אוהד אלימלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוהד אלימלך
אוהד אלימלך, 2019
אוהד אלימלך, 2019
לידה 2 ביוני 1975 (בן 45)
מדינה ישראל
ידוע בשל מ.ק. 22
עיצוב גרפי
השכלה המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה
שנות הפעילות 2002-הווה 
www.junkyard7.com

אוהד אלימלך (נולד ב-2 ביוני 1975) הוא אמן רב-תחומי, במאי, עורך, צלם, אנימטור, מעצב, מרצה ומעצב גרפי ישראלי החי ועובד בתל אביב. בשנת 2004 יצר ביחד עם אסף הראל וירון ניסקי ודורון צור את סדרת האנימציה עטורת הפרסים, מ.ק. 22. כמו כן, עיצב אלימלך כרזות, הזמנות למסיבות רבות בעיר, עיצב עטיפות אלבומים ויצירותיו הוצגו במספר גלריות.[1][2][3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהד אלימלך נולד בנהריה ב-2 ביוני 1975, ליוסי ושושנה אלימלך, מורה וגננת. הוא הצעיר מבין שלושה אחים. ב-1989, החל את לימודיו בבית הספר לקציני ים בעכו. ב-1993, התגיס לחיל הים ושם שירת במשך ארבע שנים. בתקופת הצבא עבר אלימלך להתגורר בחיפה ועם תום שירותו החל ללמוד במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה ובמקביל החל לתקלט במועדון ה"סיטי הול" (לשעבר "העיר השנייה").

בשנת 2002, סיים את לימודיו בעיצוב במחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו בשנת 2002, החל אלימלך ליצור ולעבוד עם מגוון אמצעי מדיה שונים תוך שהוא מקבל השראה ממגוון עולמות. בעבודתו הוא משלב צילומים, איורים, סריקות של חומרים וטקסטורות אותם אסף מהנוף העירוני ועיבד במחשב.[3]

בשנת 2004, יצר ביחד עם אסף הראל וירון ניסקי ודורון צור את סדרת האנימציה עטורת הפרסים, מ.ק. 22.

ב-2006, עלה אלימלך עם תערוכה בשם "חרדות בספק" שהייתה תערוכת היחיד הראשונה שלו. בתערוכה הוצגו שתי סדרות ושתי עבודות בודדות העוסקות בגוף כאובייקט בלתי נפרד מהעיר, שילוב חלקי מכונה שהופכים ליחידה אורגנית אחידה המנסה להסתגל לסביבה החדשה הנרקמת. עבודותיו הוגדרו כ-"מעבירות לצופה את תחושת אי-הודאות ומצבים סוריאליסטים תחת הנוף העירוני, המוצג כמאיים ולא יציב".[3]

ב-2009, עיצב אלימלך את כרזת יום העצמאות במלאת 61 שנות עצמאות של מדינת ישראל ומאה שנים לעיר העברית הראשונה, תל אביב. באותה שנה הציג בתערוכה בשם "100 זהויות" בגלריית שורשים בכיכר הבימה ובה הוצגו עבודות של אמנים מקהילת הלהט"ב.[4][5]

בחורף 2015–2016, לאחר מחאת יוצאי אתיופיה, הציג אלימלך בתערוכה בשם "כן, לא, שחור, לבן" מסכות אפריקאיות מסורתיות בסגנון מערבי שעיצב במחשב.[1]

ב-2016, נבחר "הסוד של תום", סרט הדרכה שיצר אלימלך, להיות ההפקה המרכזית ביום האירופי להגנה על ילדים מפני פגיעה מינית. הסרטון תורגם לכמה שפות ואומץ על ידי מספר מדינות שביקשו להכניסו לתוכנית הלימודים שלהם.[6][7][8]

בשנת 2019, עיצב אלימלך את הכרזות שהובילו את הקמפיין בעד השוויון לקראת מצעד הגאווה.[9]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלימלך מתגורר בתל אביב ואב לבן בשם תומר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 מאחורי המסכה, אתר מרמלדה, 26 ביוני 2016
  2. ^ עודד בן-יהודה, משחקים בחצר האחורית, באתר nrg‏, 27 בדצמבר 2007
  3. ^ 1 2 3 אוהד אלימלך - חרדות בספק, באתר הארץ, 2006
  4. ^ שירי לרנר, תערוכה חדשה: מגוון זהויות בקהילה הגאה, באתר ynet, 13 ביולי 2009
  5. ^ 11 beautiful posters from Israel Independence Days past, רחל ניימן, אתר Israel21c, 9 באפריל 2018
  6. ^ זיוה מוגרבי-קובני, ‏"הסוד של תום" ידריך ילדים ברחבי העולם להימנע מפגיעה מינית, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2016
  7. ^ ליאת עיני, הסרטון שיסביר לעולם איך לזהות פגיעה מינית בילדים, באתר ynet, 17 בנובמבר 2016
  8. ^ ראיון עם אוהד אלימלך, רדיו אשל הנשיא, 24 בנובמבר 2016
  9. ^ מערכת ערוץ הגאווה, ‏המאבק לשוויון נמשך: מצעד הגאווה 2019 בסימן "מחוץ לחוק", באתר ‏מאקו‏‏, ‏19 במאי 2019‏