במלאת 61 שנות עצמאות של מדינת ישראל ומאה שנים לעיר העברית הראשונה, תל אביב. באותה שנה הציג בתערוכה בשם "100 זהויות" בגלריית שורשים בכיכר הבימה ובה הוצגו עבודות של אמנים מקהילת הלהט"ב.[4][5]
בחורף 2015–2016, לאחר מחאת יוצאי אתיופיה, הציג בתערוכה בשם "כן, לא, שחור, לבן" מסכות אפריקאיות מסורתיות בסגנון מערבי שעיצב במחשב.[1]
ב-2016 נבחר "הסוד של תום", סרט הדרכה שיצר אלימלך, להיות ההפקה המרכזית ביום האירופי להגנה על ילדים מפני פגיעה מינית. הסרטון תורגם לכמה שפות ואומץ על ידי מספר מדינות שביקשו להכניסו לתוכנית הלימודים שלהם.[6][7][8]
בשנת 2019 עיצב את הכרזות שהובילו את הקמפיין בעד השוויון לקראת מצעד הגאווה.[9]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלימלך מתגורר בתל אביב ואב לבן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אוהד אלימלך
אוהד אלימלך, ברשת החברתית פייסבוק
אוהד אלימלך, ברשת החברתית אינסטגרם
אוהד אלימלך, ברשת החברתית LinkedIn
אוהד אלימלך, סרטונים בערוץ היוטיוב- אוהד אלימלך, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אוהד אלימלך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- סרטונים בערוץ של אוהד אלימלך, באתר יוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 מאחורי המסכה, אתר מרמלדה, 26 ביוני 2016
- ^ עודד בן-יהודה, משחקים בחצר האחורית, באתר nrg, 27 בדצמבר 2007
- ^ אסף יפה, מן הפח אל הבד, באתר וואלה!, 15 ביולי 2006
- ^ שירי לרנר, תערוכה חדשה: מגוון זהויות בקהילה הגאה, באתר ynet, 13 ביולי 2009
- ^ 11 beautiful posters from Israel Independence Days past, רחל ניימן, אתר Israel21c, 9 באפריל 2018
- ^ זיוה מוגרבי-קובני, "הסוד של תום" ידריך ילדים ברחבי העולם להימנע מפגיעה מינית, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2016
- ^ ליאת עיני, הסרטון שיסביר לעולם איך לזהות פגיעה מינית בילדים, באתר ynet, 17 בנובמבר 2016
- ^ ריאיון עם אוהד אלימלך, רדיו אשל הנשיא, 24 בנובמבר 2016
- ^ מערכת ערוץ הגאווה, המאבק לשוויון נמשך: מצעד הגאווה 2019 בסימן "מחוץ לחוק", באתר מאקו, 19 במאי 2019