אוטו קורווין
 | |
| אוטו קורווין (מימין), יחד עם יוז'ף צ'רני, ממפקדי נערי לנין בהונגריה, צילום משנת 1919 | |
| לידה |
24 במרץ 1894 וליקי ביצ'קיב, אוקראינה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
28 בדצמבר 1919 (בגיל 25) בודפשט, הרפובליקה ההונגרית |
| שם לידה |
Klein Ottó |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| תפקיד |
member of National Assembly of Soviets (Hungary) (14 ביוני 1919–23 ביוני 1919) |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית ההונגרית |
  | |
אוטו קורווין (במקור עד 1919 אוטו קליין,[1] בהונגרית: Korvin Ottó; וליקי ביצ'קיב, 24 במרץ 1894 – בודפשט, 29 בדצמבר 1919) היה תחילה עובד בנק יהודי-הונגרי, פוליטיקאי קומוניסטי, אחיו של קומיסר העם יוז'ף קלן, אחיינו של פאל היידו, גיסו של יולן קלן שלושתם היו חברים בחוג גליליאו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטו קליין נולד במשפחה יהודית אמידה ונאורה, אמו הייתה ברתה אייזנשטאדט,[2] אביו היה ז'יגמונד קליין, בעל חנות שהתיישב בנג'בוצ'קו בסוף המאה ה-19 אז בתחומי ממלכת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית. נולדו להם שני ילדים: יוז'ף קליין (לימים יוז'ף קֶלֶן) ואוטו. בהמשך המשפחה עברה לסיגט, שם למדו הילדים בבית הספר ומשנת 1906 התגוררו בבודפשט. שם הצטרף אוטו לחוג גלילאו. הוא רצה להיות משורר ושינה את שמו לקורווין בעצת אחד העורכים. בתחילת שנות ה-10 של המאה ה-20 התוודע לסופר זולטאן פרניו, להיסטוריון האמנות הוגו קֶנצלר ולטיבור סמואלי. בשנת 1912 פרסם ספרון לירי בשם "חיוורון". בינתיים, אביו חכר יער באוסאטלפ[3] והקים חוות גידול עצים לכריתה ומכירה, הוא הזמין את בנו אוטו (בשנת 1912) ומינה אותו למנהל החווה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה אוטו התייצב לגיוס, אך לא התקבל בגלל בעיה בעמוד השדרה שלו. הוא שב לחווה והמשיך בעבודתו עד 1917.
משת 1917 עד הכרזת הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1917 הגיע קורווין לבודפשט. למד מדעי חברה והתוודע למרקסיזם. כעובד בבנק העצים של בודפשט הצטרף לקבוצת השמאל של "האיגוד הלאומי של עובדי המוסדות הפיננסיים" והשתתף בהרצאות של ארווין סבו בחוג הגלילאו. ב-1 במאי באותה השנה השתתף בהפגנת הפועלים הראשונה במהלך המלחמה. הוא היה מעורב גם בתנועה האנטי מיליטריסטית, ארגן את הגלילאיסטים, ואחרי שמנהיגי חוג גלילאו נעצרו בינואר 1918, הפך קורווין למנהיג התנועה האנטי מיליטריסטית הבלתי חוקית שכונתה ה"סוציאליסטים מהפכניים". בעלונים שלו דחק בפועלי המפעלים להקים מועצות פועלים. לאחר ניצחונה של המהפכה האזרחית-דמוקרטית באוקטובר 1918, מהפיכת החרציות, הוא הפך למנהיג הקבוצה של ה"סוציאליסטים מהפכניים", שפעלו כבר כחוק באותה עת. הוא היה אחד ממקימי מפלגת הקומוניסטים של הונגריה ה-KMP והיה חבר בוועד המרכזי שלה. הוא התפטר מהבנק והמשיך לעבוד כגזבר של המפלגה הקומוניסטית ו"בעיתון האדום" (Vörös Ujság), כאשר לא ניתן היה להשיג נייר, הוא השיג מהשוק השחור. ב־20 בפברואר 1919 נעצר. ב־21 במרץ הקליד מהכלא את נוסח הסכם המיזוג של שתי המפלגות (MSZDP ו-KMP). בשנת 1919 שינה קליין את שם משפחתו לקורווין.
תחת הרפובליקה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההכרזה על הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא הפך לראש המחלקה המסחרית במפקדת הייצור הסוציאליסטי והוציא צו על הסוציאליזציה של העסקים (הלאמה, החרמה).[4] בית הדין המהפכני בבודפשט גזר מוות על אנשים רבים בהוראתם של אוטו קורווין ויאנוש לאסלו בגין התנהגות בלתי-מהפכנית. (בתי הדין המהפכניים ברפובליקה הסובייטית ההונגרית (21 במרץ 1919 - 1 באוגוסט 1919) היו גופי שיפוט אזוריים, שהחליפו את בתי המשפט הישנים והפעילו כוח שיפוטי. לא ניתן לקרוא להם בתי משפט מסורתיים מכיוון שהם לא היו נייטרליים פוליטית ולא היו עצמאיים מהרשות המחוקקת והמבצעת). קורווין גם ארגן את מנגנון ההגנה של הרפובליקה הסובייטית. באמצע מאי 1919, לאחר פירוק הנשק מקבוצת צ'רני, הוקצו לקורווין 43 אנשים למחלקת החקירות הפוליטית של קורווין בפיקודו הישיר של צ'רני. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ב־2 באוגוסט, בזמן שקומיסרי העם עזבו את הונגריה ברכבת, הוא עבד במחלקת החקירות הפוליטיות להשמדת המסמכים במחלקה. ב-7 באוגוסט נתפס ונעצר ונכלא.
ימיו האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפטו של אוטו קורווין החל ב־3 בדצמבר 1919, תחת נוהל תביעה מזורז על פי צו ME 4039/1919. מיום 12 בדצמבר 1919 עד 18 בדצמבר 1919 הוא כתב יומן בכלא.[5] אף שרק בקשר נגד המלך ניתן היה להטיל עונש מוות על פי החוק הפלילי של אותה תקופה, צו מיוחד של ממשלת אישטוואן פרידריך שינה את החוק, מה שהביא לגזר דין מוות ב־19 בדצמבר 1919 של קורווין ושמונה מחבריו. אשתו ילדה את ילדתם ב־21 בדצמבר. את יומנו בכלא סיים קורווין ב־28 בדצמבר 1919.עונש המוות בוצע בבוקר ה-29 בדצמבר 1919.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשפת המקור:
- Sápadások. Elbeszélések. Békéscsaba, 1912, Tevan
- Börtönnapló. 1919. XII. 12.-1919. XII. 18. Visszaemlékezés. [A szöveget gond. és a jegyzeteket írta Simor András, Zalai Katalin]. [Bp.], [1990], MSZMP KB (Csillag füzetek)
- „... a gondolat él...". [Válogatta és szerkesztette Simor András]. [Jegyzetanyagot készítette Márton János]. Budapest, 1976, Magvető Kiadó
בתרגום לעברית:
- חיוורון. סיפורים. Békéscsaba, 1912, Tevan
- יומן הכלא. 1919 XII. 12-1919 XII. 18 . זכירה. [טקסט הוא בעיה. ופתקים שנכתבו על ידי אנדראש שימור, קטלין זלאי]. [Bp.], [1990], MSZMP KB (חוברות כוכבים)
- "... המחשבה ממשיכה להתקיים. . . " . [נבחר ונערך על ידי אנדראש שימור]. [החומר הוכן על ידי יאנוש מרטון]. בודפשט, 1976, מוציא מגבטה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gellért László: A Magyar Tanácsköztársaságért. Kun Béla, Szamuely Tibor és Korvin Ottó életéből. Bp., 1961, Tankönyvkiadó.
- Árkus József: Lenin fiúk. Budapest, 1960, Zrínyi Kiadó.
- A vörös lobogó alatt. Bp., 1955, Ifjúsági Kiadó.
- Gárdos Miklós: Két ősz között. Bp., 1959, Kossuth Kiadó.
- Kelen Jolán: Töretlen úton. Korvin Ottó élete. Bp., 1955.
- Kelen Jolán: Hősök voltak. Bp., 1957, Móra Kiadó.
- Lengyel József: Visegrádi utca. Bp., 1968.
- Máté György: Távirat éjfélkor. Bp., 1962, Móra Kiadó.
- Péntek Gyula: Beszélő Kövek. Bp., 1960, Nyomdaipari Tanulóintézet.
- Simor András: Így élt Korvin Ottó. Budapest, 1977, Móra Ferenc Könyvkiadó. ISBN 9631108139
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest, 1967, Akadémiai
- Kelen Jolán: Töretlen úton. Korvin Ottó élete. Budapest, 1955, 196 o.
- ג'רג' לוקאץ'. אוטו קורווין Lukács György: Korvin Ottó. Proletár, 1920. augusztus 19
- Simor András: Így élt Korvin Ottó. Budapest, 1977, Móra Ferenc Könyvkiadó. ISBN 9631108139)
- T. Szerémi Borbála: A szabadság vértanúi. Budapest, 1960, Kossuth Könyvkiadó, 46–53. o.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A Belügyminisztérium 1919. évi 19579. sz. rendelete. MNL-OL 30798. mikrofilm 626. kép 1. karton.
- ^ HU BFL VII.5.c 10303/1919
- ^ A helység előbb Szászóka, majd Hankovica külterületi lakott helye volt.
- ^ A rettegett Korvin. Pesti Hírlap, 41. évf. 118. sz. (1919), 8. o.
- ^ A Fővárosi Szabó Ervin könyvtár katalógusa.